00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"משפחה" נמצאו 29 פוסטים

על בדיקות ונטישות

יום של בדיקות, הוא יום מפרך, עד כמה שזה נשמע מוזר. באים למחלקה, לוקחים מספר, עושים בדיקות דם, מחכים לתוצאות ונכנסים לרופא. זה לוקח כמה שעות. זה משעמם. זה לא נוח (הכסאות). אי אפשר לקרוא אלא אם כן יש לכם מוח ממודר ואטום (לא ראיתי אנשים קוראים). אפשר לגלוש באינטרנט, יש רשת אלחוטית חופשית, איטית אבל בחינם אז לא מתלוננים. המון ילדים ורעש, מתנדבים שמסתובבים ומחלקים אוכל, ממתקים, אהבה. בכל אופן, כשהגענו ביקשתי שניכנס לרופאה שהיתה פעם קודמת. היא לא נמצאת. חיכינו בתור לבדיקות דם (הוא), דיברנו עם העובד הסוציאלי על איזה טופס (אני) והלכנו לחכות ליד חדר הרופא. פתאום ראיתי את הרופאה עוברת, הי את פה, אמרו לי שאינך, אפשר לבוא אליך? בטח, מיד הלכה לקבלה וטיפלה בעניין. איך שיגיעו הבדיקות תכנסו אלי (צ'יק-צ'אק, שעה וחצי שעתיים). הזמן עבר, עם סנדוויצ'ים וממתקים (תקחו, שיהיה) והבדיקות הגיעו. ישבנו, דיברנו. הבדיקות מצויינות, הספירות מעולות. הנער שטח בפניה כמה בעיות (כאבים באצבעות למשל), היא התייחסה לכל הדברים שהוא העלה בפניה. אחר כך היא מילאה את הטפסים של הבדיקות הגנטיות. בגלל שלבכור היה גידול ממאיר בבלוטת התריס, ולאבא שלהם היתה לימפומה זהה לזאת של הצעיר, אז לוקחים מכולנו דם בשביל לבדוק גנטיקה למרות שלימפומה לא נחשבת מחלה גנטית. גם אני תרמתי את חלקי (בקצת דם). הסברים וחתימות כמעט כמו על משכנתא, כולל הסכמה לכך שעלולים להתגלות כל מיני ממצאים וישתפו אותנו. אחר כך לי היו כמה שאלות (יש לי פנקס) וגם אני קיבלתי תשובות. אחר כך הלכנו לקבלה וקבענו תור ליום ראשון, לבדיקות לבקשת הרופאה. באותה הזדמנות שאלתי אם אפשר לעבור אליה. אמרו לי לפנות למנהל המחלקה. הלכתי למזכירתו, ביקשתי יפה, אמרתי שהנער ואני התחברנו אליה מאוד. אין בעיה, אמרה. נכנסה, יצאה ואמרה בסדר. אז בסדר, חזרתי עם התשובה לקבלה. עכשיו נסענו הביתה. לפני שפנינו לכיוון הבית, אמרתי לנער שיתקשר לאביו, ויציע לו שנבוא לאסוף אותו מבית אימו אלינו כיוון שאין לו רכב. אמנם סיבוב קטן אבל לא נורא. הנער עשה כן אבל אביו סירב. לא שמעתי את שני צידי השיחה, רק את הנער אבל הבנתי שזה קשור למריבה עם הבכור. נסענו הביתה. הורדתי את הנער בבית, והלכתי לרחוץ את האוטו (זה כבר היה מעבר למוכרחים). ישבתי והמתנתי שיגמרו לשאוב את כל הג'יפה
לדף הרשומה

משפחתיות

לאבי ילדיי יש אח, אחות ואמא. אביו נפטר לפני יותר מחמש עשרה שנה. כשהיינו נשואים הוא היה מחובר יותר למשפחה שלי וזאת היתה הבחירה שלו. לעיתים נדירות הלכנו לאכול אצל אימו צהריים ונראה לי שגם היא היתה מרוצה מזה שלא היתה צריכה לטרוח יותר מידי, למרות שאני לא סגורה על זה. רק אחרי שהתגרשנו הוא התחיל לקחת אליה את הילדים בשבת שהם היו אצלו, לאכול צהריים, מטעמי חסכון בעיקר. אחרי שהוא נסע לחו"ל, הקשר התרופף. אני הזמנתי לימי הולדת וגם הוזמנתי עם הילדים לאחות אבל אמא שלו לא הזמינה את הילדים אליה. כשפעם אחת היא כבר התקשרה להזמין אותם היא דיברה עם הבן הגדול ולא איתי, מה שמן הראוי היה לעשות. באותה שבת כבר היו לנו תוכניות ורק שסיפרתי לו הוא נזכר לומר לי שסבתא הזמינה אותם אליה לארוחת צהריים בשבת. הוא התקשר אליה לבטל והיא כעסה. בכעסה, התקשרה לאבא שלו והתלוננה שהיא קנתה דברים והתחילה לבשל ומה תעשה עם זה עכשיו. אפילו עכשיו אני מתעצבנת שאני נזכרת בזה. בכל אופן, אבי ילדיי התקשר אלי, ודרש בתוקף שנשנה את התוכניות שלנו. אני כמובן סירבתי. משום מה זה הזכיר לי את הסיפורים שלו על ילדותו ועל אמא שלו מספרת לאבא שלו על הדברים הרעים שעשה מיד שנכנס הביתה. אביו היה מכה אותו, ובדרך כלל הסתפק בזה ולא היכה גם אותה. אישה שמשתמשת בילדיה בתור הגנה זה דבר נורא ואיום. אבל כשהיא ממשיכה בזה בשביל כל דבר אחר גם כשההגנה מאלימות אינה נדרשת? בכל אופן, עדיין היתה לאבי ילדיי השפעה מאיימת על בני והוא חשש מאוד מתוצאות הארוע. הבטחתי לו שאביו לא יפגע בו ושהכל יהיה בסדר, למרות שלא הייתי בטוחה איך צלקות נפשיות משפיעות. אבל מה שבטוח זה לא גרם לי לרצות להביא את ילדיי לביקור אצל הסבתא. כשהם ביקשו, וזה לא קרה הרבה, הבאתי אותם לשם. הם מצידם דאגו לוודא שאין תוכניות ושזה נוח לי לפני שהבטיחו שהם באים. אין ספק שנסיון נלמד כאן. ל בר המצווה של הבן הצעיר הזמנתי אותם כמובן. אחותו של אבי ילדיי, בעלה ושני ילדיה שגילאיהם מאוד קרובים לגילאים של בניי. וכצפוי, לפני כשבועיים הגיעה הזמנה לבר המצווה של בן הדוד הצעיר. אילו אבי ילדיי לא היה כאן בביקור מולדת, ברור שהייתי מגיעה לאירוע. אך מכיוון ש הוא כא ן, אני חשה את עצמי פטורה. זאת לא המשפחה שלי, לא בא לי לשבת במשפחתיות כאילו אני ואבי ילדיי חברים. אין בינינו קשר, אין ביני לבין משפחתו
לדף הרשומה

בלוג, בלוגינג, בלוגיה

      ההורים שלי יודעים שיש לי בלוג. הם לא יודעים איך להגיע אליו ואני גם לא בטוחה שהם לגמרי מבינים מה זה בלוג אבל הם יודעים שאני כותבת באינטרנט ושאנשים קוראים את זה. זה לא שהתכוונתי לשתף אותם אבל בקיץ, פנו אלי ושאלו אם אסכים להשתתף בתוכנית טלוויזיה שפרסמה בלוגים. שאלתי את הילדים אם הם מוכנים להחשף והם, שתרבות הרייטינג והמיני-סלבס היא לחם חוקם, הסכימו. בסופו של דבר זה לא יצא לפועל אבל בינתיים הם סיפרו לסבתא שהם יופיעו בטלוויזיה כי אמא כותבת עליהם באינטרנט. אז כבר נאלצתי לתת הסברים .
לדף הרשומה

מרוב עצים

אפשר לחשוב שבבית שלי יש יער מרוב העצים שהגדול לא מפסיק לטפס עליהם. בדרך כלל כשזה קורה אני מניחה לו לרדת לבד, בזמנו וכפי יכולתו אבל לפעמים גם סבלנותי פוקעת. "קח סוּלָם", אני אומרת לו, "תרד כבר". אבל הוא בשלו ואני מתפוצצת מבפנים. כבר כמה ימים שהוא בסכסוך קל עם אחיו הקטן. לא משהו מוגדר. "הוא ילד מעצבן ומניאק ולא מגיע לו כלום ממני". הכלום הזה הוא משחק מחשב ונמצא ברשותו של הגדול והקטן ביקש להתקין אותו גם במחשב שלו. אצלנו לכל אחד יש מחשב, גם לכלב. "אמא", צועק אלי הבן הקטן, "תגידי לו שיתקין לי". אני .
לדף הרשומה

בילוי משפחתי

יום רביעי, ערב ערב חג, הבן הגדול אומר לי: בואי נלך לסרט. אני מסתכלת עליו בחוסר רצון, ללכת לסרט? אני יודע שאפשר לקחת בדי.וי.די. אבל בחייך, זה לא כמו בקולנוע, סטאר טרק, אני יודע שאת רוצה לראות. יש משהו בדבריו אבל אחותי מארחת לשבועות והבטחתי להכין עוגה ומוס טונה. אני אעזור לך, הוא אומר לי, נו, בואי איתי לסרט. איך אני יכולה לסרב להצעה כזאת. אתה רוצה ללכת לסרט? אני שואלת את הבן הקטן. אבל יש כדורגל, הוא מתמרד, ברצלונה נגד מנצ`סטר (אני חושבת, לא חותמת על זה עכשיו). הוא אוהב כדורגל,שלא כמו אחיו .
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת