00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"עבודה" נמצאו 25 פוסטים

ינואר

היה לי חודש קצת עמוס בעבודה ולא נכנסתי בכלל לבלוג. והנה היום, היום האחרון לחודש ינואר מצאתי לי קצת זמן פנוי וקראתי את הרשומה האחרונה שלי , וגיליתי שכבר בחודש הראשון לא עמדתי בסיכומים. למרות שהשקעתי לא מעט זמן בעבודה, לא קיבלתי קידום. מצד שני גם לא קרה שום דבר לא טוב ואפשר להסתכל בנחת על חצי הכוס המלאה. בסך הכל אם אני בוחנת את החודש הזה, קרו בו כל מיני דברים שעל כל אחד מהם יכולתי לכתוב פוסט אבל פשוט לא מצאתי אנרגיות. למשל: אני עובדת די עצמאית ללא בוס על הראש. יש לי כאילו בוס שלא ממש בודק מה אני עושה ואיך העיקר שמה שצריך להיות יהיה. הוא אחד האנשים הכי ותיקים בחברה וגם מאוד מוערך על ידי הבעלים כאחד שיודע לייצר כסף. וזה מה שהוא עושה רוב הזמן. תנו לו לקרוא בשקט את שערי המניות, להפגש עם מנהלי בנקים ולקבל הודעות התראה בסמרטפון על תהפוכות שעלולות לגרום לשינויים בבורסה, וכל השאר יסתדר מעצמו (או מעבודתם של כל האנשים הטובים ובכללם אני אבל זה ממש לא חשוב). אז אנחנו מדברים בעת תשלומים, בזמן דוחות ושאר הזמן הוא לא מפריע לי ואני לא מפריעה לו. מנגד, יש מנהל שהוא לא בדיוק מעליו אלא יותר לידו, ובזמנים מסויימים הוא חש בעלות עלי. גם הוא כמובן לא מנהל אותי או את זמני אבל מידי פעם הוא קורא לי לפגישה, דורש ממני דיווחים על כל מיני דברים ואומר בגלוי שהוא לא סופר את הבוס שלי. כיוון שכוחו רב, אני משתדלת לא להכנס איתו לעימותים או התנגדויות למרות שלפעמים הוא די מעיק. והנה פתאום הוא קיבל החלטה שאני מפסיקה לעבוד על נושא מסויים שקשור לאגף אחר בחברה. הוא קרא לי לפגישה והודיע לי שמעוד חודש, האגף ההוא יצטרך למצוא מישהו אחר שיבצע את העבודה הזאת ולי יש מספיק עבודה באגף שלנו. יכולתם לחשוב שאני אהיה מרוצה אבל ממש לא. קודם כל, העבודה הספציפית הזאת פתחה לי אופקים וקשרים. שנית, מאוד אהבתי לעשות אותה. הבעיה היתה שהוא החליט ומבחינתו זה סופי. ברור היה לי שזה לא נגדי אלא נגד מנהל אותו אגף והכל הסריח מפוליטיקה פנים ארגונית. לשם שינוי, פניתי לבוס שלי ועדכנתי אותו. הופתעתי לחלוטין שהאיש הזה שרק מחפש להתרחק מכל עימות נעמד על שתי רגליים אחוריות  והחליט שלא יקום ולא יהיה. קודם כל, ההוא  לא מחליט עלי (כמו שאומרים הילדים), שנית למרות שהעבודה היא עבור אגף אחר, זה לטובת החברה, ושלישית
לדף הרשומה

משאבי אנוש

    במסגרת תפקידי, בארגון שבו אני עובדת, אני לוקחת חלק בראיונות עבודה של מנהלות חשבונות במחלקות השונות בחברה. יחד עם מנהל משאבי אנוש והמנהל הישיר אנחנו מהווים פאנל לא פשוט לעיכול. אני בטוחה שזה לא פשוט להגיע לראיון עבודה ולגלות שלושה אנשים ששואלים שאלות. מצד שני קשה לוותר על מי מאיתנו. מנהל משאבי אנוש נמצא שם כי כך נהוג אצלנו, המנהל הישיר הוא זה שעובדים אצלו והוא הבוחר, ואני שם בשביל לוודא שהוא לא מתבלבל מזוג עיניים יפות או זוג של משהו אחר. המקום שבו אני עובדת הוא וותיק מאוד. יש אצלנו אנשים עם וותק של עשרים עד שלושים שנה ואיש אינו ממהר לצאת לפנסיה. בגלל האבטלה הסמויה (כמות שחקני הסוליטר היא עצומה) כשמישהו כבר עוזב, מוצאים לו תחליף נטול יכולת מתוך הארגון. רק שבשנה שעברה, הצלחתי לשכנע שזה בלתי נסבל ובמקום שתיים שיצאו לפנסיה הסכימו להביא דם חדש מבחוץ. למשרה ההיא התראיינו כמה בנות ומתוך שתיים שעלו לגמר, אני העדפתי אחת, רק שהשנייה היתה בלונדינית. אני דוקא חשבתי שהוא מעדיף ברונטיות אבל כיוון שמבחינה מקצועית שתיהן נראו מתאימות העדפתי לא להתערב בבחירה.  אחרי יומיים הגברת הרגישה שהמקום לא מתאים לה, ולשמחתי המועמדת שהיתה לטעמי עדיין לא מצאה עבודה אחרת ומאז היא עובדת אצלנו. לאור ההצלחה, כאשר מנהלת חשבונות נוספת הודיעה שהיא פורשת, הזדרזנו להזמין בנות חדשות לראיון. הפעם המבחר היה דל וגם לא מתאים לדרישות. היתה אחת שכתבה בקורות חיים שלה פרטים מסויימים, עליהם שאלתי אותה ועשה רושם שהיא לא זוכרת מה היא כתבה. בנוסף היא ציינה שהיא לומדת קואוצ'ינג וחייבת לצאת פעם בשבוע יותר מוקדם, זה כמובן לא הוסיף לה נקודות. השניה בכלל היתה פקידה שענתה לטלפונים במחלקת גביה והשלישית אני אפילו לא זוכרת למה לא התאימה. ואז הגיעה הרביעית שעשתה רושם שקט ונבון וגם היתה כל כך בכמה רמות מעל הקודמות שפשוט החלטנו שהיא מתאימה באותו רגע.  יומיים במחלקה הבהילו אותה כנראה והיא נעלמה ושוב התיישבנו לפאנל ראיונות. הפעם הגיעו בנות שכבר לא עובדות (כי הבהרנו שאנחנו זקוקים למישהי שתתחיל באופן מיידי). בניגוד לראיונות הקודמים שבהם לא חשתי אמפטיה לאף אחת, הפעם רציתי שיהיו לי מספיק משרות בשביל כולן. האחת פוטרה עקב צמצומים. השניה עבדה במפעל שנסגר. השלישית עבדה בפס ייצור במפעל כשהתחילה ללמוד
לדף הרשומה

החלטות

שבועיים הסתובבתי סביב עצמי, מתלבטת מה לעשות. שיחות טלפון אינסופיות עם יועציי האיסטרטגיה שלי לא עזרו לי לקבל החלטה. לא רציתי לחזור עם כל הדברים בחוזה שלא נראים לי בלי להחליט על המהלך הבא. נגיד שהוא יסכים לכל השינויים. נגיד שיסכים לחלקם או למהותיים שבהם. רציתי להיות מוכנה לצעד הבא שלי, להוביל את המהלכים ולא שהם יובילו אותי. בסוף קיבלתי החלטה: אני מתקשרת ואומרת לו בדיוק מה שאני מרגישה. רציתי לבוא לעבוד אצלכם, קריאת החוזה הוציאה לי את החשק. וכך עשיתי. התקשרתי ואמרתי לו בדיוק באלה המילים: יצא לי כל החשק ובוא ניפרד כידידים. הוא לא לקח את זה קשה מידי. השקענו בזה כבר מספיק זמן בשביל שתקדישי לזה עוד קצת. תכתבי לי את כל הסעיפים הבעייתים ונראה מה אפשר לעשות. הסכמתי אבל גררתי את זה עוד כמה ימים. עומס בעבודה תירצתי.קשה לסרב למי שאינו מוכן לקבל סירוב. אתמול סוף סוף התיישבתי על זה. בררתי את מילותי בקפידה, התייחסתי לכל הסעיפים הבעייתיים, חלקם היו כספיים וחלקם נגעו בדברים אחרים אבל קיוויתי שלא פספסתי כלום. בינינו, הם לקחו קצת רחוק את עניין האותיות הקטנות. שלחתי. כבר הבוקר קיבלתי סמס שהוא בודק את זה ויחזיר לי תשובה בהמשך היום, אבל על פניו נראה שאין לו בעיה עם רוב הדברים. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. קיבלתי במייל את תשובותי להערות שלי, וחלק נכבד מתשובותיו היו שליליות (כי זאת המדיניות של החברה) וההסכמות היו מינוריות, אבל מה שהפריע לי יותר מכל היו דברי הסיום: יקירתי, עלות השכר (למעביד) גבוהה בהרבה מהסכום שהקצבתי לתפקיד הזה אבל אני מוכן לשלם את הפרמיה כי אני יודע מי את ומה את שווה. בואי נתחיל מכאן ונבנה ביחד את העתיד של החברה. ואני יודעת שהוא התכוון למחמאה, ולהגיד לי שהוא עשה מעל ומעבר כדי להשיג את השכר הגבוה (בעיניו) שהוא הציע לי בסופו של דבר. אבל הטעות שלו שהוא בא מתוך עצמו בלי להבין את המקום שלי ומאיפה אני באה. כי הדבר החשוב לי ביותר כרגע זה להיות במקום שלא מסכן את העתיד שלי ואם כבר עכשיו אני מרוויחה שכר גבוה מידי בעיניו אז בטח שאין סיכוי לקידום מעבר למה שדיברנו, אני תמיד אהיה בסכנה כי אני מרוויחה יותר מידי ובטח שאם יבוא מנכל חדש, אחד שלא ידע את יוסף, אני אהיה מועמדת לפיטורין או לקיצוץ בשכר. אבל כיוון שאני לא אוהבת להגיד דברים לא נחמדים, או לסרב, ו"לא
לדף הרשומה

על פרשת דרכים

אני עובדת כבר שמונה שנים באותו מקום. למרות שפעם לא האמנתי שאשאר כל כך הרבה זמן, אני חושבת שלפני שנתיים התחלתי להתרגל לרעיון שמן הסתם אצא מכאן לפנסיה. נכון שמידי פעם צצו מחשבות על עזיבה אבל בסך הכל השעות נוחות והמשכורת טובה, כלוב של זהב קוראים לזה. ואז לפני זמן מה פנה אלי המנכ"ל של החברה בה עבדתי לפני שמונה שנים. הוא רצה להפגש איתי, להכיר אותי קצת יותר, כך אמר. הבקשה הזאת נשמעה לי די טבעית. בסך הכל החברה בה אני עובדת היא לקוח חשוב של אותה חברה. אני אחד הגורמים שמספקים להם עבודה וגם לקוח די מרוצה בשל הקשרים האישיים שיש לי בחברה. היתה לי פגישה דומה עם המנכ"ל הקודם וגם עם זה שלפניו. אבל הפעם הסתבר לי שמטרת הפגישה היתה מעבר להכרות של מנכ"ל חדש עם לקוח. הוא הציע לי לחזור לעבוד אצלם. הוא שמע עלי הרבה, הוא מתרשם מהעבודה שאני עושה בחברה בה אני עובדת והוא חושב שהוא יכול להציע לי עבודה מעניינת ומאתגרת. התגובה הראשונה שלי היתה שהוא לא יכול לשלם לי מספיק. כלומר, אני מרוויחה טוב, לא עובדת קשה מידי ועבודה מעניינת ומאתגרת משמעותה תמיד שעות רבות והמון השקעה. ולא שאני לא מוכנה לעבוד יותר שעות אבל לא בחינם. התוספת צריכה להיות מפתה בצורה משמעותית. סיפרתי לו, שאחת הסיבות לעזיבה שלי לפני שמונה שנים היתה חוסר הערכה כלפיי. לא שלא העריכו אותי מספיק במילים ומחמאות אבל לא היה לזה שום ביטוי בשכר. ובכלל זכרתי כל מיני פרטים קטנוניים בתנאים הנלווים. הוא מצידו אמר לי שהוא חושב שהערכה כלפי עובד בהחלט מתבטאת בשכר, ושאני אגלה שכל אותם דברים קטנוניים חלפו מן העולם תחת ידו. ישבנו בערך שעה וחצי ושוחחנו בנעימות. האיש עצמו נשא חן בעיני וחשבתי לעצמי שאם הוא אומר את האמת, אני עלולה לשקול ברצינות את ההצעה שלו. סיכמנו שהוא יכין הצעה מסודרת ופגש שוב. כמובן שמיד אחרי הפגישה התקשרתי ליועצים שלי ודסקסנו את העניין. דיברנו על האופציות, על העתיד, המשמעויות. הבטחון הבסיסי שיש במקום עבודתי, על אף שאינו מעוגן בהסכם לעומת העתיד הבלתי נודע בתפקיד אחר במקום חדש. העובדה שבשמונה השנים האחרונות התחלפו שם שלושה וחצי מנכ"לים לעומת אחד אצלנו. סיכמנו שההצעה צריכה להיות מאוד רצינית (התפקיד) ומאוד גבוהה (השכר) כדי שאשקול לצאת מכלוב הזהב.   עבר שבוע. המזכירה שלו התקשרה וביקשה לקבוע פגישה. קבענו.
לדף הרשומה

הקדמה לקראת יום האישה

בבוקר שמעתי פרסומת ברדיו שהתייחסה ליום האישה הבינלאומי, לא זוכרת מה בדיוק. תכף התחילו להסתובב בראשי מחשבות על נשים וזכויות שחשבתי שראוי לכתוב אותן בפוסט לכבוד המאורע. עד שהגעתי למשרד כבר היו לי כמה משפטי פתיחה. החלטתי שכיוון שיום ראשון היום, אני אקח את העבודה בקלות ואתעסק יותר בדברים שמעניינים אותי. התעלמתי מהמיילים שכבר חיכו בתיבה ומהשיחות שלא נענו ופתחתי את הגוגל רידר שלי. טעות ראשונה. תכף ראיתי שכדאי שאקרא כמה פוסטים ונפלתי על זה של דקה שהמליצה על תנין . לחצתי על הקישור. טעות שניה. התחלתי לקרוא. לא תיארתי לעצמי שככה אתפס לעניין  אבל עד 12:30 קראתי את רוב הרשומות. למזלי לא היו טלפונים (נראה לי שלא היו, צלצול הטלפון שלי מאוד חלש), וכל מי שעבר ורצה לשאול משהו  קיבל את פרצוף ה"אני מאוד עסוקה עכשיו". ב12:30 הייתי צריכה ללכת לישיבה. בצער נטשתי. אחר כך היתה לי עוד ישיבה. כשחזרתי המשכתי לקרוא. ובסופו של דבר כשסיימתי לקרוא את הבלוג, לא יכולתי לכתוב כלום. שכחתי מיום האישה, שכחתי מכל הרעיונות החשובים ויכולתי לחשוב רק על ההתמודדות של תנין. גם לעבוד לא היה לי חשק. עוד דוח, עוד חישובים, עוד תקציבים וסעיפים, ממש לא יכולתי להתחיל עם זה. השעה כבר היתה קרוב לארבע ורוב העובדים כבר יצאו הביתה. החלטתי שגם אני אבל אז צלצלה תזכורת של הפגישה של ארבע. לאור ההספק של היום החלטתי לקרוא עוד כמה פוסטים. מרוב ששקעתי בקריאה לא הבחנתי עד עשרה לחמש שהפגישה לא הגיעה. הרמתי טלפון ואז הסתבר שהיתה אי הבנה, שההוא חשב שזה ביטל והשני חשב שההוא יבוא במקומו. בקיצור התנצלו וקבענו מועד חדש. מזמן לא היה לי יום בו לא עשיתי כלום והספקתי כל כך הרבה. אמנם לא כתבתי פוסט על יום האישה, אבל יש לי הרגשה שהוא בדרך. מצד שני בתור אישה, מנהלת, שיכולה להרשות לעצמה להעביר יום בקריאת פוסטים זה גם סוג של התקדמות בדרך לשוויון (יש לכם מושג כמה גברים אני מכירה שמקדמים את הקריירה שלהם בלא לעשות כלום כל הזמן).
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת