00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ילדים" נמצאו 8 פוסטים

לא אסלח לו לעולם...

הגעתי לבלוג הזה דרך המומלצים של תפוז... קראתי בו קצת... דפדפתי ברשומות הצצתי... והגעתי לרשומה זו ... הקשבתי לקישור וכאב לי על אותה מיכל שמספרת את סיפורה, כואב לי על אותם גברים שסובלים מהאקסיות שלהם ונרדפים אחריהן... כואב לי על אותם ילדים שלא רואים, מרגישים את הקירבה של אביהם בגלל טיפשות, קנאה, רכושנות, נשים פגועות שרק גורמות לילדיהם כאב.   אבל היום... אני הייתי מוכנה להיות כזו... אחרי מה שהוא עושה לי ולמה שגורם לי להרגיש... חבל שלא מיררתי לו את החיים.. היום הוא זה שממרר את חיי הוא זה שגורם לי לכאב... לילות ללא שינה (כמובן שזהו ביטוי כי למזלי אני ישנה בכל מצב)...אך בהחלט הוציא אותי מריכוז בעבודה... ריצות לעו"ד לבנקים וכו` והכי גרוע  גורם לילדי לכאב מיותר בעקבות כל מה שעושה...   אני האקסית שביקשתי רק מה שמגיע לי... אני האקסית שלא דורשת כלום ואפילו מוותרת... אני האקסית שמנסה להאיר את עיניו לראות את ילדיו והוא מתחמק כל פעם מחדש...   והוא כבר נשוי... ויש לו אהבה חדשה... והוא כבר לא סובל ממני כפי סבל אז וניהל רומן ארוך... ובכל זאת מפריע לו שטוב לי במצבי הנכוחי... שאני מאושרת... שאני נראית טוב... שאני פורחת... שאני מתקדמת...   והוא לפני פשיטת רגל... והוא לפני עיקולים... וחייב לשלם חובות... וכך חיינו שנים... כי ידע רק להכנס לחובות ולא ידע לתמרן בכספים שלו.. שלנו... והיום מפריע לו שאני פורחת... שאין לי חובות... שאין לי מינוס... שאני מרוויחה יותר ממנו... כך לפחות הוא חושב ורוצה לחשוב כדי שיוכל להתנער מכמה דברים שהוא חייב... כדי שיוכל למרר לי את החיים...   ואת כל זה אמר לי בצורה ברורה לפני יומיים... איך..??   איך הוא ממרר את החיים שלי ומרשה לעצמו לומר לי את כל זה... ????   לא אסלח לו לעולם על מה שגורם לי להרגיש בימים האחרונים...   החזיר אותי במכה אחורנית... להרגיש את התחושות שחשתי לפני הגירושין...   נכון שהיום אני אחרת... נכון שהיום אני יודעת מה רוצה וכבר לא פוחדת...   נכון שהיום אני לא אותה מיקי של אז..   אבל התחושות של חוסר אונים בעקבות מה שהוא עושה כרגע...   והראש במליון דברים אחרים ולא בעבודה... והעבודה מתעכבת לי...   לא אסלח לו...   כמעט שבוע כבר... .
לדף הרשומה

רוצה לראות אותי נופלת...

כמה מפריע לו שאני גדלה...   כמה מפריע לו שאני עצמאית...   הוא רואה... הוא שומע... הוא יודע...   הוא יודע שאני לא זקוקה לו...   שאני לא אותה מיקי של פעם...   הוא רואה כמה אני חזקה... רואה איך אני מסתדרת... רואה כמה אני אישה...   אישה עם אומץ... אישה עם רצון עז להצליח...   וזה הורס אותו... מרגיז... מפריע...   והדרך היחידה להתנקם... להציק... להוציא אותי משלוות הנפש שלי   זה על ידי "כסף" (כבר אמרתי שאני שונאת כסף )   ויומיים מסתובבת עם מחשבות.. חשבונות..   בשלב מסויים לא יכולתי לחשוב יותר...   והיום... הכאב ראש הזה שמציק...   הוא החליט שלא משלם יותר...   החליט שהוא לא משלם את מה שמחוייב בהסכם הגירושין...   ושוב הסיפור שהוא מלא חובות (מאיפה באו לו כל החובות האלה)   ובעצם מה זה צריך להיות איכפת לי מה קורה אצלו...   אך זה פוגע בי... והוא פוגע.. ויודע את זה...   ואני שוברת את הראש איך לעשות... כדי שלא יתענג על כך...   כדי להתגבר על עוד שלב שידעתי שמתישהו יגיע...   הרי זה מה שרצה מן ההתחלה... ואני לא הסכמתי...   וגם היום לא מסכימה...   הדירה.. הרכוש היחיד שיש לנו...   ואני לא מוכנה למכור...   והוא מתנער מחובתו לשלם את חלקו בהסכם עבור הדירה...   המקום שהאריה הכי מוגן בעולם...   ולא אתן לו את התענוג הזה לראות אותי נופלת...   ואני אתגבר גם על שלב זה... כי זה מה שהיה רוצה לראות...     אך הגרוע מכל... מפעיל את הילדים... מפעיל אותם לאינטרסים שלו...   ואני מרגישה כבולה...   בלי יכולת לעשות את הצעד הכי חוקי שיש כדי לא לפגוע בהם...   וגם את זה הוא יודע...  
לדף הרשומה

DragonFly

אתמול היה לי יום על הפנים…יום כזה שמתחיל ברגל שמאל, מה שקורה לי לעתים קרבות לאחרונה, על הבוקר קיבלתי טלפון מהבנק, טלפון כזה שלא רוצים לקבל אותו וידעתי שהוא יגיע מתישהו… נאלצתי לגשת לבנק לסדר עניינים, חשבון בנק חדש שפתחתי קצת לפני הגרושין, כבר שנה, חשבון שפעל למופת, כי הקו הקטן הזה ליד היתרה לא היה קיים, אבל הבנק שומר על האינטרס שלו, והחליטו לדאוג לי ולהם… דואגת מה אני עושה, או-טו-טו ראשון לחודש, איך שנכנסתי הביתה אמא שלי התקשרה (חוש, אינטואיציה)… נווו, מה קורה? מה איתך? אני מנסה לא להגיד לה כי אני יודעת שתכף תבוא השטיפה, תכף תתחיל להרצות לי וממש לא היה לי חשק לשמוע אותה, אני מקשיבה והיא מדברת והיא מרגישה אותי… "מחר תבואי אתן לך כסף שתפקידי בחשבון לראשון לחודש, אין לי הרבה אבל לפחות עד שתקבלי"…. אופססססס… איך את יודעת שאני צריכה…. "תקשיבי גברת צעירה" אומרת לי, כשלי היה קשה, כשלי לא היה, לא היית לי אמא שתתן לי, נכון שאני מרצה לך, נכון שאני כועסת, אבל אני אמא שלך ואני אוהבת ואעזור לך כמה שאני יכולה" התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, רציתי שלא תהיה מעבר לקו, רציתי שתהיה לידי ותפנק, תלטף, תרגיע… בערב, אספתי את הבנים, מקום המפגש הקבוע שלנו ב"מטבח", הסברתי להם את המצב, החודש אין לי משכורת ואין לי הכנסה מכלום עד שלא יאשרו את כל הניירת, לא יודעת מה יהיה, לפחות עד אז נצטרך להצטמצם. קמתי והפעלתי את הקומקום להכין לי כוס קפה, בעודי מדברת איתם, נשענת על השיש, עפה למטבח שפירית, שפירית ענקית, יפיפייה ונעמדה על רגלי, לא יודעת מאיפה זה בא, בעדינות תפסתי בכנף שלה והעפתי אותה החוצה והיא חזרה, שוב ושוב חזרה עד שלבסוף השארנו אותה, ידענו שכשנצא ונכבה את האור היא תצא אבל לא, היא נשארה במטבח שלי עד הבוקר… לא יודעת מה זה מסמל, אולי לא מסמל כלום ואולי כן, שמעתי ששפיריות מסמלות רוחניות, גלגול נשמות, וכשראיתי את השפירית היפה הזו, נכנסת מתיישבת לי על הרגל, ביום כזה של קשה העליתי חיוך על שפתי וחשבתי לעצמי… אולי זה א ב א !!!!
לדף הרשומה

יום שישי... 12:30 בלילה ואני ...

מכינה עוגה עם תותים שמנת מתוקה ואינסטנט פודינג... אני משוגעת...!!!! בשעה כזו, אני מכינה עוגה... אתמול אמא הביאה תותים, ומסתבר שהביאה מן בסקוויטים כאלה מגעילים שאף אחד לא אוהב אותם פה... אבל התותים, ענקיים ועם ריח של תותים, תותים אמיתיים, לא בלי ריח ובלי טעם, התותים איבדו מהטעם והריח, ממש פלסטיים, אבל אלה שהיא הביאה תותים אמיתיים... מממממממ לקחתי פיירקס, הרטבתי את הבסקוויטים, הנחתי אותם, שכבה אינסטנט פודינג וניל, תותים, שוב שכבת בסקוויטים, שכבה אינסטנט ושכבה תותים כך עד השוליים של הכלי, מרחתי קצפת ושוב תותים... ממש הרגע זה נכנס למקרר, מחר הילדים יוכלו לטרוף ובטח עד הערב לא ישאר פירור אחד... אבל בכייף, למי אני מכינה אם זה לא להם, לגוזלים שלי...
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

היום התעוררתי עם חיוך…

היום קצת שונה מימים אחרים, קודם כל התעוררתי כמעט ב9- בבוקר, הילדים היום החליטו שמשאירים אותי במיטה כמה שיותר, ארגנו את האח שלהם (הקטן) ושלחו אותו לבית הספר. התעוררתי מעט מבוהלת, לא הבנתי למה כל כך שקט בבית, בדרך כלל מתעוררת איתם, מכינה להם שתייה ומשהו לנשנש על הבוקר, ודואגת שהקטן יקבל את הריטלין שלו לפני בית הספר והיום הססססס… שקט, יצאתי מחדרי ואין אף אחד בבית, נכנסת למטבח כולי אפופה ורואה שהם ארגנו לעצמם לבד, אבל… הקטנצ´יק לא שתה את הכדור, שכחו לתת לו… טוב, חשבתי לעצמי, היום בטח כבר תהיה לי שיחה מביתה הספר. הכנתי לעצמי כוס קפה ומישהו דופק בדלת, אני עדיין על בגדי ב´, מי זה יכול להיות כבר על הבוקר… מעינית הדלת מסתכלת ורואה, מסתכלת שוב וחושבת, אוףףף, על הבוקר… אמא שלי נכנסה.. הביאה איתה סלים (טוב זה היה פעם !!!) שקיות, עברה דרך השוק והביאה תותים, עוגיות, ולא יודעת עוד מה הכניסה למקרר. בחיי, יש לה קוצים בתחת, ישר התחילה להזיז פה דברים, להרים, להכניס לכיור, לסדר… אוףףףף, אמא שבי, אכין לך כוס קפה… יש לי מלא זמן ואחר כך אני אסדר… נווווו, איך אני יכולה להתגרש מאמא שלי, ממנו התגרשתי, אבל ממנה איךךךךך ????? כותבת את המילים האלה על אמא שלי ומחייכת, כי בסך הכל היא עושה זאת מכל הלב. זה היה על הבוקר והמשך היום היה מחויך יותר, היה לי דייט היום… יום יפה, נעים, רוח קרירה אמנם אבל שמש נפלאה, מן כזה מפגש נחמד על שפת הים, אחרי מספר ימים שמשוחחים בטלפון ושולחים מיילים, החלטנו להיפגש, ולי שכל כך הרבה חשק אין לעניינים שכאלה לאחרונה הצליח לשכנע אותי שנעשה את זה, בלי לקחת את הפגישה כבד מידי, לזרום עם מה שמרגישים, החלטנו להגיד אחד לשניה על המקום מה מרגיש לנו, מקסימום נשאר חברים טובים. ונפגשנו על כוס קפה ואחר כך טיילנו על חוף הים והיה נחמד… השיחה זרמה… אבל קליק לא היה, כזה שמחסיר פעימה מהלב, כזה ווואוווו… לא הרגשתי וגם הוא לא, אבל מחויכים שנינו על שהכרנו, שאפשר להיפגש פעם בכמה זמן על כוס קפה ולפטפט, נפרדנו בחיבוק ונשיקה והבטחנו להיפגש שוב בקרוב. יש רגעים, שלא מאמינה על עצמי, אני ששנים ישבתי בבית, כל כך סגורה עם עצמי, לפתע העולם נפתח לפני, חברות, חברים, יציאות, בילויים, וחושבת לעצמי "איפה לעזאזל הייתי כל כך הרבה שנים ???" אני עדיין מחויכת מהיום שעברתי ועוד יותר שלא קיבלתי טלפון מבית הספר… .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיקי בת המקורית אלא אם צויין אחרת