44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"משל" נמצאו 3 פוסטים

המכשפה

מכשפה אחת הירבתה לעסוק בלחשים ובמעשי-כישוף, שיש שבהם כדי לשכך את חמת האלים, והתפרנסה מזה שלא בצימצום. אולם יום אחד הביאוה לבית-המשפט והעמידוה לדין על שהיא מחדשת חידושים בעבודת האלים. שם יצא דינה לחובה וגזרו עליה עונש מוות. אדם אחד, שראה אותה כשהוליכוה מבית-המשפט אמר: 'הו, אישה, את שהבטחת להעביר מהאנשים את כעסם של האלים, כיצד שלא יכולת להטות אליך את ליבם של בני-האדם?' *במשל זה אפשר להשתמש כלפי אישה פותה, המבטיחה גדולות ואין בידה לקיים אף אחת הדברים הרגילים.   שפאן,שלמה, משלי איסופוס, ירושלים: מוסד ביאליק, 2012, עמ' 148 משל ש"ו.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אין שלום וצדק בעולם- סיפור עממי

לפני הרבה הרבה שנים, חקלאי נשכב לנוח בצל עץ שקמה בשדה שלו. כאשר הוא התיישב על אבן גדולה, הוא שמע קול צועק "אוי, כואב לי!" הוא קם והרים את הסלע ומתחתיו שכב לו נחש. הנחש זחל משם הלאה. אבל כאשר האדם הלך לישון תחת השקמה הירוקה, הוא התעורר כאשר הנחש על צווארו. "מדוע אתה חונק אותי?!" שאל האדם את הנחש. "אני מתכוון להרוג אותך!" אמר  הנחש. האדם שאל "מדוע?" והתשובה הייתה- "כי אין שלום וצדק בעולם." האדם הציע לנחש למצוא בעל חיים שישפוט בינהם. ואם האדם ישפט לחסד, הנחש ישחררו, אם לצדק, אז הנחש יהרגו. הנחש הסכים. שניהם הולכים בשדה ופוגשים כלב. "כלב! האם אתה מוכן לשפוט בינינו? הכלב הסכים. הנחש והאדם סיפרו את הצדדים והכלב אמר לנחש: "נו, למה אתה מחכה?! הרוג אותו! הרוג את האיש הזה!"  הנחש הידק לולאה על צוואר האיש. האיש פלט בבהלה: "אבל למה?" ואז הכלב סיפר. "כאשר הייתי גור ניתנתי במתנה לילד ששיחק איתי ונהנה ממני, ועזרתי גם לרעות את העדרים. אבל כאשר הזדקנתי, נזרקתי החוצה, ועכשיו אני מזה רעב, בודד, אומלל. האדם הוא מפלצת ויש להורגו!" האדם זעק במהירות "השופט הזה לא הוגן! הוא מוטה ואני רוצה שופט אחר!" הנחש הסכים. הם המשיכו לצעוד בשדה, ופגשו סוס. הם סיפרו לו את סיפורם והוא הסכים לשפוט בינהם. הסוס גם הוא אמר בצהלה- "הרוג אותו! הרוג את האדם הבזוי!" הנחש הידק לולאה נוספת סביר צוואר האדם ושוב לא נותר לאדם לשאול, מדוע? "כאשר הייתי סייח, האדם אהב אותי ונתן לי לאכול ואיפשר לי לגרור את עגלתו. עכשיו, כשאני זקן, הוא שלח אותי למפעל הדבק, אבל אני ברחתי! עתה לא נותר לי אלא לאכול חרולים וקוצים ולשרוד בצורה איומה שכזו! בני אדם נוראים, צריך להרוג את כולם!", צהל. האדם כבר היה נואש. "עד כה שפטו אותנו חיות פגועות, כדי לקבל שופט ראוי אנחנו צריכים שחיית פרא תשפוט בינינו. האם אתה מסכים שזה יהיה השיפוט האחרון שיקבע את גורלי?" הנחש הסכים. הנחש והאדם נכנסו ליער. שם הם מצאו שועל. "שועל, האם אתה מוכן לשפוט בינינו?" השועל הסכים. התחילו לספר כל אחד את גירסתו, אבל השועל קטע אותם ואמר שהוא רוצה לראות בדיוק היכן האירוע התרחש. השועל התלווה אליהם אל העץ. "נחש, תהיה במקום
לדף הרשומה

על העכבר והדג

זו הייתה שעת לילה, והנחל הדק, הזרים זרם דליל של מים... בין עשבי הנהר השתופף לו עכבר אפור ומטולא. במים חיכה בשקט דג. החתול היה קרוב, היה אפשר להריח אותו על פני רוח הלילה. הדג והעכבר לא זזו. החתול חיטט מעט בבוץ בחיפוש אחר סרטנים קטנים או חרקים, ובסופו של דבר, נפנה משם והלך. "זה פשוט נורא!" אמר הדג לעכבר, שהיה חברו. "כל ערב אותו סיפור, כל ערב אנחנו ניצודים על ידי החתול הנורא הזה!" העכבר הסכים וצייץ "מה יש לעשות בנידון? הוא טורף ואנחנו טרף- זה דרך החיים!" אבל הדג היה עקשן. "יש חוזה עתידות מפורסם בעיר בשם מופה. אם נלך אליו, הוא יוכל לומר לנו כיצד נוכל לחיות חיים שקטים." וכך העכבר נשא על גבו את הדג, עד העיר- בדרך הדג פשוט נשנק, והתקשה לנשום מחוץ למים. חוזה העתידות יצא אליהם, והבין את מטרתם, כי מראם היה מוזר. "בוודאי צורך עז הוא זה שמוביל דג מחוץ למים." מיד הוא לקח את הדג, והניח אותו בדלעת ממולאה במים. מיד הגיע מופה לעניין: "עכבר, כדי לחיות חיים ארוכים וטובים, עליך לתת לרוחות מנחה של אלכוהול, טבק, אגוזי קולה,  שתי עיזים ושלוש יונים לבנות". העכבר ראה שזו מנחה גדולה מיכולתו. "אבל מה עם חברי כאן?" שאל העכבר את חוזה העתידות. "אני וידידך צריכים לדבר בפרטיות- ולך יש מנחה גדולה להקריב. לך ותתחיל לארגן אותה." העכבר נעלב קצת והלך. הוא החליט שלא לתת את המנחה. "מהר!" אמר מופה, "עליך למרוח את גופך בסבון ובעלי במיה. זוהי הגנה קסומה- והיזהר מחברך העכבר, כי הוא יבגוד בך." הדג היה קצת מבולבל, אך נתן את המנחות הרצויות. בזמן זה העכבר כבר חזר לנהר, ומופה שפך את הדג חזרה לנהר עם המים בדלעת. בזמן שהעכבר חיטט בין הקנים, תפס אותו החתול. "הו! איזו ארוחה דשנה תהיה לי!" העכבר צייץ באימה. "אוי לא! אני רק עכבר קטן ומסכן, אין עלי בשר רב, מדוע שתאכל אותי?!" החתול הביט בו וענה: "חיפשתי מזון זמן רב, ואני רעב, אני אוכל אותך כדי למלא את ביטני." העכבר ענה: "אבל אין עלי הרבה בשר, אולי... במקום לאכול אותי, תאכל במקום זה דג?" העכבר סיפר לחתול על חברו הדג. החתול הבטיח לעכבר שאם יביא לו את הדג, אז הוא לא יאכל אותו, אבל בעצם חשב: "מדוע שפשוט לא אוכל את שניהם ברגע שאתפוס גם את הדג?" החתול התחבא, בזמן שהעכבר עמד על הגדה: "היי! דג!" הוא קרא. חברו הדג, הגיח מהמים. "שלום עכבר! הנתת כבר את המנחות הדרושות?" עכבר
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת