44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ניו יורק" נמצאו 8 פוסטים

ספטמבר-אוקטובר 2015. יומני הקפטן - גלקסיית USA, שבוע חמישי ולצערנו אחרון

יומן הקפטן, שבת 3/10 הודעה לפדרצייה: להלן רשימת הריג'קטים שיש לטפל בהם לאלתר! כנראה שיש דליפה אל תוך הניסופרייז באיזור הירכתיים. המושב האחורי הולך וניזוק מרטיבות. יש לאטום את הסיפון ולהכין איזורי איחסון יבשים לציוד. מטען סלולרי לרכב נשרף. מטען סלולרי, 2 אמפר, לחדר נשרף. 2 כבלים נשרפו. 2 כבלים נוספים ניזוקו קלות. מסתבר שהמקור הוא המשדר האישי של No1 שמזהה כל עורק הזנה כאויב פוטונציאלי ומנסה להשמידו. לא תיהיה ברירה ונאלץ להוציאו בהקדם משימוש. אנא הכינו משדר חדש ותקציב בעבורו. לגבי רכיב "רגליים מסוג אישה" - עדין לא נתקבלה ערכת החלפה. העזרה הראשונה שנתקבלה כפתרון זמני - פלסטרים וקרם מכונות, אינם מצליחים לעצור את השחיקה. נקווה שלא יתפרק לפני סוף המסע הנוכחי. עד כאן מהניסופרייז. כל כך חיכינו לחורף שיבוא שגם אם הוא לא היה מגיע הינו דופקים "Winter look" בעיקר שעל הבוקר רכשנו ל No1 כובע צמר, באטמן, שהתגלה כלהיט בקרב עוללי הסביבה. לשמחתנו החורף התבושש ובתשע בבוקר רק "סימן טריטוריה" בטיפות בודדות ולא במטחי מים כמו שהובטח. יצאנו לכיוון מפל טוגאנוק. האתר ש"המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" (העולם - ארה"ב מזרח) טען שאם יש לכם זמן רק למסלול אחד בסביבה - זה המסלול. אז זהו, שממש לא! עוד כמה סנטימטרים של מים נופלים, לא הופכים אתר למושלם ולאחר המסלול המופלא והמוצלח אתמול... תקשיבו לקפטן ותתמקדו ב'וויטקינס גלן', (זה בסייג אחד על ערוץ אנפליד בחרנו לוותר מפאת אורכו). חזרה לעלילות היום ביקשנו ממיוויס לקחת אותנו אל מפל טוגאנוק, והיא אכן עשתה את זה, אבל מבחינתה התצפית על המפל מלמעלה ממצה את הסיפור. על כן הובילה אותנו אל "מצפה רמים" הלא הוא מסלול RIM על שפת הקצה העליון של הערוץ. חיפשתי איפה ערוץ ה-gorge שעליו המליץ המדריך, אבל זיהינו רק את 'רמים דרום' ו'רמים צפון'. אמרנו "שוין, אנחנו כבר כאן לא נלך לצפות?" אז הלכנו וצפינו במפל ובערוץ מלמעלה. נחמד, אבל אנחנו אחרי מפלי הניאגרה, כן? הגילבון פחות עושה לנו את זה. העלנו רף �� . אחרי ק"מ הבנו שהעסק לא מתרומם לשום מקום והשיא מאחורינו. החלטנו לחזור אל הניסופרייז ולאתר את העמק הנעלם. אחרי שאכלנו שנדוויצ' עם ביצה קשה,
לדף הרשומה

ספטמבר-אוקטובר 2015. יומני הקפטן - גלקסיית USA, שבוע רביעי

יומן הקפטן, יום א' 27/9- הרי האדירונדק מלקוי לליקוי �� אחרי לילה קשה ללא שינה (הבנתי שצרות בטיול זה שוס, אז אני מקטרת כאחרונת הפולניות) בחדר לקוי מכל הבחינות, "השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו". נו טוב, השכם שלנו, 7 כזה, לא צריך להגזים. חזרנו על עיקבותינו אל העיר ברלינגטון שעל שפת אגם שמפליין, זאת שבליל אמש נאלצנו לנטוש אותה בקוואסט אחרי חדר, כשהיא כולה תוססת ומלאת חיים כיאה לעיר אוניברסיטאית. אבל לא כל מה שנוצץ בשבת בערב יהיה כזה בראשון בבוקר. כמו סטודנט עם חמרמורת התפרקדה לה בדממת שיכורים כבדה לצד האגם. השמש מכה אותה בסנוורים, ספסליה ריקים, וכולה מוגפת בפנינו. הבנו שמכאן לא תבוא הישועה ופנינו אל המעבורת במטרה להפרד לשלום מוורמונט ולעבור אל מדינת ניו יורק השכנה. אבל גם על קו המים הספנים לא ממהרים לצאת לעמל יומם ומסתבר שהמעבורת הקרובה תצא אחרי 11. אחד הייתרונות בלהפוך את הסביבה אבן על אבן במטרה למצוא מלון הוא גם מיפויה על הדרך, כך למדנו איפה נמל הבית של מעבורות הפועלים. עלינו על סיפון הניסופרייז ולאחר נסיעת בוקר שימשית בדרכים קטנות וחביבות ואנחנו על כביש p75 שם כבר ממתינה לנו המעבורת. רבע שעה של הפלגת בוקר נעימה ואנו בצד השני, NY בואכה שמורת אדירונדק שיצאה לי הנשמה עד שלמדתי להגות את המילה הזאת . יצאנו אל פורט קנט, משם חברנו לנהר האוסבל היפיפה ונסענו לאורכו. שמים ממשיכים להכחיל מעלינו והיערות להאדים, בכל סיבוב של הדרך נגלית תמונה. בשלב מסוים הדבר הנכון הוא להפרד מההנצחה ופשוט לגמוע את יפי היום. קול רעש גדול של מים נופלים פולש לנו לתודעה, אנחנו עוזבים את הרכב וצופים במפלי אוסבל צ'אזם מהכביש, מראה מרהיב. כל התפארת הזאת בבעלות פרטית, לכן ללכת ולהתענג על היופי הזה מלמטה גורם לך להפרד מ"כמה גרושים" אבל למה לי אם אפשר לקנות בכסף הזה ג'ינס ועוד זוג עגילים? כל המים הזורמים האלה "חיברו אותנו לטבע" ופיתחנו, בין שאר הדברים שמעוררים קול מים זורמים, גם תאבון. נכנסנו לדיינר שנראה מהחומר הנכון, בלי שלטי נאון, לא יומרני, המון מקומיים סביב השולחנות וכמה דורות של נשים עייפות מאכילות, לאט, את הקהל. שוב סתמנו את עורקינו בכולסטרול! נצטרך חוטר בעורקים או סטנט שנחזור (טפו, חמסה �� ). ממשיכים הלאה אל הר וייטפיס.
לדף הרשומה

ספטמבר 2015. יומני הקפטן - גלקסיית USA, ניו יורק

13/10/2015
הסיפור שלנו מתחיל כאן - לחץ לקריאת המבוא א חרי טיסה נהדרת והתמקמות במלון אנחנו מוכנים ומזומנים ללכת לנגוס בתפוח הגדול בתקווה ש-NO1 לא יפתח אלרגיה �� חם, הגלישה לא מסבירה פנים. אבל היי... ניו יורק ��   יומן הקפטן יום ד 9/9. דאון טאון ניו יורק. התחלנו את הבוקר ב"נחת". בעיקר לאחר שגיליתי ששכחתי בבית את כל צבעי ההסוואה שלי. ככה נצא לג'ונגל האורבני? אחרי שתי כוסות קפה יצאנו לשדרת ברודווי. בפינת 72 אכלנו קוראסון עם בייקון וגבינת צ'דר, ארוחת בוקר ניו יורקית טיפוסית שנמכרת בכל דוכן רחוב. (בדקנו! היה סימון של A שאמור למנוע קלקולי קיבה). סדרנו פס שבועי ל- SUBWAY וירדנו לחרף את נפשנו במנהרותיו. אני לא מבינה איך לא הגדירו אותם עדיין כאיזור אסון. החום והלחות שם מטביעים לי את הריאות - שלא לדבר מה הם עושים לבגדים ולפן. ידוע הוא שאני מאלה שמע דיפים נופים שברא הטבע על נוף אורבני שברא האדם - אבל כאן בניו יורק מפסל האדם "נוף" כרצונו. הרי ברזל ומתכת משקפים אלה את אלה. פארקים כיערות ומזרקות במקום מפלים. הסתובבנו בכל המקומות שראינו כל חיינו בסרטים. צילמנו את השור ואת ג'ורג ושינגטון. שטנו במעבורת לסטיטן איילנד כדי לראות את הגברת הירוקה ואת מנהטן הנאווה מהמים. מזג אוויר - פה ושם פרצי רוח בודדים, אך לרוב מדובר בסחונייה ישראלית לתפארת חם והלחות מזוויעה ומכיוון שהכי חם ולח ב- SUBWAY השתדלנו להשתמש בשירותיו כמה שפחות. לאחר שעות של שיטוטים ומדידת רחובות והשיט לאי, בחרנו לעשות עצירת אוכל באל-טורו, מסעדונת מקסיקנית. אנחנו לא מבינים כלום באוכל מקסיקני ובמקום להסתבך בהימורים, אמרנו את זה לבחור שעל הסירים. הוא ממש שמח על האמון שנתנו בו והוציא מתחת ידייו בוריטו וטאקו אליפות. התמוגגנו מכל ביס. לצערי מנות הענק נשאבו כאילו אין מחר - כבדים ודואבים קמעא המשכנו לגראנד זירו. 9/11 בעוד יומים. האוויר זז אחרת - דחוס ורוטט מהתרגשות. המונומנט. בריכה בתוך בריכה במקום שני הבנינים מדהים בפשטותו ובחכמתו ומעביר היטב את הקריסה. פרחים שהונחו על שם זה או אחר מחברים אותנו שוב אל גודל האסון וחונקים את הגרון בדמעות. השמים מצטרפים וגשם כבד מתחיל ליפול פתאם. חוסר השינה, הרגלים שלי והגב של NO1 אומרים מספיק. לקחנו את ה- SUBWAY
לדף הרשומה

הבית אשר נחרב - ראובן נמדר - ביקורת

בדחילו ורחימו ניגשתי אל ספרו של ראובן נמדר - הבית אשר נחרב . בכל זאת הצליח "לקחת" את פרס "ספיר" לספרות 2014 מסמוקי המופלאה, גיבורת ספרה של לאה איני "בת המקום". מתחרה נוספת על אותו הפרס באותה השנה, גלית דסטיאל אטבריאן ("טווס בחדר מדרגות"), אמרה בדף הפייסבוק שלה שאם להפסיד אז לספר כזה - לקחתי אותה ברצינות. בחיל ורעדה פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא והתחלתי, והמשכתי, והמשכתי - אוח... איזה גיבוב בלתי נגמר של מילים ועוד מילים ועוד מילים "תילי תילים של מילים הוא בדה ממוחו הקודח",  מה אומר ומה אגיד - אחד הספרים המתישים שקראתי בשנים האחרונות וקוראי יודעים שאני בן אדם של מילים - מסתבר שגם בשבילי יש יותר מידי. אנדרו (52) הוא ג'יימס בונד של עולם האקדמיה. בעל אלגנטיות וכריזמה שגורמת לנשים ליפול לרגליו, הוא מומחה בעל שם עולמי ל"תרבות השוואתית" עם רשימה אינסופית של פרסומים, חי בדירת פאר, בזוגיות חצי סודית עם אן לי עלמה יפיפיה  ומוכשרת בת 26, שומר על קשר "חם" עם בנותיו, גרושתו ומשפחתה. אנדרו די מאוהב בעצמו אבל נראה שנמדר הרבה יותר מאוהב באנדרו אפילו מאנדרו עצמו.  פה ושם נושב משב רוח של אי שביעות רצון קלילה בין הדפים - בעיקר מצד בכורתו רייצ'ל, אבל הוא זניח, כי כולם זניחים בעולמו חוץ ממנו. כמו ג'יימס בונד גם אנדרו הוא פלקט. אמנם מהסוג המשובח, כזה המודפס על נייר כרום, אבל עדיין פלקט. הוא עסוק כולו בפוזה שאותה לועס ראובן נמדר בטרחנות נוראית - כל זה נמשך ונמשך עד שסערה בלתי ברורה בעליל, שמתחילה בחזיונות מיסטיים על כוהנים, מנורות וארונות קודש המעוגנים בשורשיו היהודיים, מצליחה לחדור בין שכבות הכרום ולשסע בו שסע שמתרחב, מחליש ומפורר את התמונה עד לכמעט התפרקותו המוחלטת.  באלוהים שניסיתי לצלול בינות גיבוב המילים ולהבין מה עובר על אנדרו . אבל נדה, גורנישט, כלום ... לא הבנתי מה נטרק? איך ולמה משבר שני של אמצע החיים? מה הטריגר לכרוניקה של ההתפרקות? למה הספר מחולק לספרי משנה? מה היו המהלכים ומה היתה הדקה. לא ירדתי לסוף דעתו מדוע בחר באנלוגיות שבחר כדי לתאר את מצבו של אנדרו בעיקר בקטעי הווידיאו "מגבירי הרייטינג" שאנדרו צופה בהם ונמדר מתאר אותם לפרטי פרטים בתאווה גדולה
לדף הרשומה

ימים של שמחה? ביקורת ומחשבות בעקבות הספר "גדר חיה" לדורית רביניאן

בימים אלה מסתובב ב"ספר הפנים", הלא הוא הפייסבוק, משחק חדש - '100 ימים של שמחה' שמו. כל "קורבן" צריך לציין מידי יום דבר ששימח את ליבו, עדיף בתוספת צילום, וזאת במטרה למלא את הפייסבוק באור, גילה ודיצה - כך לפחות הבנתי מ'שורת תפעול משימה'. יתכן שבין השורות מסתתר עוד איזה רעיון רוחניקי - ניו א'ייגי כזה או אחר, אבל אני לא שולטת בשפה.               ממציאת המשחק "והיית אך שמח" המקורי                                     ובכן - להשתתף בפעילות הזאת אני לא משתתפת - וזאת בגלל ש: א. לא הזמינו אותי . ב. מה לי ולרוטינה - יומיים של בדיוק אותו דבר ואני מתחילה להסתובב בחוסר שקט  כמו 'צ'ינצ'ילה על הגרילה'. ג. אני מהאנשים המוזרים האלה שהגדרת שמחה בשבילם היא: קמנו, כולם חיים, אין חדש תחת השמש - שמח ! תקנו אותי אם אני טועה - אבל האם לקרוא סטטוס יומיומי נוסח "היום ה - 64#. קמתי ואני שמחה שאני חיה", לא יעורר בקרב ההמון מחשבות רצחניות רק בגלל הצורך לגוון קצת? למשל, משהו כמו - "היום ה- 65# למשימה. לא קמתי!" אבל פה ושם באמת יש "שמחות קטנות של יום חולין", כמו האירוע שעליו התחלתי לספר ברשומה הקודמת ואמשיך ברשומה זאת. לצאת מהבית ביום חמסין אחד שבין סתיו וחורף (רק בישראל), להכנס אל הספרייה העירונית ולראות כיצד מונחים זה לצד זה שלושה ספרים שמחוזרים במרץ על ידי כל אנשי המקום והנה הם עומדים וממתינים שם רק לי... אוח... על הראשון מהם, "ללכת בדרכך" לג'וג'ו מויס, דיברתי ברשומה הקודמת. את "גדר חיה" אסקור ברשומה זאת - * ואם יהיה לי מה לספר לכם על "בתים של אחרים" לדקלה קידר אלשין לכם עליו ברשומה הבאה . (ראה בסוף הרשומה)
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת