00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כבר כמעט חמש שנים...

כבוד המנהלת,
 
בחיים, ישנן שלוש צורות תגובה למצבים לא נוחים: מאבק, בריחה, או קפיאה.
במשך כמה שנים טובות, אני קופאת על מקומי לנוכח כל ביקורת וכל נזיפה וכל בקשה, שנראית לא ריאלית ולא הגיונית. 
אבל -- צריך לזכור שאנשים מתבגרים ומשתנים. שיניתי פאזה, ואני כרגע נאבקת לנוכח מה שנראה לי לא הגיוני, לא ריאלי ובעיקר - לא הוגן. כמעט חמש שנים, כלומר, כמעט מחצית מהתקופה שלי בארגון שלנו, אני נאלצת להתמודד עם ביקורת ונזיפות, שלא תמיד מגיעות לי. עם תחושה שהפכתי לשעיר לעזאזל ולבעייתית, ונכנסתי למעגל קשה ומחליש. 
אני לא מצפה להערכה, לא למילים טובות ולא למחמאות. אני יודעת שפה לא אקבל את כל זה.
הרי למרות כל המאמצים שלי, כל דבר שאעשה, לא יהיה טוב בעיניכן.
גם אם אעשה הכל לפי הספר, עדיין תמצאו בעבודתי טעם לפגם.
כן, במשך חודשים רבים כשלתי. אבל  כבר ארבעה חודשים שאני עושה מאמצים אדירים להתאזן ולחזור למוטב. שוב, איני מחפשת חיזוקים ומחמאות. אם אני רוצה כאלה, אני אפנה למקומות אחרים. אני רק רוצה שקט. שתניחו לי לעבוד. ותאפשרו לי לחזור למוטc, גם אם זה אומר שאני לא יכולה להתגמש. במשך חודשים, אני מתריעה על כך שאני נאלצת מספר פעמים ביום, לחשב מסלול מחדש. הדבר פוגע בהספק שלי. כך אני לא יכולה לעמוד בהתחייבויות שלי. ואתן - בשלכן. 
משהו כאן גורם לי להרגיש ולהבין שאתן מנסות להכשיל אותי. איך ייתכן שאני מגלה את כל הנכונות ומגייסת את כל הכוחות, כדי לעמוד במכסה היומית שלי, ואתן כל פעם באות בדרישות, שמונעות ממני לעשות את העבודה שלי כמו שצריך? מי כאן מקשה על מי?
איך ייתכן שבמקום עבודה אני צריכה יום יום להלחם כדי להצליח למלא את חובותיי הבסיסיות?
זו כבר התעמרות!
חשבי איך אני מרגישה, כלואה במעגליות האכזרית הזו, של שוב לא להצליח לעמוד בדרישות המערכת, ושוב להתאמץ כדי להעמיד את עצמי בחזרה על הרגליים, רק בשביל שיפילו אותי בחזרה, ושוב לקום. וכל זה, תוך לחץ בלתי פרופורציוני לאופי העבודה. תוך חוסר הקשבה משווע למה שאני אומרת ומבקשת. ותוך שלילת זכותי לומר "לא". מדוע בגילי ובמצבי אני צריכה עדיין לספוג השפלות והקטנה? לא עדיפה הגישה הישירה? פשוט תגידי שאת לא רוצה אותי כאן.  במקום להפחיד, במקום לטרפד. 
אני לא יודעת איך לסיים. רק לאחל לך שלעולם לא תהיי בנעליי. שאף פעם, אף אחד, לא יגרום לך להרגיש קטנה וחסרת ערך. שלא ירמזו לך שאת לא רצויה וינסו לגרום לך ללכת. שלא יפגעו בך, כמו שאת פוגעת בי כבר כמעט חמש שנים
 
לדף הרשומה

האם מצאתי את השלוה?

אני בחודש השביעי להריוני. מבחינה פיזית, הכל טוב מאוד. אני מרגישה טוב, אפילו לא כבדה מדי. הקטנה מתפתחת יפה וכבר בועטת, מתהפכת ועושה לי שיעורי אירובי כמה פעמים ביום. לכאורה, אני אמורה להיות הכי מאושרת בעולם, ולהנות מכל יום ומכל רגע של הנס הזה. לצערי, אני מוטרדת. יותר ממה שאני רוצה וצריכה להיות בתקופה זו של חיי. אתגרים קשים מאוד במקום העבודה, שמהם נגזרות מחשבות על עתידי שם, לאחר שתסתיים חופשת הלידה: האם ירצו אותי בחזרה? האם אני בכלל רוצה לחזור לשם? גם עסק התרגומים שלי די תקוע בימים אלה. אתמולהרגשתי שניסיתי ועשיתי כל מה שיכולתי כדי לפרסם את עצמי, ואין שום תוצאות ופניות. לא מספיק לי LIKE בפייסבוק. לא מספיקים לי איחולי הצלחה מדורשי שלומי. אני רוצה תוצאות אמיתיות, דהיינו, פניות מלקוחות פוטנציאליים - בטלפון, במייל. מכיוון שאלו לא מגיעות, אתמול החלטתי לשחרר מהנסיונות לקדם את עסק התרגומים. הרי לשם מה נחוצים לי עןד מתחים מיותרים (ההריון הופך אותם למיותרים אף יותר!)? עוד תסכולים?? את תקופת החגים ביליתי בעיקר בשינה. התסכולים והמתחים מעייפים אותי, קרוב לוודאי שיותר מההריון.

היה לי קשה להגיע להחלטה הזאת. העתיד התעסוקתי שלי נראה כל כך מעורפל בימים אלה. אני נתקפת בפחדים, כי אני חיה בתחושה שאין לי לאן ללכת אם אני לא חוזרת למקום העבודה הנוכחי. העבודה והפרנסה חשובות לי כל חיי הבוגרים, וכעת אף יותר. אני כבר לא לבד. אין כאן מקום למשחקים.

אז מה עושים...?

אתמול נזכרתי בתפילת השלוה, אותה אני מכירה מגיל 16. יצא לי להגיע אל משרדו של יועץ בית-הספר, אדם מקסים ועדין. תפילת השלוה היתה תלויה מעל השולחן שלו. באותה תקופה בחיי, עברתי הרבה אתגרים וקשיים, אשר הובילו אותי לאמץ את הטקסט הזה בלי להסס:

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

 

- עשיתי כל שביכולתי לקדם, להפיץ ולפרסם את עסק התרגומים שלי. כרגע אין פניות מלקוחות. מה אפשר לעשות, חוץ מלקבל את זה, ולהחליט על לשחרר מהעסק הזה לתקופה מסויימת?

- את השחיתויות, השקרים והגועל בעבודה שלי, לא אוכל לשנות. אני אפילו לא יכולה למחות על כך, בוודאי לא בתקופה זו בחיי. אז אני סופגת, לעת עתה.

ומה אני בכל זאת יכולה לשנות?

-לגבי העסק שלי: ללמוד לשחרר. ללמוד להיות שלווה ולכעוס פחות. להתרחק מהתסכולים.

-לגבי מקום העבודה: להכנס לתהליך של קבלת החלטות, שבסופו אדע עד כמה אני מוכנה להמשיך באותו מקום עבודה, ובאיזה מחיר? ואם לעזוב, אז לאן ומה אני רוצה.

ואני עדיין שוברת את הראש איך לשקם את מצבי הכלכלי, שרחוק מלהיות מזהיר, כי את זה אני בטוח יכולה לשנות.

לא היה לי קל לשחרר מהתרגומים. אני זקוקה לכסף נוסף בימים אלה, אבל הנסיונות שלא צלחו עד כה, הותירו אותי מתוסכלת ומותשת, גזלו ממני המון אנרגיה. אני מעדיפה לקחת כמה צעדים אחורה עכשיו, עד שארגיש שהאיזון חזר אלי. והאמת? זו הקלה לא לחכות, לא לחפש. פשוט לשבת ולא לעשות כלום. לפחות בינתיים.

אני רוצה שלוה. עייפתי מלהלחם. אני רוצה להתכונן ללידה ולהתמסר לציפיה למה שעוד יבוא, ופשוט לשמוח עם זה, ועם מה שכבר ישנו.

זה הכל.

 

.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לביאת הספריה אלא אם צויין אחרת