00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מתנה" נמצאו 69 פוסטים

אינדיאנית

האמת? אני לא לגמרי בטוחה איך בדיוק כותרת הרשומה הזו התגלגלה...פעם פעם, כשעוד הייתי בהריון, צרויה חגגה יומולדת. יש לנו הסטוריה לא כ"כ מוצלחת בנושא ההריונות שלי ויום ההולדת של צרויה, אחרי שבהריון של יעלה נאלצנו לבטל חגיגה גדולה שתכננו ליום ההולדת, כי אני התאשפזתי. אז היה לי ברור שהפעם אני לא מוותרת. אז מה אם הייתי שנייה לפני חודש תשיעי, אחרי כמה חודשים שלא נהגתי בגלל התרופות, החגיגה הייתה במרחק שעתיים וחצי נסיעה ממני, בלילה, ובכלל הייתי אמורה להעביר סדנה באותו תאריך? אז מה? אז הפכתי עולמות, יצאתי ל road trip וביליתי עם צרויה ביום ההולדת. כמובן שהמאורע המרגש  לווה בתקופה של הכנות מהנות ומאתגרות בהחלט. החלטתי להתחיל מכרטיס הברכה, בעיקר מכיוון שחלקי במתנה נגמר בשלב הרעיון. הביצוע נעשה ב"מיקור חוץ" (מתעצלת לעבור לאנגלית), תיכף תראו. חשבתי שהכרטיס יהיה קלי קלות. הקדשתי ערב לעניין (הו, פעם היו לי ערבים פנויים, בלי מנשא ובלי נענועים...). זה באמת הלך די מהר. ישבתי, תכננתי, החתמתי, חתכתי ויצא לי כרטיס די חמוד- אבל ממש לא מתאים לצרויה. הוא היה בול, אבל בול, אחותי. מזל שימי ההולדת שלהן קרובים. הוא נשמר למועד המתאים והתיישבתי להכין כרטיס חדש. הפעם זה יצא מתאים בול: בסיס לבן, עליו מאטינג מנייר קראפט עם הבלטה משגעת של עץ. כבר חפרתי על הדף המשגע הזה , שקיבלתי בקיט החודשי של simon says, בגודל A4, וניצלתי עד הפיסה האחרונה. לדף המושלם הזה ציוותי מדבקה נהדרת לא פחות מקיט אינדיאני, כמיטב הטרנד בעולם הסקראפ. לוכד חלומות- אידיאלי ליום הולדת של הגשמת חלומות: למטה הדבקתי רצועה של וולום, גם כן מאותו קיט חודשי, ועליו כיתוב במדבקות עתיקות של basic grey: לסיום, מכיוון שבכל זאת מדובר בצרויה, הוספתי מקבצון, אבל לא של כפתורים, אלא של דמויי אבנים מסוגים שונים: את המעטפה קישטתי בצורה קשורה למחצה: לגבי המתנה, היה לי רעיון שמאוד הלהיב אותי, ולקח לי יחסית מעט זמן למצוא דרך להוציא אותו אל הפועל. רציתי משהו מיוחד, יצירתי ויפה. נשמע פשוט לא? הבעיה היא שמדובר פה בלא פחות מ-צרויה. כל דבר שאני אכין, היא יכולה לעשות טוב יותר, מדוייק יותר ובעיקר יפה יותר. אז מצאתי פתרון "הפוך על הפוך"- אני אכין לצרויה מתנה שהיא תעצב בעצמה. למרות שזה מתבקש, דווקא
לדף הרשומה

הפסנתר של אמא

אני די בטוחה שאין בעולם יחסים מורכבים כמו היחסים בין אמא לבת. אצל כל מי שאני מכירה, מדובר ביחסים מורכבים, לא קלים, מלאים משקעים ומטענים. אצל רוב האנשים שאני מכירה מדובר גם ביחסים שאי אפשר בלעדיהם, יחסים קרובים, ששום מערכת יחסים אחרת לא תדמה לה. מערכת היחסים שלי עם אמא שלי לא שונה. זה אף פעם לא קל. היא משגעת אותי, אני משגעת אותה, לה קשה עם הבלאגן שלי, לי קשה עם זה שהיא מסדרת, היא מרימה את יעלה כל הזמן על הידיים, אני מנסה להרגיל אותה ללכת ברגל, היא מאמינה שבחיים הכל צריך ללכת לפי הספר, אני משתדלת לבדוק אופציות וכו וכו'. עם כל ההבדלים האלו, אם אנחנו לא מדברות יום שלם בטלפון אני נכנסת ללחץ, כשאני נתקעת אני תמיד אפנה קודם כל אליה ואדע שהיא מיד תתייצב לעזור, לא משנה כמה רחוק אחליט לגור, אני מתייעצת איתה בכל בעיה (גם כשברור לי שאני לא אוהב את התשובה) ובהרבה מאוד דברים- אני מאוד רוצה להיות כמוה (ובדברים אחרים, מאוד מפחדת להיות כמוה...מורכב, כבר אמרנו?). לכבוד המתנה שקניתי לה ליום ההולדת השנה, חיפשתי משפט אחד שיתמצת את המהות הזו של אמא. לא מצאתי משפט אחד, אבל מצאתי שיר נפלא, בקולה של חוה אלברשטיין כמובן, למילים של רחל שפירא, שמעביר את המסר. אמא שלי מעולם לא תפרה, מלאכת יד רחוקה ממנה כמעט כמו ששירה רחוקה ממנה, אבל עדיין, מאוד התחברתי למילות השיר הנפלא:   ועם השיר הזה ברקע ניגשתי למלאכת ההכנות ליום ההולדת. ראשון בתור היה כרטיס. הרקע שלו הוכן בערך חודש לפני יום ההולדת, הפינישים הוכנו קצת יותר קרוב לתאריך, בסופ"ש היצירה המוצלח והפורה של מור, נגה ואנוכי: למרות (או יותר נכון כנראה בעקבות) פשטותו היחסית, אני מאוד אוהבת את הכרטיס. הוא התחיל מביקור תמים בכלבו של הקיבוץ, שם יש פינת משחקים/יצירה נחמדה שלעיתים קרובות יש בה הפתעות מוצלחות. באותו ביקור בדיוק הגיעו לפינה סטנסילים חדשים, מהדביקים היפים של art2go. קניתי שניים שעוד לא היו לי במלאי, אחר של כוכבים ואחד של בורדרים. קצת אח"כ הגיעו הדיו-אים החדשים שלי שאני לא מפסיקה להשוויץ בהם והחלטתי לשלב כוחות- סטנסיל של בורדרים ושלושה גוונים של כחול. התלהבתי מהתוצאה והנחתי בצד עד לבוא ההשראה. כשהיא באה, הוספתי כיתוב בצבע קראפט כהה (היה בהיר ועבר חיזוק בדיו) משתי תבניות חיתוך שונות של כיתובים (העליונה של PTI, התחתונה של
לדף הרשומה

נדב

פעם, מתישהו, העליתי פה את האלבום שהכנתי לרגל לידתה של תמר המתוקה, וסיפרתי שהכנתי עוד אחד כזה, לתינוק נוסף, מתוק מתוק גם הוא. אבל משום מה, עד עצם היום הזה לא העלתי את האלבום הזה כאן...השבוע התיישבתי להכין עוד אלבומון כזה ונזכרתי בזה הקודם....נדב המתוק נולד אי אז לפני משהו כמו 7 חודשים, בן לחברתי האהובה ענבר ולבח"לה דורון. גם פה לקח לי קצת זמן להתארגן ולהצליח לנסוע לפגוש את הפלא החדש והיפיוף, אבל כשהגעתי, הגעתי מצויידת היטב. קודם כל- אלבום השנה הראשונה: האלבום בגודל 15*15, הכריכות מקרטון ביצוע, מצופה בדף עננים משגע. המסגרת המרכזית היא צ'יפבורד שנצבע בצהוב, כיתוב באותיות "תוצרת הארץ" ואבנים. מתה על הצ'יפבורדים האלו: כפולה ראשונה מוקדשת לקצת מלל- הסיפור מאחורי השם ופרטים ביוגרפיים הכרחיים: נראה לי שזו הפעם הראשונה שהשתמשתי בתבנית החיתוך הזו של האיש: כפולה שנייה, עוברים לתמונות. מימין מקום לתמונה הראשונה, עם החתמה של ג'ירפה אמא וילד: בצד השמאלי השתמשתי בדף מקיט הבנים האהוב עליי, עליו חיתוך עץ משגע בצורת בקבוק ומדבקת מספר, לחודש הראשון: חודש שני ושלישי: הדפים בקיט הזה כל כך יפים, חבל שהוא די אזל לי...הספרה 2 הודבקה על מתומן צהבהב: וה-3 על חיתוך דו שכבתי של חללית ששכב אצלי המון זמן וחיכה לתורו: חודש רביעי וחמישי: ה-4 פשוט הודבק על בורדר מוכן, וה-5 על חיתוך צ'יפבורד מדוגם ומנצנץ להפליא: חודש שישי ושביעי, תמיד אני בדילמה עד כמה אדום זה גברי, אבל אני נוטה להחליט שכן: בדף השמאלי, זה שמלא מספרים, הבלטתי את כל ה-7-ים בגלייז מבריק ומדליק והדגשתי במסגרת שחורה: חודש שמיני ותשיעי, בצבעןניןת הרבה יותר רגועה, מקיט "ימים לבנים" של צרויה: אני מאוד אוהבת את הפונט של הטיקרס האפורות שלי...שידכתי אותן עם מדבקת "מתגהצאות", אבל בלי גיהוץ: מתקרבים לסוף, באווירה שהפכה לקצת רומנטית: מאוד אוהבת את הכפולה הזו, שמעוצבת יותר בשביל האמא ופחות בשביל הבן...ה-10 נכתב באותיות תפוחות ומגניבות עליהן עשיתי אמבוסינג לבן חם: ובדף שממול, שהיה יחסית עמוס גם ככה, הוספתי החתמה ולב: ולמטה, בין השעונים, שילבתי מספרים שנראים עשויים עץ, וממש מתאימים לדף: כפולה אחרונה חביבה: יום ההולדת הראשון קיבל
לדף הרשומה

make everyday beautiful

יש משהו במעבר הזה בין יולי לבין אוגוסט שמזמין שינויים. חצי מהחופש הגדול עבר (אני כותבת את זה בנונשלנטיות, אבל בוכה מבפנים...), סביבי מתחילים לסיים עם סיכומי השנה שעברה ולהתחיל להן התחלות חדשות. הרחובות מלאות במשאיות הובלה, הקרטוניות במושב מתרוקנות רגע אחרי שהן מתמלאות ממשלוחי הבוקר, יעלה נפרדת היום באופן סופי מנונו האהובה שלה. גם אני הודעתי אתמול על סגירת פרק , ועכשיו אני עומלת במרץ לקראת פתיחת פרק חדש.  מקווה שבמהלך השבועות הקרובים אספיק לעדכן את הבלוג באותה תדירות כמו תמיד, אבל אנא קבלו בהבנה עם לא...ימים עמוסים עוברים על כוחותינו. הכנתי מלאי של פוסטים לתקופה הזו, אז אני מקווה שהוא יעשה את העבודה.  את הפוסט הזה תכננתי להעלות ב-27.7, אבל עניינים שונים ומשונים דחו אותו, והנה הוא לפניכן באיחור של כמה ימים... על מיכל י. סיפרתי פה כבר כמה וכמה וכמה פעמים. בחנוכת הבית של קרני, עליה סיפרתי לפני כמה פוסטים, מיכל י. הפתיעה אותנו בבשורה לא לגמרי מפתיעה, וגם לא לגמרי שמחה. מיכל, על בח"לה (הידוע בכינויו י.י) ושתי בנותיה מתעופפים להם (שוב) לשליחות. שנתיים עד ארבע. המסקנה? בפעם הבאה שתקרה בפני הזדמנות לחברה בשם מיכל, אני אסרב לה. למיכליות בחיי יש נטייה לטוס רחוק מידי ליותר מידי זמן. אז מה אם הן חברות מהממות? אני לא עומדת בזה.  בכל מקרה, נניח לרגע את הרגשנות בצד, לשם יצירה התכנסנו כאן. את הפרידה "חגגנו" במסיבה מיוחדת ואדירה בניצוחה של קרני- בבוקר שמשי אחד נפגשנו, חבורת בנות, בגינה מטופחת בגבעתיים. מאפרת אחת מוצלחת עשתה אותנו קצת יותר יפות, צלמת אחת מוצלחת מצאה את הזוויות הכי מחמיאות ויחד השארנו למיכל (ועל הדרך גם לנו) מזכרת נהדרת. מבטיחה מתישהו להוסיף תמונות מייצגות כאן לפוסט. כרגע אני לא מצליחה לאתר אותן... כמובן שאין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי מתנה. שברתי את הראש (באמת) בחיפושים אחרי רעיון מקורי ומתאים לסיטואציה. הרהורים ונסיונות רבים גיבשו את הקונספט הבא- גם וגם וגם. מיני אלבום, שהוא בעצם מחברת, שהיא בעצם פנקס רשימות יומיומי, אבל מעוצב. הרעיון הוא שמיכל תוכל לשאת את יצור הכלאיים הזה בתיק שלה לכל מקום, לכתוב בו כתובות, מספרי טלפון, רשימות קניות וכל מה שצריך לכתוב תוך כדי תנועה. אבל הדפים יהיו קצת מקושטים, קצת מעוצבים, מספיק כדי להוציא אותם
לדף הרשומה

נונו

כרגיל אני מתלבטת "איזה פוסט לעלות עכשיו?". מזל שיש לי הרבה פוסטים ברשימה, כי פינת היצירה שלי לאט לאט מצטרפת לתהליך האריזה...היום החלטתי דווקא לקדם בתור עבודה חדשה דנדשה, שהוכנה ונמסרה ממש לפני שנייה- מתנת הפרידה למטפלת של יעלה. חשבתי שאני לא האמא היחידה שניצבת עכשיו בפני דילמת מתנת הפרידה, אז אולי הפוסט יוכל לעזור...נכון, רוב ההורים נפרדו מהצוות החינוכי כבר לפני חודש, אבל אצל הקטנטנים (בדרך כלל) גם חודש יולי נכלל, אז אני מניחה שאני לא לבד בסירה הזו כל הורה מכיר את החשש לפני שמכניסים את הילד למסגרת. ועוד בפעם הראשונה- ילד ראשון, מסגרת ראשונה. כמה פחדתי, כמה דאגתי, כמה חקרתי (שלא לומר חפרתי), בכמה מקומות ביקרתי. בסופו של דבר הגעתי למקום שהרגשתי כמעט בנוח להשאיר בו את הבת שלי למיליון שעות ביום- הבית של נעמי. במושב, דקה וחצי מהבית, אצל אישה מחייכת, חמה, יפה (לא שזה רלוונטי לגן, אבל כן למתנות :), ובדיעבד גם חכמה ומקסימה. יחד עם עוד שלושה ילדים מתוקים מתוקים, יעלה בילתה אצל נעמי שנה מדהימה באמת. אחרי יומיים היא התחילה ללכת ל"גן" בשמחה, ואחת המילים הראשונות שלה הייתה הכותרת, "נונו", כלומר נעמי. היא אוהבת את הילדים אהבת נפש, מדברת עליהם בלי הפסקה, וחוזרת כל יום עם חוויות ועם דברים חדשים שהיא למדה (להתגלגל, להתגלש, לרקוד וכו'...). בגלל שהמשפחתון הוא בעצם הבית של נעמי, גם כל המשפחה הייתה חלק ניכר מההצלחה- בעלה ושלושת ילדיה. למרות שנשאר עוד שבוע שלם עד לתום השנה (1.8), את המתנה מסרתי ביום רביעי שעבר, בערב פרידה לאמהות בלבד שארגנה לנו נונו הנפלאה.  בשלב הראשון לקחתי בעורמה רבה מנעמי את המצלמה, והעברתי למחשב שלי את קרוב ל-700 התמונות שהיו שם. רובן של ילדי המשפחתון, מיעוטן גם של בני המשפחה. אח"כ התחלתי לשבור את הראש. ישבתי ערב יצירה כמעט שלם, עם חבורת הירושלמיות המשובחת, וכל מה שהצלחתי לעשות היה לבחור שתי תמונות קטנות ולהדביק אותן, ישירות, על קנווסים קטנים ולבנים (גודל 10*15). התמונות היו כ"כ יפות שלא הרגשתי צורך לצבוע את הרקע. בערך שם נגמרה לי המוזה. כמה ימים אח"כ המצב השתפר ומתנה ראשונה הייתה מוכנה: בהשראת פרוייקט שעשינו פעם במועדון 02 הפכתי את הקנווסים למתלי מפתחות (אישית כיוונתי יותר למתלי מעילים של המעילים הקטנטנים. מקווה שזה יעמוד במשקל). התלבטתי אם
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל KarinDi אלא אם צויין אחרת