44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מים" נמצאו 9 פוסטים

קורבנו של פרומתאוס - שרשרת מחשבות

סיפורו של פרומתיאוס גורם לי לחשוב מחדש על כשפי נרות. פרומתיאוס היה טיטן שסירב להילחם נגד זאוס והאלים האחרים כאשר ההפיכה האלימה התרחשה. את אלי הפרא והטבע החליפו אלי הציוויליזציה והתרבות. גאיה תתחיל את הקרב שנית ותנסה לנקום אחר כך באמצעות ענקים, אבל כרגע מדובר על הניצחון הראשון של האלים האולימפיים. זאוס נתן לפרומתיאוס את הזכות לברוא במו ידיו את בני האדם (אחרי האכזבה שבשני דורות האדם הקודמים שבקעו מביצת זהב וכסף). אבל ההיבריס של פרומתיאוס היה נעוץ באהבתו לבני האדם. הוא נתן להם מתנה שהוא לא היה אמור לתת- את יכולת השליטה באש. הוא נענש עד עצם היום הזה על מתנת האהבה הקטנה הזו. הנשר קורע בכבדו, והכבד שלו צומח כל יום מחדש. המתנה הזו, כפי שידוע לנו אינה קטנה או חסרת חשיבות. השליטה באש לעתיקים הייתה היכולת לבשל, להאיר ולחמם. עבורנו היא גם היכולת להשתמש בחשמל, כמו שאני עושה עכשיו כאשר אני מקליד במחשב זה. למכשפה מתנת הלהבה היא אחרת. אנחנו זוכרים את המתנה הזו- ומבינים שהיא משותפת לנו ולאלים. וכמו שלאלים יש את הכוח לשנות את המציאות, דרך המתנה הזו, היסוד הזה אנחנו גם משנים את המציאות. וכאן אני מגיע לכישוף הנרות: הנר הוא מכשיר, מתקן, ששולט באש. גרסאות שלו קיימות כבר מתקופות פרה-היסטוריות, אבל העתיקות ביותר הן מסין מ-200 לפני הספירה, והם היו עשויים משומן לוויתן. יש לנו תיעוד מאגי על שימוש בנרות ממצרים העתיקה- שם צפייה בלהבה שימשה לחיזוי עתידות. עצם היותו מכשיר הוא מסמל את האנושיות והתרבות- אבל עצם החזקתו כוח טבע, עושה אותו בעצם אוסף של ניגודים לימינאלי שבסופו של דבר מעניק ללחש כוח. וכמובן אי אפשר שלא לציין את נוכחתם של ארבעת היסודות ומצבי הצבירה השונים שלו: אדמה- מוצקות השעווה, מים הם שעווה במצבה הנוזל, אוויר, זה שעווה במצבה המאודה- שכמובן נצרכים על ידי אש. שעווה היא חומר מאגי רב עוצמה גם בגלל שהיא סופחת ומשנה את טבעה, צבעה וניחוחה על ידי מה שמוסיפים לה. כך כשפי נרות הפכו להיות כל כך פופולאריים- כי יש המון סמליות ועוצמה במעט מאמץ יחסית, הכול בשל קורבנו המתמשך של פרומתאוס. תובנה נוספת שיש לי היא בנוגע לקערות מכוסות אריג: זה מסוג הדברים שלא מבינים עד שיש לכם מורה שעושה עבודה מאגית עצמאית. לפעמים מרוב דיבור עם תיאוריה ופרקטיקה- התלמיד שאינו חי את החיים המאגיים נהנה לראות
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שני שיקויי ריפוי לחורף

שניהם מבוססים במידה מסויימת על איזון בין מדע וכישוף. גם בכוכבי אניס וגם במחטי אורן יש חומצה שיקמית - חומר חשוב בטיפול בתסמיני השפעת ורכיב בתמיפלו. אותו חומר שמקבל איסוף נכון, מיצוי נכון ואיזון עם רוחות האדמה שאחראיות לריפוי מהווה חומר ריפוי אולטימטיבי. שיקוי אחד, מסורתי מאוד ושימש במסורות הודו זמן רב, והשני גרסא חדשה יותר. השיקויים הללו מטפלים בצורה יעילה בתחלואי חורף, ומתאים מאוד לקדש אותם לרוחות הטבע שאחראיות על חולי וריפוי. שיקוי על בסיס חומץ לריפוי שפעת : 1. ליטר חומץ טבעי כלשהו- חומץ תפוחים או חומץ אורז. 2. חופן פרחי חי-עד (Helicrysum) בעצם נמכר באופן מסחרי בשם ביסמרטניק בישראל, ובשימוש רב בקהילה הרוסית. 3. ראש שום שלם שחתכו ממנו את שורשיו. 4. חופן מחטי אורן- אורן ירושלמי או אורן איטלקי.   הוראות: קודם כל, כמו שניתן לראות החומרים של השיקוי הזה דורשים גם איסוף בטבע, וגם קנייה צרכנית. אני לא צריך ללמד אנשים לקנות, אבל כאשר אנחנו רואים עץ אורן ממנו אנחנו נרצה ללקט מחטים חיות, עלינו לתת מנחה לעץ בצורת זבל אורגני- מלפפון קצוץ למשל, ולהודות לו על מתנתו. זו דרך נהדרת לשמר את כוח החיים של עשב המרפא שקיבלנו- וכמובן להימנע ממגע בין צמח המרפא לאדמה- כי מגע זה ישיב את חיותו וכוחו לאדמה. אחרי שאספנו את כל החומרים, יש לשים את הצמחים בצנצנת בגודל מתאים, ולתת לחומץ לרתוח על הכיריים. אחרי הרתיחה יש לתת לו להתקרר מעט עד שהוא פושר ולשפוך אותו על העשבים שבצנצנת. יש לסגור את הצנצנת ולתת לה לעמוד שישה שבועות למיצוי צמחי אופטימלי. שימוש: יש לסנן מעט שיקוי לבקבוקון קטן, ולתת לחולה. על החולה ליטול שלוש כפיות ממנו ביום עד ההחלמה.   חליטה מרפאה עם אלכוהול לריפוי שפעת: 1. חופן מחטי אורן, ראו לעיל. 2. שתי כפות שטוחות של כוכבי אניס 3. מים מינרלים- אם אפשר ממעין נקי שנאספו עם מנחות אם לא, מבקבוק. 4. שלוש כפות וויסקי הוראות: יש לשים את מחטי האורן והאניס בספל גדול שיש לו מכסה או צלוחית. להרתיח את המים המינרליים ולמלא בהם את הספל. לכסות את הצמחים היטב ולתת להם לעמוד כחצי שעה. לאחר מכן, להוציא את הצמחים באמצעות כפית ולהוסיף את הוויסקי. (אם מתחת לגיל 18 להימנע מוויסקי) את השיקוי הזה ניתן לגרגר במקרה של דלקת שקדים, או ללגום באיטיות כדי
לדף הרשומה

מידסאמר

אני זוכר שרינה מספרת שהחג הפגאני שמבוטל הכי הרבה הוא לי`תה- חג אמצע הקיץ בישראל. חם, מתיש, מיוזע וכואב. בנוסף ליובש המזעזע, אירועי החג המצומצם שתיכננתי כלל חמישה אנשים וביום שבת בתשע בבוקר. הסיכויים היו נגדינו ואיכשהו זה עבד. תיכננתי טקס פשוט עם אלמנטים טובים ועמוקים: אינטימיות ומקום קסום בטבע. המקום הקסום הוא המעיין של אושון או כפי שגיליתי שהוא נקרא בשפת העם " עין רקת ". (מה הרקת אומר? איני יודע. אני אצטרך לפתוח את ספר טבריה כדי לגלות). אני, שתי ידידות מכשפות ועוד מכר נחמד הלכנו למעיין הזה. ההליכה הייתה קשה. בעבר, היה חור בשער הפרדס המקביל למעיין שאיפשר לאנשים להגיע למקום בקלות. כיום השער נחסם בצורה מאוד אסרטיבית, עם לוח ברזל ענק, תלתלית של גדר תיל ומצלמות ולפיכך אין שום מעבר קל לשם. הלכנו בדרך בוצית, עם גדמי עצים שרופים, ועם זיזים של פטל קדוש שננעצים בבשר ובבגדים. אחת מהבנות הרגיעה: "נו מה, מידסאמר זה הכי קשה! למה ציפיתם עם כל המוות וזה..." הבאתי איתי את הקובעת (גביע גדול) יין איכותי ממנזר לטרון, ומפת מזבח ירוקה. הכנתי גם קודם לכן שמן מידסאמר, אבל הפיות לעגו לי ובטעות לקחתי איתי שמן נחשים. (שזה שמן מופק מבשר נחש מבושל - וטוב לזקיקי השיער) למרבית ההומור הידידה החמתית שלי הייתה ה"לקוחה" לשמן הזה. לא היה צורך להטיל מעגל ולזמן יסודות. להפך, אני חושב שהפרקטיקות הללו שיש להם מקורות קבליסטיים יוצאות מנקודות הנחה שאנחנו במקום "טמא" שיש לאזן מחדש את היסודות שבו. השמש הזורחת והחמה היא יסוד האש. המעיין הוא המים. יש רוח ואוויר כל הזמן, וסלעים עגולים שהם אדמה. ארבעת היסודות בצורה שתהיה קלה לאדם להכיל. אז הודיתי להם על המקום הזה במקום לקרוא לתמצית הרוחנית הערה שכבר יש שם, והמעיין היה מתוחם מספיק. שמנו דברים לטעינה על מזבח האבן, ונכנסו למעיין. כבר בבוקר היה חם, והמעיין צינן את גופנו. הגישה הקשה עשתה את המקום ללא זמין לאנשים אחרים מבחוץ כך שביום שבת בבוקר הוא היה לגמרי שלנו. נשמנו נשימות עמוקות במים, והעברתי טראנס שקשור בפיות ובזמן הזה. קוראים לא ישראלים לא יודעים שישראל בקיץ היא מאוד חמה. זה זמן מוות. תמוז מת ונמצא בלב האדמה ופריון הארץ נגזל ממנה. האל שפש (שמש) נושא עימו את מות, אל המוות. יש יובש וקושי. החיים לא קלים כמו שהם באירופה הקפואה שמקבלת הפסקה חמימה בזמנים כאלו.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אושון ובויוטו

אושון אולולודי לבשה מכנסיים ויצאה לקרב. כוחות הלחימה שלה היו מרשימים- והיא הביסה גברים רבים. הייתה לה חרב שחישל אוגון, ובכמה מכות היא הצליחה להביס את אויביה. הימים עברו, והשלווה שיעממה אותה. נישואיה לאורונמילה לא סיפקו נחמה. הגאווה היא הפגם הנורא ביותר של אושון וילדיה, והיא החליטה לצאת לקרבות ראווה, עם אורישות, אלים ובני אדם כדי להוכיח את כוחה. אושון ניצחה, שוב ושוב... ושיוועה ללוחמים חזקים יותר. היא שמעה שמועות על כוחות הלחימה של אורואינה, מלכת המגמה ששוכנת מתחת לאדמה ואימו של אגנג`ו, אורישת הרי הגעש. אורואינה תיעבה הפרעות, והיה קל לעורר אותה למלחמה. היא גיבשה לעצמה חרב מקווארץ מותך, חזק יותר מכל מתכת וקפצה לתקוף את אושון. החסימות של אורואינה היו מושלמות, המתקפות שלה מחושבות ומדוייקות, העולם ואושון מעולם לא ראו לוחמת שכזו. דמה של אושון התיז על האדמה והעלה אדים מהמגמה. בויוטו הדייג עבר במקום וראה את הקרב. מיד הוא ראה את אושון המועדת, המדממת והוא חמל עליה. הוא השתמש בכשפיו לייצר דמות מראה לאושון, ושדה הקרב התמלא בדמויות של אושון, מועדות ומדממות, אורואינה ניסתה להרוג דמויות מראה, ונכשלה. אושון האמיתית תקעה את החרב בליבה של אורואינה וניצחה. מאז אותו יום אושון ובויוטו כרתו ברית: כל מנחה שניתנת לאושון אולולודי צריכה להינתן פעמיים: פעם לה ופעם לביוטו. הערות: בויוטו הוא אורישת האשליה ומקסם השווא. העבודה איתו היא סודית ונמסרת מדור לדור. הוא פטה-מורגנה, הוא הסרט של חיינו שעובר לנו מול העיניים שניות לפני המוות, הוא המראה שאושון אוחזת בידה. המכשפות קוראות לו למקסמי שווא: יופי, כיעור, בלתי נראות ובלבול. הפרג הוא הפרח שלו. לאושון הוא נתן את המראה, לאובטלה הוא נתן את מתכת הכסף שמאפשרת שיקוף של האור האלוהי, לאויה הוא נתן את מסיכת הקרב, ולילדים של לגבה, השדים הוא נתן יכולת להונות את בני האדם. הוא צאצא ישיר של לגבה, אימו אינה ידועה. אי אפשר להכין לו אלקה, או שרשרת חרוזים, ובדרך כלל לא נבון לעבוד איתו כלל מחוץ למסגרת מאגית מסודרת (וצריך להרגיש מאוד נוח עם מאגיה אפריקאית כדי לעבוד איתו). הוא שומר הראש של ארינלה, אורישת הריפוי והשפע. ארדן, של הגן.
לדף הרשומה

זעמו של אולוקון

אורישה אוקו עבד קשה. הוא חרש את השדות וזרע אותם, גידל פירות וירקות ומכר אותם בשוק.  כאשר הוא חרש את שדותיו ליד הים הוא ראה שבים שוחה אישה יפיפה. הוא קרא לה, בקול רם, והיא קראה לו בחזרה, וכשהימים עברו הם התאהבו. יום אחד הוא שאל לשמה והיא ענתה שהיא אגנה אני (כינוי של ימיה). אוקו ביקש מאגנה לצאת מן הים ולפגוש אותו- אבל היא ציינה שאם הם יהיו ביחד, הוא צריך לדעת סוד: הרגליים שלה מעוותות. רגל אחת עבה מאוד כמו גזע עץ, והשנייה דקיקה כמו מקל. כאשר היא באה אל האדמה, זוג משרתות רצו אליה עם שמלה כחולה רחבה להסתיר את רגליה- וכך אגנה עברה לגור בביתו של אוקו, בזמן שהוא מייצר תוצרת טרייה, אגנה מוכרת אותה בשוק. אהבתם של אוקו ושל אגנה פרחה. יום אחד, כאשר אגנה מכרה פירות היא שמעה צחקוק של שתי נשים. היא באה עם חיוך וקנקן של מי לימון מבושמים עם אגוז קולה, והצליחה לשמוע שאוקו כאשר הוא היה שיכור, סיפר על רגליה לגברים מסביב. אגנה הניחה את הקנקן וחזרה לביתה שם היא התעמתה עם אוקו. הוויכוח לא עלה יפה ואגנה עזבה את עולם האדמה לנצח וחזרה לים, ולאביה אלוקון. אולוקון, מלך הים ותת המודע, לא קיבל את החדשות טוב. הוא חש זעם על האדמה ובניה, חש זעם על אוקו, והחליט שעולם האדמה מושחת, אפל ומפלצתי- ובהתקף זעם החליט להשמיד אותו. הוא התחיל לרעוד וליצור רעידת אדמה. המים עלו בגלי צונאמי ענק, התחילו להשמיד ערים וכפרים על חוף... העולם בכה מצער, ילדים מתים צפו במים הכחולים... לגבה הביא את הידיעה לאובטלה, ואובטלה שלח צו שמימי לאולוקון להפסיק את ההרס. אבל לגבה קטן המימדים, עמד מול גופו האדיר של אולוקון, וקולו הצווחני לא הועיל- אולוקון התעלם ממנו והמשיך. אובטלה שלח בקשת עבודה לאוגון- אוגון יצר שרשרת מאגית אדירה וענקית שלא ניתנת לשבירה, ושלח אותה עם לגבה. לגבה שניצל את חוסר תשומת הלב של אולוקון, קשר אותו בשרשרת המתכתית מכל הצדדים וכבל אותו לתחתית האוקייאנוס, שם הוא שוכן עד היום. אובטלה, שהתרשם מאוד מכוחו של אולוקון החליט שהוא אחת האורישות היחידות שעוד יכולות לקבל קורבן אדם, והחלטה זו גם נועדה כדי להרגיע את זעמו של הים ולפיכך עד היום, כל יום בעולם מישהו טובע- וזה קורבן לאולוקון. אולוקון מייצג את אספקט המוות של הים, כאשר ימיה מייצגת את אספקט החיים שלו. אולוקון נסגד על ידי נשים בעיקר, והוא מעניק לסוגדים לו
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת