00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מפגשים מן הסוג השלישי

 
 
אני לא מכירה הרבה מרצים שנשארים בקשר עם תלמידיהם לאורך זמן, עוקבים בעניין אחר התפתחותם המקצועית, ומעודדים בזמן אמת (גם מרחוק).
 
אני לא מכירה הרבה מרצים שפותחים את ביתם בפני תלמידיהם ומארגנים מפגשים מקצועיים, שמאפשרים מפגש בלתי-אמצעי עם קבוצת אנשים בעלי עניין משותף והיכרות וירטואלית בלבד.
 
האחד והמיוחד שבאמת אכפת לו, שה- Networking זורם בדמו ועושה זאת מכל הלב, הוא יגאל חמיש. ואת האנרגיות הבלתי נדלות של ביילע ואילנה, המנצחות על המלאכה, הרי כולנו מכירים.
 
יישר כוח, ולהתראות מחר!
לדף הרשומה

מלקטת

 
אני, אם לא ידעתם, אחת שקוראת. מכל המלאכות עלי תבל, זו המלאכה האהובה עליי. אני קוראת הכול, ללא אבחנה, כולל שלטים בשפות עלומות.
 
לאן נעלם כל התוכן הזה ומה נשאר לאחר הקריאה? - אין לי מושג. ככל שאני גומאת יותר קילומטרים של קריאה, מעטים הספרים שמצליחים באמת להותיר בי רושם בל יימחה, ואם ספר לא מדבר אליי (גם אם הוא ספר "נחשב"), אני פשוט זונחת אותו.
 
בסופו של דבר נראה לי שבקריאה אני מלקטת. מלקטת חוויות, תחושות, מילים, תובנות ומה לא. פה ושם אני נתקלת גם במשפטים מפתיעים, פה ושם במבנה גאוני של עלילה, פה ושם בדמות מרתקת.
 
במשפט מפתיע אחד שכתבה עמליה רוזנבלום בספרה ונדמה שהכול אפשרי, אני רוצה לשתף אתכם:
 
"כל אחד, חשבתי, עלול להיתקף בהלה
כשינסו לסדר מולו בשורה אחת את כל הימים הבאים,
שהם רבים מדי ומעטים מדי בעת ובעונה אחת."
 
יפה, לא?
 
 
לדף הרשומה

גשם

 
 
שלוש בלילה וגשם בחוץ
 
 
 
 
 
טפטוף הטיפות, הד הרעם המתגלגל, והקור הדק הזה החודר מבעד החלון
טוב שבאתם...
לדף הרשומה

אהלן, זאת מ.

 
 
 
 
לא נעים להודות, אבל בשנים האחרונות - מאז שהילדים יצאו מהבית, מאז שההורים נפטרו וחמותי כבר לא מה שהייתה פעם, מאז חדירתה המאסיבית של התקשורת האלקטרונית לחיינו ובעיקר מאז שכל אחד מבני המשפחה והחברים מחזיק טלפון נייד - הטלפון אצלנו בבית לא מצלצל יותר מדי. וכשהוא כבר מחליט להשמיע את קולו ומתעורר בצעקה רמה, זה קורה פעמים רבות לא בזמן המתאים ומלווה במפח נפש - עוד בקשת תרומה, עוד סקר צרכנים, עוד מקדם מכירות או עוד שיחת טלמרקטינג מוקלטת.
 
אהלן, זאת מ.
אני שומעת את ההקלטה מעברו השני של הקו
 
מ. לידיעתכם, היא דמות מוכרת בציבוריות הישראלית, אלא שאיתי אין לה דבר וחצי דבר. עולם הפרסום משתמש בה, כדי למשוך אותי לקניון הקרוב.
 
לפני חודשיים הייתה זו מ., ואילו בשבוע שעבר היה זה ראש העיר, שהואיל בטובו לאחל לי ברכת שנה טובה ולבשר לי, בשיחה מוקלטת, עד כמה אני חשובה לו ומה הוא עשה בשבילי בשנים האחרונות. אה כן, שכחנו, הבחירות בפתח.
 
מ. יקירתי, ראש עיר יקר
 חשוב שתדעו, אין לי שום דבר נגדכם באופן אישי.
 
את  - חכמה, מעניינת ומשעשעת, ואני גם מבינה שאת צריכה להתפרנס.
אתה - עשית (כך אני רוצה להאמין) כמיטב יכולתך בשנים האחרונות ומבקש להיבחר שוב.
 
שניכם ודאי לא יודעים, ובטח זה גם לא מעליב אתכם, אבל כשאתם מצלצלים אליי ופונים אליי אישית, אני טורקת לכם את הטלפון תוך שנייה!!!
לא רק שאתם לא מצליחים להעביר לי את המסר. אתם עושים בדיוק את ההיפך. אני מרגישה שאתם טורדים את מנוחתי וחודרים למרחב הפרטי שלי.
 
סלחו לי אנשי השיווק, אבל ממש לא מעניין אותי מה אתם רוצים להציע לי, גם אם מדובר בעסקת המאה. סלחו לי עורכי הסקרים, אין לי עניין לענות לסקרים חדשות לבקרים, וסלחו לי גם מבקשי התרומות - אם אתם רוצים את תרומתי, אנא שלחו לי מכתב באמצעות דואר ישראל. תאמינו לי, זה עובד.  
 
קו הטלפון נועד לתקשורת בין-אישית
חבל שאנשי השיווק והפרסום משתמשים בו לרעה
 
בארה"ב ניתן להירשם למאגר ה- National Do Not Call Registry ולחסום שיחות טלמרקטינג. נכון לפברואר 2008 כללה הרשימה למעלה מ-157 מיליון מספרי טלפון. באותו חודש נכנס לתוקפו החוק:
 Do-Not-Call Improvement Act of 2007
לפיו מספרים שהוכנסו לרשימה יישארו בה לנצח, כל עוד לא התקבלה בקשה להסירם (ראו גם את כתבתו של שמחה סיגן "את הצלצול הזה אפשר להפסיק", שפורסמה ב"גלובס" ב2003).
 
בארץ, שמעתי שניתן לבקש חסימה כזו מ"בזק". אם נכון הדבר, אשמח אם תספרו לי איך עושים זאת, ואני מציעה לכל האזרחים שעדיין מאמינים כי ביתם הוא מבצרם למהר ולהירשם לשירות.
 
צר לי, אני חייבת לסיים, הטלפון מצלצל!
 
 
לדף הרשומה

הבטחות, הבטחות

 
הנה חלפה לה עוד שנה, הזמן נזל לו בין האצבעות, ואני, מאֶלֶף סיבות, בנסיגה. 
 
ישבתי וחשבתי איך אוכל לשפר את דרכיי הנלוזות, והנה לפניכם רשימת הבטחות שאני מבטיחה לעצמי בפרוס השנה החדשה:
 
לזרוק כל יום שני ניירות (בניסיון נואש להשתלט על הבלגן)
לאכול פחות, לשתות יותר
לקום מוקדם יותר, לדלג על העיתון ולהקדים לעבודה
לשבת פחות, לזוז יותר
להתנתק מהסודוקו המְמַכֵּר ומהטלוויזיה השואבת
להקדיש יותר זמן לחברים רחוקים
להיות נאמנה לעצמי 
להתקדם, עקב בצד אגודל, בנושאים החשובים לי באמת
לכתוב, ולו מלה אחת, בבלוג הזה פעם בשבוע
 
 
למען האמת, קשה לי להאמין שאצליח, אבל לקוות מותר. לא?
 
ואגב, אם יש למישהו מכם טיפּים איך לעשות משהו מכל זה, אנא גלוּ לי.
זה יעזור, באמת!
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Kiskin Martishkin אלא אם צויין אחרת