00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

מה טוב לנדוד אך טוב יותר... לנדוד עוד!!!

עניין הנדודים החל למצוא חן בעיניינו. המשכנו בזו הדרך. לאן שלא הלכנו/נסענו, מצאנו פנים מאירות. או לכל הפחות מנומסות. 

התחלנו להבין שנותרו עוד ימים בודדים לתום המסע הזה. והידיעה הזו כואבת!!!

שמנו פעמנו חזרה לחבל לוברון. (הינו שם, זוכרים? ותכננו על עוד) 

המלצות ברשת שלחו אותנו לאחוזה החמודה הזו השייכת למשפחה ישראלית. 

לצערינו המשפחה הישראלית הלבבית מההמלצות לא היתה שם ובמקומה הושאר לתפעל את כל הסיפור יוסי הירושלמי החביב.

יוסי ערך לנו סיור נעים באחוזת שוגול, על חדרי האירוח המקסימים והחצר המפנקת, לצד הבריכה שנראיתה מפנקת לגמרי... 

אחר כך פונקנו בלימונדה קרה שבאה בול במקום ובאספרסו יותר ישראלי מצרפתי (זה טוב. תאמינו לי) וקיבלנו תדריך מפורט על האזור.

על פי המלצתו של יוסי, נסענו לבקר עוד באחה"צ שבו הגענו את הכפר fontaine de vaucluse. עיירונת חמודה מאוד. קטנטנה עם אווירה מאוד נעימה. ושלווה.... ונחת רוח... 

הנהר חוצה את הכפר לאורכו, שזה מהמם.

אבל מה שמעניין הוא שבמקום הזה ניתן לראות מאיפה יוצאים כל המים והופכים לנהר הזה. והם יוצאים מהסלעים!! כן כן! משה ממש לא המציא את הפטנט. זה הצרפתים עם השטויות שלהם. 

עולים עולים עולים בשביל, עדיף בריצה. עדיף לחשוב חזק חזק על הקרואסונים. מגיעים לפתחה של מערה מגודרת ובה מסתתרים הסלעים מהם יוצאים המים. מושיקו'ים, אנחנו קראנו להם. על שם משה רבנו שחשב שהוא הראשון שהוציא מים מהסלע.

 

 לצערי הצילומים במקום לא הצליחו.אני סומכת עליכם שתדמיינו... :)

החלטנו ללכת למסעדה שיוסי המליץ עליה (lou fanau) , מה שהסתבר כטעות איומה... הם היו כאלה חמוצים... והאוכל בסיידר, לא יותר. שוין. 

החלטנו שאת היום הקרוב נשוטט לנו חסרי מטרה. קודם בשוק Carpentras הנפלא!! פגשנו שם מוכרים שזיהו אותנו מהשוק ב ils sur la sorg ואף זכינו להנחה בגלל זה. פיסת האושר של כל ישראלי :) 

השוק היה נהדר! בשיטוט האין סופי בסמטאות בשוק וליד השוק, פגשנו חבורת מתופפים מדליקה לאללה, לבושים כתום שחור ומתופפים יחד בין הסמטאות. שימו לב שחלק מהנשים עם עקבים!! איזה אמיצות!! 

התמלאנו קנאה מכוערת, אז המשכנו לטייל בין הסמטאות היפות.

כשהשוק התחיל להתקפל לארוחת צהריים בול ב12:00, מצאנו את עצמנו מדדים חזרה לרכב, להמשך יום באצלתיים כזה. עשינו סיבובי דאויין בכפרים החביבים באזור.

בbonnieux הוחלט שלא נצא מהרכב. רק נעשה סיבוב באוטו ונמשיך. ראינו שלט אין כניסה בגודל שלהאוטו. זה הסימן הכי טוב בשבילנו להחליט שהצרפתים סתם מרובעים ושבטח נכנס לצרה צרורה לא מהעולם הזה. לכן ללא כל היסוס שילבנו הילוך ונכנסנו לאין הכניסה במלכותיות. 

השטות הזו עלתה לנו בשעתיים של נסיון לנווט ברחובות צרים צרים (סטייל צפת העתיקה) עם כל מיני זויות של מדרגות שמשתלבים על המדרכה והכביש - שלנו! 

באלגנטיות של חרסינה בחנות פילים, הבנו לבסוף את הרמז וחילצנו את עצמנו בקושי מהברוך הכל-כך מיותר+ אופייני לנו. הוווו זה היה כל כך כיףףף !!! בא נעשה את שוב!! צהלנו כולנו. סתומים. זה סופי. 

אכלנו אכלנו. צילמנו צילמנו. והמשכנו בדרכנו הקלוקלת. :)

חזרנו לcavaillon ומרחנו את הזמן בכיף שלנו לצבעי השקיעה מעלפים של פרובנס אהובתנו.

בבוקר כבר הגיע הזמן להפרד וללכת. עשינו את זה כמו גדולים. קודם החרבנו שוב את חדר האוכל עם ארוחת הבוקר המושקעת שיוסי הכין.

ואז צילמנו וצילמנו למוות...

(יוסי המנג'ר, במרכז, סובל בשקט)

 

עד שבאמת כבר לא היתה ברירה אלא לצאת לדרך.

למחרת כפי שהבטחנו לעצמנו חזרנו לחבל קמארג שהתאהבנו בו בתחילת הטיול.

המקום נשאר קסום כמו שהשארנו אותו. אבל רצינו טיול סוסים. קיבלנו טיול סוסים (חלקנו). 

די מעפן... האמת, הטיול (כך אמרו המטיילים). אבל סימנו V. גם זה משהו... בכל זאת התגעגענו לנופים ולאווירה הקסומה בקמארג.

זכינו לחזור לעיר  'saint maries de la mer' לעוד סיבוב בשוק הכי כייפי בפרובנס.

וזהו. הגיע העת להתקפל ללילה אחרון בפרובנס. היתי מוכנה להמשיך עוד ועוד... אבל המציאות לא מתה על הרעיונות האלה בדרך כלל. 

?את הלילה האחרון חגגנו במלון מהרשת הנהדרת best westwen, מטר וחצי מהשדה במרסיי, כך שבבוקר יכלנו לצאת בשעה סבירה לחלוטין מהמלון ולעבור את הטיסה עם כמה שפחות זובור-צוף על הסביבה. 

לסיכום חבריי היקרים. מה טוב לנדוד!!  מה טוב לעשות חיים!! אך טוב יותר לנדוד עוד ועוד ועוד. שלא יספרו לכם סיפורים!! 

 

 

לדף הרשומה

החלטות קשות וחשובות שצריך לעשות.

האקשן מהאפיזודה הקודמת, שגזל מאיתנו יומיים מלאים של טיול, אילץ אותנו לעשות החלטות קשות. להמשיך לעשות חיים, או לחילופין להמשיך לעשות חיים.

החלטנו להמשיך לעשות חיים. אין מה לעשות... צריך ברגעים כאלה, להיות מסוגל לבחור נכון...

עזבנו בכאב את הצימר היפה שלנו וחזרנו שוב בדרך הפתלתלה המהממת תוך שאנו חומקים באלגנטיות מהקיר ומהתהום לסרוגין. הפעם הדרך נראתה קצרה יותר. 

עצרנו לרענן את סלסלת הקלוריות היומייות ונסענו לכיוון ה gorge du verdon. אותו קנייון עצום ורב מימדים שתכננו לפגוש כבר לפני יומיים.

​כל הדרך המפותלת, שעוברת שוב בcastelane, חיפשנו איפה יהיה המקום הכי טוב לראות את הפלא. כל מקום נראה מתאים יותר ויותר מקודמו... 

וכך המשכנו עד שכבר לא יכלנו. יצאנו והתקרבנו אל הצוק. 

בצרפת כמו בצרפת. הגשם יכול לבוא מתי שבא לו וללכת מתי שבא לו. לכן בהתחשב בעברה האנטישמי של צרפת, החליט הגשם להספיג אותנו מים עד העצם - בדיוק בתקופה הקצרה שבין 10:00 ל10:04 שבה יצאנו מהרכב ועד הרגע ששחינו חזרה פנימה. כמובן שהגשם נעלם כלא היה ברגע שנכנסנו... אבל אנחנו הצלחנו להגיע עד לקצה של הצוק כד לחזות בפלא המרהיב. באמת באמת מרהיב. ושיקפוץ הגשם...   

המשכנו בזו הדרך לראות עוד מהקניון העצום והרב. לראות את הנהר בכל גודלו.

בדרך אנחנו משננים מילות חיזוק לעצמנו, כדי שלא יבואו הרהורי כפירה: "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות" "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות", וליתר ביטחון "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות", כשבין חיזוק לחיזוק אנחנו נאנחים ולפעמים מייבבים. למה!! למה יש להם את כל המיים האלה????  וגם - למה!! למה כל כך יפה פה, והצרות של הצרפתים לא נראו כבר קילומטרים רבים ולא בטוח שהן קיימות בכלל (מלבדנו, כמובן. אבל זה לא נקרא כי זה זמני). 

כמו בכל אזור פרובנס, לאורך הדרך דוכני ממכר תוצרת חקלאית של תושבי האזור. דבש לבנדר!! אין!! כאלו!! דברים!!!!!! 

משם המשכנו לעוד עיירה עם שם מאתגר, שנחשבת לאחת היפות בצרפת. ביננו, זוכרים את מה שאמרתי על העיירות לפני כמה פוסטים? סמטאות יפות חנויות חנויות, גלינג וכו?? אז גם פה. נחמד מאוד. בדיאבד מיותר...  (לא זוכרת את השם, אבל גם ככה לא היתי ממליצה להשקיע לנסוע לשם במיוחד). אבל הדרך... כרגיל. הוייי הדרך... 

עוד לא נרגענו מהיופי הזה. כדי להסיח את דעתנו מקנאת - כמה מים יש להם יא @##%$^ !! עצרנו ליד כל סוס שראינו. או חווה. ועצרנו ה.מ.ו.ן!!!

כמה סוסים פנסיונרים צרפתים שחיים יותר טוב ממני ומכולכם יחד.

היעד הבא שלנו - העירה Sallerne. עיירה חביבה מאוד. שוב עיירה שמרכז העיר שלה הוא הסופר. (סופר נהדר!! אבל סופר)

מקום הלינה שלנו הוא חווה חמודה שבעליה חובבי חמורים מושבעים. מעבר לכמה חמורים אמתיים בשטח, נמצאו אלפי חמורים בכל מיני ווריאציות בשטח הבית ומסביב. ולשמחת הבנות גם מגרש הטניס שלהם עמד לרשותן.

לנו הגדולים והצוף, נשאר להנות ולהתענג על העיצוב המקסים של המקום. פרובנסיאלי כזה. ופשוט נהדר.

מאחר שהצימר היה כלכך מאובזר בנוחות, יצאנו לסופר להצטייד לארוחת ערב- לא פחות ממלכותית. חומרי גלם - כמו תמיד- זהב טהור... לא שכחנו סלסלאות תותים ופטל. עונג... 

הפעם, לא היה כל זכר לחורבן וגם הינו עייפים מהדרך... אז ישנו נפלא והתעוררנו לקול אי-אה!! של צוף. מאז ועד היום, היא פוצחת באי-אה בכל פעם שהיא מחליטה להתחיל את הבוקר שלה ושלי לפני השעה שש בבוקר.

 

ארוחת בוקר המפנקת של זוג חובבי החמורים שלנו - דרך מצויינת להתחיל עוד יום שיגועים.  

ויללא ממשיכים... :) 

לדף הרשומה

אקשן בפרובנס!! בואו תלמדו איך עושים זאת!

תשמעו. אנחנו ,פחות מתאימים לעניין האטרקציות. זה מעצבן אותנו. התורים. הכסף. בשביל מה?!! 

אני אוכיח לכם, שאקשן אפשר לעשות גם ללא כל אטרקציה תיירותית מיוחדת. 

כל שעליכם לעשות זה... מממ טוב. אני אגיד את זה.

כל שעליכם לעשות הוא לתדלק את הרכב בדלק הלא נכון!!! זה נשמע פשוט. אבל זה לא כך!! רק הנדירים והכשרוניים ביותר על הפלנטה הזו יכולים לעשות את זה ועוד בחור נידח באמצע היער, שהעיר הקרובה ביותר אליו נמצא במרחק קרוב לשעתיים. 

נכון קוּלי?? נכון!!!!

נחזור קצת אחורה. מהעיירה המדליקה הקודמת, תכננו להגיע לקסטלן castellane, ממנה נסע לראות את קניון ורדון (le gorge du verdon ) המפורסם והנדיר ביופיו.

נשאר לנו חצי מיכל דלק ברכב. אז לפני כניסתנו לקסטלן, החלטנו לעצור לתדלק. אבל מה, לא הינו בטוחים מהו סוג הדלק שנכון לתדלק בו את הרכב. על כן בחרנו באפשרות הנבונה, הידועה בשם - הכה את המומחה. המומחה שנבחר היה עובד תחנת הדלק, שהסתבר בדיעבד כטמבל השכונתי. הוא ולא אחר החליט שהרכב שלנו ניזון מ95 במקום סולר ואחראי לקרנבל שיקרה בקרוב מאוד.

הרכב התחיל לעשות קולות מוזרים מאוד, אבל נסע. אמרנו שוין כל הדרך לקאמפינג שסגרנו לערב הזה ועצרנו את הרכב.

הגענו למתחם מקסים של קראוונים של קאמפינג. קיבלנו קראוונן קטנטן אך מאובזר היטב. הרגשנו ברי מזל, על שזכינו בחוויה של קאמפינג אמריקאי אמיתי בלב הטבע הצרפתי.

 

במתחם יש גם נהר/נחל זורם (תלוי בעונת השנה) וגן שעשועים קטן. שווה!!!! ופינת חי עם שני ברווזים. ומנגל מגניב ליד.... (מי שיודע מה הקשר בין השניים שיצביע!)

בבוקר, הסתבר שהרכב לא סתם יודע לגרגר רעשים מוזרים! הוא גם יכול להוציא עשן לבן-צהוב מהאגזוז!!! ולהתקע על מדשאות הקאמפינג!!! הידד!!!!!!!!!!!!! 

חברת AVIS-BUJET באדיבותה שתחנק, אספה את הרכב שלה בפרצוף צרפתי עקום, אך סרבה בתוקף לשלוח/ לספק לנו רכב חלופי. נתקענו עם 4 בנותינו העליזות ועם פקלאותינו הרבים במתחם הקאמפינג, במקום ללכת לקניון וורדון האדיר. כך בילינו יום שלם. יחד עם הבעלים המדהימים !!! של המקום, משפחה חמודה ונוצרית אדוקה ממוצא איטלקי עם מבטא קורע, פירפרנו כל היום בכדי למצוא איתנו פיתרון למשבר. אנחנו והגורל שלנו, החלטנו להשאר יום נוסף במקום הזה. אבל תכלס, אם כבר להתקע, תמיד עדיף שזה יהיה ב camping la ferme de catellane. מקסימים כאלה. ראו שאנחנו שדופים וגלמודים ועיניינו רעבות וחיסלנו את כל פת הלחם שהיתה לנו, נתנו לנו את המפתחות לרכב שלהם שנסע לעיירה למלא מצבורים. הרי צפוי לנו עוד יום תקוע. מי יודע כמה זמן נרעב ללחם ככה? לא עלינו ... וכך עשינו. כערסים מן המניין, הצתופפנו שישה ברכב של חמישה ועשינו את הס"ד שלנו במקום.

 

בסופו של דבר התפנה רכב אחרי הצהריים למחרת בעיר grasse (הפעם לא עם AVISׂ. מזל). אז בתור היחידה שדוברת צרפתית, הוחלט שאני זו שאנטוש את המשפחה שלי בקמפינג ואסע לאסוף את הרכב מgrasse. נסעתי. שוין. ואיזו דרך!!! יאללה... אין מילים לתאר את הדבר הזה. זה WOW שנמשך על פני קילומטרם רבים! ולסרוגין במקום WOW יוצא אמאאאלהההההה, כי זה כביש צר והמונית עוקפת כאילו אין וואדי חד משמעי בצד ימין ומצוק מטורף מצד שמאל. בסוף הגעתי ולקחתי את הרכב, שהיה משודרג מקודמו שתום הדלק וכלל ג'יפיאס בתוכו!!! את כל הWOW והאמאלההההה עשיתי כמובן, רק מהכיוון ההפוך. בקיצור, בעוד הבעל שלי מצמיח קרניים רחוק אי שם בקאמפינג ורודף אחרי 4 נסיכות, מתלבש על עץ תפוחים בשדה, ושורף זמן בכל דרך אפשרית-

 

אני, כובשת כמו מלכה את הכבישים האדירים של צרפת. לכן, אם בעבר הכביש הזה נקרא - דרך נפוליאון, פשוט כי נפוליאון עבר שם, היום, בימיינו אנו, אפשר לקרוא לדרך הזו גם - דרך  יעל. 

בסופו של דבר הסתיימה הסאגה עם נפגעים ברכוש בלבד ועם קצת פחות שערות על הקרקפת מהעצבים. נסענו לעבר היעד הבא שלנו. הינו אמורים להשאר במקום הזה שני לילות אך לאור הנסיבות המזופתות זה לא יצא לפועל.  נסענו בדרך - אוךךךךך!!! מרהיבה. מדהימה. מפחידה!!  

מטורללת וממסטלת, 
(תראו מה עובר על הג'יפיאס שלנו. סליחה על הטשטוש. זה מהנייד ותוך כדי סיבוב)

 ובסופה הגענו לעיירה הנחוצה Briançonnet . חיפשנו וחיפשנו. במזל הזדמן לנו מקומי נדיר שקשקש עם מקומית נדירה מצויה. הם טענו שאנחנו צריכים להסתובב ולחפש במקום ממש אחר. הסתובבנו והמשכנו לחפש כמיטב המסורת של משפחתנו. לבסוף, כשכבר יצא קיטור מאוזנינו הימנית, ראינו שלט מקרוסקופי עם שם הצימר שלנו. בעקבות החץ העוד יותר מקרוסקופי המשכנו לנסוע. כל מיני כפרים קטנים שמורכבים מ1 עד 4 בתים שעברנו דרכם ואמרנו לעצמנו- מה הסיכוי שזה כאן...הג'יפיאס לא רק ישן!! הוא ממש מת מבדידות ויגון!! ובאמצע פרשת דרכים שמורכבת משני שבילי עפר וכבשה, חיכתה לנו הגברת berger, בעלת המקום. מסתבר שהמקומיים המצויים הנדירים מהעיירה של קודם, עידכנו אותה שאנחנו מחפשים אותה ולכן בחכמתה, היא חכתה לנו כדי להוביל אותנו לזה!!!!

