44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"טקס" נמצאו 8 פוסטים

אוגון: זה העשיר בכשפים ולחשים...

"תפוח אדמה מתוק עם עלים ירוקים ידע ואחזקה של יותר מידי לחשים וכשפים יכול לשכר... אם יש לך כשפים ולחשים חזקים ואתה אינך כנה, חוסר כנותך יותיר את כשפיך וקמיעותיך חסרי כוח, כנות ורצון טוב עובדים טוב יותר מקמיעות ולחשים- נחזה עבור אוני אלאנק אשו, (מלך) שהוא חייב לעקוב אחרי עצת אורקל איפה והתערבויות האלים." פעם אחת בחיי ממלכת היורובה העתיקה, לוחם רב עוצמה חצה את דרכו של מלך צנוע. המלך היה אלאנק אשו, והלוחם היה בלאוגון. איפה מספר שבלאוגון היה לוחם מצויין שמעולם לא הפסיד במלחמה. לא משנה כמה רבי עוצמה היו אויביו בלאוגון תמיד השמידם. כחלק מהדימוי האופייני לאוגון ולהולכים בדרכו, בלאוגון היה עשיר בכשפים מכל סוג וצורה- ובאותה תקופה אלו היו חלק מקובל ומוכר בלחימה בעולם. באותה תקופה לוחמים רבי עוצמה קיבלו כבוד והערכה על כל מלחמה שבה זכו וקיבלו את אהבת העם, וזה היה גם נכון בממלכה של אלאנק אשו. המלך אלאנק אשו התרשם מאוד על ידי קריאת תיעוד נצחונותיו של בלאוגון, ובנוסף הוא גם מצא את ההגנה של בלאוגון על ישוביו חסרת רבב, ולפיכך הוא החליט לתת כבוד לבלאוגון- הוא יהיה צ`יף מלחמה של ממלכת היורבה תואר הנקרא Oye בשפת היורובה. אלאנק נפגש עם מועצת הזקנים והמנהיגים הרוחניים וסיפר להם על כוונותיו. המועצה והזקנים הראו רצון טוב לקראת כוונותיו של המלך אלאנק אשו, והסכימו שבלאוגון יהיה המנהיג הצבאי העליו של כל הכפרים והמחנות תחת אלאנק אשו. בעקבות החלטות אלה בלאוגון זומן לארמון עבור החדשות הטובות. כשהוא הגיע לארמון זקני הממלכה סיפרו לו על החלטתם ושאלו אם הוא מקבל את הפרס. בלאוגון הודה למלך אלאנק אשו ולמועצה עבור זיהוי ערכו. הוא אמר שהוא מקבל את הכבוד בכל ליבו ומהותו. לאחר שכל ההתלהבות מההודעה המלכותית נרגעה, המלך אלאנוק אשו אמר לבלאוגון שיש סעיף קטן שמוצמד למתנה שהוא מקבל ושיש לשקול אותו:  לבלאוגון נאמר כי כל אלו שתחת שליטתו הצבאית צריכים להיות מוגנים לנצח ממלחמה תחת ידו של בלאוגון, ושבלאוגון חייב תמיד להגן עליהם מפני נזק ואיום חיצוני. בלאוגון הרגיע את המלך ומועצת הזקנים שהממלכה תמיד תהיה מוגנת ממלחמה תחת ידו. אחרי ההסכמה המשותפת, אלאנק אשו החליט לחתום את ההסכם עם טקס אימולה ( Imule ), שהכיל חולדה מקודשת, דג מקודש, פלפלי גינאה, אגוזי קולה, אלכוהול ודברים מוקדשים
לדף הרשומה

זאב שחור, דרך זרועת כוכבים

יש סיפור אינדיאני שאני ממש שונא. הוא הולך בערך ככה: נער אינדיאני צעיר מגיע לבגרות, ונשלח למערה עם שאמאן שבט זקן. הם יושבים מסביב למדורה קטנה והשאמאן מתחיל לזרוק צמחים לאש. לפתע פתאום מופיעה צללית מפחידה ואפלה, זהו זאב גדול ומפחיד, שמקפיץ את הנער ממושבו וגורם לו לברוח כמעט מחוץ למערה. השאמאן ממשיך, ומופיעה צללית יפה וענוגה של זאב חיוור, שמתחיל לתקוף את הזאב המפחיד... קרב האיתנים מתפוגג עם הלחש של השאמאן. "מי אלו היו הזאבים הללו?!" שואל הנער חצי נדהם חצי רועד. "הם הזאבים שבתוכך. " עונה השאמאן. "בכל אדם יש זאב שחור ולבן. הזאב השחור הוא נורא ואיום, אלים, מפלצתי, רוצה כל דבר ובעל כוח להרוס כל דבר. הזאב הלבן הוא אדיב, עדין מלא שלום ועדנה ונועד להביא להרמוניה ולבניה." ואז הנער שואל: "איזה זאב יותר חזק?" והשאמאן עונה: "זה שאתה מאכיל." נשמע כמו חכמה נייטיב אמריקן נפלאה, לא? ממש שיעור חינוך לילדים ולנוער. עם זאת, אין שום סיכוי שזה סיפור אינדיאני. אותם שבטים אמריקאים זיהו שכל דבר בטבע הוא קדוש ונפלא לכשעצמו, אלימות לצד אהבה, יופי לצד פחד... אלימות לכשעצמה אינה דבר רע. אנחנו מאפשרים לחיילים ולוחמים לגדל בקלות את אותו זאב אפל שנועד למשהו שהוא לא פחות מאשר ציד אנשים- שגם להם יש זאב שחור. העולם הוא לעולם לא שחור או לבן, אלא גוונים של אפור. תושבי אמריקה זיהו את זה, ולהם הקונספט של טוב או רע מוחלט היה זר בדיוק כמו ישו והשטן שהכנסייה הנוצרית הביאה עימה. בלאק אלק , שהיה שאמאן רב עוצמה שהטיף לשבטים ללכת בדרך האדומה- אחרי שהוא זומן לאוהל הקשת בענן של האבות הקדמונים, כאשר שומרים שחניתותיהם היו רעמים ליוו אותו, הוא עצמו הוריד קרקפת ללוחם לבן שבא לתקוף ולהרוג בשבטו. בלאק אלק ובר הארט היו שני גברים שקיומם היה משמעותי למה שנקרא עכשיו Core Shamanism. קור שאמניזם הוא זרם צומח ותופח מאז שנות השבעים של ניסיון לזקק שאמניזם (אינדיאני, שרובו נכחד) למרכיבים הבסיסיים שלו, מבלי להתעסק במסורות מקומיות. מה זה אומר? זה אומר שפטישים של שבט הזוני , בובות קצ'ינה של שבט ההופי , מלאכות טיקסיות וחשובות שלא קיימות בכל שבט ושבט אלא רק ברמה המקומית, נעלמו. אם כל הזמן שומעים על אשת הבאפלו הלבנה , ומתעלמים שכל שבט מעל קו המשווה לא מכיל סיפור שכזה בגלל שבצפון אכלו איילים ולא באפלו, אז הממוצע מתקבל.
לדף הרשומה

