44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"וודו" נמצאו 58 פוסטים

אבומיסי והייט- טיהורים עמוקים לגוף ולבית

בקרב ההודואיסטים של ארצות הברית, נאמר כי התנך והברית החדשה הם ספרי הכשפים החזקים ביותר אם יודעים כיצד לקרוא אותם. בוודו ניתן לומר שחזרה על המילים של האבות הקדמונים הן מספיקות להפעיל כל לחש. ועם זאת, ספריו של הייט הם הקשים ביותר להשגה. ( Hyatt, Harry Middleton. 1970–1978. Hoodoo--Conjuration-Witchcraft--Rootwork ) ההדפסה הכנסייתית הקטנה הדפיסה רק כאלף עותקים.  חמשת הכרכים של הראיונות שלו עם מכשפי הדרום פשוט נרדפים על ידי מכשפים מסורתיים. הכשפים שם פשוטים, אלגנטיים ושימושיים מאוד. אלו לחשים שדורשים כלים יומיומיים ומשתמשים במאגיה סימפטטית ליצור שינוי במציאות בצורה אדמתית של כאן ועכשיו. לפעמים סופרים מפורסמים של הודו משחררים לחש עתיק שהיה כלוא שם הרבה שנים כדי שהתלמידים שלהם ישזפו עיניים ב"מה היה פעם". אחד הלחשים האלו חוזר אלי שוב ושוב, טיהור לגוף ולנפש שנמשך כמה ימים או "אבומיסי" ביורובה. הלחש ניתן ככה, כמו שהוא, אבל ברור לקורא הוודאני שהלחש נלקח מהקורפוס המאגי של אורקל האיפה האפריקאי. ראוי לציין שהוספתי רכיב "אשו" למתכון כדי שהאנרגיה תעבוד יותר טוב. אבומיסי לגוף: שתי כפות אבקת פלפל אנגלי שתי כפות סודה לשתייה שתי כפות סוכר שתי כפות מלח שתי כפות אבקת חרדל (נמכרת בפח ברוב הסופרים, אבל אם לא, אז לטחון עד דק גרגרי חרדל צהוב מחנות תבלינים). מערבבים את האבקות, נותנים מנחה לכוחות טבע מטהרים ושמים בצלחת מכוסה בד באמבטיה. ניתן למוסס שתי כפות מהתערובת במי האמבט, או מראש לשים שתי כפות בספל עם מים חמים. לשטוף את הגוף מלמעלה למטה, לתת למים לטפטף ולא לתת לתערובת להיכנס לעיניים- במשך חמישה ימים רצוף. האבומיסי הזה מטהר את הגוף והנפש ומביא ברכות מעולם הרוח, במיוחד של שפע ואהבה.   שטיפה לבית: בבקבוק שמן של 30 מיליליטר, שימו שלושה פולי קפה ושבעה גרגרי לבונה. חתיכת סיטרין קטנה קמצוץ רוזמרין מיובש מעט פיגם ריחני יבש או טרי (או שמן מושרה) שמן אתרי לבנדר. למלא את שאר הבקבוק במי זהר. (אופציונאלי- להוסיף מים ממה שנשאר ממנחה לאויה במבער השמנים לבקבוק)   שתי כפות מזה, למי השטיפה בבית.   סוף שבוע נעים מלא בברכות של יפעה, שיפעה וטהרה, ארדן של הגן.
לדף הרשומה