 כ....ל זה שלנו??! 

כן!!!! ככככללל זה שלנו!!! 

 

הבית הזה ממש ממש מפנק!! הוא היה כולל פשוט הכל. מתנור ועד אמבטיה ענקית. ממיטות בסדר (כי צריך. זכר לחורבן וזה.) עד כוסות איקאה למקרה שהתגעגענו הביתה. כיף בטירוף! חלון ענק למרפסת עם נוף משגע !!!! 

ומכונת כביסה אמיצה מאוד... 

חבל שהיינו צריכים ללכת מפה כלכך מהר כבר למחרת. אבל כמו שתמיד אמרו חכמינו.

"מי שמתדלק בדלק הלא נכון, שלא יתלוננן על שהתבזבזו לו ימים מהטיול." 

צדקו ;)

המשך בוא יבוא. יהיה עוצר נשימה!! 

 

לדף הרשומה

כפרים ציוריים בפרובנס. האמת נחשפת!! (גלינג!!!)

עזבנו ללא עכבות מיותרות את חבל קמארג היישר לכיוון קוסטולט coustellet כשהאוירה טובה ומזג האויר מעולה. עיירה קטנה בחבל לוברון שבפרובנס. שאין בה כלום וחצי כלום. מאפיה אחת יש בה. מרכז העיר זה הסופר... מצאנו את המלונצ'יק שלנו ללא עיכובים מיותרים הפעם. 

סטפן הבעלים קיבל אותנו בחביבות רבה ושלף לילדות בימבות ומגלשות. אושר !!! אם ניסינו להבליע את העובדה שאנחנו מישראל ולשמור על דיסקרטיות מסוימת, (אם!! אמרתי אם!! לא הצלחנו) אז פה דאגנו שכ...ל 4 הרחובות של coustellet ידעו שיש ישראלים באזור וכדאי להסתגר בבתים. 

קיבלנו 2 חדרים ענקיים !! מעוצבים בחן רב. היה ברור שנשקע הלילה בשינה חלומית. כי אם לומר את האמת. צרפתים מצטיינים בהכל כמעט, בכל הנוגע לעשיית החיים הטובים. חוץ מבקפה- שהוא גועל נפש מבייש ובמיטות וכריות. ממש פינת ה-זכר לחורבן שלהם. הפעם זה נראה מבטיח.

ניסינו לעשות ס"ד בעיר (סיבוב דאווין, למי שלא מכיר). לא מצאנו נפש חייה. נכנסנו לסופר לתדלק כוחות קצת וגם הוא עמד בפני סגירה. אוויה למרכז עיר שנסגר ככה לפני 19:00 בערב.

הלילה התחיל נהדר כשכולנו עברנו לעולם שכולו טוב ב3 דקות. אבל אז נפתחו כאלה ערובות של שמיים!!!! ירדו כמויות הזוייות של גשם וכל הלילה רעמים וברקים...

בבוקר לא מצאנו את הכביש. כמעט. אבל השמש חזרה כאילו לא קרה כלום.

סטפן פינק אותנו כהוגן כפיצוי ללילה שעבר עלינו. האירוח שלו היה נפלא ומשפחתי. סטפן ניסה לדבר עם כולן, וחילץ מרסי וווי לסרוגין מהנוכחים/חות.

תוך שהוא ממטיר פינוקים של צרפת, הסביר לנו את מנהג המקומיים.

צריך לשמור על הגוף שלנו. הוא מסביר.

 

אז קודם שותים מים. מעולה.

ואז אוכלים יוגורט/ גבינה לבנה עם קצת פירות.

ואז אוכלים פירות. קצת מלון, קצת שזיפים, ענבים, בקטנה. קערה ככה.

ואז שותים דלי/ג'ארה של קפה גועל נפש, יחד עם חצי בגט מרוח בחצי קילו חמאה וריבה+ קרואסון. אחד, כי לא כדאי להגזים.  וזהו.

לבסוף, שחררנו עוד חור קדימה בחגורה והעמסנו את עצמנו לרכב, בדרכנו לסמן בווי את המקומות שסטפן אמר לנו לסמן בווי. ישתבח שמו של סטפן לעד. איי-מן!

מאחר שהיה זה יום ראשון בבוקר, השוק בעיר המתוקה ליל סור לה סורג lils sur la sorg (לדעתי, את עניין השמות הם עשו בכוונה. שיראה לתיירים יותר אקזוטי) היה פתוח ויצאנו לדגום אותו כמו תיירים טובים.

השוק - ענק!!! ענק!!!!!!!!! משתרע ומשתרע בלי בושה על המון רחובות. שוק נהדר. גבינות. ירקות ופירות. נקניקים שונים ומשונים, פירות מסוכרים (למטה בתמונה. תפוז מסוכר) ומרציפנים (אלוהיים.לא פחות). מפות. דבש. כל מיני שמנסצים. עתיקות - מלא עתיקות. במחיר שווה לכל כיס של מליונר.

השוק תיירותי מאוד. נראה שהמקומיים היחידים שעוד קיימים בפרובנס בכלל הולכים לסופר. השווקים בפרובנס נודדים ומתקיימים כל יום בעיירה אחרת... (אפשר לבדוק באינטרנט מה יש מתי).    

שעתיים וחצי וסל מלא אחרי כן סיימנו,

מוכנים ומזומנים להרפתקאה הבאה. כפרים ציוריים באזור הלובורון. הרי לשמם התכנסנו פה. לא??

אז מסתבר. שכל העיירות הציוריות באזור, כפרי ימי ביניים כאלה, נראות פחות או יותר בול אותו דבר. בעצם, הן נורא יפות בדרך כלל מרחוק. גם מבפנים הן יפות. אבל מבפנים- באמת שאין טעם לרדת כוווולם מהאוטו ולראות את כל העיירות. כי מה שמחכה שם זה- נחשו מה??!!! משאבות כסף של תיירים.

הראשונה שביקרנו בה היא העיירה - לה בו דה פרובנס le beaux de provence - יפה מרחוק!

ובאמת יפה גם מקרוב.

הריח של המסעדות שם -משגע את החושים!! שווה ביקור רק בשביל זה. לא יצא לנו לאכול שם. אבל הוווווו הריח גמר אותנו. אבל חוץ מזה? סמטאות יפות. חנויות חנויות. 100 יורו פחות. 'גלינג!!!!' (אומרים שיש בה גם מופע אור קולי יפה. וויתרנו מהסיבה האחרונה שציינתי)

עברנו לעיירה רוסיון roussillon  שכל בתיה אדומים (או צהובים. למען ההגינות), שיש לה צוקים יפים של אדמה אדומה מרשימה. שהיא יפה מאוד. שאין בה תושב מקומי אחד לרפואה, שיש בה - סמטאות יפות. חנויות חנויות. ומאה יורו פחות. שוב. גלינג.

הגענו גם לכפר גורד - gord. הפעם היינו חכמים- שמענו את ה'גלינג' האיום מבעוד מועד ועשינו סיבוב יפה ברכב מסביב סביב. וואלה נהננו... באמת באמת מהמם!! מלא שבילים מגודרים אבן ישנה. סמטאות סביב לעיר עצמה גם הן עטורות גדר אבנים יפה יפה.

ואני יודעת בליבי הקט,

גם בלי שירדנו להסתובב ברגל, שיש שם סמטאות יפות ומלא חנויות חנויות. ומאה יורו שמוכרים בחנויות היו מתים לעשות עלינו והם עכשיו בוכים. זה מספיק טוב מבחינתי... סיימנו להפעם עם חבל לוברון- עוד נשוב אליו בהמשך הטיול. 

היעד הבא- אחד האהובים עלינו בטיול, גם הוא בעיירה שכוחת ג'יפיאס. נסענו ונסענו. כביש מפותל שאינו נגמר וכל מטר שמתגלה לעיניינו הוא לא פחות מפלא. כל שני מטרים - מעיין או נחל.הרים וגאיות- כל אחד קיבל וואוו משלו.

הגענו לעיירה מתוקה להפליא Montbrun-les-Bains. שרוב בתיה, תלויים כקבוצה בין ההר לעמק. כל מיני בתים עתיקים יפים ולקוחים מציור פזורים בעמק במרחק קילומטר שניים חמישה מהעיר עצמה. ציור. בתים עתיקים אבל הפעם - אנשים חיים ונושמים גרים בהם. עוד כשראתי מרחוק את הכפר המהמם, הכרחתי את כולם להודות שאני גאון הדור שהבאתי אותם לשם. הג'יפיאס כהרגלו, פרש לשנ"צ של בין ערביים. (שונאת אותו. אנטישמי מחורבן.) ונשאר לנו לחפש את הצימר בכוחותנו אנו. בשיתוף עם התושבים המקומיים. שבכלל היו כולם בשעת התה שלהם. לא פשוט לקבל מהם הסברים מורכבים בזמן התה. כל הוראה היתה מורכבת ממשפט אחד או משפט וחצי. ו-לכי תביני עכשיו. או שתחכי עד לאחר שעת התה. סליחה.

לבסוף. מצאנו!! הללויה! הסתבר, שכשראינו בתים תקועים בכל מיני מקומות- על ההר ממול, או במרחק הזוי מהבתים האחרים - אחד מהם, היה מיועד לנו. הוא, הבית, קרא לנו ולא שמענו. זה היה רחוק מידי.

זה המקום שהגענו אליו!!!

ערב ראש השנה היה הערב ואנחנו האחרונים שנוותר על סיבה לחגיגה. פרסנו מפה יפה חדשה שקנינו בשוק. (זוכרים את הגלינג??)ותפוחים גן עדן מחבל קמארג... הגדולה שלנו אמרה- אמא, זה גם התפוח וגם הדבש!! שלפנו רימון שהבאנו מהבית, בדיוק למטרה זו, ויין משגע- גם הוא מהקמארג. הצטרפה אלינו בעלת הבית - שהיא מתוקה אמתית. שאף פעם לא פגשה עדיין ישראלים או יהודים (לספר לה שזה לא נורא??) ויצא לנו סדר ראש השנה הכי טוב שאפשר לבקש. סיפרנו לה מה עושים אצל היהודים בסדר ראש השנה. ובכלל. היא הופתעה לגלות שאין גמלים בכל מקום אצלנו בארץ.

בבוקר פגשנו בסטפן בעלה. (שוב סטפן?? אין עוד שמות?) סטפן הכניס אותנו לארוחת בוקר -אגדה- בביתו. דמיינו- פינת האוכל מעץ כמובן. מאחורינו אח עצים גדול שנח עכשיו. מלפנינו חלון עצום ורב כשכל העמק וההר והכפר וההרים שמעבר להר והכפר פרושים כמו מניפה לפנינו. אגוזים מהגינה שלהם. (לא רואים בתמונה את הנוף. אבל תפעילו דמיון).

צוף הנסיכה שלנו, שהספיקה לחדש כוחות מאז תקרית המטוס, סימנה את סטפן כמאהב פוטנציאלי ומשך כל הארוחה שלחה לו עיניים ביישניות אך מאוד מאוד מתכוונות ל-נו תרים אותי כבר, למה אתה מחכה??! ​

לבסוף, הגבר הטיפוסי הזה הבין את הרמז והרים כבר את הנסיכה בעלת קול הזהב שלנו. 

סיפור אהבה בלתי נשכח. שתיכף יסתיים ויישכח כי צריך לזוז... 

אז בברכת היה כיף אבל סעו- צריך עוד לנקות אחריכם, נסענו ליעדנו הבא.... תבואו ?? יהיה אקשן!! באחריותי ;)

 

לדף הרשומה

חבל קמארג - גן עדן עלי אדמות

 

אז איפה היינו?? אה כן!!! הטראומה הלאומית שיצרנו וההתלעפות אחריה. כן.

אז לאחר התעלפות רבתי, יצאנו לתור את העיר aix en provence.

עיר חביבה עם כיכרות יפות. המון סטודנטים. מצאנו מיני-מיניבוס קטן ממש לכמות האנשים שאנחנו יכולים לספק, שמקיף את העיר. דרך העיר העתיקה ומקומות שונים בעיר הפחות עתיקה, במחיר מגוחך של פחות מיורו לאדם!!! שווה!! זה פשוט שירות לתושבים ולא מיועד לתיירים. מתאים לנו.

 

במקום היחיד שנשאר פנוי ישבה לידי גברת מבוגרת. שלה, לא היו ילדים, כי זה יקר מידי בעיני הצרפתים (את זה- היא אמרה) אבל לעומת זאת - עיצות לגידול הילדות הפרטיות שלי היו לה למכביר. רגע לפני שהפיוז הישראלי שלי קם לתחיה יחד עם הישראלי המכוער שבי, נגמר הסיור. ישתבך שמי על האיפוק.

זה היה רגע מסוכן להסברה הישראלית. לסיכום- עיר חביבה וצעירה, אבל לא ישבר לי הלב אם לא נחזור אליה אף פעם. 

למחרת בבוקר התארגנו - בשקט בשקט בלי שאף אחד שם לב...  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לקראת כיבוש חבל קמארגהחרבנו את חדר האוכל בשמחה רבהככה הופכים ארוחת בוקר צרפתית מפונפנת ומפנקת לארוחת בוקר ישראלית פר אקסלנס. המלון הזה זכה לציון הגבוה ביותר אצל הבנות שלי, כי השוקו היה הכי טעים פה!! (ילדות כפויות טובה! זה כל מה מעניין אותן. היתי חוסכת ממון רב אם היתי יודעת שזה מה שהן יזכרו). 

שילמנו, התקפלנו וברחנו -לפני שבעלי המלון יתחרטו וירצו פיצוי עוגמת נפש.

קדימה - לחבל קמארג (ויקי תשמח להסביר עליה ולתת עוד פרטים משמימים, רק לחצו על הקישור) 

חבל קמארג הוא גן עדן עלי אדמות! צבע שמיים - לא יאמן פשוט. נקי- צלול- כחלחל- מהמם! קילומטרים על גבי קילומטרים של צמחיה פראית, אדמת ביצות- אבל לא כמו שלנו. אדמת ביצות עם סטייל! וגולת הכותרת- סוסים!!! בכל מקום שהפננו את הראש, היו שם סוסי קמארג. לבנים ורחבים. אמרתי לכם. גן עגן. יש שם סוסי פרא חופשיים וסוסים בלי הפרא, שנראים ממש אותו דבר. שוורים שחורים בעדרים. עצי ענק!!! מלא אנשים חובבי סוסים וחקלאים למינהם. דוכני ממכר של תוצרות החקלאים והחקלאיות! אליפות... תפוחי עץ מושלמים!!! אפילו זן אחד מדליק, טעמו חמצמץ מתקתק. ויש לו קליפה מחוספסת חום ירוק. מעדן!!!   

 

מעבורת שחוצה את הנהר לרכבים ולסוסים. זכות קדימה נחשו למי?? 

קמארג זה גן עדן לגמרי ולחלוטין - חוץ מבשני מצבים. 1- אם אתה בכלל לא חובב טבע ורק קניונים מעניינים אותך, ו 2 - אם אתה ג'יפיאס. המקום הזה הוא גהינום של ג'יפיאסים. 

ניסינו לנווט איתו כדי למצוא את הדירה הבאה שלנו. בהתחלה- עשה עלינו פוזות. הכניס אותנו עמוק לתוך הביצות דרך שבילים משונים והכריז - "הגעת ליעד!!" ממש ממש בול באמצע כלום. לא יותר פשוט לומר -אני לא יודע?? חזרנו עם זנב בין הרגלים את כל הדרך חזרה על השביל המשונה באמצע הכלום וחיפשנו עוד שלש שעות. משלא מצאנו, בלי שום הסבר נראה לעין, פרש למנוחת צהרים צרפתית אופיינית. סרקנו את השטח עוד ועוד, עד שלבסססססוווווף מצאנו. אני מזמן אמרתי שכל הג'יפיאסים הם אנטישמים!!! 

אבל שתבינו רק למה זה היה שווה את זה: זו היתה פעם אורווה ששופצה לכמה יחידות אירוח מקסימות. במקום יש גם אורווה קטנה עם סוסים כמובן. 

  

ב

בקיצור הבנתם את הרעיון :) 

העיר הגדולה של האיזור היא סן מרי דה לה מר.les saintes maries de la mer. עיירה מתוקה ועירנית על החוף ממש. מקום כייפי... וסוסי כלבבינו. עם שוק קבוע נהדר פשוט!! בתוספת שוק נוסף בימי שישי. 

שימו לב מה מתרחש ממש בתוך חניון של הרכבים.

 

אנחנו באנו מחוץ לעונת התיירות. שזה בונס מבחינת צפיפות. אבל פחות מבחינת אטרקציות. ביולי - אוגוסט יש כל מיני מופעים, פסטיבלים ועוד. 

נסענו גם לעיר אג-מורט. עוד אחת מערי ימי הביניים, שיש אותן במליונים בפרובנס. וכשאני אומרת מליונים- אני כמובן מתייחסת למטרתם האחת והיחידה. לשלוק לנו התיירים את הארנקים. כי אבירים כבר לא חיים שם וגם לא שום סוג אחר של בני אדם.

הכל די בכיאילו - שנרגיש, אנו התיירים עטירי המטבעות, איך היה פה פעם. עוד נחזור לעניין הזה בהמשך הדרך. 

מה שכן היה מעניין באג מורט, זה שמישהו שעמד להתחתן פיזר אלפי לבבות לבנים אדומים בכיכר המרכזית של העיר העתיקה. מאוד מאוד לא צרפתי מצידו... (ללכלך את הרצפה, בניירות שאף אחד לא יאסוף אף פעם. סתם ניירות שהמטרה שלהם היא כיף) הבנות שלי שמחו לפרוק כל עול צרפתי מנומס מעליהן ופירקו לחתיכות את הפסטורליות. ידעתי שאפשר לסמוך עליהן... 

בדיוק ביום שבאנו, נפתח פסטיבל שוורים בעיירה הסמוכה les grau du roi. יש במקום אמפי ענק למשחקי השור. (יש לציין שלא פוגעים בשוורים האלה בשום צורה). 

לצערינו נתקלנו בבעית חניה חמורה אז נאלצנו לוותר על הרעיון... החלטנו לשריין לקמארג את היום האחרון למסע. פשוט נשאר לנו טעם של עוד. 

זזנו... פרובנס מחכה לנו :) 

                         המשך יבוא!!! 

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל yaelkana אלא אם צויין אחרת