00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא אמא

 אמא אמא 

דקלון 
מילים: אביהו מדינה
לחן: עממי יווני

רחוק רחוק, עמוק עמוק 
עודך עומדת מול עיני 
עם החיוך והמבט 
ובתוכי ליבי נצבט 

אמא אמא, את שם למעלה 
עודך בוכה, עודך דומעת 
עודך יושבת, נעצבת, 
על הפרידה בטרם עת 

גדלתי כבר, אינני ילד 
אך לא אבוש ואתבדה 
וכשכואב, זכרך עולה 
וכמו תינוק אני בוכה 

זוכר חיוך, זוכר מבט 
ובתוכי ליבי נצבט 

האם את שם יודעת אמא 
כי ענפייך הם רבים 
שואלים תמיד מדוע 
איכה יבשו השורשים? 

אמא אמא... 

ושוב אני בלב נשבר, 
שב לספר כל שעבר 
עלית קדושה אל המרומים 
ומלאכים אותך שומעים 

זוכר חיוך, זוכר מבט 
ובתוכי ליבי נצבט 

אמא אמא...

 

ב-29-5-12 נפטרה אימי אחרי מחלה קשה

יהי זכרה ברוך !!!

לדף הרשומה

איך משתלבים סתם, בשיחה נורמלית!?

הבוקר עשיתי חיפוש בגוגל "לא יודעת לנהל שיחה" ושוב הגעתי לפורומים ולמאמרים של ADD ו-ADHD... הכל מסתובב מסביב לבעיית הקשב וריכוז... עשיתי חיפוש בעקבות קריאת הספר של נבו אשכול "נוילנד" שהיה קטע שהתחברתי אליו - 

"... פתאום גם לא היו לו מילים... וכל מה שעלה בדעתו לומר נשמע לו הרה משמעות... אז הוא שתק... ובינם לבינם התפתחה שיחה משוחררת, ששוב גרמה לו להרגיש שהוא איבד לגמרי את כל הכישורים החברתיים שלו... פשוט כבר אין לו מושג איך משתלבים סתם, בשיחה נורמלית..."

לפני כשלושה חודשים עזבתי את הקבוצה הטיפולית, הגעתי למסקנה שזה לא מה שיעזור, לא יעזור לי שיחפרו במוח איך היה הקשר עם אמא שלי לפני 50 שנה ואני צריכה לחפש לעצמי משהו יותר ממוקד וכשקראתי שזה חלק מבעיית ה-ADD שלי הבנתי שעשיתי נכון, סוף סוף הצלחתי למקד את הבעייה שלי "אני לא יודעת לנהל שיחה" - שיחה רגילה עם אנשים שאני לא מכירה ולכן בתקופה האחרונה מעדיפה להיות עם אנשים שמכירים אותי ולא להתאמץ, להוציא אנרגיות על משהו שכבר שנים לא מצליחה להתגבר עליו ולאחר מכן להתאכזב מעצמי שוב ושוב.

עכשיו חופרת במאמרים ובפורומים כדי להבין למה לא יודעת לנהל שיחה? למה אני לא מצליחה ליצור קשרים חדשים?

  • קושי לנהל שיחה זורמת וקולחת
  • יש מין בלקאוט כזה ונתקעים ללא מילים בלי אפשרות לפתח את השיחה
  • לשכוח את מה שרצינו להגיד
  • אין לי מה להגיד, הם לא צצים כשצריך אותם והם מגיעים בדיליי
  • בעיית התבטאות
  • לא תמיד קריאה נכונה של סיטואציות חברתיות
  • חוסר טקט
  • המרחק בין למצוא את המילים ולירות אותם
  • אימפולסיביות

עוד נושא שאני מעלה כאן בבלוג לאלה שיש להם ADD/ADHD ולא מבינים למה לא מסוגלים לנהל שיחה או למה לא מצליחים להכיר אנשים חדשים...

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מיומנות חברתית

חושבת שאף פעם לא היו לי "מיומנויות חברתיות", חושבת שתמיד הדברים זרמו מעצמם.. כל החיים היו לי חברים... חברים מבית הספר, מבית ספר התיכון, בצבא ואחרי כן התחתנתי והייתה משפחה.. המשפחה שלו היו גם החבר'ה שלנו ... טוב, תמיד הייתי נגד.. אבל זה מה שהיה ועם השנים השלמתי עם זה...

וכשהתגרשתי, וכבר עברו כמה שנים טובות מאז פתאום מגלה שהמיומנות הזו חסרה לי.. שנים לא הייתי זקוקה לה והיום כשאני צריכה ורוצה לא יודעת איך לעשות את זה...

שנים הייתי עסוקה לעצמי, גדלתי, התעצמתי, הפכתי להיות עצמאית בכל מובן המילה, המצב הכלכלי שלי היום יותר טוב מאשר כשהייתי נשואה, הילדים, הבית, העבודה... טפו, טפו... הכל נהדר... אף על פי שעדיין יש פה ושם נפילות עם האריה...

