00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מתנת יום הולדת

28/05/2018

בתוך הבדידות ובשקט

בחרתי לאכזב את כל אוהביי

וכך

לשחרר אותם מכל מחוייבות

אלי

וקיוותי שאולי

גם לי

יהיו פחות דאגות

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גם לא אני

פלשת לתוכי, וזה אינו מפתיע כי נתתי לך מקום.

למדתי מהרגעים הקודמים שמערכת יחסים יציבה ובריאה דורשת הכלה, הענקה ונתינה,

והייתי מוכן לכך.

בניתי עצמי לכך.

חיכיתי למצוא קשר והופעת לי משום מקום.

סיפרת לי שאת בורחת.

סיפרת על הכאב שמלווה אותך ושאינך מוכנה לדבר עליו.

לא רצית להישפט לרעה בגלל כך.

כל כך הבנתי אותך,

כי עמדתי שם באותו המקום.

פעם אחר פעם.

אז פיניתי לך מקום.

גם לפחדים שלך.

גם לפחדים שלך מהפחדים שלך.

לבכי.

לכאב.

לצעקות.

לבריחות שלך מהמציאות.

לטרגדיות שצרחו לך בראש.

לסירוב שלך לקבל את השונה ממך.

לחיי הכאב שלא הפסיקו לבעוט לך בבטן ובמחשבות שוב ושוב ושוב.

פרקת עלי ועמדתי שם

כי ידעתי שאין מקום אחר בטוח בשבילך.

שרטת אותי מבפנים,

וצעקת

שאני משוגע שאני רואה בך אדם טוב.

סיפרת שיש לנו מערכת יחסים סאדו-מאזו.

שאני חונק אותך.

שאני מכוער.

שאני מניפולטיבי.

שאת לא תשתני להיות האישה הטובה שאני רואה בך.

שאני רוצה את הרחם שלך ממניעים אנוכיים.

שאת לא בנויה לכך.

שאלך.

שאין לך על מי לסמוך.

שאת בודדה

ואף אחד לא מבין אותך.

גם לא אני

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

היפוכו של טקליט

פתאום הפכתי לשונא שמחת האדם

למגדף האמונה וגוזר רוח השכינה

חוודת הורים על ילדיהם נסה ממני

ונעצרתי ממסעי להאמין בזוגיות

התאכזבתי מעצמי והאדם שגדלתי לתוכו

הנחתי בצד את הילד שבי

והוא לא הפסיק לבכות

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יום הולדת

כשסוף העולם דפק אצלי בדלת,

צעקתי

"תרמתי במשרד, אתה יכול ללכת"

וכיסיתי את ראשי תחת שמיכה

לא הוצאתי את ראשי

כי הנקישות המשיכו

והפכו לחבטות

"נדמה לי או ששמעתי משהו נשבר?"

נשמתי אוויר מהודק וחם

צלליות כפיכפוך מים

הופיעו נגד עיניי.

"שילמתי כבר!" לחשתי

והבטתי על גופי

ליטרת בשר נגוסה

ערבלתי אוזניי לא לשמוע עוד

נקישות שעון

היום  תם

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

בלילות

לא נרדם בלילות

והמחשבות רצות

אצלי

על כל הדברים

שיכולתי לומר

לעשות

שאהיה אחרת

למעני שאוכל

אחר כך להנות

ובמראה

עיינים עייפות

כבדות

כבדות

כמו המחשבות

על בדידותי

ללא קול

או מגע

וחיבוק

להרגיע

שמחכה לי

חיבוק חם

עוטף

שירגיע בי

פחדים וחששות.

הבוקר יעלה

ואספר לי

סיבות

לחייך ולעשות.

עד אז,

מסתובב

בתוכי

עם דעות

וביקורות.

לא נרדם בלילות

מספר לעצמי

על מי

שיכולתי

להיות.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

בית האריזה הישן

25/01/2017

על אדמת כורכר, בית ניצב לו

סביבו, עצי פרי הדר.

השנים נגסו בו

התמוטטו מרפסותיו

ובין שיחי הירק,

מסתתרות מדרגותיו.

טרקטור במרחק עובר

נושא עובדים מארצות ניכר,

מטוס מעלה מטייל לו

ובין העננים צייר קו.

גידולים נעים ברוח

ממרום הרגבים,

זכר מדורה, לידה כיסא,

בצל מבנה ישן.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לייטקס

כל כך קר

וקשיח בפנים

עור נילון שגידלתי עבה אצלי.

 

עליו

הלבשתי שכבות שומן להסתיר

את הילד המכווץ בפנים.

 

גם אם ארצה,

לא יכול

לתת מקום לדמעות לחלל.

 

צמוד אלי

וחונק הנילון הזה

מחזיק שלא אתפרק.

 

גם כי ארצה,

לחתוך מעלי קליפות

פלסטיק גמיש.

 

עבד נרצע

גופי

המותש מכאב.


 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ברגע הבא

הינה אני, זה שעמד מולך

שראה את יופייך דרך בכי,

שידע כי אצרת בתוכך כאב,

על כל שעברת

 

אהבתי אותך, לא יודע למה

נבחרנו להיות יחד,

כך הנהן בי לבי,

ביום שפגש בך

 

פחדת שנהיה נורמליים,

חששת ממחשבות אלו

ואילו נשמתי שרה בי,

על היופי שנוכל ליצור

 

פער זה צמח בינינו

ועמדתי מול צעקות

שאני מכוער ומניפולטיבי

המנסה לשנות,

את שלא יכול להיות

 

חלקת איתי כאבך,

לחמת בי וציירת

את צלקות אובדנך

אל עומק בשרי

 

אהבתי כעוגן הייתה לי,

כעת צללתי מטה, מנותק.

 

אבלתי על לכתך שנה,

וליקקתי פציעותיי

עיניי הלבינו ודל משקלי

פחדתי מן העולם

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הפסדים ורווחים

הבריחה, מהאמת שלנו,

היא שלנו ליישם,

והיא נגעה בי,

ביום בו לא חיפשתי אמת.

 

היא התיישבה מולי,

בפשטות אמרה:

"יש לך חשבון איתי,

תן לקבלה לצאת."

 

הקאתי פחד וחשש,

על רגליה הארוכות

והתעוותי בבטן,

והגוף התעקם.

 

יד קרה נגעה בי,

והעירה בי צל פחד.

במחשבות רבות לי,

לא יכולתי להתאפק.

 

למשפט עמדתי,

בידי אחזה אם.

אבי נשפט שם,

בכיתי כל העת.

 

אחזתי בעיניי,

אל מול העדים סביב,

ואמת פשוטה הייתה לי,

שפטו שם את ערכי.

 

כיום אני עומד,

אתם סביבי.

בין הרווחים שלנו,

חומק אני.


 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מה מעלה?

08/12/2016

מה צומח, מן הכאב הזה, מה?

מה מתעורר בי רגע,

מה מתיימר, מה , הלאה?

מה הלאה?

 

מעלה, מתעורר בי פגע,

מה בא מלמעלה?

מה נחתם פה, מה?

מעלה?

 

מה היה פה הרגע?

האם עבר פה,

איזה פגע?

מן מעלה?

 

מתהפך בי רגע,

מסחרר בי,

מן מעלה,

מה הלאה?

 

טעם האדם שבי,

ישן בטיפת דמעה.

בכאב אפקח עיניי,

ממלח זכרונותי.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל leper אלא אם צויין אחרת