00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"לבד" נמצאו 9 פוסטים

עוד יום שישי

עוד יום שישי נשרף...   עוד יום שישי שיש לי קוצים בטוסיק...   עוד יום שישי שלשם שינוי... כדי לא לשבת בבית הסכמתי לעשות בייבי סיטר לאחותי הקטנה שברגע האחרון עשו לה ברז...   וכך... נשרף לי עוד יום שישי...   החיפוש אחר מסגרת... קבוצה... חברים/חברות שיש להם ראש כמו שלי... היא קשה...   וכך.. מוצאת את עצמי עוד שבוע ועוד אחת... יושבת בבית בסופי שבוע בדיוק כמו שהיה לפני... לבד !!!   בטח אני נשמעת כמו איזה תקליט מקולקל... שכל כמה חודשים חוזרת על עצמי באותו נושא... אבל מה .
לדף הרשומה

יום שישי זה היום הכי קשה...

זהו היום שמרגישים בו את הבדידות, את הלבד אבל... מצחיק אותי שאני בכלל חושבת על בדידות, על לבד הרי שנים בימי שישי הייתי לבד הרי שנים הרגשתי בודדה ולא רק בימי שישי... אז למה עכשיו יותר קשה ? הטלה והגדי יצאו לבלות, האריה ישן אצל אבא שלו, ואני ממש לבד... למה קשה לי יותר היום ממה שהיה אז .... אולי בגלל ... ".... יום שישי את יודעת יש בעיר מסיבה נשארים כל הלילה עד הבוקר הבא יום שישי את יודעת והיום במיוחד אם תירצי כל הלילה הוא שלנו לבד אז אני מטלפן מתכנן מתכונן מתקלח שעה מתבונן במראה מחטא יבלות ומרים משקולות משחרר כיווצים ומותח קפיצים כשהראש מסודר לא איכפת שום דבר יום שישי כבר מגיע השבוע נגמר יום שישי את יודעת..." אולי בגלל הרגשת החופש, אולי כי לא קשורים לאף אחד ואפשר לצאת לחגוג, לצאת למסיבה, להתפרע קצת אבל עדיין אין עם מי... (קטע מתוך השיר "יום שישי" ביצוע: יהודה פוליקר מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר)
לדף הרשומה

שמחה רבה.. אביב הגיע.. פסח בא…

כבר חודש מסתובבת עם מועקה בלב, החג הזה אני עושה אותו לבד, לבד… לבדדדדדד פעם ראשונה מזה 25 שנה שאהיה לבד… ראש השנה היו איתי, והחג הזה הם יהיו איתו, אוהבים לעשות את החג הזה עם המשפחה שלו, המון אנשים, כמעט כל השבט יהיה שם, שמעתי שמעל 40 איש יהיו שם, הם אוהבים את קריאת ההגדה, השירים הצחוקים. מזה שנים היה מסודר כך, ראש השנה עם המשפחה שלי (שלא תמיד יתקיים) ופסח עם המשפחה שלו, אפילו לא היו וויכוחים איפה עושים חג השנה, כי זה היה ברור. לפני שבוע התחילו לשאול אותי הילדים איפה אני עושה את החג, לא היו רגועים, חזרתי ואמרתי שאני אסתדר שבטח עם המשפחה שלי, אולי אצל אחותי או אצל אחי, שלא ידאגו שאני אסתדר, שאני לא אהיה לבד. התחלתי להתרגל שאותו ערב אהיה לבד בבית, כבר תכננתי מה אעשה, השקט הזה שלפעמים כל כך חסר לי, אך בתוכי כרסמה השאלה איך ארגיש, זה לא ערב רגיל, בכל זאת ערב חג, ערב חג כזה שיושבים משפחות מסביב לשולחן, ואני לבד… לבד. מתקשרת לאמא שלי לשאול מה היא עושה בערב חג, "אני איתך, אפילו ששתינו נעשה ערב חג לבד אני איתך", מנסה לשכנע אותה שתלך לאחותי ובשום אופן לא מוכנה רק אם גם אני אבוא איתה לאחותי ואני בשום אופן לא הולכת לשם, לא נעים לי לשבת שם בערב חג עם אנשים שלא מכירה ולא במיוחד אוהבת, וכך נשארתי תקועה עם אמא שלי, מה אני עושה עכשיו ? הלך השקט, הלך הלבד. ושוב הילדים מתחילים לחטט, הם לא רגועים, מה את עושה בערב חג? הפעם עניתי שאני עם סבתא, נראה מה נעשה, שיהיו רגועים ושיעשו את ערב החג בכייף כמו שהם אוהבים. כנראה דיברו על כך עם אבא שלהם, והוא שכל כך חשוב לו כל הטקסים האלה, היחד של המשפחה, התחיל גם הוא לברר מה קורה איתי. למה לא עוזבים אותי בשקט… ????? ואז הוא בא עם רעיון מפתיע, מה דעתך שנעשה ביחד בבית, הילדים, את, אני ואמא שלך? נעשה ארוחת ערב, נקרא קצת בהגדה ואחר כך אסע עם הילדים לשם. לא קיבלתי את זה, לא רציתי, יודעת שהילדים אוהבים לעשות את החג שם, קריאת ההגדה וכל היתר, איך אני אגרום להם לוותר על כך בגללי, הרי הם לא אשמים שהתגרשנו, שנפרדנו, ועכשיו בגללי הם יצטרכו לוותר. מצא חן בעיניהם העניין שנעשה ביחד, "כאילו" משפחה מאושרת, ערב חג יחד, יודעת שזה לא כל כך נכון, הם הסכימו בשביל שאני לא אהיה לבד ערב חג. לבסוף הסכמתי ולא בגללי כמו בגללם, הילדים ואמא שלי… ארוחת ערב ואחר כך הם יסעו לשבט .
לדף הרשומה

חָבֵרוֹת

חָבֵרה אחת ויחידה יש לי במשך שנים, חָבֵרה אחת שמתגוררת בעיר אחרת ונפגשות פעם ב… היא נשואה דיי באושר, פעם בכמה זמן נפגשות לשיחות נפש ארוכות מאד, מצליחה להעביר לה את הצורך לחדש, ליזום, לשמור על הזוגיות שלה והשבוע גרמה לי לחייך, כל כך שמחתי בשבילה שאכן היא מקשיבה לי, שהיא אכן מוצאת במילים שלי טעם ומפנימה ואני מספרת, מתייעצת, זו אותה חברה שהיית איתי אז כשהייתי כל כך מבולבלת, כשיצאתי לנקות את הראש במשך שלושה ימים. אותה חברה טובה שלי, בסטטוס שונה, מתגוררת בעיר אחרת, מה גם שהיום יש לנו רצונות שונים, דרך החיים שלנו השתנה, אני רוצה זקוקה לדברים אחרים והיא ממשיכה בשגרה שלה. מאז שהתגרשתי, ישבתי המון בבית, הלבד והבדידות לא כל כך הטרידו אותי, הרי הייתי רגילה להם, פה ושם יציאה עם אחותי, פה ושם יציאה עם החברה המקסימה שלי, הרגשתי שאני זקוקה מעבר לכך, בגילי קשה ליצור קשרים חדשים, קשה להתחבר ולבנות חברוּת אמיתית, היום כשאני מחוץ לזוגיות, החָבֵרוֹת שהיו עד לא מזמן הן כבר לא כל כך חָבֵרוֹת, והצורך שיהיו חָבֵרוֹת כדי להתחלק איתן בימים של כאב ובדידות, שיבינו על מה אני מדברת, חָבֵרוֹת כדי לבלות לצחוק, חָבֵרוֹת כדי שיהיו שם בשבילי ואני בשבילן. לפני מספר שבועות בלי לתכנן, בלי לחפש, נפגשתי במקרה עם בחורה מקסימה המתגוררת קרוב לביתי, והיא הכירה לי את חברותיה, שלוש נשים מדהימות, שלוש בחורות בנות גילי שאיכשהו נוצר קליק נפלא, איכשהו יש לנו אותו ראש, איכשהו עברנו תהליכים דומים, ארבעתנו זקוקות לאותן דברים, זקוקות לאוזן קשבת, זקוקות לידידות אמיתית, החלטתי לזרום, לקחת ולתת את הטוב ביותר מהחברות הזו. בתקווה שאפקט הפרפר שלי ידלג על החלק הזה אם יחליט להביא שוב סערה…
לדף הרשומה

התנתקות…

לבד, אני עם עצמי, לחשוב להתבודד, לבדוק עם עצמי מה אני רוצה, לבדוק עם עצמי המשך הזוגיות או לעזוב, להיפרד, להתחיל חיים חדשים, לפתוח דף חדש. יצאתי למקום קרוב, הוא לא ידע לאן אני נוסעת, אף אחד לא ידע, הגעתי למקום ופתאום הרגשתי בדידות, בדידות איומה, ההרגל הזה שכל הזמן יש לי דברים לעשות, הילדים, הבית ועכשיו אני לבד, לבד לחלוטין, אני והמחשבות שלי והתחלתי לבכות… שכבתי במיטה, הסתכלתי סביבי, וחשבתי "או קיי, את עכשיו לבד, את יכולה לעשות כרצונך, את חופשיה שלושה ימים, את לא צריכה לדאוג לאף אחד רק לעצמך" עוד לא ידעתי מה אני הולכת לעשות בימים האלה, רק ידעתי שתכף צריכה להגיע החברה הכי טובה שלי, להתפנק יחד, לרדת לחוף, לטייל, ולדבר.. הרבה לדבר, היה חסר לי כל כך שיחה איתה, לשמוע מה דעתה, מה היא חושבת. היא חייכה אלי כשהגיע, חיבקה חזק ואמרה "את שובבה, יש לך אומץ", לא הבנתי למה אומץ, הרי עדיין אין לי אומץ לעשות שום צעד, לדעתה עצם זה שיצאתי לבדי לחופשה מראה כמה השתנתי, כמה שינויים עברתי מאז שדיברנו לאחרונה. ידעה כמה אני אוהבת אותו, ידעה כמה אני רוצה לשקם את הזוגיות שלנו, ידעה כל מה שעברתי איתו, ידעה שאני מוכנה לעשות הכל כדי לא לפרק את המסגרת, אך גם ידעה שלא בכל מחיר אני מוכנה להישאר. באותה שיחה גם אמרה שאם אני רוצה אותו באמת, ורוצה לשקם את הזוגיות שלנו, זאת הזדמנות להזמין אותו לבוא, להיות יחד, לאהוב, לשוחח, כי עד כמה שהיא מכירה אותו, יודעת שמהלילה תהיה נסיגה מצידו, הוא יסריט לעצמו טלנובלה בראש ואז לא תהיה דרך חזרה אפילו שאני מאד ארצה בזאת. והיא הלכה, השאירה אותי עם המחשבות, נתנה לי חומר למחשבה, מה עלי לעשות עכשיו, האם באמת להתקשר אליו שיבוא, האם לתת לו לסבול עוד קצת, אך ידעתי שזה למתוח את החבל יותר מידי.. התלבשתי וירדתי לטייל, לאכול משהו, ואני לבד, מדהים, אני לבד, אף פעם לא הייתי לבד, לא עשיתי דברים לבד, לשבת במסעדה להזמין לעצמי, לעשות למען עצמי משהו לבד, והיה מוזר, מוזר לשבת לבד אבל עשיתי זאת, הייתי גאה בעצמי שעשיתי זאת. מרגישה כמו פרפר, חופשייה, עם עצמי, לבד, עם המחשבות שלי, ומחליטה להתקשר, להתקשר אליו שיהיה איתי, שיהיה שותף למחשבות, להרהורים, להתלבטויות שלי, יחד להגיע להחלטות… מכתב שלו לפורום: "עברתי את החופשה של אישתי בשלום, ואכן עשתה לי בית ספר, מרגיש לא נוח עם כל המחשבות והחשדות .
לדף הרשומה
12
קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיקי בת המקורית אלא אם צויין אחרת