00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

22. חשיבות התיאום בשירות

22. חשיבות התיאום בשירות

מאי ג'יאה העיר ג'ינאן, מחוז שאנדונג

לאחרונה, הכנסייה פרסמה הסכם עבודה הדורש ממנהיגי הכנסייה מכל הרמות לחבור לשותף (עמית שיעבוד לצדם). לאחר החזרת הנהלת הכנסייה להרכב המקורי שלה, נוצרה שותפות בכל רמה של מנהיגים בבית האל. באותו זמן חשבתי שזה היה הסדר טוב. הייתי ברמה נמוכה והייתה לי עבודה רבה; הייתי זקוקה לשותף שיעזור לי להשלים את כל סוגי העבודה בכנסייה שלי.

לכן, אני והאחות שהפכה להיות שותפתי התחלנו לבצע יחד את עבודת הכהונה בכנסייה. עם זאת, בהדרגה ראיתי שהיא אינה מבצעת כל מיני דברים על פי רצוני, ובלבי התעוררה התנגדות: על אף שאני עסוקה יותר כשאני עובדת לבד, זה בסדר, ומציאת שותפה מהווה מבחינתי מטרד. אם אני נותנת לה עבודה ועבודתה אינה איכותית, אני מעדיפה לעשות אותה בעצמי. אם לא אתן לה לעשות את העבודה, ובכן, היא שותפתי. ... לכן יותר ויותר התנגדות הצטברה בלבי, עד שפעם אחת כבר לא יכולתי להתאפק והתעצבנתי עליה: "איך את יכולה להיות כל כך טיפשה? היית מנהיגה במשך שנים כה רבות, איך ייתכן שאת עדיין לא עושה עבודה טובה? למה אינך מבינה או מגיבה אף פעם? ..." לאחר מכן הרגשתי נורא, הרגשתי ממש אשמה. חשבתי לעצמי: האם מצבי אינו נכון? אם כן, נעמדתי מול אלוהים בחיפושי וראיתי את דברי אלוהים כדלקמן: "כיום, הדרישה מכם לעבוד יחדיו בהרמוניה דומה לדרישתו של יהוה מבני ישראל שישרתו אותו. אחרת, פשוט הפסיקו את שירותכם. מפני שאתם בני האדם שמשרתים את אלוהים ישירות, לכל הפחות, עליכם להיות מסוגלים לגלות נאמנות וציות בשירותכם, ועליכם להיות מסוגלים ללמוד את הלקחים באופן מעשי. ...אתם אפילו לא לומדים או נוכחים בלקח מעשי כזה, ואתם עדיין מדברים על שירות לאלוהים! ...אם אתם, שמתאמים את העבודה בכנסיות, לא תלמדו זה מזה, ותקשרו כדי לפצות על הקשיים של כל אחד מכם, מהיכן תוכלו ללמוד לקחים? כשאתם נתקלים בכל דבר, עליכם לשתף זה עם זה, כדי שהדבר יוכל להועיל לחייכם" ('שרתו כמו בני ישראל' ב'הדבר מופיע בבשר'). לאחר מכן קראתי זאת בדרשה הבאה: "ישנם בני אדם שאינם מסוגלים לעבוד בתיאום עם מישהו אחר בעת מילוי חובתם. איש אינו יכול להתקרב אליהם. הדבר חושף את יהירותם וגאוותנותם, שאין להם אנושיות והיגיון, ושהם חסרי מודעות עצמית ומתנשאים מעל אחרים. לא חבל? טבעו של סוג זה של אדם אינו משתנה כלל, וקשה לומר אם אלוהים יכול להציל אנשים כאלה. בני אדם שבאמת מכירים את עצמם יכולים להתייחס לאחרים בצורה נכונה מבלי להיות ביקורתיים יותר מדי. הם גם יכולים לעזור לאחרים ולתמוך בהם ביתר סבלנות, לגרום לבני אדם להרגיש שהם יקרים ואהובים. הם יכולים לקיים יחסים טובים עם אחרים. הם בני אדם עם אנושיות, ורק בני אדם עם אנושיות יכולים להתמסר לאלוהים, יכולים לחיות באופן הרמוני עם אחרים ולמלא את חובתם כראוי" (מתוך "שיתופיהם של הבכירים"). מתוך דברי האל האלה ומתוך הדרשה, בחנתי את עצמי בקפידה והגעתי למסקנה שלא הבנתי את רצונו של האל בנוגע לסידור שותפים לכל רמות המנהיגים בבית האל. יתרה מכך, לא ביצעתי הלכה למעשה תיאום הרמוני ולא נוכחתי באמת שלו. סיבה אחת לכך שבית האל סידר לנו שותפים היא שאיכותנו הייתה ירודה מדי, והבנתנו את כל היבטי האמת היא מוגבלת מדי. איננו יכולים להשתלט בעצמנו על כל העבודה בכנסייה. בעזרת שותף אנו יכולים להשלים את עבודת הכנסייה בצורה טובה יותר. סיבה נוספת היא שבגלל שאופיינו כה יהיר, כשאנו מאיישים עמדה שכזו אנו רוצים להיות בעלי כוח ולומר את המילה האחרונה בנוגע לדברים. בעזרת מבטו הבוחן והמרסן של שותף, ניתן למנוע סוג כזה של שירות אוטוקרטי, חסר הבחנה ופזיז שיכול להזיק לעבודת הכנסייה. כך גם נוכל לממש בצורה טובה יותר את היווכחותנו באמת של אנושיות רגילה, כך שנוכל לקיים שיתוף הדדי עם השותפים וללמוד זה מזה. הדבר תורם רבות לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים האישיים שלנו. נוכחתי לדעת שתיאום הרמוני בשירות שלנו הוא כה קריטי לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים הפרטיים שלנו! אך בכך לא חיפשתי כלל את רצון האל. לא הקדשתי תשומת לב ללקחים המעשיים שיכולתי ללמוד דרך תיאום זה. רק עבדתי איתה מתוך אי רצון בגלל ההסדר של הכנסייה, וכאשר אחות זו לא טיפלה היטב במספר דברים, נזפתי בה ויצאתי מכליי. תמיד הרגשתי שהיא אינה מוכשרת כמוני, ולא ראיתי את החוזקות והיתרונות שלה. אף התנגדתי להסדר של הכנסייה. אכן, הייתי יהירה מדי, כה חסרת מודעות עצמית, ואף לא היה בי קמצוץ של אנושיות רגילה או תבונה, ואף יותר מכך, לא הייתה בלבי יראה לאלוהים, ולא הגיע לי לספק שירות לפני האל.

הו, אלוהים! התגלותך גרמה לי לזהות את חוסר יכולתי לתאם באופן הרמוני, את יהירותי ואת הצד מעורר הרחמים שלי בשירותך. מהיום ואילך, אני מוכנה לשמור בלבי על יראה כלפיך, לא לתמוך עוד בעצמי ולהתמקד בכל הדברים באינטרסים של הכנסייה. באמצעות תיאום בשירותי אתמוך באחרים ואלמד מאחרים. אתמקד בהיווכחותי באמת, ואבקש להיעשות בקרוב אדם עם אמת ואנושיות הכשיר לעמוד לשירותך.

מתוך:ברק ממזרח

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

26. דברי אלוהים העירו אותי

26. דברי אלוהים העירו אותי

מיאו קסיאו העיר חינאן, מחוז שנדונג

בעבר נהגתי תמיד לחשוב שכאשר אלוהים אומר "אתם בובות על חוט ובוגדים הבורחים מכס המלכות הלבן הגדול" הוא מתייחס למי שמקבל שלב זה של עבודה, אך בסופו של דבר נסוג מכיוון שאינו מוכן לשאת את סבל ייסוריו ושיפוטו. לכן, כשראיתי אחים ואחיות נסוגים מנתיב זה מסיבה כלשהי, לבי היה מתמלא בבוז כלפיהם: הנה עוד בובה על חוט, בוגד הנמלט מהכיסא הלבן הגדול שיקבלו ושיקבל את עונשו של האל. בתוך כך הרגשתי שאני מתנהג כראוי בכך שקיבלתי עליי את שיפוטו של אלוהים, וכי אני קרוב למדי לזכות בישועתו של אלוהים.

יום אחד, כשפעלתי במסירות רוחנית, ראיתי את דברי אלוהים הבאים בטקסט 'המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת': "...מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים. אם אתם לא רואים חשיבות באמיתות האלה וחושבים כל הזמן להתחמק מהן או על דרך חדשה להתבדל מהן, אני אומר שאתם חוטאים בחומרה. אם אתם מאמינים באלוהים, אבל לא מחפשים את האמת של אלוהים או רצון אלוהים, ולא אוהבים את הדרך המקרבת אתכם לאלוהים, אני אומר שאתם מנסים להתחמק ממשפט. אתם בובות על חוט ובוגדים הבורחים מכס המלכות הלבן הגדול. אלוהים לא יחוס על איש מהמורדים הנמלטים ממבטו. בני האדם האלה יקבלו עונש חמור עוד יותר. מי שכבר טוהר ובא להישפט בפני אלוהים יחיה לנצח במלכותו של אלוהים." לאחר שהרהרתי בדברים אלה, נוכחתי לבסוף לדעת: התברר כי המושג 'בובות על חוט, ובוגדים הנמלטים מהכיסא הלבן הגדול' אינו מתייחס רק למי שנסוג מנתיב זה. חשוב יותר, המושג מתייחס למי שהולך בדרכי האל אך אמיתות אלו אינן קרובות לליבו, אלו שתמיד מתחמקים מאמיתות אלה, מחפשים דרך מילוט חדשה שאינה נוגעת לאמיתות אלה ואינם מוכנים להתמסר לייסוריו ושיפוטו של אלוהים ולבקש שאלוהים יטהרם. בחסות הנאורות וההכוונה של אלוהים, התחלתי להרהר בהתנהגותי שלי: אלוהים מבטא כעת את דבריו כדי לשפוט את בני האדם, ומסיר מבני האדם דברים שאינם תואמים את אלוהים באמצעות סבל וזיכוך. אך לנוכח ייסוריו ושיפוטו של אלוהים, הסבל והזיכוך, אני מנסה תמיד להימלט, בתקווה שאלוהים ירחיק ממני במהירות מצבים אלה. האם אין בכך התחמקות מהאמת וחיפוש דרך מילוט אל מחוץ לאמת? כאשר בני אדם או דברים שאלוהים מביא אינם תואמים את תפיסותיי האישיות או כאשר אני נקלע למצב שלילי, גם אם התקשורת עם האחים והאחיות יכולה לפתור את בעיותיי, להבהיר את אי ההבנות שלי באשר לאלוהים ולעזור לי לנהל שוב יחסים רגילים עם אלוהים, אני עדיין מתנגד ומסרב להקשיב. האין בכך, כפי שאומר אלוהים, אי חיפוש אחר האמת ואי אהבת הדרך המקרבת אותי לאלוהים? כאשר אני מטופל ונגזם בשל ההתנהלות השטחית שאני מפגין בתפקידי, אני תמיד מחפש תירוצים כדי להסביר את עצמי. האין זו מהות המסרבת לקבל את האמת? אני לרוב פועל בצורה שנוחה לי בחיים האמיתיים. גם כשאני יודע שזו האמת, אני מסרב לבגוד בבשרי כדי לפעול על פיה. האין בכך פשוט קבלת שיפוט אך מבלי לשאוף להיטהר? ...כעת, כשאני חושב על כך, אני מבין זאת בצורה ברורה אף יותר: כשאלוהים מתייחס לאלו שנמלטים מהכיסא הלבן הגדול, הוא אינו מתכוון רק לעוזבים את הכנסייה. חשוב יותר, הכוונה היא ללבבותינוהמסרבים לקבל את האמת ואינם מוכנים להישמע לשיפוטו של אלוהים. רק כעת אני מתחיל להרגיש חיל ורעדה. גם אם לא עזבתי את הכנסייה, לבי ניסה תמיד להתחמק משיפוטו של אלוהים. האם איני בדיוק הבובה על חוט, הבוגד הנמלט מכס שיפוטו של אלוהים? אך אני האמנתי שרק מי שעוזב את הכנסייה הם הבובות על חוט והבוגדים הנמלטים מכס האלוהים, ואילו אני קרוב מאוד לכך שאלוהים יושיעני. אני רואה שהאופן שבו הבנתי את דברי אלוהים היה חד-צדדי ורדוד מדי ושהבנתי את עבודתו של אלוהים בצורה מוגבלת מאוד. רק מי שמקבל בכנות את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים ושטבעו השתנה יזכה לישועת האלוהים. חלף זאת חייתי בדמיוני, בלי לרעוב לאמת, בלי לקחת אחריות לחיי, בלי שתהיה לי תחושת סכנה או דחיפות כלל. אם אמשיך כך, האם לא אהיה בדיוק המושא לעונשו של אלוהים?

הודות לנאורותם של דברי האלוהים, התעוררתי מתפיסותיי ומדמיוניוהבחנתי שאיני אדם המוכן לקבל את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים. מתוך כך הבנתי גם שאני נמצא על עברי פי פחת. מכאן ואילך אקדיש את כל לבי לאלוהים, אשמע לייסוריו ושיפוטו ואעשה את הכל כדי לבקש את האמת ואת השינוי בטבעי, כדי שבקרוב אזכה לכך שאלוהים יטהרני ויביאני לידי שלמות.

מתוך:ברק ממזרח

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

19. השתחררות מאזיקי הרוח

19. השתחררות מאזיקי הרוח

וו וון, העיר ז'נגז'ו, מחוז חנאן

הייתי אדם חלש עם אופי רגיש. כשלא האמנתי באלוהים, לעתים קרובות הייתי עצוב ומוטרד מדברים שקרו בחיים שלי. היו מקרים רבים כאלו, ותמיד הרגשתי שהחיים שלי קשים; בחיי לא הייתה כל שמחה, ובלבי לא היה שום אושר. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, היה פרק זמן שבו הייתי שמח ושליו במיוחד, אבל לאחר מכן חזרתי להרגיש שוב כמו בעבר. לא יכולתי להבין למה אני תמיד מרגיש כך.

כל זאת עד שנתקלתי בדבריו הבאים של אלוהים: "מפני שבני האדם אוהבים את עצמם כל כך, כל חייהם מיוסרים וריקים" ('האמירה הארבעים ושש' מתוך'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'). באותו הזמן חשבתי שאני יודע את הסיבה ליגוני – הייתי יותר מדי יהיר. לעתים קרובות חשתי מצוקה וכאב מכמה מילים לא נעימות שנאמרו לי או ממבט חולף של אדם אחר. חשתי פגוע ועצוב כשטיפלו בי וגזמו אותי. חששתי בנוגע לכיוון שבו מתקדמים חיי... האם כל זה לא קרה בגלל שדאגתי יותר מדי לשמי הטוב, למעמד שלי, לגאוותי, לרצונותיי ולעתידי? בנוגע לתגליות אלו, בעבר חשבתי שמצבי נובע רק בגלל שרבצו על לבי ומוחי כל כך הרבה דברים, בגלל שמחשבותיי היו כבדות, בגלל שהיה חשוב לי לשמור על כבודי ושהייתי שטחי, אבל בזמנו עדיין לא מצאתי את הנתיב הנכון ללכת בו. האם ייתכן שהייתי שרוי בסבל השטן ואף משועבד לו בגלל שהייתי יותר מדי יהיר? שאלתי את עצמי בדממת בלבי. מאוחר יותר, כשעברתי על דברי אלוהים מתוך "אלו המתנערים מהשפעת החושך יכולים לזכות באלוהים", נתקלתי בדברים הבאים: "בני אדם שטרם השתחררו, שדברים מסוימים תמיד שולטים בהם, ואשר לא מסוגלים למסור את לבם לאלוהים, הם בני אדם שלכודים בכבלי השטן וחיים עם הילה של מוות" חשבתי: האין זה בדיוק המצב שלי? עם הזמן נעשיתי יותר ויותר בטוח בכך. לאחר מכן, נתקלתי בעוד מדבריו של אלוהים: "כדי להימלט מהשפעת החושך, בראש ובראשונה עליכם להיות נאמנים לאלוהים ולחפש את האמת בלהיטות – רק אז תהיו במצב נכון. חיים במצב הנכון הם התנאי המקדים להימלטות מהשפעת החושך. אם אתם לא במצב הנכון, פירוש הדבר הוא שאתם לא נאמנים לאלוהים ושאתם לא מחפשים את האמת בלהיטות. במקרה כזה, הימלטות מהשפעת החושך לא באה בחשבון. ההימלטות מהשפעת החושך מבוססת על דבריי, ואם האדם לא יוכל לנהוג לפי דבריי, הוא לא יימלט מכבליה של השפעת החושך. חיים במצב הנכון פירושם חיים תחת הכוונתם של דברי האל, חיים במצב של נאמנות לאלוהים, חיים במצב של חיפוש אמת, חיים של המציאות של השקעת מרץ למען אלוהים בכנות, חיים במצב של רחישת אהבה אמיתית לאלוהים. מי שיחיה חיים כאלה ויחיה בתוך המציאות הזו ישתנה בהדרגה, ככל שהוא ייווכח באמת יותר ויותר. הוא ישתנה ככל שהעבודה תעמיק, עד שבסופו של דבר, הוא ייפול בנחלתו של אלוהים ויאהב אותו באמת ובתמים" ('הימלטו מהשפעת השטן ותיפלו בנחלתו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'). כשקראתי זאת, הרגשתי שלבי מתבהר. כשאנשים אוהבים את עצמם, לא יכול להיות להם קשר אמיתי עם אלוהים, ולבם לא יכול לרדוף באמת אחר האמת. בסופו של דבר, בשל יהירותם, הם הורסים את עצמם בחיים תחת שליטתו של השטן. אני מודה על ההארה מדברי אלוהים שאפשרה לי לראות את הסכנה שבפניה ניצבתי ושישנה דרך להיפטר מהשפעת החושך. ראשית על לבי לרדוף אחר האמת, ועליי לאפשר לעצמי לחיות חיים שמונחים על ידי דברי אלוהים. רק על ידי חיים בתנאים הנכונים והשגת עבודתה של רוח הקודש, השחיתות שבתוך האנושות תוכל להשתנות יחד עם העמקת האמת והעמקת העבודה. זו דרך פעולת רוח הקודש. אבל אני התעלמתי מהיבט זה, ורק ניסיתי באופן פאסיבי להתמודד עם השחיתות שלי בעצמי, בלי להסתמך באופן פעיל על עבודת רוח הקודש כדי שתשנה אותי. אין פלא שהשגתי רק הקלה זמנית. לא פתרתי מצב זה מהשורש. בדיוק כפי שנאמר בדברי אלוהים: "ככל שבני אדם נמצאים יותר במחיצתו של אלוהים, כך קל יותר לאלוהים להפוך אותם למושלמים. זה הנתיב שבו רוח הקודש עושה את עבודתה. אם לא תבינו זאת, לא תוכלו לעלות על דרך הישר, ובשום אופן לא תהפכו למושלמים בידי אלוהים... עם עבודתכם הקשה בלבד ובלי שמץ מעבודתו של אלוהים. יהיה בכך פגם בחוויה שלכם, הלא כן?" ('בנוגע לחוויות' ב'הדבר מופיע בבשר') לאחר שהבנתי זאת, כיוונתי את עצמי לנתיב זה באופן אף יותר מודע, כשאני זונח את עצמי ולא שם לב לרגשות ולמחשבות שלי. במקום זאת, הקדשתי את לבי לחיפוש אחר האמת ולמילוי חובתי בדבקות, ואף ניסיתי להתרגל לחשוב יותר על דברי אלוהים, להסתמך על דבריו בפעולותיי ולאפשר לעצמי לחיות במצב הנכון. למרות שהיו פעמים שבהם לא פעלתי לגמרי באופן נכון בכל הקשור להתנהלותי הספציפית, הרגשתי את השחרור והחופש של חיים באור, ונהניתי מעבודת רוח הקודש. לא רק שהצלחתי לראות את השחיתות והפגמים שבתוכי, אלא הייתה לי הנחישות לכמוה להשתנות מהר וכן המוטיבציה לנהוג לפי האמת. הופעתי השתנתה גם היא. לא הייתי עוד עגמומי, מדוכא וחסר חיים, אלא חיוניות ומרץ מילאו את לבי. נעשיתי גם יותר שמח, ושמחתי מאוד על כך שאני חי בכנסייה!

כמובן שהיבט זה של השחיתות בתוכי עמוק מדי, ולא ניתן להתנער לחלוטין מהשפעת השטן בזכות הנהגת דברים אלו מספר פעמים. אולם אלוהים אפשר לי לטעום את המתיקות של "ההיפטרות מהשפעת החושך" ושל "החיים באור", דבר שנתן לי מוטיבציה והפיח תקווה בדרכי. אני מאמין שכל עוד אמשיך לשמור על שיתוף הפעולה עם אלוהים, וכל עוד אלך בדרך שעליה הצביע אלוהים, אחפש את האמת בכל דבר ואחיה לפי דברי אלוהים, אשתחרר מאזיקי הרוח, אפטר מהשפעת החושך ואפול בנחלתו של באלוהים.

מתוך:ברק ממזרח

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

15. הבנת רצון האל בעודך שקוע בקשיים

15. הבנת רצון האל בעודך שקוע בקשיים

שיאו רוי, פנז'יואה, מחוז סצ'ואן

כשהטפתי לבשורת האל נתקלתי במנהיגי זרמים דתיים שהעידו עדות שקר על מנת להתנגד ולהפריע, וקראו למשטרה. דבר זה הוביל לכך שאלה להם הטפתי לא העזו לבוא בקשר עמנו, ולכך שאלה שזה עתה קיבלו את הבשורה לא יכלו לשים את מבטחם בעבודת האל. כשעבדתי קשה מאד אבל התוצאות היו ירודות, חשבתי: העבודה של הפצת הבשורה היא כה קשה לביצוע. היה יכול להיות נפלא אילו האל היה רק מראה כמה נסים ומעניש את אלה הנושאים עדות שקר, כמו גם את אלה המתנגדים ברצינות לעבודת האל, כדי להראות לאלה שהלכו שולל. אז לא היה לנו קשה כל-כך להטיף לבשורת האל... לכן עלתה תקווה זו בלבי בכל פעם שנתקלתי בקשיים מעין אלה. מאוחר יותר ראיתי דיווחים המעידים על דוגמאות לענישה ובמהלך השיתוף שמעתי עדויות על כמה מאותות האל ופלאיו; לבי התמלא שמחה. קיוויתי עוד יותר שהאל יעשה כמה דברים באזורים בהם עבדתי כדי שניתן יהיה לפתור את הבעיות הכרוכות בעבודת ההטפה שלנו במהירות רבה יותר. אולם ככל שהרביתי לקוות, לא ראיתי את האל מבצע כאן כל נסים או מעניש אנשים. חברי הזרמים הדתיים עדיין התנגדו לאל במלוא עוזם, ובעיות הפצת הבשורה עדיין היו אדירות. נעשיתי שלילי בנוגע לכך: מדוע אין האל פותח לנו מוצא? האם ייתכן שאמונתנו אינה מספקת?

מאוחר יותר, כשעיינתי בשירי דבקות ראיתי את דברי האל הבאים: "אם אלוהים היה עושה אותות ומופתים על-טבעיים, ואז הוא היה מקלל את האדם במוות במו פיו, מבלי לבצע שום עבודה אדירה, האדם היה מת בו במקום, וכך היו משתכנעים כל בני האנוש, אך זה לא ישיג את המטרה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. אם אלוהים היה עושה זאת באמת, בני האדם לא היו מסוגלים להאמין בקיומו בדעתם המודעת, הם לעולם לא היו מסוגלים להאמין באמת, ויתרה מזאת, הם היו חושבים שהשטן הוא אלוהים. יתר על כן, האנושות לא הייתה מסוגלת לעולם להכיר את טבעו של אלוהים: האין זה היבט אחד של המשמעות של הווייתו של אלוהים כבשר ודם? אם האנושות לא תהיה מסוגלת להכיר את אלוהים, תמיד יהיה זה אל מעורפל ועל-טבעי שיחלוש על המישור האנושי: מדוע מושגיו של האדם לא משתלטים עליו? במילים פשוטות יותר, השטן המשחית הוא שיחלוש, הלא כן? "מדוע אני אומר שאני משיב לעצמי את סמכותי? מדוע אני אומר שיש להתגלמות יותר מדי משמעויות?" הרגע שבו אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא גם הרגע שהוא הוא משיב לעצמו את סמכותו. זה גם הרגע שבו אלוהיותו מתבטאת בעבודתו. בהדרגה, כל בני האנוש מכירים את האל המעשי, ומשום כך, המקום בלב האנושי השמור לשטן מודחק לחלוטין כשמקומו של אלוהים משתנה"('פירושים לאמירה השישית' ב'הדבר מופיע בבשר'). בעודי מנסה לפענח את דברי האל, לבי התעודד פתאום: מתברר שמטרת עבודת האל כבשר ודם אינה להשתמש בסמכותו כדי להפחיד אנשים לכדי ציות, אלא להבהיר את טבעו לבני האנוש באופן מלא, דרך עבודה ומלים בפועל, ובכך לפוגג את התמונה שבמוחות בני האדם, תמונה של אל מעורפל. מטרת העבודה היא לאפשר לאנשים להשליך מעליהם את כבלי תפישותיהם, להכיר באמת ובתמים את טבע האל ועבודותיו, לאפשר לאנשים להחזיק באמת ובאבחנה, ובכך לכבוש אותם ולזכות בהם. בעידן החוק, האל הראה לבני ישראל נסים כה רבים והעניש רבים כל-כך שהתנגדו לו, אולם בני ישראל עדיין לא זיהו את האל ובסופו של דבר הלכו למות בישימון. גם בעידן החסד ביצע האל אותות ומופתים לאין ספור בקרב היהודים, אולם הם עדיין צלבו אותו בעודו בחיים מפני שלא הכירו בו. מתוך כל זאת ניתן לראות כי אותותהאל ומופתיו יכולים רק להפחיד בני אדם לרגע, אולם אין הם מסד אמונתם באל. עם זאת, על אף שהלכתי עד כה בדרכי האל, לא היה לי שמץ הבנה של מהות האל, והבנתי עוד פחות את מטרתה ומשמעותה של עבודת האל כבשר ודם. עדיין האמנתי בסמכותו; האמנתי שכל מי שיתנגד לאל ייענש, ולכן רדפתי בכל לבי אחרי אותות האל ומופתיו. האם אין סוג כזה של אמונה בדיוק כמו הפרושים, החיים בלב העמימות, מאמינים באל על-טבעי בעודם מתנגדים לאל המעשי? אם חיפושיי אחר האל יימשכו בדרך זו, איך אוכל להתאים לאל האמיתי? זה באמת היה מסוכן מדי! לאחר מכן ראיתי עוד מדברי האל: "ביצוע עבודתו של אלוהים בארצו של התנין הגדול והאדום כאש מפרך ביותר, אך דווקא באמצעות הקשיים האלה, אלוהים מבצע שלב בעבודתו שמגשים את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים. אלוהים מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להשלים את קבוצת בני האדם הזו. עקב הסבל, האיכות וכל הטבע השטני של בני האדם בארץ הטמאה הזו, אלוהים עושה את עבודת הטיהור והכיבוש שלו כדי לזכות בכבוד וכדי לזכות בבני האדם שנושאים עדות על מעשיו. זו המשמעות המלאה של כל הקורבנות שאלוהים הקריב למען קבוצת בני האדם הזו. כלומר אלוהים עושה את עבודת הכיבוש רק באמצעות מתנגדיו. לפיכך, רק כך כוחו האדיר של אלוהים לבוא לידי ביטוי. במילים אחרות, רק תושבי הארץ הטמאה ראויים לרשת את כבודו של אלוהים, ורק זה יוכל להבליט את עוצמתו האדירה של אלוהים. ...הדבר דומה לשלב עבודתו של ישוע. הוא יכול היה לזכות בכבוד רק בקרב הפרושים שרדפו אותו. אלמלא הרדיפה הזו ובגידתו של יהודה איש קריות, ישוע לא היה מושם ללעג ולשמצה, ולבטח לא היה נצלב, ולפיכך הוא לעולם לא יכול היה לזכות בכבוד" ('האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?' ב'הדבר מופיע בבשר'). בעת הזו ולאור דברי האל נעשיתי מודע עוד יותר לכך שלא משנה איזו עבודה עושה האל, לכל אחד ממרכיביה יש משמעות. אם הוא משלים את עבודת חשיפתם של נסים אלה או אחרים, או מחלק עונשים, יש לכך משמעות, יש לזה עקרונות. אם אינו משלים את עבודת חשיפתם של נסים או הטלת עונשים, בכך טמונה חוכמת אלוהים רבה אף יותר .האל אינו משתמש בסמכותו כדי להיפטר מאלה המעידים עדות שקר או מתנגדים לו ברצינות. זו דוגמא נוספת לרצונו הטוב של האל. האל משתמש בקשיים אלה כדי לאפשר לנו לטעום מקשיי עבודתו שלו, לאפשר לנו לראות בעינינו אנו את רצונו להציל את המין האנושי במידה הרבה ביותר האפשרית, ובכך להכיר ברחמיו וביופיו של האל. האל גם משתמש בקשיים אלה כדי להשיג הוכחה של אנשים המבצעים טוב או רע, ובסופו של דבר לספק להם יעד הולם כך שנשתכנע באופן מלא, כך שנוכל לראות את צדקתו וקדושתו של האל. לא זו בלבד אלא עוד, האל משתמש בקשיים אלה כדי לחשוף שחסרים לי אמת וחזון, שטבעי עצל, מפוחד, נבער וזדוני מדי, ושבאמצעות סבלי, מאמציי ושיתוף הפעולה שלי עם אלוהים, הוא ישפיע עלינו שיקול דעת, ביטחון, אהבה, חכמה ואומץ, ויותר מכל אלה ייתן לנו את אמיתות עבודת האל, ובכך ישלים אותנו ויזכה בנו. עבודת האל היא באמת כה חכמה, כה נפלאה! אבל אני עיוור מדי – אין לי כל הבנה של משמעות עבודת האל וכוונתו הטובה. כל שאני חושש מפניו הוא סבל גופני ואני מסרב לשתף פעולה עם האל. אני באמת מאמין שאינו מבצע את העבודה הנכונה ואשר מתענג במנעמים!

התודה להארת דברי האל, אשר נתנו לי מידת-מה של הכרה במטרתה וחכמתה של עבודת האל כבשר ודם וגם אפשרו לי לראות שאמונתי באל התקיימה בעמימות, ושאי-הכרת האל מסוכנת מדי! מהיום והלאה, אני מוכן לצייד עצמי באמיתות החזון, ולעמול כדי להיות אדם המכיר את עבודת האל וטבעו, להחזיק באמת ובתמים ברצון לסבול, לעשות את המוטל עליי עד קצה גבול היכולת כדי לנחם את לב האל.

מתוך:ברק ממזרח

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

10. ההבנה שהלכתי בדרך הפרושים

10. ההבנה שהלכתי בדרך הפרושים

ווסין העיר טאיוואן, מחוז שאנשי

אחד הנושאים שתמיד דנו בו בהתקשרויות קודמות הוא הנתיבים שבהם הלכו פטרוס ופאולוס. אומרים שפטרוס הקדיש תשומת לב להכרת עצמו ואלוהים ושהוא היה אדם שאלוהים אישר, ואילו פאולוס הקדיש תשומת לב אך ורק לעבודתו, למוניטין ולמעמד שלו, ושהוא היה אדם אותו אלוהים תיעב. תמיד פחדתי ללכת בנתיב של פאולוס, ולכן אני בדרך כלל קוראת את דברי אלוהים על חוויותיו של פטרוס כדי לראות איך הוא בסופו של דבר הכיר את אלוהים. לאחר שחייתי באופן זה זמן מה, הרגשתי שהפכתי להיות צייתנית יותר מאשר בעבר, שתשוקתי למוניטין ולמעמד התעמעמה, ושהצלחתי להכיר מעט את עצמי. הפעם האמנתי שאפילו שלא הייתי לחלוטין בנתיב של פטרוס, ניתן לומר שנגעתי בשוליו, ולפחות פירוש הדבר היה שלא צעדתי בנתיבו של פאולוס. אולם התביישתי בגילוייהם של דברי אלוהים.

בוקר אחד, כשפעלתי במסירות רוחנית, ראיתי את דברי אלוהים הבאים: "עבודתו של פטרוס הייתה מילוי חובתו של ברוא אל. הוא לא עבד בתפקיד שליח, אלא עבד כחלק מעיסוקו בחיפוש אהבת האל. גם מהלך עבודתו של פאולוס כלל את עיסוקו האישי: ...לא היו חוויות אישיות בעבודתו – היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך עיסוק בחיפוש שינוי. כל עבודתו הייתה עסקת חליפין. היא לא הכילה דבר מהחובה או ההישמעות של ברוא אל. במהלך עבודתו, לא התרחש שינוי בטבעו הישן של פאולוס. עבודתו הייתה רק שירות לאחרים, והיא לא הייתה מסוגלת להביא לשינוי בטבעו. ...פטרוס היה שונה: הוא עבר גיזום וכן טיפול וזיכוך. המטרה וההנעה של עבודתו של פטרוס היו שונות מהותית מאלה של פאולוס. על אף שפטרוס לא עשה כמות רבה של עבודה, טבעו עבר שינויים רבים, ומה שהוא חיפש היה האמת ושינוי של ממש. עבודתו לא התבצעה רק לשם העבודה עצמה." ('ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד' ב'הדבר מופיע בבשר') דברי אלוהים נגעו בנשמתי והשתתקתי: פטרוס היה מי שמילא את חובתו כיציר בריאה. הוא פעל תוך כדי תהליך חיפושו אחר אהבת אלוהים, בניגוד לתפקידו כשליח. אך האם אני הייתי אדם שממלא את חובתו כיציר בריאה או שרק עשיתי את עבודתי כעובדת? או-אז חשבתי על מצבים שונים מהעבר: כשלכנסייה הייתה עבודה רבה שצריך לטפל בה, אחים ואחיות אחרים נהגו לומר: אתם באמת חשים שעבודתו של אלוהים היא עול לכם. על כך נהגתי לפלוט: לנו המנהיגים אין ברירה אלא לטפל בכך. לעתים, אצל משפחות מארחות או בפני עמיתים, רציתי להתחשב בגופי ברמה הפיזית ולהרפות את עצמי, אך אז חשבתי: לא, אני מנהיגה, אני חייבת לחיות חיים בעלי אנושיות רגילה ולא לחיות חיי תענוגות. כשלא התחשק לי לאכול ולשתות את דברי אלוהים, גם נהגתי לחשוב: כמנהיגה, אם לא אוכל ואשתה את דברי אלוהים, כיצד אוכל לפתור את בעיותיהם של בני אדם אחרים? לעתים הייתי הולכת עם עמיתה שלי למשפחה המארחת שאצלה התגוררה, וכשראיתי שהדרך שבה האחות המארחת התייחסה אליי לא הייתה כה נלהבת כמו הדרך שבה התייחסה אליה, הייתי נעשית מוטרדת: ייתכן שאינך יודעת מי אני, אבל אני המנהיגה שלה. לעתים, מסיבה כלשהי, לא התחשק לי לתקשר עם האחים והאחיות המארחים, אך אז הייתי חושבת: כמנהיגה, איך יסתכלו עליי אנשים אם הייתי באה ולא מתקשרת איתם? הואיל ואני מנהיגה, עליי לתקשר עם המשפחות המארחות. ... התנהגויות שונות אלה גרמו לי לראות שעבדתי למען מעמד. בין אם היה מדובר ביצירת קשר עם בני אדם, השתתפות בפגישות או בטיפול בעניינים כלליים, רק מכיוון שהייתי מנהיגה הרגשתי מחויבת למלא מעט מחובתי ולעשות מעט עבודה. לא מילאתי את חובתי כיציר בריאה, ויותר מכך, עבודתי לא הייתה חלק מהתהליך שלי של אהבת אלוהים כמו במקרה של פטרוס. אם דברים יימשכו כמו בעבר, כשיגיע היום שבו אפוטר ואוחלף, אולי לא אמשיך למלא את חובתי באופן שבו אני ממלאת אותה כעת. רק אז הבחנתי שלא הייתי אדם שנהג לפי האמת או התחשב ברצונו של אלוהים. במקום זאת, הייתי מרשעת נתעבת שעבדה רק למען מוניטין ומעמד. בלתי אפשרי לשמור נאמנות לאלוהים בצורה שבה אני עבדתי, מכיוון שזאת הייתה שטחיות לשמה. לא הייתי מוכנה לנהוג על פי האמת ולהתחשב ברצונות של אלוהים, מכיוון ש "היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך עיסוק בחיפוש שינוי." איך ייתכן ששירות כזה יספק את רצון אלוהים? תפקידו של פאולוס היה שליח. עבודתו הייתה מלאה בעסקאות. אני עבדתי והקדשתי את עצמי לתפקיד כמנהיגה. באיזה אופן כוונות ומטרות כאלה לאמונה באלוהים שונות מאלה של פאולוס?

בנקודה זו נפלתי בפני אלוהים: הו, אלוהים! תודה על שהצלת אותי בזמן, בזכותך יצאתי ממצב של קהות חושים, נוכחתי לדעת מהו מצבי האמתי וראיתי שאני עדיין הולכת בנתיבו של פאולוס הפרוש. עבודתי ומילוי חובתי היו זהים בדיוק לאלה של הפרושים, שבוודאי הגעילו אותך. הו, האל הכל-יכול! אני מוכנה לשנות את כוונותיו ותפיסותיי על פי ההכוונה שבדבריך. אני מוכנה למלא את חובתי כיציר בריאה וללכת בעקבות הדוגמה שנתן פטרוס בעשיית הדברים שאני חייבת לעשות באמצעות תהליך אהבת אלוהים, לא לעבוד עוד בתפקידי כמנהיגה ולעשות את המרב כדי לחפש ולהתקדם לעבר נתיבו של פטרוס!

מתוך:ברק ממזרח

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חקר הברק ממזרח אלא אם צויין אחרת