עכו ואבו לאושון

העשרים וחמישה לחודש מרץ, היה זמנה המקודש לאושון: האורישה של האהבה, הנשיות וכל הדברים הטובים. כדי לכבד אותה, יצרתי אבו (הקרבת דם בתרגום ישיר). אתם רואים את החלק המרכזי של מזבחה בתמונה הראשית. אני ביליתי יום שלם בהתייעצות עם ידידה נהדרת ושפית (אריאלה פיקסלר אלון) כדי לדעת איך מכינים דברים כמו עוף הדרי, כנפיים בשני רטבים, סלט עם רוטב ווינגרט קלאסי לחלוטין, ודאגתי שיהיו מאפים צרפתיים שאושון כה אוהבת. אבו מסודר מכיל בתוכו אלמנט של נתינה לקהילה, ולפיכך, לאחר שובע האורחים בחרתי להעניק את המזון שנותר, למשפחה שסובלת ממצוקה כלכלית. לאבו הגיעו חברים. אנשים שאני אוהב ומאוהב בהם באופן אישי. קיבלתי עזרה רבה. כוהנת הוודו שמלווה אותי, שלאויה, הייתה חולה באותו יום, אז שילמנו לידיד נפש קרוב שלי שיביא אותה במכוניתו כל הדרך מחיפה לטבריה. המרפסת שלי נשטפה, מחצלות זהובות ירוקות נפרשו על הריצפה ולפידים קלועים מחזרן הודלקו. חיכיתי בסבלנות עד שכולם יגיעו- גם כאלו שנתקעו בפקקים, ואז התחלנו. אני הובלתי את הטקס לאושון בגלל ששלאויה החליטה שאני מוכן לזה. לפיכך הטקס עבר עם מעט בעיות- ועם המון חברים ומשפחה שחיבבתי. בטקס וודו, אין הטלת מעגל- העולם כולו הוא קדוש. מהאבק שקדוש לאויה, והתולעים הקדושות ליווה, דרך העצים שקשורים לאירוקו, הצמחים המקודשים לאוסניין, והאנשים שנבראו בצלמם על ידי אובטלה. אין מעבדה עם יסודות מוזמנים ומגורשים כמו במערב. לאחר מכן, מבקשים מאשו, שומר הדלתות לפתוח את הדלת- ומזמינים את כל האורישות לבוא ולהנות, ובניהן, את האורישה המרכזית, במקרה זה, אושון. אנשים מספרים אם הם רוצים מה אושון עשתה עבורם, ואז מכינים צלחת לאושון עם קצת מכל האוכל, טועמים מהצלחת שלה כי פעם ניסו להרעיל אותה, והיא לא מקבלת מנחות לא טעומות, ואז נכנסים לסעודה נעימה עם מוסיקה וריקודים (שבשל בעיה טכנית, לא הייתה לי מוסיקה וריקודים). לאחר מכן, מודים לאורישות, והטקס נגמר. זהו, פשוט, טבעי ועבור החכמים, מקור אין סופי למאגיה. זה כבר מה שחשבתי שזה לא רעיון טוב בכלל לערבב מאגיה בטקסים פאגנים. המאגיה היא אינטימית, אישית.התהליכים האישיים, גם אם התהליך רלוונטי לעונה ולסידרה, יש צורך אולי להעניק לאדם לעשות את העבודה הזו לבד, בלי התערבות קהילתית וטקסית- בהתחשב בפוליטיקה ובאי- הרצון להיחשף, שחשוב גם בקהילה פתוחה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מתה

חמסין. חם, כה חם- אני עולה על האוטובוס הממוזג, בגדי השחורים ממזגים אותי אל תוך ההמון, משמאלי יושבת אישה חרדית שמנה המחטטת באפה ברעש. אני מוציא דפים שעליהם סימניות- משנן מעט קנג'י- אם כי אני נוסע למבחן במועד ב' באמנות יפנית. הפלאפון שלי מצלצל בנעימה האוריינטלית היחודית לו. אני עונה. סבתא מתה אני מסובב את פני לחלון, ומתייפח חרישית. אין דרמות גדולות, היא לא הייתה אישה גדולה ודרמטית. שלא תטעו, סבתא סבלה. היא שקלה ארבעים קילו וסבלה מפצעי לחץ בגלל שבבית האבות לא השכילו להפוך אותה בשנתה. .
לדף הרשומה

רטטים על חוט הנשמות

הרשומה מוקדשת להקטה טריוויה, של הדרכים. ידעתי כבר מראש שהשבוע יכביד עלי. יום שלישי, יש לי תרגיל בימוי.  הנושא? התחבושת. איך אני בודק ועובד איתה? אני מכין ממנה קטורת ריחנית כשהיא ספוגה מדם מאדם שאין לו בעיה לחתוך את עצמו בשבילי. שלושה שחקנים. לא קל להביא את כולם לאותו מקום ואותו הזמן. הם לבושים בבגדים אפלים וגותיים. הזכר כצפוי, חותך את עצמו. דמו נספג בתחבושת הנגזרת מעל מחתת קטורת המכילה את עץ הבושם ההודי , מה שגרם לניחוח הקריר של עץ הבושם הזה להיות מחומם קלות על ידי הדם- יצרתי דחייה .
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת