00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ממשיך ללכת...

רק רציתי לעדכן שהבלוג החדש ממשיך להתעדכן בתדירות גבוהה, עם יצירות חדשות, רעיונות לפעילויות, וגם שילובים של השניים...

מחכה לכן ממש כאן

 

 

לדף הרשומה

שיר פרידה (קצר)

הבטחתי הפתעה לרגל ה-18 בחודש הזה. כמה וכמה פעמים כמעט דחיתי אותה, אבל בסוף החלטתי שהיום זה היום, אז אתן מוזמנות לראות אותה כאן

 

לג'ירף יש צוואר ארוך- הבלוג החדש!!!

 

להתראות מעברו השני של הקישור...

לדף הרשומה

סוכתי הסוכה

כבר עברנו את אמצע חול המועד, נראה לי שהגיע הזמן לדבר על הסוכה שלנו. לפני כמה שבועות הודעתי לבח"ל שהשנה אני ממ-ש רוצה סוכה. גם בשנה שעברה תכננו לבנות סוכה, אבל איכשהו זה התמסמס. למרות שטכנית אני מסוגלת, ידעתי שלבד אין סיכוי שזה יקרה, אז טפטפתי וטפטפתי, עד שגם הוא היה בטוח שחייבים, אבל ממש חייבים, סוכה. כמובן שדחינו את זה עוד ועוד, אבל ביום ראשון, שלושה ימים שלמים לפני ערב החג, בח"ל הגיע הביתה עם אביזרים ליצירת הקונסטרוקציה שהוא תכנן והגה (נכון, הוא ד"ר, אבל זה רק במקרה. הוא יכול היהלהיות מהנדס נפלא). לקחנו איתנו את המהנדסת הצעירה והבנייה החלה:

בערבו של יום ראשון, התיישבנו בצל השלד של הסוכה שלנו, ככה זה נראה:

בשני בבוקר בח"ל קם חולה. ממש חולה, גמור. אז אנחנו שינסנו מתניים והתחלנו לעבוד על הקישוטים:

חיפשתי רעיונות שיאפשרו ליעלה להיות כמה שיותר מעורבת בהכנת הסוכה ובמראה הסופי שלה, למרות שהיא "רק" בת 2.8. ראיתי ברשת אינספור רעיונות מקסימים ויצירתיים, אבל נאלצתי לשמור אותם לשנים הבאות. בנתיים חשבתי היטב איך לנצל את מה שיש, גייסנו את מיטב הכלים העומדים לרשותנו:

בשלישי הבח"ל חזר לאיתנו וסייע לנו במלאכת האלתור של ציפוי קירות הסוכה. מסתבר שפעם לא היו מוסיפים גומי לסדינים, והכל היה קל. איכשהו אלתרנו, וניגשנו (תי) למלאכת תליית הקישוטים:

אז מה הכנו? בהשראת הבלוג המקסים מקסים מקסים של הבחורה המקסימה לא פחות "רק בשמחה", ניצלנו את אוסף גלילי נייר הטואלט הרבים שלנו, צבענו אותם והכנו מהם בקלילות פרחים:

יעלה הייתה שותפה מלאה לתהליך- היא דאגה בקנאות שאף אחד לא  יעז לחשוב אפילו לזרוק גלילי משומשים לפח, היא בחרה את הצבעים, היא צבעה (לפחות את השכבה הראשונה), קיפלה את הגלילים והחזיקה בזמן שאני גזרתי, סייעה למקם ולתלות. מבחינתי הקישוטים המדליקים האלו הם הצלחה גדולה. יעלה שותפה כמעט מלאה והכל ממוחזר. תודה יקירה על ההשראה והרעיון המקסים!

(מנצלת את הפוסט להמלצה לא ממש קשורה)- הפרוייקט הזה גרם לי להבין ולהעריך עוד יותר את הצבעים האקריליים של מרתה סטיוארט. לא יודעת עד כמה רואים את זה בתמונה, אבל הצבע האדום הוא של מרתה סטיוארט ושני הצבעים האחרים הם של חברות אחרות, מהמובילות בשוק. ההבדל לא יאמן, באמת. הצבעים שלה מכסים בקלילות את הקרטון הכהה יחסית בשכבה אחת, המריחה קלה ואחידה, הם קצת מבריקים ומוסיפים שכבה קצת דמוית לכה, שתורמת ליציבות של העסק בסוכת החורף הזו. אין לי אחוזים, אבל אני בהחלט הולכת לאט לאט להחליף את כל מלאי הצבעים שלי. 

הקישוט השני שהציץ בתמונות ההכנות אלו שרשראות "קלאסיות" עם טוויסט. בעצם שני טוויסטים. קודם כל, הבסיס- במקום בריסטולים צבעוניים השתמשתי בציורים צבעוניים במיוחד מערימת הציורים הענקית של יעלה, כאלו שהיו מועמדים לזריקה. ילדים גדולים יותר עלולים להיעלב אולי מהרעיון של חיתוך מיטב יצירותיהם, אבל יעלה לקחה את הרעיון (כמובן שהתייעצתי איתה מראש) ברוח מאוד טובה ואפילו די התלהבה מהמחמאות לגבי הצבעוניות והדוגמאות הנהדרות של הציורים, ובמקום לשכב בערימה בקרבת הפח- הם מוצגים לראווה בסוכה. טוויסט השני- בהשראת עוד הדרכה מקסימה, מהבלוג "מתוקתקות", את צורת השרשרת הקלאסית החלפנו בשרשרת לבבות:

הרעיון ממש מוצלח ומיוחד בעיני. ברמת הביצוע- זה נראה טוב כשהבסיס הוא בריסטולים עבים. מכיוון שלרוב אנחנו מציירים על דפי מדפסת פשוטים, החלק הארי של השרשרת יצא מכווצ'ץ' משהו, אבל בכל זאת חגיגי ושמח:

הקישוט השלישי והאחרון לשלב א' של  הסוכה, המרכיב שבלעדיו שום סוכה אינה שלמה- ארבעת המינים:

לקראת ראש השנה ביקרתי (כמובן) במקסטוק (נתעלם לרגע מהעובדה שגם תוך כדי סוכות, נניח לקראת שמחת תורה?! ביקרתי במקסטוק), ובין היתר רכשתי שם ערכה של חברת "יצירה" שכוללת צורות סול של ארבעת המופלאים, יחד עם מדבקות סול נוספות שנועדו להפוך את הצורות הבסיסיות לתלת מימדיות. תכננתי לעשות את שלב ההדבקות כשיעלה לידי ואני מסבירה לה קצת על ארבעת המינים ומשמעותם. להפתעתי כי רבה מיד אחרי ההדבקה הראשונה היא לקחה פיקוד על העסק ולא נתנה לי להדביק כלום. בהצחלה היא זכרה רק שיש "הדס" כמו בתהדודה החמודה והאהובה שלה, אבל היום הסתבר שגם האתרוג כבר הופנם...

את ארבעת המינים התלת מימדיים מיקמנו יחד והדבקנו על קנווס שטוח בגודל מתאים, חוררנו אותו בקרופ-א-דיל השימושי שלי והוספנו אותו לקישוטים. 

כשסיימנו את שלב א' של תליית הקישוטים התחבקנו והצטלמנו כדי להתלהב:

וגם אבא הצטרף להתלהבות:

ואז, כמו בכל סיפור סוכות אי פעם, התחיל הגשם :). כמובן שאני הייתי מאושרת עד הגג וביליתי קצת בגשם, אבל קצת אח"כ נכנסנו הביתה וזנחנו את הסוכה לכמה שעות ארוכות. רק בשבת בבוקר שבנו אליה למקצה שיפורים, ואחריו היא כבר נראתה כך:

את המובן מאליו לקח לנו די הרבה זמן להשיג, אבל עכשיו גם הסוכה שלנו מקושטת בסכך ירוק ותקני, ויש בה אמצעי ישיבה נוחים ונעימים. בגזרת הקישוטים הוספנו מתלה דיסקים:

למען הגילוי הנאות, לא אנחנו הכנו אותו, אלא כמה מילדי הקיבוץ באירוע קישוט הסוכה הקהילתית (שנעשה כולו מחומרים ממוחזרים), אבל הוא נפל והושלך בקיבוץ, ואנחנו אימצנו אותו. תוספת שניה:

ומלהיבה במיוחד...שרשרת נורות יפיפייה שקניתי ב"רמי לוי" רגע לפני החג, ולא דמיינתי כמה היא מדליקה. נראה לי שאם היא תשרוד את הסוכה אני אתלה אותה בבית. אדיר. אמנם זה ממש מטושט, אבל תראו כמה זה יפה בחושך"

ועכשיו שהסוכה ממש מדוגמת ויפה הגיע הזמן לאושפיזין, וכאלו היו לנו בשפע:

הביקור החמוד ביותר ללא ספק הוא ביקור ספונטני של חבורה מצומצמת מילדי השנתון של יעלה, שעברו ליד הסוכה שלנו בטיול הבוקר שלהם בגן, ועצרו למשקה קר ולמפגש. היה ממש כיף לארח אותם!

והיו גם חברים ומשפחה מכל רחבי הארץ, וגם תינוק אחד, מתוק במיוחד:

אנחנו בנתיים מוציאים ללא ספק את המירב מהחג הזה, ונהנים מכל היתרונות שהוא מציע, ואלו התוכניות גם להמשך השבוע הזה. נראה לי שניפגש שוב רק בשבת, ב-18 לחודש, עם אתגר "סימני דרך" חגיגי ומיוחד לרגל חודש היומולדת- הוא גם נושא פרסים, וגם נושא הפתעה גדולה. את כל הפרטים על האתגר אפשר למצוא כאן

מאחלת לכולנו מועדים לשמחה, הרבה הנאה מהסמי-שגרה המופרעת הזו ומהחגים המשעשעים שבאים עלינו לטובה. שבוע נפלא!

(השבוע הסוכותי והשמח שלי ב"פרוייקט היומן השמח")

 

לדף הרשומה

אושפיזין

נכון, עכשיו אמור להיות פה פוסט על סוכה, עם קישוטים ורעיונות מדליקים. יש כזה, בקנה. אבל כמו כל דבר אצלי בתקופה האחרונה, גם הוא יגיע באיחור מה. בנתיים, משהו אחר. חיפשתי משהו בתיקיות המחשב הענפות שלי ונתקלתי בכלמיני כרטיסים אקראיים, שלא היו שייכים לשומדבר ולכן לא זכו לראות אור כאן בבלוג. החלטתי להזמין אותם להתארח כאן אצלי בסוכת הבלוג. 

הכרטיס הראשון הוכן ליום ההולדת של אחותי שנחגג ביולי. סיפרתי כאן כבר איך התיישבתי להכין כרטיס לצרויה, שחוגגת יום הולדת די הרבה זמן לפני אחותי, ובלי כוונה יצא לי כרטיס פשוט לא נכון. הוא ישב והמתין ליום ההולדת של אחותי, ואז לחגיגה המשותפת שלנו שנדחתה די הרבה לרגל הלידה של אמיתי, ובסופו של דבר הוא נמסר ליעדו:

בסיס ריבועי מדף שחור עם זיגזג מנצנץ להפליא, באמצע חלון אליפסי אפור, פיה מוחתמת וגזורה מדף וורוד ואיחול בחיתוכים וורודים. מא' עד ת'- אחותי. לכרטיס הזה נלווה אוסף של שלוש טבעות שבחרתי בקפידה מרחבי הרשת, בסיועה כמובן. שתיים מהן היו של המעצבת הנפלאה- PUNCHAOS, ממנה רכשתי לי גם את מתנת יום ההולדת הראשונה שלי לשנה זו- צמיד מקסים ומיוחד. לצערי אני לא מוצאת תמונה של הצמיד שלי באתר, אבל אני בכל זאת ממליצה לכן בחום רב לבקר באתר. כשרון מופלא ומיוחד בבחורה קטנה ומיוחדת בפני עצמה (לצערי אין לי היכרות אישית איתה מלבד שיחות טלפון וביקור יחיד בחנות שלה, אבל לגמרי התאהבתי, ואני לא מפסיקה להרחיב את הקולקצייה הפרטית שלי ושל אחותי). 

זוג הכרטיסים הבא הוא ספיח מרשומות השנוטובות שלי. נדמה לי שסיפרתי על סשן הכנת השנוטובות בצבעי מים של יעלה ושלי, אבל לא הראתי את התוצרים. היה לי רעיון מאוד מגובש בראש ואיכשהו הצלחתי להלהיב את יעלה לשתף עם זה פעולה. הכנתי שני כרטיסים לפי הרעיון הזה. נתחיל דווקא מהשני והפחות מוצלחבעיני:

החתמתי את חותמת הכוורת הנפלאה שלי בדיו שקופה והבלטתי באבקת אמבוסינג שקופה. מעל ההבלטה צבעתי בשלושה גוונים של צבעי מים ומעל הדבקתי שני חיתוכים של כוסות יין, מתבנית חיתוך חדשה, שעדיין לא הספקתי לחנוך. הגרסה הראשונה דווקא הייתה הרבה יותר מוצלחת בעיני, והיא הלוותה למתנת החג שקניתי ליעלה: 

כאן עשיתי את ההבלטה באבקת אמבוסינג לבנה, והאפקט של זה הרבה יותר יפה. החיתוך קלאסי יותר- תפוח. מקרוב:

את המתנה עטפתי בנייר המשגע הזה, שקניתי מזמן מזמן והתקמצנתי עליו. לקחתי שקית אחת כזו, עטפתי איתה את המתנה של ההורים שלי, מהשאריות+קצת וושי טייפ הכנתי עטיפה למתנה של יעלה ובשארית שנותרה לי השתמשתי בהמשך במתנת החג של חמותי:

בפנים חיכה ליעלה סט בגדים חדש דנדש. לא ממש לה, אלא לאלטר-אגו שלה, הבובה דאדא, שהיא קיבלה מתנה ללידה של אמיתי ומאז לא עוזבת אותה. כאן אפשר לראות את דאדא מדגמנת את האאוטפיט החדש שלה בזמן שיעלה עסוקה בפעילות "מה שאפשר עם מה שנשאר" שלה (הכנת רעשן מחתיכות שנותרו מהלזניה שאפינו וקופסת הקוטג' שסיימנו באותו בוקר):

וזה אגב, הכרטיס שיעלה הכינה לדאדא לראש השנה באותו סשן צבעי מים:

כרטיסים אחרונים חביבים לאוסף האושפיזין האקראי הזה, צמד כרטיסי תודה קטנטנים (ממש קטנטנים), שליוו את חבילות המתנה שנשלחו לזוכות בבלוגולדת שהייתה פה איאז במאי, ביום ההולדת החמישי של הבלוג:

כיף להיזכר ככה בכלמיני כרטיסים ואירועים לא קשורים ואפילו לא לגמרי יצירתיים, פשוט כאלו שהיו "על הדרך". 

שני כרטיסי התודה מזכירים גם שכדאי לכן להזדרז ולהצטרף אליי לאתגר "סימני דרך" החודשי, שהחודש, לרגל יום ההולדת שלי, נושא גם הוא פרס. מי מצטרפת? כל הפרטים כאן. 

מאחלת לכולנו חג סוכות שמח, גשום בדיוק במידה הנכונה, בסוכות יצירתיות, משפחתיות ומזמינות, עם המון אורחים אהובים ומשמחים!

לדף הרשומה

סוכה

ראש השנה מאחורינו, יום הכיפורים חלף עבר לו, ולפנינו הארוך והיצירתי מבין חגי תשרי- סוכות. ברשימת התכנונים שלנו בהחלט היה סעיף של "בניית סוכה", אבל בנתיים עוד לא הסתייע הדבר בידנו. יש עוד כמה ימים, אולי עוד נצליח...בכל מקרה, מחצית מסוכות אחננו מתוכננים לבלות הרחק מסוכתנו הדמיונית. ממש כמו בשנה שעברה, גם השנה ההורים שלי הזמינו אותנו- אחי ובני ביתו, אני ובני ביתי ואחותי, לנופש משפחתי מפנק. רגע לפני שאנחנו נוסעים לנופש של השנה, החלטתי שזה זמן מתאים להעלות כאן את המחברת שהכנתי להורי כמזכרת מהנופש של שנה שעברה.

את המחברת המקסימה, עם כריכת עץ ודפים חומחומים רכשתי במקסטוק לפני הנסיעה. תכננתי לעשות מעין "יומן מסע" ובדיעבד לצרף אליו גם תמונות שנצלם בטיול. בפועל- עיצבתי מראש את הכריכה, וכתבתי-הדבקתי טיפה בשני העמודים הראשונים. את שאר העבודה המשכתי בבית. לאור שלל המאורעות שהיו בשנה שחלפה, את המחברת המוגמרת נתתי להורי מתנה ב...פסח. כבר היו לי איחורים מרשימים מזה :). ועכשיו, לתמונות. ככה נראתה הכריכה:

את בסיס העץ המגניב של הרקע ציפיתי בדף מפתח ישן מתוך אטלס, שקיבלתי ממומין בחבילת דפי ספר, פעם פעם. הוספתי קצת שפריצים תכולים וכותרת בשלל אותיות- מגוון צבעים, גדלים ופונטים:

מכיוון שתכננתי מראש להכין את המחברת יחד עם ילדי המשפחה (אז היום שניים, היום הם כבר ארבעה!), הוספתי על הכריכה סוכה, שיהיה להם קל להבין על מה מדובר במחברת:

הרעיון שהנחה את העבודה על המחברת היה "לזרום"- אוסף של קישוטים, שאריות נייר, מדבקות ומזכרות שהיו מסביב, בלי לתכנן יותר מידי. בשער,כמו ברוב המחברת, מככבים שני הנכדים הדוגמנים:

בדף הפותח של המחברת, טקסט שכתבתי בזמן אמת, תוך כדי הטיול. תמונות הבריכה העליזות ומדבקות הדגים השמנמנות הצטרפו מאוחר יותר:

גם הכפולה הראשונה עדיין מכילה תיאור מפורט יחסית של הלו"ז שלנו, שנכתב תוך כדי החופשה. גם פסי הוושי והשרבוטים של יעלה נעשו באותו מעמד. אני כל כך אוהבת את התמונות האלו של יעלה בשעת יצירה:

זהו, הכפולה הבאה כבר מתרכזת בעיקר בתמונות, וכולה הוכנה בדיעבד...היה ממש קשה לבחור תמונות עם שני הפוטוגניים האלו:

בגלל שמראש תכננתי להכין את המחברת, אספתי מזכרות מתאימות, כאן יש מפית נייר מחדר האוכל של המלון, עם הלוגו החמוד שלו. ממול תגית עם תיאור קצר של הנעשה, הפעם מהזכרון:

זה היה באמת מדהים לראות איך שני הקטנים האלו העסיקו את עצמם בלי הפסקה. המלון סיפק שלל אטרקציות- מפלים, בריכות מים, בועות סבון וחומרי יצירה (שאני סיפקתי), סדנת אפיית חלות, מדשאות רחבות ומיטה רחבה עוד יותר של בית מלון. הכנתי קולאז' גדול מכל החוויות האלו. ממול, המטוס גזור מתוך בד מטוסים, שארית ממתנת הלידה של אייל, האחיין החדש שהצטרף למשפחה פחות מחודש אחרי אותה חופשה:

לא רק רבצנו במלון, גם תרנו קצת את הסביבה היפיפייה:

מצד ימין תמונה יפיפייה של יעלה במנשא טיולים יחד עם דודה טל הנערצת (אחותי). התמונה אמנם גדולה והפוכה, אבל היא כל כך יפה שלא יכולתי לוותר עליה. הוספתי לה תגית קטנה ומתאימה. ממול גזרתי חלקים נבחרים מהחוברת של רשות שמורות הטבע והגנים על השמורה בה טיילנו ורחצנו- תל דן. גזרתי את הכותרת, חלק קטן מהטקסט ואת הדמות-לוגו (יעל?!) של הרשות:

צילמנו המון תמונות יפות באותו טיול:

בדף הימני תמונה שאני מחבבת של שלושתינו כמשפחה- יעלה על הגב שלי במנשא, אני ובח"ל (חובש את הכובע של יעלה), על רקע העצים היפים של השמורה. התמונה שוב הייתה רחבה מידי, ולא רציתי לחזור על עצמי ולהדביק אותה על הצד, אז קיפלתי אותה ובעזרת עוד כרטיסי חמודה יצרתי ממנה חלון קיצי ושמשי:

את הכפולה הבאה בחרתי להקדיש לפעילות המרכזית שלנו בחופשה ובכלל בכל כינוס של המשפחה- אוכל. בכל מקום, בכל זמן, ללא הפסקה. נראה לי שאפשר לקרוא את הטקסט שממחיש היטב את המצב:

שני הצפלונים שלנו, כאמור, הופכים כל ארוחה למשחק, ולכן זכו לתוספת הכותרת הבאה, יחד עם החתמה מתוקה של מפלצתון שתמיד גורם לי לחייך:

ה-פעילות האטרקטיבית של החופשה הייתה בחסות בח"ל. כבר תקופה ארוכה הוא מבטיח לאמא שלי לטעות מהפויקה המפורסם שלו, וכאן ניתנה לו ההזדמנות להוכיח את עצמו. הוא עבד קשה, אנחנו הצטלמנו, התמוגגנו מהילדים וכמובן אכלנו:

גם האירוע הזה הצטלם היטב, והוליד שלל תמונות מיוחדות ומקסימות שלא יכולתי לוותר עליהן, בהעמדה מינימליסטית להפליא:

קצת פחות מינימליסטי- בבוקר שאחרי הפויקה ביקרנו בפינת החי של קיבוץ הגושרים בו התארחנו. יש שם כמה חיות מיוחדות יחסית, אבל באופן כללי היא די מוזנחת, בדומה למשק הילדים אצלנו בקיבוץ (שאינו פתוח לקהל הרחב, אלא רק לאנשי הקיבוץ ואורחיהם). בכל מקרה הילדים נהנו והצטלמו היטב:

לסיום, בדרך הביתה, עצרנו לטיול נוסף בשמורת החולה. הטיול הזה היה בהרכב הרבה יותר מצומצם. אח שלי ומשפחתו לקחו את אחותי איתם והתחילו לנסוע הביתה. בח"ל לא הרגיש טוב ונשאר באוטו, וככה ההורים שלי, יעלה ואני נהנו מטיול רגוע ואינטימי בשמורה היפה. ראינו תאואים, ציפורים והמון המון שפמנונים. נוח ונעים לטייל בשמורה עם עגלה (עברה מאז שנה, יעלה עוד הייתה די קטנה, היום היא הייתה צולחת את הטיול ברגל בקלות). דווקא שם היו לנו פחות תמונות מוצלחות, אז השתמשתי שוב בחוברת עם מידע על השמורה, ובתמונה נהדרת ויחידה של שני ההורים שלי יחד בחופשה:

הוספתי להם כרטיס קטן מגליל כרטיסונים שקיבלתי באחד הקיטים החודשיים של simon says (אותו קיט חודש ינואר מוצלח שכיכב גם ברשומה הקודמת):

זהו, תמה ונשלמה חופשת סוכות משפחתית מהנה. את הכריכה האחורית צבעתי בתערובת צבעים שיצרה גוון עץ יפיפה,והוספתי מדבקת הקדשה של יעל יניב:

מאוד נהניתי מהמחברת הזו, שהיא יותר יומן מסע מאלבום, פחות מעוצבת ומהודקת, אבל בהחלט מעבירה היטב את החוויה. מקווה שיהיו לי מספיק אנרגיות להכין כזו דומה גם לחופשה המשפחתית הבאה עלינו לטובה. אולי הפעם אצליח יותר לתעד בזמן אמת? נראה לי שמצלמת פולורויד הייתה יכולה לעזור לי מאוד במשימה...

מזכירה שנותרו ימים אחרונים להשתתף באתגר "סמני דרך" שהחודש נושא בחובו פרס יומולדת. בלי קשר לפרס, הרמז החודש בעיני נהדר, פותח פתח להרבה מחשבות ורעיונות- החלטות לשנה החדשה. מחכה לעבודות שלכן במייל.

יש לי תחושה שהרבה זמן לא סיימתי פוסט בתמונה, אז הנה הצצה משפחתית מראש השנה. על הנדנדה שלנו בגינה- גיסתי האהובה, יעלה, בת דודתה היפיפייה הדס, וביניהן אני. אני אוהבת את התמונה הזו בעיקר בגלל שתי הידיים של יעלה- האחת מחטטת בנונשלנטיות באף, בעוד השנייה מחבקת בסמי-ערסיות את הדס הקטנה:

שתהיה לכולנו שנה של משפחה!

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל KarinDi אלא אם צויין אחרת