00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

IVF #2 - עוד שלב ועוד שלב....

יום ראשון, עשרה לשבע בבוקר כבר הייתי במחלקה. אני ואחותי - המלווה הקבועה שלי.

היו מלא שאיבות (7) ולכן הרבה א.נשים. אבל אנרגיות טובות ומרגשות. 

את המלווים הוציאו החוצה כל פעם מחדש ונוצרה אוירה טובה ונחמדה בין הנשים. אוירה של חיבוק, תמיכה ושותפות גורל. סדר השאיבות היה לפי סדר ההזרקה של האוביטקל שני ערבים קודם. כל אחת ותזמוני הביוץ שלה. אני הייתי חמישית. שתי בנות יצאו לשאיבה בלי הרדמה (אמיצותתת!!) ושרדו כדי לספר שזה לא היה סוף העולם. 
גיליתי ששאבו לי 7 ביציות ואח"כ במכתב השחרור הבנתי שכנראה לא כל הביציות מצד ימין נשאבו כי הגישה הייתה קשה (מיומות ארורות!!). אמורים לשבת כשעתיים אחרי השאיבה במחלקה וברגע שנותנים שן - אפשר להשתחרר. כמו בפעם הקודמת - גם הפעם הפיפי התעכב ויצאנו אחרי אחת בצהרים. עצרנו לאכול בדרך ואחותי החזירה אותי הביתה. נפלתי לכמעט 3 שעות שנ"צ וכמו בפעם הקודמת התעוררתי עם שלפוחית מפוצצת. בניגוד לשאיבה הקודמת - גם כאב לי יותר אחרי. חוסר הנוחות ליווה אותי עוד 3 ימים אחרי.

למחרת בבוקר חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי לטלפון מהמעבדה. היא התקשרה קצת אחרי 9 בבוקר לספר לי ש-6 מתוך ה-7 שנשאבו הופרו. הייתי כל כך מאושרת!!! יש מצב שזה הדיקור ?!
בצהרים התקשרה אחת האחיות להגיד לי שההחזרה תהיה ביום רביעי!! ז"א שנתנו לעוברונצ'יקים להתפתח עוד יום - שזה טוב נדמה לי.... זה כנראה אומר שהביציות חזקות!

ביום רביעי הגעתי עם גיסתי המהממת להחזרה. פגשתי 2 מאלה שהיו איתי בשאיבה (ואני יודעת על לפחות 2 או שלוש שהחזירו להן יום לפני.). אחרי שסיימו עם שתי השאיבות שהיו הודיעו לנו שאפשר לתדלק נוזלים - אמורים להיכנס ל"החזרה" עם שלפוחית מלאה. הפעם נכנסתי ראשונה!! ברגע שהאולטראסאונד הונח על הבטן שלי - הוכתרתי כ"מלכת הפיפי של מחלקת IVF 2017" - באמת הרגשתי שאני מתפוצצת :-)
הוחזרו 3 עוברונצ'יקים. החלק הכי פחות נעים בכל התהליך. גיסתי החזיקה לי את היד והזכירה לי לנשום וכל מה שיש לי בראש היה: "הכל בסדר, ללדת זה כואב - כל השאר זניח!"

ישבתי קצת על הכורסא הנוחה עד ש"העיפו" אותי הביתה - לא לפני שקיבלתי הוראות לגבי התמיכה (אנדומטרין - בוקר צהרים וערב!) והזמנה ל שלישי לספטמבר לחזור לבדיקת BETA .

משם הלכתי להתפנק עם גיסתי על ארוחת בוקר, עצרתי בים לשאוב קצת אנרגיות ונסעתי לסופר לקנות אננס בשביל לגלות ביציאה שהאוטו לא מניע. 

אז עכשיו אני כבר כמעט 3 ימים אחרי, משתדלת לא להתאמץ יותר מדי, למרות שקשה לי.... אני אדם אנרגטי שזז ועושה אבל המטרה מקדשת את האמצעים!!

עוד 8 ימים של המתנה מורטת עצבים!

לדף הרשומה

IVF #2

המון זמן שלא כתבתי. 
לא נחה עלי המוזה.... אז אחרי שסבב הקודם הסתיים בחוסר הצלחה, אחרי שהפסקתי את התמיכה הגיע המחזור וידעתי שעלי לחכות עוד חודש עד הסבב הבא. המחזור שלי בד"כ סדיר - 29-30 יום ולכן הופתעתי שביום ה31.... 32 הוא לא הגיע ורק ביום ה-33 הופיע לו. כשאת לא רוצה שהמחזור יגיע, הוא מגיע כמו שעון וכשאת מתה שיגיע כבר הוא לוקח ת'זמן.... מרפי הזה!! 

7.8 הוא הגיע סוף סוף וב-8.8 התייצבתי במחלקת פוריות נרגשת ומאושרת להתחיל סבב נוסף. בנוסף לטיפול ההורמונאלי התחלתי גם קצת דיקור, אומרים שזה טוב וזה עוזר -  אז למה לא לנסות? כל הבדיקות היו בסדר גמור. נרשם לי 450 מנופור, אליהם הצטרף הצטרוטייד כמה ימים אחרי. איזה מזל שהזריקות הן בכלל לא עניין בשבילי, עושה אותן בקלות - אני קוראת על הרבה בנות שהבעל מזריק או שהולכות לקופ"ח.....
למרבה ההפתעה כמות הזקיקים הייתה דומה לכמות הזקיקים של הסבב הקודם כשלקחתי 375 מנופור.... ציפיתי שיהיו יותר,  אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שאני צריכה רק אחת טובה ואיכותית (או 2) שתופרה ותיקלט. אז כרגע לפי הספירה אני עומדת על 7 זקיקים שנצפו.

כל בדיקת US הרופאים אומרים לי שאני מאתגרת אותם. אני רב שרירנית ולא פשוט לראות את השחלות שלי. הם צריכים להתאמץ, לחפש וללחוץ גם בUS פנימי וגם בחיצוני.  אני לא מתרגשת - זה התפקיד שלהם!! 

אז היום (18.8 - יום שישי) הזרקתי רק צטרוטייד ועכשיו (22:00) גם את האוביטרל.
אני מוזמנת ביום א' ב7:00-7:15 בבוקר לשאיבה. גם הפעם אחותי תבוא איתי. אני לא חוששת - עכשיו כשאני יודעת מה מצפה לי, אני בעיקר מתרגשת ומלאת תקווה!

מאחר ואני מאמינה באנרגיות מצד אחד ומהצד השני - אני לא באמת יודעת מי קורא/ת מה שאני כותבת, אני רק מבקשת שתשלחו לי אנרגיות של טוב ! ועל זה אני מודה מראש! ♥

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום סבב IVF ראשון.

יום ראשון 6:15 בבוקר והמחזור עוד לא הגיע. נרגשת נסעתי לביה"ח לבדיקת BETA. תחושת בטן שהפעם זה הצליח.

אני בהתרגשות וציפיה  וכך גם כולם סביבי.

האחיות החביבות אמרו שבסביבות 12 הן מתקשרות. והזמן עובר לאט. לאט מדי. 12.... והSMSים מתחילים לזרום.... "נו? יש תשובות"

12 וחצי..... אחת..... והטלפון ממאן להגיע.

13:35 בדיוק כשנכנסתי לאוטו בסוף יום העבודה. מן טיימינג מוצלח שכזה. אני אפילו לא זוכרת את שם האחות. כי אחרי שהיא אמרה שהיא מצטערת שזה שלילי כבר פחות הקשבתי.... היא הזמינה אותי להגיע לבדיקת דם כשהמחזור יגיע ואחרי חודש הפסקה לחזור לסבב טיפולים... אבל כבר לא הייתי שם.

אז זהו, IVF ראשון - לא הצליח לי.

וזה מבאס נורא.

אבל אני לא מרימה ידים. ילד יהיה לי ואני מאמינה בלב שלם שלא רחוק היום.
השבוע אפגש עם חברים ונשתה קצת יין.... והחודש יעבור כנראה מהר מדי (כי זה החופש הגדול... הוא תמיד עובר מהר). ובאוגוסט אחזור בכל הכח עם תקווה ואופטימיות מחודשות.

לדף הרשומה

IVF - הפריה חוץ גופית - זה קורה.

             אז אחרי המעקבים ובדיקות האולטראסאונד, ההזרקות של המנופור (הגברת ייצור הזקיקים) ואח"כ הצטרוטייד (עיכוב הביוץ) שאגב, קראתי בהרבה מקומות בנות שמדברות על כך שהצטרוטייד זריקה צורבת ולא נעימה, חששתי ממנה.... בסופו של דבר - כמו המנופור והאחרות. לא נוראה בכלל - התקשרו ביום חמישי האחרון להגיד לי שהשאיבה מתוכננת ליום שני, 19.6.2017 . התרגשתי נורא!! הייתי עסוקה ב"יאללה - שכבר יגיע" כל הזמן. אז למרות שהיה סופ"ש משובח של קמפינג עם חברים טובים, חיכיתי כל כך שיגיע יום שני. 
             בשבת הזרקתי בפעם האחרונה את המנופור והצטרוטייד - שעה לפני ה"בדרך כלל" וב 21:30 - בדיוק כמו שהורו לי הזרקתי את האוביטרל (אותה זריקה שכ-36 שעות אחרי שנוטלים אותה אמור להתרחש הביוץ), ביום ראשון היה לי חופש מריקות אבל זה היה הייום היחיד שהרגשתי את כל ההורמונים משתוללים בתוכי. הייתי עצבנית וחסרת סבלנות, היה לי חם ולא היה לי חשק לשום דבר ואף אחד. מיום ראשון לקראת חצות נכנסתי לצום (כולל שתיה). ביום שני ברבע לשש בבוקר כבר סימסתי לאחותי כדי לודא שהיא כבר ערה (ברור שהיא הייתה.... זו אני שסתם דאגתי). ב 6:35 לערך היא אספה אותי ונסענו לבית החולים. קיבלו אותי יפה, הצוות מקסים שם, מראשון הרופאים עד אחרונת עובדי השירות. הכל כל כך נעים, מזמין ומרגיע, איכשהו - לכולם יש מבט טוב שכזה. בדיקת מדדים, צמיד שמזהיר שאני אלרגית לאופטלגין (יש מצב שכבר לא אבל זה לא היה הזמן לבדוק את העניין), הכינו לי את החלוק, הכובע והערדליים ואמרו לי שבשמונה וחצי אתלבש. הכל היה מאוד רגוע, הייתה רק עוד אחת לשאיבה באותו היום. אחותי ואני דיברנו, התקשקשנו, צחקנו... הגיע המרדים והסביר מה שצריך היה להסביר ברצינות רבה, הרופא עם העיינים הכי טובות שיצא לי להכיר, הטון המרגיע והחיוך שהבהיר לי - את בידים טובות!!
              מאוד מאוד התרגשתי. בשעה חמישה לתשע הכניסו אותי לחדר הניתוח (אפילו שזה לא ממש ניתוח.... אבל הכל סטרילי כזה... נשכבתי על המיטה, סידרו אותי, הרופא המרדים הסביר לי מה הוא עושה, "עכשיו אני נותן לך את החומר הראשון שעושה קצת סחרחורת" והנה עכשיו החומר השני ו...... הופ!! התעוררתי אחרי הכל. קצת מסטולה, הגוף כבד מלזוז לרבות העפעפיים.... השאלה הראשונה ששאלתי הייתה "כמה ?!" לא ידעו לענות לי מיד. לקח כמה דקות שבהן גם הספיקו לברור וגם אני התחלתי להתאושש ו.... 8 !! השמחה הייתה גדולה! עם 8 אפשר לעבוד! ברור שלא כל הבייציות שנשאבות הן באיכות טובה אך אם יש מספיק - יש עם מה לעבוד. 
              45 דק' אחרי שהתעוררתי נתנו לי לשתות... ועוד לשתות ולמעשה הייתה צריכה לעשות פיפי וללכת. הפיפי בושש לבוא. אז שתיתי... ושתיתי..... 3 כוסות תה, 2 כוסות מים וחצי שקית נוזלים ישר לוריד (בנוסף לזו שכבר קיבלתי). בסוף הגיע הפיפי. אמרו לי לא להילחץ כי זה טבעי. השתחררתי, נסענו הביתה - בדרך עצרנו לאכול, הייתי מורעבת. הגעתי הביתה נכנסתי למיטה לשעתיים וחצי של שינה עמוקה ממש. התעוררתי עם שלפוחית מפוצצת.... וכל הנוזלים ששתיתי מצאו דרכם החוצה כל אחר הצהרים. נרגעתי!

              הבוקר בשעה 8:15 התקשרה האמבריולוגית (זו במעבדה שהתפקיד שלה הוא לייצר עוברים!) - נשאבו 8, 5 היו בשלות ו3 הופרו. היא רוצה שההחזרה תהיה ביום חמישי. כששאלתי למה, היא אמרה שמבחינת תזמון - זה הזמן שביצית מופרית יורדת מהחצוצרה לכיוון הרחם. אמרה שיעשו חשיבה משותפת עם הרופא ויתקשרו אלי בצהרים. בשעה 13:45 התקשרה האחרות. הוחלט על החזרה ביום חמישי ויחד עם זאת - להיות גם בכוננות מחר (רביעי). יתקשרו אלי ב7:30 בבוקר לעדכן אותי אם זה יהיה אכן בחמישי כמתוכנן או לבוא ברביעי. האחות אמרה לי שהביציות מתפתחות בסדר.... לכן הכיוון הוא יום חמישי ויום רביעי זה על כל מקרה שלא יהיה.

אז יאללה.... מחכה לקבל את העוברים שלי לתוך הרחם שלי, שכל כך מוכן להם, כל כך מחכה לזה שיצמח/ו בתוכי ויהפכו אותי לאמא. סוף סוף.

לדף הרשומה

סוף סוף - דרך חדשה עם תקווה חדשה!

כמעט חודשיים שלא כתבתי. הרגשתי שלהמתנה הזו אין משמעות פה. היא היתה מתסכלת.... קשה. כשהקושי הוא חוסר השליטה שיש לי על המצב.

אז לפני כשבועיים ביום רביעי התקשרתי למחלקה הגנטית בה עשיתי את הבדיקה כדי לברר מה קורה עם תוצאות הבדיקות - זה היה כחמישה שבועות אחרי הבדיקה עצמה. אחרי זיהוי הפרטים ישר נאמר לי שיש תוצאות שהכל תקין ושהמסמכים כבר יצאו אלי. משהו באינטואיציה שלי שלח אותי להתקשר למחלקת IVF לודא אם יש עוד משהו שאצטרך לעשות (שכחתי שנאמר לי שאחרי שנה צריך לחזור על הבדיקות). אמרו לי שבאמת צריך לחזור על בדיקות הדם ועד בדיקת כירורג שד. נשמתי נשימה עמוקה ותוך 24 שעות היה לי תור לכירורג שד + הפניה + כל מה שצריכה לבדיקות הדם וביום ראשון - שלושה ימים אחרי - כבר עשיתי אותן. התוצאות כמובן - תקינות :-)

עכשיו, חיכיתי למחזור שיגיע....

ביום שני האחרון הוא הגיע. יום שלישי למחרת בשעה 6:50 בבוקר כבר התייצבתי במחלקה לבדיקות, מלאת תקווה שהנה, מתחילים. כבר בחדר ההמתנה העיינים התמלאו דמעות. דמעות של כמיהה והתרגשות. האחות המקסימה קיבלה אותי, בדקה את הניירת, הרגיעה אותי ונתנה לי תחושה שהנה, הכל בסדר. היא בדקה את התיק ולקחה לי דם - בדיקה שההורמונים במקום שהם צריכים להיות ושלחה אותי להמתין לאולטראסאונד. גם בבדיקת האולטראסאונד הכל היה בדיוק איך ואיפה שצריך להיות. חידשו לי את המרשם, הלכתי להשאיר את המסמכים במשרד ע"מ שיוכנסו לתיק שלי ויצאתי לדרכי.

בצהרים התקשרה האחות השניה של המחלקה - מקסימה גם היא - "את יכולה לרשום את ההוראות?" ישששש מתחילים!! (בדיקות הדם בסדר גמור!)

חיכיתי שיסתיים יום העבודה, רצתי לבית המרקחת וקניתי (כמעט) את כל מה שצריך. חזרתי הביתה ו..... מתחילים. התרגשתי ממש.

מתחילה עם מנופור - תפקיד הזריקה הו הוא להגביר את כמות הביציות. (כבר הזרקתי 3 פעמים)

בעוד יומיים תצטרף הצטרוטייד - שתפקידה לדכא את הביץ.

ביום ראשון אני מוזמנת למעקב - שוב בדיקות דם ואולטראסאונד. לראות שהכל מתפתח כמו שצריך.

כשתנאים יהיו מתאימים לקראת שאיבת הביציות אזריק את האוביטרל ויום וחצי אחרי תהיה השאיבה.

אני כל כך שמחה.

כל כך מתרגשת.

והכי חיובית שאפשר - שיהיה זה הטיפול המנצח!

 

 

 

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אימושי16 אלא אם צויין אחרת