אבל בחיים כמו בחיים לא מספיק... אנשים רוצים חברה מסביבם ואני עדיין לא נמצאת במקום שרוצה להיות בו... רוצה להכיר אנשים, רוצה שתהייה לי חברה.. איך היינו אומרים פעם "החבר'ה נפגשים", כן, זה בדיוק מה שאני רוצה... לומר "אני נפגשת עם החבר'ה" ולהיפגש איתם לצאת לטייל, לצאת להצגה, סתם לשבת באיזה בית על כוס קפה ולפטפט... ולשם לא מצליחה להגיעה... והחלטתי לבדוק מה קורה לי, למה אני כל כך סגורה וביישנית כשאני נמצאת עם אנשים חדשים ולא מצליחה להתקרב או לגרום לאחרים להתקרב אלי.

והצטרפתי לקבוצה טיפולית... בהתחלה חששתי כי יודעת שיתחילו לחטט בקישקס שלי ולא חושבת שמה שקרה לפני 40-50 שנה רלוונטי למה שקורה לי היום... אך מסתבר שדברים שקרו לנו בילדות משאירים בנו משקעים וחסכים והמטרה היא לא לחפש אשמים אלא להבין שנוצרו בנו חסכים ולנסות להצמיח מחדש את הדברים שחסרים לנו.

למשל שאלו אותי איך היו הקשרים עם אמא שלי? מסתבר שבדרך כלל האמא אחראית לחלק הזה בחיינו, וכשאמא לא נותנת מעצמה מספיק לילדיה כשיגדלו יחוו תקיעות, קושי, דיכאון, חרדה וכו'..  באים לעזור לנו להבין איך מה שקרה לנו פעם ממשיך לשלוט בחיינו היום ואיך אנחנו חוזרים על הדפוסים האלה... להבין שמה שהיה לנו בילדות, היום מפריע לנו להתקדם בחיים...

תוך כדי כתיבת הרשומה הזו נפל לי האסימון... הרי אני יודעת שאני ADDלא מאובחנת. כבר עשיתי מחקר יסודי בנושא ומי כמוני יודעת ומכירה את הנושא...

ידוע שילדים עם בעיות קשב וריכוז, ילדים שאובחנו כ-ADDו-ADHDחלקם הגדול סובל גם מבעיה של "מיומנות חברתית" וכשאני עושה חיפוש בגוגל "מיומנויות חברתיות" מופיעים מלא מכונים שמפרסמים את עצמם שנותנים עזרה/מלמדים ילדים להתמודד עם בעיות חבריות.... אז מה קורה עם המבוגרים שבינינו שמעולם לא אובחנו, ואנחנו עדיין ממשכים לסחוב על גבנו את הבעיות הקשורות לכך (כתבתי הרבה על הנושא הזה בבלוג) כגון: גירושין, חוסר התארגנות וגם "מיומנות חברתית". אנחנו לא מבינים, אנחנו לא יורדים לשורש הבעייה, שכנראה בעייה נוספת קיימת אצלנו ושצריכים לפתור אותה. 

אז מה הגורם לכך שאני כל כך סגורה וביישנית כשנמצאת בחברה של אנשים חדשים, למה לא מצליחה להתקרב אליהם, אולי בגלל אמא שלי או אולי ה-ADD  הלא מאובחן שלי הוא הגורם לכך.

חוזרת לכתוב.. אולי לא בקצב שכתבתי פעם.. אך יש לי דברים שחייבת לכתוב אותם ב"אפקט הפרפר" שלי.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גמילה מעישון - כדורי צ`מפיקס

כתבתי על כך שאני בגמילה מעישון וזה היה באוקטובר... חודש שלם לא נגעתי בסיגריה

ואז בא הבוםםםםםםם.... ולא מצליחה לצאת מזה עד עכשיו...

כפי שסיפרתי התחלתי בסדנא לגמילה מעישון דרך קופת חולים

קיבלתי מרשם לכדורי צ'מפיקס שהייתי בהלם איך תוך יומיים התחילו להשפיע

ירדתי מקופסה וחצי ליום ל-3 סיגריות... ואז  הייתי צריכה להחליט על יום מסויים ולהפסיק לגמרי לעשן...

אך הכדורים האלה התחילו לעשות באלגן ... השתדלתי להתעלם מהבלאגן הזה...

מן ההתחלה הכדורים גרמו לבחילות... חשבתי שיעבור שבוע והבחילות האלה יפסיקו...

אך לא.. זה נמשך כל התקופה ששתיתי אותם... היתה בחירה לסבול מבחילות או להפסיק לעשן...

במקביל התחלתי לחלום...  לזכור את החלומות.. חלומות בלהה, חלומות מפחידים.. חלומות ועוד חלומות מוזרים

אני שלא זוכרת חלומות... אני ששנים חולמת אך לא זוכרת אותם... לעתים רחוקות זוכרת חלום

ועכשיו חולמת את אותם חלומות... שבמשך היום מנסה להבין מאין הגיעו אלי... לא מבינה

ובכל זאת החלטתי שאני רוצה להפסיק לעשן... והמשכתי לשתות את הכדורים... עד ש... נשברתי...

חודש לא עישנתי... ואז הגיע התופעת לוואי של הכדורים הגרוע ביותר...

הכדורים הכניסו אותי למן דאון... לדכאון...  בבית, בעבודה, מול המחשב

בוכה... בוכה.. בוכה... הסתגרתי בתוך עצמי ובוכה... בהתחלה לא הבנתי למה אני בוכה...

למה המצב רוח שלי כל כך בדאון... אני טיפוס אופטמי... חייכן...

ומאז אני מסוגרת וחרדה... הפסקתי לצאת לבלות ולרקוד... הפסקתי לצאת לדייטים... מנותקת מכל העולם

ובמיוחד.. שמנתי... לא הייתה סיגריה אז מצאתי את עצמי אוכלת...

עברו כבר מספר חודשים מאז הפסקתי עם הכדורים...

כמובן שחזרתי לסיגריה... מעשנת פחות... אבל מעשנת...

לא חשבתי לרגע שדווקא כדורים אלה ישפיעו עלי כל כך...

מה שמוזר שזה לא רק אני... המון אנשים מושפעים מהכדורים האלה בדיוק כמוני

יצאתי עם חברה וישבנו בבית קפה, סיפרתי לה מה עבר עלי עם כדורים להפסקת העישון

עדין מספרת לה... וגברת שישבה לידנו שמעה את השיחה שלנו...

ואמרה: "סליחה שאני מתערבת.. את מדברת על כדורי הצ'מפיקס?"

מסתבר שהמון אנשים מגיבים בדיוק כך לכדורים וקופות החולים והרופאים ממשיכים להמליץ על הכדורים האלה

למה ? מה זה נותן להם? האם הטיפול בסרטן הריאות יקר יותר  זו מחלה סופנית ובסוף מתים, לעומת זאת להחזיק מישהו במוסד סגור עם דכאונות או מחשבות אובדניות, כי גם את זה שמעתי !!!

עדין בתהליך ריפוי עצמי... עדין יש לי את הדאון הזה... לפעמים אפילו בוכה סתם ככה כי זה יוצא...

כרגע החיים שלי... עבודה והנסיון לרדת במשקל

אז אם מישהו מתכוון להפסיק לעשן... חשבו רגע לפני שמתחילים לקחת את הצ'מפיקס...

 

 

לדף הרשומה

גמילה מעישון

זה כבר מסתובב לי בראש מספר חודשים שהגיע הזמן להפסיק לעשן... 35 שנה של עישון בלי הפסקה אפילו של יום אחד.

משפחתחי גנטית יש לנו באג בלב... רובם מתו מהלב... ואני... שהתחלתי כבר להרגיש בנשימה ובהליכה שאני הולכת ונעשית כבדה יותר ויותר

למי שאמרתי שאני מתכוונת להפסיק... פשוט צחק עלי... אף אחד לא האמין לרגע שאני אתחיל בכלל

ו...

הצטרפתי לסדנא לגמילה מעישון דרך קופת חולים, 8 מפגשים והמפגש הרביעי יהיה השבוע...

במפגש הראשון קיבלנו מרשם לכדורים להפסקת עישון... האמת הייתי סקפטית לגביהם... לא חשבתי שהם יעזרו לי אבל שמעתי כל כך הרבה אנשים שאומרים שהכדורים האלה אכן עוזרים...

  וכןןןןןןןן הם עוזרים!!!!

במשך השבועיים האחרונים אני שותה את כדורי הגמילה שלי, ירדתי מקופסה וחצי לחצי קופסה כמעט מיד, אחרי כן התחלתי להוריד יום יום עוד סיגריה ועוד אחת וכך היום אני על 4 סיגריות. הקושי לא קטן.. יש את הרגעים האלה שאני פשוט מתה לקחת סיגריה ולהסניף אותה, הקריז הזה לוקח בדיוק 2 דקות עד שעובר, לימדו אותנו נשימות, הסבירו ששתית מים עוזר...יש עזרים שעוזרים גם כן כמו מסטיקים, סוכריות, משאף... ווואלה באמת שזה עובר...

אחרי המפגש השלישי  צריכים לבחור יום להפסקה טוטאלית... ואצלי זה יהיה היום...

היום ב-12 בלילה אעשן את הסיגריה האחרונה שלי ומקווה וכולי תקווה שתהייה האחרונה בחייי... ממחר אני לא מעשנת אפילו לא סיגריה אחת.

הטלה, הגדי והאריה בהלם מאמא שלהם שלקחה את עצמה למקום הזה... מפרגנים ותומכים בהחלטתי זו... וגם הסברתי להם.. שאם אצליח הרווחתי, שאני עושה את הגמילה עבור עצמי ולא צריכה להוכיח דבר לאף אחד אלא רק לעצמי....

 

מאחלת לעצמי בהצלחה ותחזיקי מעמד ... שמעת!!!

לדף הרשומה
12345
קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיקי בת המקורית אלא אם צויין אחרת