מאגיה התקפית בהקשר אקטואלי

חשבתי לא מעט על כתיבת הרשומה הזו. בסוף החלטתי שכן לכתוב אותה משתי סיבות עיקריות: האחת, תנועת החמאס היא תנועה שצומחת מהעם ומשתמשת בלוחמת גרילה עממית כדי לנצח. היסטורית, לא ניתן לנצח באמת אירגון טרור, ואני מזמין את כולם להתייחס למלחמת וויאטנם כדי לקבל רקע היסטורי. סיבה נוספת, היא שהאיסלם עצמו משתמש במאגיה כדי לאפשר לחיילים שלו לנצח. יש החשכה מיסטית מסביב לכל הסיפור עוד מהקטע של שלושת הנערים החטופים.  יש עוד סימנים, אבל זה לא המקום לדון בכך. אם את או אתה עובדים מיסטיים שיש להם רצון באמת לעזור ללוחמים ולא לשבת בצורה פסיבית בזמן שהמלחמה מתרחשת סביבכם, או אם אתה אבא או אימא שיושבים בבית והבן שלכם עכשיו נמצא בעזה, הלחשים הללו פושטו בכוונה בשבילכם. ואתם מוזמנים להצטרף ללחימה. אתחיל במעין ניקוי חיך של מאגיה: מאגיה יחסית פסיבית של הצלחה: קטורת כתר לוהב של הצלחה: פלפל אנגלי עלי דפנה אבקת סנדלווד (אם יש. אפשר לפרק גם מקל קטורת בריח סנדלווד) שרף לבונה (יש בהרבה חנויות תבלינים) אבקת ג`ינג`ר או זנגביל קמצוץ טבק (אופציה אינדיאנית) יש לערב כמויות שונות של חומרים תוך כדי לחש. יהודים- זה הזמן להכיר את מזמור תהילים 23: מזמור לדויד שנחשב לאחר הלחשים המאגיים המשמעותיים כסוג של תרופת כל. נוצרים, יש גירסא של זה באנגלית וגם אתם מכירים בתהילים ובקדושתו. מוסלמים שלצידנו, אני בטוח שיש פסוקים נכונים מהקוראן וכו`. פגאנים אנימיסטים ופוליאיסטים: זה הזמן לאבק את הראש ולכתוב לחש מסודר לפי כללי המסורת. את התערובת יש לכתוש בעלי ומכתש עם כיוון השעון (להצלחה) ואז לשרוף חצי כפית בכל פעם על הגחל נרגילה שהודלק על צלחת חסינת אש. (יש בכל מכולת וקיוסק גלילים של גחל מצית את עצמו). המתכון כאן הוא גירסא של כתר לוהב, מתכון Hoodoo אבל הוא מיועד ושונה עבור לוחמים. יש בבלוג מתכון רגיל למטרות אחרות. אורו של אוגון אוגון הוא כוח האדמה, הלוחמים, הציידים והטכנולוגיה על סוגיה. הוא זה שמחליט אם כדור אקדח או רובה יגיע ליעדו ויהרוג או לא. הוא נמצא במזגן שאנחנו נהנים מאווירו הקריר כרגע, הוא נמצא במחשב שבו אני כותב כרגע, והוא נמצא בתחבולות של חמאס ובנשק הישראלי. זה שלא הרבה רקטות הזיקו לאחרים? זו מתנתו. הוא הביא בחזיונות את כיפת ברזל ואפשר לקיים אותה כאן. הוא גם צמא מאוד לדם,
לדף הרשומה

אוסטרה

לקח לי זמן השנה לחגוג את אוסטרה. האם זה בגלל שאני וודאני והחג הזה חסר משמעות עבורי? (לרוב החגים נחגגים באמצעות אבו- זבח קהילתי והם סביב ישות אחת ולאו דווקא חוגגים את העונות של השנה)  אני כבר מזמן מאמץ את הגירסא הכנענית של החגים הוויקאנים כמשהו שמסמן את שינויי הטבע. אוסטרה היא אלה גרמנית, כבר הספיקו לשכוח אותה- מי היא ומה המיתולוגיה שלה. הספקנו גם לשכוח שהיא "זכתה" בלהיות כותרת העיתונים האינטישמיים שהשפיעו כל-כך הרבה על אדולף היטלר בצעירותו. אבל עבורי אוסטרה היא בעצם חיפוש אחרי פרחים ואביב ויופי. בשנים האחרונות אמנים כבר לא מעוניינים לייצר יופי. אם יופי מתרחש באמנות שלהם זוהי הרי "צירוף מקרים". אני כמו הרבה אחרים מחפשים בטבע את פרימוורה של בוטיצ`לי או יצירת אמנות אחרת שמשקפת את איך שאנחנו מדמיינים את העדן שכפגאנים יודעים שנמצא כאן. בתור ילד צרם לי שרוב פרחי ארצי הם צהובים. ראיתי בשימוש המוגזם בצבע הזה בזבוז. הרי השמש תהפוך את הגבעות הירוקות לזהב בכל מקרה, מדוע שגם הפריחה תהיה צהובה כל-כך? ביכיתי את חוסרם של הגוונים הכחולים החסרים כלכך (בדיעבד למדתי שזה פשוט עניין של מאביקים- הצהובים מושכים חרקים מאביקים מסויימים שיש כאן בשפע) התענגתי על כל כתם של אדום וסגול בהיר, כל דמומית וכל כלנית, כל ורד בר ואפילו על פריחת הדובדבן החרמוני הנדיר- עד כמה שגופי השמנמן היה יכול לקחת אותי הרחק... אבל התמימות פגה. בבגרותי הבנתי שהאביב הוא רק שער קצר של כמה ימים לקיץ שהוא אויבי המרעיל, שהשמש תצלה את עורי העדין שאינו עומד בה ותביא עימה זיעה וחוסר נוחות. אני שמנהל מלחמה רוחנית כדי שהחורף יהיה קר יותר, לח יותר שישאר כאן. שיוצר מבנים גבישיים לגשם, שמטיל לחשים ונותן מנחות לאלי המקום כדי שהשמיים יפערו את פיהם ו... ולפעמים זה לא עובד. אבל האביב הוא סימן התבוסה, סימן שכוחה של אלתי האפלה מתפוגג לו. אני בסופו של דבר מתמסר לזה. בתמונה הראשית, פרגמנט של המזבח שלי שמוכן לקבל את אוסטרה. ארדן של הגן.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מדוע יש צרות בעולם?

האישה הזיעה ודיממה... המגיפה הנוראה קרעה את גופה. אופון הביט בה, בזמן שהיא מכוסה שמיכות. למרבית המזל, לא היה נר לרגליה. זה אמר שהוא יכול היה להציל אותה. הוא קרא לילדה הקטנה ששיחקה בחוץ. "את אנאנאגו הבת של האישה החולה הזו?" הוא שאל. היא הנהנה. "האם את אוהבת סוסים, ילדה? הסוס שלי אוהב ילדות קטנות. אנא לכי להביא את התיק שלי מהסוס כי איני רוצה לעזוב את אימך. הוא לא יפגע בך." הילדה מיהרה להביא את התיקים מהסוס. השמש מיהרה לשקוע. הילדה הביאה שני תיקים שהיו קשורים לסוס כי היא לא ידעה לאיזה התכוון המרפא. הוא הוציא צמח מסתורי וניקה את גופה של האישה באמצעותו. החום נשבר מיד והיא נרדמה לשינה מרפאה. המרפא לקח בד לבן ואסף את הצמח שמכיל עכשיו את המחלה, כי הוא היה מיודע במלאכת הכשפים ורצה לכלוא את נשמת המחלה הזו לנצח כדי שלא תרוץ בעולם ותפגע באנשים. הוא הכניס את הבד המגולגל לתיק השני. לפני שנים רבות, איקו (מוות) סבתו של אופון פנתה אליו ולקחה אותו לטיול מסתורי ביער. היא לקחה אותו לפני עץ אירוקו גדול, ואמרה: "כאן האלים ירדו פעם ראשונה לעולם. כאן הכוח שלי עלה ונשבר וכאן אנו נעשה את העיסקה שלנו." אופון המתין להסבר. "הנה אני מוסרת בידיך צמח מופלא שגדל ליד עץ האירוקו, ולמרות שכאן הוא בצורתו הקדושה ביותר, הוא צמח נפוץ וגדל בכל מקום. אם תשתמש בו כדי לנקות את גוף החולה, ואפילו יהיה זה חולה אנוש ביותר שכל שאר המרפאים יכשלו בריפוי שלו, אתה תצליח לרפא אותו." אופון לקח את הצמח והמתנה הנפלאה, אבל לא בטרם איקו סיפרה לו על התנאי הנורא. "יש אנשים שהם שייכים לי והם צריכים למות. אלו הנדירים, אתה תראה נר לרגלם, ואותם לבדם, אסור לך לרפא." האישה שאופון ריפא נעה והתעוררה. היא הודתה לו בחום ואמרה לו שאין לה איש בעולם, ואם השכנים שלה לא היו טובי לב ונדיבים וקוראים לו, היא הייתה מתה. האישה הניחה את ידה על אופון וביקשה ממנו שיהיה הסנדק של ביתה אנאנאגו. הוא הסכים, וכך שתי המשפחות אוחדו. אופון, אנאנאגו ואימה. הזמנים היו קשים מבחינה כלכלית, ובכפר הקטן, אימה של אנאנאגו לא מצאה עבודה. היא שקלה זאת מול עצמה ופנתה לאופון: "אני רוצה ללכת לעבוד, אבל אני חוששת שלא אוכל לקחת את ביתי עימי. האם תשמור עליה בזמן שאני מחפשת עבודה במקום אחר?" אופון אמר לה: "אני מכשף, אני יכול להשתמש בכשפים עבורך, או להתפלל לרוחות
לדף הרשומה

אג`ה שלוגה וחמדנות

לפני הרבה מאוד שנים, אובטלה היה שליט שתי ערים. אינג`ה אוקו ואירנג`ה אילה. כל יום הוא היה הולך בתהלוכה בין שתי הערים- כדי לנהל אותן. בפמליה שלו ליוו אותו חברים רבים, והוא קיבל את האזהרה מן האורקל של איפה שאסור לו לעצור ואפילו לרגע בדרך בין עיר אחת לאחרת. יום אחד ליוו את אובטלה שני ילדים של אולוקון, והם צחקו וסיפרו בדיחות בדרך. לפתע, הם ראו בצד הדרך את אחיינם, ילדה של אג`ה שלוגה. הם שאלו אותו מה קרה לאימו. אג`ה? הוא האחיין אמר שהיא מתה. אובטלה האט את הקצב אבל התריע שאל עליהם לעצור בדרך. זוג האחים המשיך מעט עם אובטלה. אבל לאחר כברת דרך קצרה החליטו לעצור להשתין. אובטלה הנהן ואפשר להם לעזוב את השיירה. הם באו לבית של אג`ה שלוגה על אם הדרך. אג`ה היתה מכוסה תכריכים ושיערה היה קלוע כולו צדפי פי כושי (אלו שימשו כמטבע רב עוצמה בממלכת היורבה) האחים גזרו מספר שיערות ושמו אותם בכף אחיינם, כדי שילך לקנות אוכל. האחים ישבו וזממו כיצד הם יהרגו את האחיין שלהם כדי לרשת את כל ממון אחותם המתה. אבל לאחיינם הצעיר היה רעיון משלו: הוא יקנה רעל חריף, ויכניס למזונם כך שלא תהיה לו תחרות על הכסף. הוא בישל את המזון המורעל והביא אותו לאחים. האחים היכו אותו למוות על שאיחר להביא את המזון- ואז הם ישבו ואכלו אותו, חלו ומתו בעצמם. למחרת, אובטלה חזר ובדרכו מצא את גופותיהם של שלושת קרוביו. הוא נגע בהם במטהו ואמר להם ברכת שלום. הוא הבין שהם שברו טאבו, ולא היה מופתע לראות אותם מתים. הוא הביט עליהם בחמלה ואמר שזה הגורל של כל אלו שמחפשים כסף בחמדנות. הם לא יחיו זמן רב. קללה זו רובצת עליהם עד שהם ילמדו סבלנות בחיפוש לאחר ממון. הערות: לאחרונה ערכתי אבו לאושון ולאג`ה שלוגה. הסיפור הזה תורגם כדי לתת לאג`ה שלוגה מקום בידע העברי- כי באמת אין עליו מספיק ידע. אג`ה שלוגה היא-הוא אנדרוגני/ת בחלק מהסיפורים הוא זכר, בחלק נקבה. הוא מסומל על המזבח על ידי צדפת פי כושי גדולה, שלמרות שלא שימשה ככסף, מסמלת ברכה ממנו. בפיה שמים מטבעות, מכל מיני מדינות. יש למקם את הצדף על המזבח לצד אושון. הסיפור הזה גם מזכיר לי את השחיתות המאוד רלוונטית שמתרחשת כרגע בחברה שלנו. הכסף לא כל-כך חשוב ושכחנו זאת. ארדן, של הגן. *בתמונה: מזבחה של שלאויה , מורתי.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת