00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נסיונות החייאה

 
ארבעה חודשים הבלוג הזה לא תיפקד, אבל היום, בעקבות זריקת מרץ שקיבלתי מקורס חדש של יגאל חמיש - ארכיון ויזואלי 2008 - החלטתי לבצע בו החייאה.
 
נכנסתי לרשומה ישנה שכתבתי בבלוג ולא פרסמתי אותה בעבר. ביצעתי בה שינויי עריכה, הוספתי קישורים, שמרתי - אבל ... שום דבר לא עבד. ואני, שגדלתי על המלה
 
  ס ב ל נ ו ת
 
מה לעשות - פקעה סבלנותי.
 
החלטתי, אם כן, להסתפק במועט - לאותת שאני עדיין כאן, חיה ובועטת, ולא לנסות להעלות תמונות או לקשר מיליוני קישורים.
 
לפעמים צריך להיכנע - ופשוט לזרום !
לדף הרשומה

לפעמים חלומות מתגשמים

 
 
בינינו, מי מאיתנו לא חלם אי פעם ללמוד באוניברסיטה בחו"ל?
 
אז הנה - יש לכם הזדמנות:
אוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה החלה להעלות הרצאות שלמות לרשת, באתר youtube.com/ucberkeley.
 
האוניברסיטה הודיעה שבכוונתה להעלות 300 שעות של הרצאות מצולמות ומוקלטות במגוון נושאים (עד כה מצאתי קורסים בביולוגיה, פיזיקה, כימיה אבל גם בקניין רוחני, מידע וטכנולוגיה ועוד).
 
נכון לרגע זה האתר מכיל 201 קטעי וידיאו.
 
כדי להמחיש בפניכם את כוחה של הרשת, בסרטון הפרסומת שלהם You see Berkeley, צפו עד כה 836,212 צופים, והרצאתו של סרגיי ברין, ממייסדי גוגל, נצפתה מאז שהועלתה לאתר לפני כחודשיים, לא פחות מ- 83,092 פעם.
 
ואם מישהו מכם מתחבט בבעייה הקשה "מה אפשר לעשות עם מענק של 113 מיליון דולר?", כדאי שיפנה לעצמו כ-40 דקות ויתחבר לכאן.
לדף הרשומה

עלי שלכת

 
 

כשבנו את מלון הילטון בתל-אביב (פרויקט בנייה ענק באותם ימים), נטל אבא שלי את מצלמתו, הצטייד במד-אור, וצילם את שלבי הבנייה בשחור-לבן מכל זוית אפשרית, בכל שעה משעות היום. לאחר שפיתח את התמונות רשם, כמדומני, מאחורי כל תמונה את השעה המדויקת, את גודל הצמצם ואת זוית האור (בטח טעיתי במשהו, אבל את הרעיון הכללי הבנתם).

 

כיום, עם המצלמות הדיגיטליות (יש לי מצלמה פשוטה בתכלית), גם חסרת ניסיון כמוני יכולה בקליק קצר להפיק תמונות באיכות סבירה, מבלי להבין דבר. ביום יום, המצלמה נחה לה כאבן שאין לה הופכין במעמקי המגירה, אבל בטיולים, אין לה למסכנה מנוחה. ובוודאי תסכימו איתי, יש לפעמים מראות שרוצים לתפוס בשתי ידיים.

 

במסע שעשינו לאחרונה בהרי הקצ`קר (מבחינתי זה היה הכי קרוב לטירונות), טיפסנו על כל הר אפשרי עד שכמעט יצאה נשמתי, וצילמתי בלי הכרה. עצים זהובים בשלכת, טובלים בירוק, הם מראה שקשה לי לעמוד בפניו. הפעם התקרבתי ככל האפשר אל העץ, והתוצאה הרי היא לפניכם.

 

 

לדף הרשומה

מתכוננים לאולימפיאדה

 
ב-8 באוגוסט החלה בטקס רב רושם בבייג`ינג הספירה לאחור: שנה בדיוק לקראת תחילת האולימפיאדה. כמו שהסינים יודעים, הכול היה מתוקתק לתפארת. באתר הרשמי של אולימפיאדת בייג`ינג דווח בסוף יולי כי נסתיימו ההקלטות לשיר:
 
We Are Ready
 
והסינים אכן מוכנים. המדינה המדהימה הזאת נערכת כבר כמה שנים לקליטת שני מיליון מבקרים, והיא עושה את זה ביעילות. בכתבה שהתפרסמה באתר CNN באוגוסט 2004, סופר על "הרמת הפנים" שעוברת העיר האסורה ועל עבודות התשתית הנרחבות המתבצעות בבייג`ינג כולה: הכנת מערכת התחבורה ל-3 מיליון מכוניות והוספת 300 ק"מ של מסילות לרכבת התחתית. כל זאת, אם להאמין לנתוני הוויקיפדיה העברית, בנוסף להקמת האיצטדיון האולימפי ומתקני הספורט בעלות של 2.5 מיליון דולר.
 
לצד כל התיאורים הגרנדיוזיים האלה, עלתה בזכרוני תמונה אחת שצילמתי בעיר באוקטובר 2005.
 
שימו לב, על מדרכות בייג`ינג לא תוכלו למצוא ולו פירור אחד לרפואה!
לדף הרשומה

מה בין רופא השיניים שלי לבחירת מקצוע?

 
בחירת מקצוע היא לא דבר של מה בכך. יש לה השלכות ארוכות טווח על מצבנו הכלכלי, על הדימוי העצמי שלנו, על בריאותנו הנפשית והגופנית, ועל איכות חיינו.
 
בביקורו האחרון בארץ, לפני כשלושה חודשים, דיברנו לא מעט עם אפרם (Efrem), חברנו שובה הלבבות מאוסטרליה, על ענייני עבודה וקריירה. הוא התעניין מה עושים הילדים, מה הם למדו, והשיא להם עצות לרוב (כמה חבל שהוא לא גר בארץ, אנחנו צריכים אותו פה!).
 
You have to be passionate about your work 
 
הטיף לנו בעיניים בורקות, וסיפר איך בצעירותו היה כל כך נלהב לגבי עבודתו, עד שממש רצה לבלוע את העולם. רק כך אפשר באמת להצליח.
 
השבוע ביקרתי אצל רופא השיניים שלי, שבסבלנות אין קץ שייף שוב ושוב את המבנים הזמניים שהיה צריך להלביש על שיניי, עד שניכר על פניו שהוא שבע רצון מהתוצאה. כשהתפעלתי מסבלנותו השיב: "בעבודה יש לי כל הסבלנות שבעולם. הבעיה שהיא נגמרת כשאני מגיע הביתה ..." (ועל כך, לא בפוסט הזה).
 
אמש שוחחתי עם חברתו של בני הבכור, שסיכמה את יומה הראשון במקום עבודתה החדש באומרה: "נהניתי מכל רגע. הסתובבתי כל היום עם חיוך על הפנים".
 
לא מעט צעירים שאני מכירה עוזבים את מקום עבודתם ומחפשים עבודה אחרת.
 
לא מעט סטודנטים משקיעים שנים רבות, כסף ומאמץ לא מבוטל בלימוד מקצוע ולבסוף מחליטים לעסוק בתחום אחר.
 
אני עצמי רכשתי כמה תארים בגלגולי הקודם ועסקתי במגוון עבודות עד שהתגלגלתי ללימודי מידע ולעיסוקי הנוכחי, שבו מצאתי סוף סוף את המנוחה והנחלה. כמה מחברותיי למקצוע למדו אף הן מקצועות שונים ומשונים (תקשורת וקולנוע, מוסיקה, ביולוגיה) ועבדו במקומות שונים עד שנחתו בספרייה ומצאו את מקומן.
 
ואני שואלת את עצמי: מדוע?
איך זה שהגעתי למקצוע הזה, שמתאים לי כמו כפפה ליד, בגיל כה מאוחר?
 
בצעירותי אמרה לי קרובת משפחה: "את גרה קרוב לאוניברסיטה, למה שלא תעבדי שם בספרייה?". בדמיוני עלו מיד ספרניות זועפות ועייפות, דוחפות עגלות עמוסות ספרים בינות למדפים, וחשבתי לעצמי, שגם אם אני אוהבת לשבת וללמוד בספרייה, הרי שלעבוד בה זה ממש לא בשבילי.
 
לפני למעלה מעשרים שנה, אחרי שמאסתי באחד מעיסוקיי, פניתי לאחד המכונים לייעוץ בבחירת מקצוע. לאחר מספר פגישות שלחה אותי היועצת ל"מרכז המידע" שלהם, כדי להיווכח במו עיניי מה עושים שם. "זה עשוי להתאים לך", אמרה.
 
נכנסתי למרכז המידע, שהיה חדר לא גדול, עמוס קלסרים, שהכילו גזירי עיתון ובהם כתבות המתארות אלפי מקצועות, שעל רובם לא שמעתי מימיי. "זה מתאים לי???", חשבתי. "לגזור כתבות מעיתונים ולתייק אותן בקלסר?"
 
עברו עוד כמה שנים, עד שנפל לי האסימון. שמעתי על חברה אחת, שעסקה בניתוח מערכות (מקצוע מעניין ומאתגר, לכל הדעות), עזבה ועברה ללמוד ספרנות. חברה אחרת למדה אף היא, וטרחה להדגיש שלא מדובר בספרנות גרידא, אלא במידענות, הקשורה קשר אמיץ עם מיחשוב, וזהו מקצוע העתיד. זה, כנראה, מה שהדליק אותי. החלטתי לעשות הסבה מקצועית, ולפתע נגלה לי עולם חדש ומרתק, שנשאבתי לתוכו בעניין רב, ואני לא מתחרטת לרגע.
 
נדמה לי שההתלבטות הרבה בבחירת מקצוע והבחירה הלא תמיד נכונה, נובעת בעיקר מדימוי מוטעה באשר למקצועות השונים. למתלבטים שביניכם אני יכולה רק לייעץ לא להסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. לא ללכת שבי אחר דימוי של מקצוע זה או אחר, אלא לשאול כמה שיותר אנשים ולברר במה באמת מדובר ומה הם עושים שם, יום אחרי יום, בעבודה.
 
בפרק 29 בספרו: Lessons in lifemanship מתאר Bryan Bell איך ויתר על מלגת לימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית (לימודים שאחריהם כבר לא צריך לכתת רגליים בחיפוש עבודה), כי הבין שהוא לא בנוי לזה, פשוט אין לו הטמפרמנט המתאים ללימודי משפטים ולעריכת דין. לטענתו הוא חסר מנוחה, ובראשו מתרוצצות כל העת מחשבות שיפריעו לו להתרכז במחקר. יתר על כן, עורכי דין עוסקים כל הזמן במחלוקות והתקוטטויות, וזה לא בשבילו. הוא אינו אוהב לריב. מתוך אינטואיציה הבין כבר אז, שהוא שואב הנאה מחשיבה יצירתית, וזו אינה מצויה במקצוע המשפטים, שבנוי על תקדימים ולא על רעיונות חדשים (בנקודה זו אני מכירה כמה אנשים שיחלקו עליו).
 
באתר 43things.com תוכלו לשתף אנשים אחרים בתהיותיכם ולמצוא אנשים שישתפו אתכם בחוויות אין ספור, כמו גם בחיפושים אחרי עבודה מלהיבה.
 
נרצה או לא נרצה, כל אחד מאיתנו בנוי אחרת. ככל שניטיב להכיר את עצמנו ונלך פחות שולל אחרי דימוי שלילי או הילה זוהרת שנקשרים למקצוע כלשהו, כן יגדל הסיכוי שנמצא את העיסוק המתאים לנו, שייסב לנו נחת.
 
ואתם, מה אתם עושים בעבודתכם?
האם היא גורמת לכם נחת?
האם יש לכם מקצוע שרק אתם ועוד קומץ אנשים יודעים באמת עד כמה הוא מעניין?
 
ובינתיים כדאי שנסדר לך את השיניים, כדי שתוכלי, בבוא היום, לפתוח את השקית של השוקו לנכדים, אמר לי רופא השיניים ושב לעבודת הפיסול היצירתית שלו.  
 
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Kiskin Martishkin אלא אם צויין אחרת