00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חלונות ראווה בסורנטו

10/06/2007
 
 
מתחשק לכם לשטוף קצת את העיניים?
הנה, למשל, שתי תמונות שצילמתי ברחובה הראשי של סורנטו, העיר היפהפייה בדרומו של המגף האיטלקי.
כל מילה מיותרת!
לדף הרשומה

תמיד נוגע, תמיד בגובה העיניים

 
שבוע הספר בשבילי הוא תמיד חגיגה. נכון שבשנים האחרונות אני פחות מסתובבת בין הדוכנים, ונכון שאני קונה ספרים כל ימות השנה, אבל בשבוע הספר יש לזה לגיטימציה מיוחדת. בשבוע הספר אני לא מחפשת רבי-מכר ולא שום דבר בומבסטי, אלא משתדלת למצוא את הספרים ה"קטנים", אלה שמצליחים לגעת.
 
הפעם קניתי, בין היתר, את ספרו של יצחק קרונזון "מסע ארוך אל תוך הלב", בהוצאת "עם עובד". פרופ` קרונזון, יליד חיפה, מנהל המחלקה לקרדיולוגיה בלתי פולשנית, NYU, ניו-יורק, כותב סיפורים קצרים, אישיים, אנושיים, שזורי הומור, שעושים טוב על הנשמה. ספרו הנוכחי כולל גם כמה סיפורים על תגליות רפואיות, ותמיד מהזווית האנושית. בעבר פורסמו ספרים נוספים שלו (את "אמא, שמש, מולדת" קראתי והתמוגגתי).
 
 
 
 
פרטים נוספים על הספר, כאן.
 
מומלץ לכל אוהב אדם!
 
 
לדף הרשומה

מתי זה בדיוק "הזמן הנכון"?

 
 
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים"
                                                                                              אמר קהלת.
 
 
אלא שאני לא כתבתי כבר המון זמן, משום שאני לא מוצאת את "הזמן הנכון" לכתיבה. יש אנשים שהכתיבה יוצאת להם מהשרוול. הם מורגלים בה, הם כותבים "כמו שהם מדברים" והם חסרי עכבות.
 
אצלי העניינים מסובכים יותר. כדי לכתוב אני זקוקה לשקט, לריכוז ולרעיון שיתבשל במוחי עד שיגיע הרגע בו יבקש לפרוץ החוצה. אני זקוקה ל"ניצוץ" הזה, שבלעדיו, אין כתיבה!
 
שלשום בלילה, למשל, בשלו התנאים וכמעט התיישבתי לכתוב, אך העייפות גברה. כשקמתי בבוקר, כמו בסיפור סינדרלה, הקסם פג, והרעיון נזנח.
 
האם קיים בכלל מושג כזה "זמן נכון"?
האם הוא סובייקטיבי, אובייקטיבי, או אולי שילוב של שניהם?
 
מתי הזמן הנכון להתחתן?
                       ללדת ילדים?
                       להכניס את הילד לגן?
                       לגמול אותו מחיתולים?
                       להחליף מקום מגורים?
                       לפתוח עסק?
או להבדיל:
                       לצאת למלחמה?
                       לעשות שלום?
                     
אותי מעניינת במיוחד סוגיית הזמן הנכון ללמידה.  לכאורה, מה יש כאן להתלבט?
כשעולה הצורך בידע - לומדים. אך מה אם מדובר בלמידה שדורשת זמן רב? והאם תמיד צריך לחכות לצורך? אולי כשנזדקק לידע לא יהיה לנו הזמן ללמוד, ולכן עדיף ללמוד קודם, למקרה שנצטרך?
 
 
מנסיוני ברור לי שכאשר קיים צורך "בוער" בידע, קיימת מוטיבציה גבוהה ולכן קל יותר לקלוט את החומר. לפני בחינה, למשל, סביר להניח שמוחנו נכנס למצב "קבלה" והחומר ייקלט. אך מה קורה לאחר הבחינה? מה נשאר מהלמידה לאורך זמן?
 
אצלנו בספרייה הנושא עולה חדשות לבקרים.
 
את הקורס להכרת הספרייה חייבים הסטודנטים לבצע במהלך הסמסטר הראשון של שנה א`. נראה לי שרוב הסטודנטים אכן לומדים את רזי החיפוש בקטלוג הממוחשב, וגם אם לא, די בתזכורת קצרה כדי לרענן את זכרונם.
 
אך כשאנו מגיעים למאגרי המידע המשפטיים באנגלית העניינים מסתבכים. בשנים האחרונות הכנסנו את ההדרכות על המאגרים כחלק מתוכנית הלימודים בשנה א`, ואף על פי שמדובר בכלי חיוני למחקר משפטי, המוטיבציה ללמידה נמוכה. לא אחת אנו שומעים את המשפט: "בשביל מה אני צריך את זה, הרי אפשר למצוא הכל באינטרנט". גם כשאנו מסבירים שלא כך הדבר, שכן חומרים רבים נגישים רק ממאגרי המידע בתשלום, התשובה היא: "כשאצטרך, אפנה לדלפק היעץ, ושם יעזרו לי".
 
אלא שאנו סבורים שבעידן של ימינו, כאשר מאגרי המידע נגישים לסטודנט מהבית, חשוב ללמד אותו לחפש בכוחות עצמו, מה גם שבדלפק היעץ אין באפשרותנו ללמד כל סטודנט באופן פרטני את החיפוש בכל מאגר בצורה מעמיקה. הסטודנט היה רוצה ללמוד לחפש במאגר (אם בכלל) בדיוק כשהוא נזקק לחומר (כשהוא כותב סמינריון, לדוגמה). אך כל סטודנט כותב סמינריון בתקופה אחרת, ולמעשה, כבר בשנה א` סטודנטים נדרשים לבצע מחקר במשפט משווה. חלק קטן מהסטודנטים אכן לומדים בהדרכות שלנו, ויוצאים נשכרים. אלא שהרוב הגדול נותר אדיש.
 
אז מתי לדעתכם "הזמן הנכון"? 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

משתמשים או לא?

 
 

באתר TALL Blog - בלוג של אוניברסיטת אוקספורד שעוסק בהוראה מקוונת - פורסמו לאחרונה  תוצאותיו של סקר בנושא השימוש באתרי Web 2.0. הסקר נערך במסגרת פרויקט SPIRE של האוניברסיטה, שמתמקד באתרי Web 2.0 בשל ההשפעה הגוברת והולכת של אתרים אלה בשנים האחרונות בתחום ההשכלה הגבוהה. השאלון הופץ במשך כחודש וחצי בקרב סטודנטים שלומדים מגוון קורסים בשיטת ההוראה המקוונת ב- Department of Continuing Education באוקספורד, ותוצאותיו – המובאות בצורה גראפית -  מתבססות על כ- 1400 תשובות.

 

ההצגה הגראפית של התוצאות מושכת את העין, וגם אם לא מדובר במדגם מייצג של האוכלוסייה (אפילו לא של אוכלוסייה אקדמית), מרתק לראות דפוסי שימוש בשירותי Web 2.0 עפ"י חתכים של גיל, עפ"י מטרות ועוד.

 

מהצצה בטבלאות, ניתן להסיק מסקנות מעניינות. אל תתפסו אותי במילה, אבל -

 

שימו לב, למשל, שבקרב צעירים שטרם הגיעו לגיל 18, למעלה מ-40% כותבים בלוג משלהם, לעומת כ- 10% מגילאי ה-65-74, אך אחוז התורמים ערכים ל-Wikipedia גבוה מאוד בכל הגילאים – צעירים ומבוגרים כאחד (כ- 80% בשתי קבוצות הגיל שצוינו לעיל)!

 

ב- Bloglines  וב- Technorati משתמשים באופן יחסי מעט מאוד מהנשאלים (הצעירים משתמשים כמובן הרבה יותר מהמבוגרים).

 

באופן כללי, רק כ-13% מגילאי 55-64 משתמשים בשירותי Web 2.0 לעומת כ-29% מגילאי 18 ומטה, כשהצפי הוא שבשנתיים-שלוש הקרובות יוכפל כמעט מספר המשתמשים.

 

למעלה ממחצית מקרב הנשאלים לא שמעו מעולם על Flickr (משונה, לא?), כאשר בקרב המשתמשים, רק פלח פצפון משתמש בו לצורכי עבודה או לימודים (רוב הנשאלים משתמשים בו להנאתם או למטרות חברתיות).

 

כשמדובר בדפוסי שימוש מוסדיים, כ- 50% מגילאי 18-24 משתמשים בקטלוגים של ספריות, כשבכל יתר הגילאים שנבדקו נע השימוש בין 40% ל- 45% (לא רע בכלל ... ). מעניין גם שמרבית הלומדים בסביבת למידה וירטואלית (כ-55%) הם אנשים בגיל 55-64.

 

ואם הבנתי נכון, המון אנשים לא מבקרים כלל באתרים חברתיים, די הרבה אנשים מבקרים אך לא משתתפים בהם באופן פעיל (לא מגיבים ולא כותבים פוסטים) ומעטים יחסית תורמים תוכן לאתרים אלה.

 

הטבלאות מכילות עוד המון מדדים. שווה הצצה !!

לדף הרשומה

פלונטר

 
לאחר שהסתיים קורס הבלוגרים, שבמהלכו למדתי לפתוח בלוג ואפילו הצלחתי להתגבר על אי אלו מחסומים ולכתוב, הרגשתי שאני מתגעגעת למסגרת הזו (שמשלבת למידה חדשה ומפגש עם עמיתים למקצוע) ואני זקוקה לעוד קורס - דומה אבל שונה - והנה אני בעיצומו של קורס "רשתות חברתיות", שמעביר מיודענו יגאל חמיש.
 
אלא מה?
 
אם קודם התמכרתי לבלוגוספירה, הנה עכשיו "נלכדתי ברשת" ואני בפלונטר אמיתי. אני רשומה במספר לא מבוטל של אתרים של רשתות חברתיות, מחוברת לחברים מהקורס, מקבלת פה ושם איזו תגובה מ"חבר לרשת" מרחבי העולם על משהו שכתבתי (וצריכה אפילו לענות, אחרת זה הרי לא מנומס), והכי גרוע, אין לי מושג כבר מי אני ומה שמי - מיליון usernames ולא פחות סיסמאות.
זה לא שלא ניסיתי לשמור על עקביות, אלא שלכל רשת יש כללים משלה: פה ה- username כבר קיים וצריך לבחור אחר, שם הסיסמה דורשת לפחות 6 תווים או תווים ומספרים גם יחד, וכך אני מסתבכת והולכת (אין מה לעשות, אם אתם איתי, זה הזמן לקרוא את שירו הנפלא של נתן זך שיר ערב, שהולחן ע"י מתי כספי).
 
ובכל זאת, קצת טעימות מהקורס:
 
תמונה מתוך האתר שלי ב-Flickr :
 
יגאל במלוא תפארתו 
 
 
וסרט וידאו קטן שבו איה מספרת על עבודתה:
 
 
 
 
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Kiskin Martishkin אלא אם צויין אחרת