00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"סערה" נמצאו 10 פוסטים

חָבֵרוֹת

חָבֵרה אחת ויחידה יש לי במשך שנים, חָבֵרה אחת שמתגוררת בעיר אחרת ונפגשות פעם ב… היא נשואה דיי באושר, פעם בכמה זמן נפגשות לשיחות נפש ארוכות מאד, מצליחה להעביר לה את הצורך לחדש, ליזום, לשמור על הזוגיות שלה והשבוע גרמה לי לחייך, כל כך שמחתי בשבילה שאכן היא מקשיבה לי, שהיא אכן מוצאת במילים שלי טעם ומפנימה ואני מספרת, מתייעצת, זו אותה חברה שהיית איתי אז כשהייתי כל כך מבולבלת, כשיצאתי לנקות את הראש במשך שלושה ימים. אותה חברה טובה שלי, בסטטוס שונה, מתגוררת בעיר אחרת, מה גם שהיום יש לנו רצונות שונים, דרך החיים שלנו השתנה, אני רוצה זקוקה לדברים אחרים והיא ממשיכה בשגרה שלה. מאז שהתגרשתי, ישבתי המון בבית, הלבד והבדידות לא כל כך הטרידו אותי, הרי הייתי רגילה להם, פה ושם יציאה עם אחותי, פה ושם יציאה עם החברה המקסימה שלי, הרגשתי שאני זקוקה מעבר לכך, בגילי קשה ליצור קשרים חדשים, קשה להתחבר ולבנות חברוּת אמיתית, היום כשאני מחוץ לזוגיות, החָבֵרוֹת שהיו עד לא מזמן הן כבר לא כל כך חָבֵרוֹת, והצורך שיהיו חָבֵרוֹת כדי להתחלק איתן בימים של כאב ובדידות, שיבינו על מה אני מדברת, חָבֵרוֹת כדי לבלות לצחוק, חָבֵרוֹת כדי שיהיו שם בשבילי ואני בשבילן. לפני מספר שבועות בלי לתכנן, בלי לחפש, נפגשתי במקרה עם בחורה מקסימה המתגוררת קרוב לביתי, והיא הכירה לי את חברותיה, שלוש נשים מדהימות, שלוש בחורות בנות גילי שאיכשהו נוצר קליק נפלא, איכשהו יש לנו אותו ראש, איכשהו עברנו תהליכים דומים, ארבעתנו זקוקות לאותן דברים, זקוקות לאוזן קשבת, זקוקות לידידות אמיתית, החלטתי לזרום, לקחת ולתת את הטוב ביותר מהחברות הזו. בתקווה שאפקט הפרפר שלי ידלג על החלק הזה אם יחליט להביא שוב סערה…
לדף הרשומה

פעם ראשונה שאני חסרת אונים...

פעם ראשונה מאז אותו יום שעזב את הבית ואמר לי "עוד תבקשי ממני לחזור, את תראי שלא תסדרי כלכלית !" מאז הוכחתי לו שאני כן מסוגלת להסתדר, שאני מסוגלת להחזיק את הבית עם שלושה ילדים והמעט שאני מקבלת ממנו. הוכחתי לו את זה, הוכחתי שאני מסוגלת, ולא רק שאני מסוגלת אלא מסוגלת לעשות דברים שאיתו לא הייתי עושה כי אף פעם לא היה ואפילו קצת חסכתי בצד כדי שבמקרה הצורך יהיה לי מאיפה לקחת. והמקף הזה שבתדפיסים, המקף שצמוד לסכום היתרה, שלא היה לי אותו במשך חודשים רבים, פתאום הוא מבצבץ לו שם, בסכום היתרה שלי.... איך אני אמורה להגיד לטלה ולגדי שאבא שלהם הפסיק לתת בעבורם, הרי הם בוגרים, מעל גיל 18 ומזונות לא חייב להם, איך אני אמורה להגיד להם שאין לי אפשרות להחזיק אותם, איך אני יכולה לומר דבר כזה לתינוקות שלי, לומר לטלה להפסיק את לימודיו או לגדי שחוסך את כספו ללמוד, הטלה שנתקע איפה שהוא בגלל מחלתו, והגדי שמחפש לחסוך מאיתנו כדי שיוכל ללמוד, להגיד להם חבר´ה אתם צריכים לעזוב... איך.. איך הוא עושה להם דבר שכזה ? אפקט הפרפר היכה בי שוב, היכה במקום שהכי כואב, היכה בי במקום בו רציתי להוכיח את עצמי שאני כן מסוגלת… אולי אפקט הפרפר שלי מנסה ללמד אותי בנפילות, במכות כדי שאדע לקום ולהתרומם מחדש... אולי ??? נ.ב. תודה ל-crazy mary על תגובתה
לדף הרשומה

היום אני שונאת אותך…

שונאת אותך על כך ש… שונאת אותך על כך שהייתי צריכה להגיע להחלטה שהגעתי… שונאת אותך על שאתה לא היית שם כשהייתי זקוקה לך… שונאת אותך על כך שכל כך קשה לי… שונאת אותך על כל הדמעות שזולגות מעיני בימים האחרונים… שונאת אותך על כל מה שעשית לי… שונאת אותך… שונאת אותך… בכל פעם שהסערה פוגעת בי שוב, השנאה אליך מתגברת הסערה עדיין רודפת אותי, עוד כמה זמן תרדוף ? כשאני חושבת שקצת תהיה הפוגה, שוב חוזרת אלי בכל עוצמתה ופוגעת בי שוב.. ושוב.. מתי אפקט הפרפר יסתיים בחיי… ???????
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

השקט שלאחר הסערה…

מרגישה מן ריקנות מוזרה מהולה בשמחה, מן שקט פנימי, "השקט שלאחר הסערה" עברו כבר מספר ימים מאז… ואין לי אפילו רגע אחד של חרטה, של ספק… שנים הלכתי לישון עם מועקה כבדה בלב, המחשבות התרוצצו במוחי, היכן הוא עכשיו? איפה הוא מסתובב? למה לא ענה לפון? וכל כך היה קשה שהצד שלו תמיד ריק, והייתי נרדמת ומרגישה את הדמעות מבצבצות להן בעיניים… היום הולכת לישון עם חיוך, ללא המועקה הזו, לא שואלת את עצמי שאלות, לא מטרידה את עצמי בכל מיני אולי-ים כי היום אני במקום אחר… מחפשת לעצמי את "דרך המלך" לחופש שלי, לשגרה שלי, לדעת שאעשה את הדברים בקצב שלי, בזמן שלי, כשנוח לי, בלי הלחצים שהייתי נתונה להן, ולהסתדר כלכלית (שהכי פוחדת מזה !!!) אשקר לעצמי אם אכתוב שלא איכפת לי ממנו, כואב לי, כי הוא רצה לשקם, הוא רצה כל כך לחזור, חבל שנזכר קצת מאוחר, כשאני כבר לא הייתי שם, כשהבנתי שהזוגיות שלנו נגמרה ואיננה, אך גם אשקר לעצמי אם אומר שאני לא אוהבת אותו, איך אפשר לא לאהוב את האיש הזה, לרצות להרגיש את המגע שלו, את הנשיקות שלו, את הליטופים שלו, כי את האיש הזה אהבתי ואוהבת… אבל את עצמי אוהבת יותר…
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הבוקר שלמחרת…

המשכנו להטיח דברים אחד על השניה, הכאב הקרין בפנינו, עדיין היינו לבד הטחנו אחד על השניה דברים, חזרנו שנים אחורה, דברים שנשכחו מליבי אך הוא כמו תמיד יצוץ לי עם משהו מלפני 10 שנים, הוא לא שוכח, סיפרתי לו על הוירטואלי, ואז הגיע הסטירה, ואז הוא סיפר לי על ההיא, היא שהיתה שאיתו ברגעים שאני הייתי צריכה אותו, אותה אחת שרצתה שיעזוב אותנו כדי שיהיה איתה, אותה אחת שרצתה פרק ב´ בחייה על חשבון המשפחה שלי, החיים שלי. הוא היה איתה תקופה ארוכה, נזכרת בכאב בתקופה ההיא של כאב, לבד, אותה תקופה שניסיתי לשכנע אותו שנלך לייעוץ ולא רצה, אותה תקופה שרציתי אותו קרוב אלי ולא רצה… (אוףףף זה מעלה בי זכרונות קשים אותה שיחה…) שני דברים שאלתי אותו באותה שיחה: 1. האם הם עדיין יחד? 2. האם יש לו ילדים ממנה? כעס עלי על עצם השאלה, ילדים? מה פתאום, והוא כבר לא איתה, מזה חצי שנה שעזב כדי לנסות ולחזור הביתה, אלי… אך ראה שיש בי חומה, שהפעם את החומה הזו אני בניתי מסביבי ולא נתתי לו לחדור דרכה. אחרי הכעס, והבכי, הגיע הסערה לצורך במגע, שנינו רצינו להתחבר, להיות יחד, להרגיש, לשנינו כאב, לשנינו הציק, אך יחד עם זאת רצינו אחד את השניה ואז התחילה תקופה מדהימה.. של שיחות ועוד שיחות, סקס, סקס ועוד שיחות…
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיקי בת המקורית אלא אם צויין אחרת