00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"דמעות" נמצאו 8 פוסטים

כשהאופטימיות קצת נעלמת...

כשהאופטימיות קצת נעלמת... כשיש ימים שחשה תלושה, לחוצה...  לפתע חושבת עליו, הרי חיים שלמים היינו יחד, מגיל 15 היה אהבת חיי... חושבת שזה טבעי אחרי שחיים שלמים היינו יחד לא יחד... אך הוא היה שם... ידעתי שיש עוד מישהו שם ברקע...   תוך כדי עבודה, לפעמים הריכוז שלי עובר לשירים (תמיד שומעת מוזיקה משלי תוך כדי עבודה) ומקשיבה למילים... השיר הזה שמעתי אותו אולי מליון פעם אך אף פעם לא התעמקתי במילים.. והקשבתי לשיר... מצאתי את עצמי מזילה דמעות... ושוב שואלת את עצמי למה??   לב של נייר יודע שאת מספרת שאיני אוהב וביום הכי בלתי צפוי אעזוב אותך שאהבת אותי תמיד והייתי הראשון שלך וכשאלך תתגעגעי אלי הסיפורים שאת מספרת הם רק שקרים כי אני תמיד הייתי זה שנִכְנַע אני זה בין שנינו... בטוח זה שיותר אהב ולא אשכח אף פעם הסבל בגלל אהבה כה גדולה את... לב של נייר אינך מבינה באהבה ואינך יודעת לאהוב אינך בוכה בשביל אף אחד זורעת עלבונות מתנכלת לחיי ואת כמעט שוכחת שאת אישתי ! אוי.. לב של נייר הסיפורים שאת מספרת הם רק שקרים כי אני תמיד הייתי זה שנִכְנַע אני זה בין שנינו... בטוח זה שיותר אהב ולא אשכח אף פעם הסבל בגלל אהבה כה גדולה את... לב של נייר אינך מבינה באהבה ולא יודעת לאהוב אינך בוכה בשביל אף אחד זורעת עלבונות מתנכלת לחיי ואת כמעט שוכחת שאת אישתי ! לב של נייר     (להקיש על לב של נייר    ולהדליק רמקולים)
לדף הרשומה

שכחתי איך זה לאהוב…

האהבה היחידה שהרגשתי זה שנים זו אהבה של כאב וצער, כאב ועוד כאב, דמעות ובכי. האהבה הגדולה של חיי, האהבה היחידה, היתה קצרה באושר וארוכה בכאב, האהבה הזו שכנראה הבסיס שלה היתה רק להזיק אחד לשניה, להכאיב, לפגוע… היום רוצה להרגיש מה זאת אהבה, אהבה אמיתית, כזו שהעיניים שלי יבריקו, שיהיה לי חיוך דבילי על פנים, שיהיו לי פרפרים בבטן, שארגיש שאני מעופפת וכשנעבור את השלב הזה ונמשיך לאהוב, שארגיש עד כמה הוא חסר לי, עד כמה רוצה את היחד, שיהיה החבר הכי טוב שלי, להעביר שעות בשיחות, במגע, בליטוף ולהתעורר בבוקר... האם יש דבר כזה? האם באמת קיימת אהבה כזו? אולי אני חולמת, אולי אני תמימה מידי לחשוב שבזמנים כאלה יכול להופיע נסיך החלומות שלי, זה שיביא איתו את האהבה שכל כך אני כמהה… אמרו לי לא פעם… "מיקי, קחי פסק זמן, תתרחקי מהעולם הגברי ותבני את עצמך, הלבד הזה יעשה לך טוב, תתרכזי בעצמך, תפרגני לעצמך…" אבל לי זה חסר, שנים נשואה אבל הייתי לבד, שנים הלכתי לישון לבד, שנים של לבד… האם רפרוף הפרפר שלי לפחות פעם אחת יעשה עבודה הפוכה, האם הרפרוף הזה במקום להזיק ולהכאיב יביא לי את האהבה...????????
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

התעוררתי...

יש רגעים של דאון, נפילה, רגשות מבולבלים וקשה כנראה היום זה יום כזה התעוררתי עם מועקה, כאב ולבד זה רק היום ואולי רק עכשיו אבל כך אני מרגישה ממש עכשיו דמעות זולגות, לא רוצה ליפול , לא רוצה ...
לדף הרשומה

שמחה מהולה בעצב…

עומדת בעזרת נשים מביטה בו וכואבת, דמעות זולגות מעיני וחושבת, כמה שזה לא פייר שהיא לא נמצאת עכשיו איתנו, מביטה על בנה בגאווה, עומד מול ארון הקודש, מוציא את ספר התורה ומתרגשת ומקשיבה לו קוראת ומזמר את הפרשה. מאז שהיא איננה איתנו, הוא כל כך התבגר, נעשה ילד-גבר קטן, כל כך סבל וכל כך כאב. הילד שהיה כל כך מחובר אליה נפשית ופיזית נראה ממש כמוה. היום בחגיגה הזו, חגיגת הבר מצווה של בנה, עולות שוב מחשבות, עולות שוב השאלות, למה הקשר שלנו היה כל כך רופף, במיוחד אחרי ששתינו נישאנו, הפכנו לאמהות וכל אחת עם בן זוגה שבכלל לא הסתדרו ביניהם והם גרמו לריחוק ביננו. אולי, אני מאשימה אותם כי כך נוח לי, כי אילו היינו ממש רוצות, היינו מוצאות דרך לחבר ביניהם. השאלות האלה לא עולות לי סתם כל פעם מחדש, השאלות שמציקות לי כי זה הגורם היום שקשה לי להתקרב אליהם, קשה לי ליצור איתם קשר עמוק יותר, קשר שהייתי רוצה שיהיה, קשר קרוב וחם. עד היום מפריע לי שלא ידעתי את מצבך האמיתי, מפריע לי שלא סיפרו לי, אולי בתוך תוכי ידעתי ולא רציתי להבין שאת הולכת ונגמרת, מפריע לי שלא נפרדתי ממך, מפריע לי שלא אמרתי לך שאני אוהבת אותך, שאשמור על ילדיך, אבל יחד עם זאת אולי טוב יותר כי לא ידעת, היית אופטימית עד הרגע האחרון וידעת גם שאין צורך להגיד. הזמן עובר ומתגעגעת אליך יותר…
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

תגובת הטלה

רק הערב היה לי וויכוח עם הטלה, הטלה שאני כל כך רגישה אליו, כמה שאני רגישה אליו כך גם הוא רגיש אלי, רואה מה אני עוברת וקשה לו, קשה לו לראות אותי נלחמת על קיומנו, מנסה לשרוד, מנסה להרים ראש הודיע לי שהחליט לעזוב בינתיים את לימודיו, ללכת לעבוד כדי שיוכל לעזור, חסר לו עוד סמסטר אחד ויוכל לעבוד במקצוע שבחר, מקצוע שכל כך מתעניין ואוהב, איך אני יכולה להרשות לו לעשות דבר כזה. התווכחנו, ואז ברח מפיו משפט, שאני יודעת שהוא מצטער על כך, יודעת שהוא לא התכוון לומר זאת, אבל זה יצא, הדמעות התחילו לזלוג וחשבתי לעצמי רק עבור כל הלילות האלה שישבתי לידו, לא מגיע לי המשפט הזה! אבל… הוא התינוק שלי, הוא תמיד יהיה התינוק שלי, ואוהבת אותו ======= "הענקתי לה את הרגישות לאהוב את ילדיה בכל מצב וללא תנאי, גם כשהיא סובלת מפגיעתם העמוקה!"
לדף הרשומה
12
קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיקי בת המקורית אלא אם צויין אחרת