44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"חתול" נמצאו 2 פוסטים

על העכבר והדג

זו הייתה שעת לילה, והנחל הדק, הזרים זרם דליל של מים... בין עשבי הנהר השתופף לו עכבר אפור ומטולא. במים חיכה בשקט דג. החתול היה קרוב, היה אפשר להריח אותו על פני רוח הלילה. הדג והעכבר לא זזו. החתול חיטט מעט בבוץ בחיפוש אחר סרטנים קטנים או חרקים, ובסופו של דבר, נפנה משם והלך. "זה פשוט נורא!" אמר הדג לעכבר, שהיה חברו. "כל ערב אותו סיפור, כל ערב אנחנו ניצודים על ידי החתול הנורא הזה!" העכבר הסכים וצייץ "מה יש לעשות בנידון? הוא טורף ואנחנו טרף- זה דרך החיים!" אבל הדג היה עקשן. "יש חוזה עתידות מפורסם בעיר בשם מופה. אם נלך אליו, הוא יוכל לומר לנו כיצד נוכל לחיות חיים שקטים." וכך העכבר נשא על גבו את הדג, עד העיר- בדרך הדג פשוט נשנק, והתקשה לנשום מחוץ למים. חוזה העתידות יצא אליהם, והבין את מטרתם, כי מראם היה מוזר. "בוודאי צורך עז הוא זה שמוביל דג מחוץ למים." מיד הוא לקח את הדג, והניח אותו בדלעת ממולאה במים. מיד הגיע מופה לעניין: "עכבר, כדי לחיות חיים ארוכים וטובים, עליך לתת לרוחות מנחה של אלכוהול, טבק, אגוזי קולה,  שתי עיזים ושלוש יונים לבנות". העכבר ראה שזו מנחה גדולה מיכולתו. "אבל מה עם חברי כאן?" שאל העכבר את חוזה העתידות. "אני וידידך צריכים לדבר בפרטיות- ולך יש מנחה גדולה להקריב. לך ותתחיל לארגן אותה." העכבר נעלב קצת והלך. הוא החליט שלא לתת את המנחה. "מהר!" אמר מופה, "עליך למרוח את גופך בסבון ובעלי במיה. זוהי הגנה קסומה- והיזהר מחברך העכבר, כי הוא יבגוד בך." הדג היה קצת מבולבל, אך נתן את המנחות הרצויות. בזמן זה העכבר כבר חזר לנהר, ומופה שפך את הדג חזרה לנהר עם המים בדלעת. בזמן שהעכבר חיטט בין הקנים, תפס אותו החתול. "הו! איזו ארוחה דשנה תהיה לי!" העכבר צייץ באימה. "אוי לא! אני רק עכבר קטן ומסכן, אין עלי בשר רב, מדוע שתאכל אותי?!" החתול הביט בו וענה: "חיפשתי מזון זמן רב, ואני רעב, אני אוכל אותך כדי למלא את ביטני." העכבר ענה: "אבל אין עלי הרבה בשר, אולי... במקום לאכול אותי, תאכל במקום זה דג?" העכבר סיפר לחתול על חברו הדג. החתול הבטיח לעכבר שאם יביא לו את הדג, אז הוא לא יאכל אותו, אבל בעצם חשב: "מדוע שפשוט לא אוכל את שניהם ברגע שאתפוס גם את הדג?" החתול התחבא, בזמן שהעכבר עמד על הגדה: "היי! דג!" הוא קרא. חברו הדג, הגיח מהמים. "שלום עכבר! הנתת כבר את המנחות הדרושות?" עכבר
לדף הרשומה

זאב שחור, דרך זרועת כוכבים

יש סיפור אינדיאני שאני ממש שונא. הוא הולך בערך ככה: נער אינדיאני צעיר מגיע לבגרות, ונשלח למערה עם שאמאן שבט זקן. הם יושבים מסביב למדורה קטנה והשאמאן מתחיל לזרוק צמחים לאש. לפתע פתאום מופיעה צללית מפחידה ואפלה, זהו זאב גדול ומפחיד, שמקפיץ את הנער ממושבו וגורם לו לברוח כמעט מחוץ למערה. השאמאן ממשיך, ומופיעה צללית יפה וענוגה של זאב חיוור, שמתחיל לתקוף את הזאב המפחיד... קרב האיתנים מתפוגג עם הלחש של השאמאן. "מי אלו היו הזאבים הללו?!" שואל הנער חצי נדהם חצי רועד. "הם הזאבים שבתוכך. " עונה השאמאן. "בכל אדם יש זאב שחור ולבן. הזאב השחור הוא נורא ואיום, אלים, מפלצתי, רוצה כל דבר ובעל כוח להרוס כל דבר. הזאב הלבן הוא אדיב, עדין מלא שלום ועדנה ונועד להביא להרמוניה ולבניה." ואז הנער שואל: "איזה זאב יותר חזק?" והשאמאן עונה: "זה שאתה מאכיל." נשמע כמו חכמה נייטיב אמריקן נפלאה, לא? ממש שיעור חינוך לילדים ולנוער. עם זאת, אין שום סיכוי שזה סיפור אינדיאני. אותם שבטים אמריקאים זיהו שכל דבר בטבע הוא קדוש ונפלא לכשעצמו, אלימות לצד אהבה, יופי לצד פחד... אלימות לכשעצמה אינה דבר רע. אנחנו מאפשרים לחיילים ולוחמים לגדל בקלות את אותו זאב אפל שנועד למשהו שהוא לא פחות מאשר ציד אנשים- שגם להם יש זאב שחור. העולם הוא לעולם לא שחור או לבן, אלא גוונים של אפור. תושבי אמריקה זיהו את זה, ולהם הקונספט של טוב או רע מוחלט היה זר בדיוק כמו ישו והשטן שהכנסייה הנוצרית הביאה עימה. בלאק אלק , שהיה שאמאן רב עוצמה שהטיף לשבטים ללכת בדרך האדומה- אחרי שהוא זומן לאוהל הקשת בענן של האבות הקדמונים, כאשר שומרים שחניתותיהם היו רעמים ליוו אותו, הוא עצמו הוריד קרקפת ללוחם לבן שבא לתקוף ולהרוג בשבטו. בלאק אלק ובר הארט היו שני גברים שקיומם היה משמעותי למה שנקרא עכשיו Core Shamanism. קור שאמניזם הוא זרם צומח ותופח מאז שנות השבעים של ניסיון לזקק שאמניזם (אינדיאני, שרובו נכחד) למרכיבים הבסיסיים שלו, מבלי להתעסק במסורות מקומיות. מה זה אומר? זה אומר שפטישים של שבט הזוני , בובות קצ'ינה של שבט ההופי , מלאכות טיקסיות וחשובות שלא קיימות בכל שבט ושבט אלא רק ברמה המקומית, נעלמו. אם כל הזמן שומעים על אשת הבאפלו הלבנה , ומתעלמים שכל שבט מעל קו המשווה לא מכיל סיפור שכזה בגלל שבצפון אכלו איילים ולא באפלו, אז הממוצע מתקבל.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת