00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"הכנה ללידה" נמצאו 5 פוסטים

איך להתמודד עם פחד מהלידה באמצעות שיטת TAT?

  רוב הנשים מפחדות מהלידה. לא משנה אם זו לידה ראשונה או לידה חוזרת- תמיד נמצא ממה לפחד... אם לפני הלידה הראשונה הפחד הוא מהלא ידוע, הרי שבלידות החוזרות אנחנו כבר יודעות מול מה אנחנו עומדות וזה מפחיד לא פחות, ולעיתים אפילו יותר. פגשתי את שובי כהן-רז, מטפלת רב-תחומית, לשיחה על התמודדות עם הפחד מפני הלידה ועל השימוש בשיטת TAT לצורך הקלה על הפחד. מהי שיטת TAT? איך היא עוזרת להרגיע, לטפל ולהתמודד עם הפחד? כל התשובות בסרטון עדכון חשוב- שובי לא מקבלת כרגע מטופלות חדשות, אבל הסרטון עדיין מרתק ותורם :-)   וכמובן, אם עדיין לא קיבלת את סדרת המתנה המיוחדת שלי שתעניק לך את שלושת הכלים שאת חייבת כדי להשיג את לידת החלומות שלך לחצי כאן ותקבלי אותה מייד!
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

החידוש המקסים של אמיר דדון לשירו של שלום חנוך "נגד הרוח" שמתנגן בימים אלו ברדיו ללא הפסקה הביא אותי לחשוב על המשמעות של המשפט "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" בהקשר של לידה (נו, ברור שבהקשר הזה... יש עוד הקשרים שאני יכולה לחשוב עליהם? ). מה זה "עלות השחר" בשבילי? כשהתחלתי לחשוב על זה לעומק עלו לי שתי אפשרויות- הראשונה היא השלב השני של הלידה, שלב הלחיצות, בו הכאב מקבל אופי שונה והפך מכאב שדורש ממך התמודדות לכזה שמבקש ממך ללחוץ. הרבה פעמים יולדות מתארות את השלב הזה כהקלה עצומה, כרגעים שבהם הן הרגישו שיש להן מה לעשות על מנת להוציא את הכאב החוצה, שהלחיצות ממש הקלו עליהן. האפשרות השניה היא הרגעים הראשונים של התינוק בעולם, מיד אחרי שהדרמה הגדולה של הלידה הסתיימה. התינוק מונח על בטנה של היולדת, עדיין מחובר אליה בחבל הטבור- רגעים קסומים של אושר. אם כך, מה הוא החושך הגדול שלפני עלות השחר ולמה הכי חשוך לפני שזה קורה? הנה לפניכן שתי דוגמאות שמתאימות לפרשנויות השונות של הביטוי "עלות השחר": יולדת א', אחרי כמה שעות בחדר לידה, שעות שבהן התמודדה נפלא עם צירי הלידה, השתמשה בתנועות, תנוחות, קולות, מים ומה לא, כעת היא בפתיחה של 8 ס"מ "אני רוצה אפידורל, לא מעניין אותי, אני לא יכולה להמשיך יותר, אין לי כוח". עבור היולדת, רגעים אלו שבהם היא חווה את שלב המעבר (ומי שעדיין לא בקיאה בשלבי הלידה מוזמנת לחפש קורס הכנה טוב שבו תתעדכן בכל המידע החשוב) הם רגעים שבהם היא מרגישה עמוק בתוך החושך, באפיסת כוחות ממש, והשחר שמיד יעלה לא נראה באופק. זהו אחד מהמאפיינים של שלב זה- ההרגשה של חוסר היכולת להתמודד עוד, של די, זה הסוף, איך אצליח להמשיך... חדשות טובות- זה אמנם שלב אינטנסיבי מאוד אבל לרוב הוא גם השלב הקצר ביותר בלידה ומיד אחריו באה ההקלה הגדולה של הלחיצות. ככל שהיולדת מכירה יותר את שלבי הלידה מראש ומודעת לרגשות ולתחושות המאפיינים כל שלב ושלב אני מרגישה שיש לה יותר יכולת להתמודד עם השלבים השונים. כאשר יולדת מגיעה ללידה עם הידע המתאים היא מסוגלת לזהות באיזה שלב היא נמצאת ולהבין שמה שהיא חשה יחלוף במהירות, שזה טבעי, נורמלי, ושהיא לא באמת לא יכולה- היא יכולה ועוד איך והיא תעשה את זה בגדול! הידיעה שתהליך הלידה הוא הדרגתי, שאינטנסיביות הצירים והאתגר שהם מעמידים בפנייך כיולדת הולכים ונבנים
לדף הרשומה

יום הולדת שמח

מגיע לי , יש לי היום יום הולדת! בת כמה אני? ובכן, התלבטתי אם לשתף אתכן בפרט הזה, אחרי הכל זה לא מנומס לשאול אישה לגילה, אבל בסופו של דבר החלטתי שאני שמחה וגאה בכל שנה שצברתי ולכן אין לי בעיה לספר לכן שאני גם השנה, כבכל שנה, בת 20. טוב, נו....בת 33. לא יודעת למה, אבל כשהייתי בת 30 לא הרגשתי זקנה במיוחד, למרות שינוי העשור, ולעומת זאת עכשיו כשאני מסתכלת במראה אני בודקת אם כבר יש לי שערות לבנות ומה מצב הקמטים בצידי העיניים. איכשהו, הצירוף של שתי ספרות זהות (לא מספיק 3 אחד, יש עוד 3 לצידו...) עושה לי הרגשה של הזדקנות. אז החלטתי לערוך רשימה של כל הדברים הטובים שהשגתי בשלושים ושלוש שנותיי- תאמינו לי שזה נותן פרספקטיבה אחרת לגמרי על השנים שחלפו. והנה היא:  התחתנתי עם בעל מקסים ותומך.  ועד היום יש לנו זוגיות נהדרת.  ילדתי את אביגיל.  ילדתי את יותם.  ילדתי את דניאל.  ילדתי את נעה.  עשיתי תואר ראשון בתחום שמעניין אותי ואני מצליחה ב"ה להעביר גם לילדים שלי את האהבה אליו.  כמעט שסיימתי תואר שני בתחום שעניין אותי בזמנו.  היה לי האומץ לפרוש מהתואר השני ברגע שהחלטתי שזה לא מתאים לי ולא מעניין אותי יותר.  עשיתי הסבה מקצועית לתחום שהכי מעניין ומרגש אותי בעולם- ליווי לידות והדרכת הכנה לקראת לידה.  יוצא לי ללוות הרבה לידות ואני עדיין נפעמת מכל לידה, לומדת הרבה על עצמי ועל יכולותיי וב"ה גם מצליחה לעזור לנשים לחוות לידות טובות ומעצימות.  ולמען האמת יש עוד הרבה דברים, אבל נסתפק בזה כרגע. צריך לשמור משהו גם לשנה הבאה . אז לכבוד יום ההולדת שלי אני רוצה להעניק לך מתנה. כן, לא התבלבלתי, אמנם ביום הולדת רגילים לקבל מתנות, אבל אני בחרתי לא לקבל כי אם לתת. אז מה אני נותנת? סדרת וידאו מיוחדת שתעניק לך את שלושת הכלים שיהפכו את הלידה הבאה שלך לללידת החלומות. תודי שזו מתנה שווה. לחצי כאן ותקבלי אותה מיידית לתיבת המייל שלך. ומעניין לעניין באותו עניין- לרגל חגיגות יום ההולדת הכנתי שתי עוגות (אחת לי ואחת לדניאל שהתעקש שזו גם יום ההולדת שלו ולכן זכה לחגוג יום הולדת שלוש וחצי). הפעם אחרוג ממנהגי ואתן לכן את המתכונים, למרות שעוגות הן לא בדיוק מסוג המאכלים הכי בריאים בהריון, אבל זה כן בריא לנשמה וגם זה חשוב. ודרך
לדף הרשומה

מיומנה של דולה

בס"ד                                                                                                                                                        יום ראשון יומני היקר שלום, אני מוזמנת הערב למסיבת פדיון הבן של ל'. זוכר אותה? זו שליוויתי בלידת בנה הראשון לפני חודש? כן, זכרת נכון... שמתי לב שמאז שאני דולה אני כבר לא מוזמנת לחתונות, בר מצוות ובת מצוות,  ולעומת זאת כמות הבריתות, מסיבות הבת ופדיונות הבן שאני מוזמנת אליהם עלתה פלאים. חשבתי על שתי סיבות שיכולות להסביר את התופעה: 1. אני עובדת עם יולדות, אז ברור שאני מוזמנת לבריתות, לא? 2. הזדקנתי... כבר אין לי חבר'ה שמתחתנים, ומצד שני אני עדיין צעירה- אף אחד מחבריי עדיין לא הורה לילד שכבר יש לו בר מצווה, וכך יוצא שאני מוצאת את עצמי בעיקר בחגיגות להולדת ילדים חדשים. לא משנה מה הסיבה, תמיד נחמד לחגוג. אספר לך מחר איך היה...
לדף הרשומה

איך הפכתי לדולה?

ברוכה הבאה לבית הוירטואלי שלי, הבית של יעל. שמי יעל גריינר, נשואה לאוהד ואמא של אביגיל, יותם, דניאל, נעה וגלעד- שבגללם ובזכותם אני מה שאני היום- דולה ומדריכת הכנה ללידה.   איך הפכתי לדולה? אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, מלבד השאיפה שלי להיות אמא היו לי חלומות גדולים, אבל אף אחד מהם לא היה מעשי. כשהייתי בגן- רציתי להיות גננת. כשהייתי בבית ספר- רציתי להיות מורה. באוניברסיטה למדתי גיאוגרפיה לתואר ראשון (לא הזנחתי את הצד המעשי- יש לי גם תעודת הוראה בתחום) ויהדות זמננו לתואר שני. תוך כדי הלימודים הכרתי את בעלי, התחתנו, ולשמחתנו עם השנים נוספו גם ילדים למשפחה. לפני הלידה הראשונה שלי הייתי היסטרית. פחדתי מכאב, פחדתי מהיכולת שלי להתמודד איתו, פחדתי מזריקת האפידורל...בקיצור- פחדתי ללדת. כמובן שכל הנשים שסביבי רק העצימו את הפחד בדיבורים כמו "זה כואב אבל עובר"- אני שמעתי רק "זה כואב", החלק השני של המשפט בכלל לא נקלט אצלי. להפתעתי, הלידה עצמה היתה מהירה והרבה פחות כואבת ממה ששיערתי, אולי בגלל שהשתמשתי בכל הכלים שרכשתי במהלך ההריון: זזתי, שיניתי תנוחות, נשמתי, השתמשתי במים והגעתי לחדר הלידה בפתיחה מלאה. כעבור שעה וחצי של לחיצות הפכתי לאמא של אביגיל ואנו הפכנו מזוג למשפחה. לקראת הלידה השניה הפחד שכך, ידעתי לקראת מה אני הולכת והרגשתי שאני יכולה לעמוד בזה. בסופו של דבר הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי שההחלמה ממנו זכורה לי דווקא כטובה. במהלך ההחלמה מהניתוח החל לנבוט אצלי הרעיון לעסוק בתחום ההכנה ללידה והליווי בלידה, אבל הוא עדיין לא הגיע לכדי בשלות. הסתפקתי בשיחות עם חברותיי על אפשרויות שונות להקלת הלידה, נתתי טיפים מנסיוני, אבל עדיין לא הרגשתי שאני יכולה להפוך את העיסוק בתחום למקצוע. הלידה השלישית, לידת ויבא"ק, היתה אמנם קצרה אבל בסיומה הכרזתי שמעתה והלאה אני יולדת רק בניתוחים קיסריים, כי אני בהחלט לא מסוגלת לעמוד בעוד לידות רגילות. אבל כשהלידה הרביעית עמדה בפתח הרגשתי שבחירה בניתוח קיסרי לא תהיה נכונה עבורי ומה שאני באמת צריכה זו חוויה מתקנת. בעזרתה של דולה מקסימה (רבקה שיינין- תודה לך רבקה ) עיבדתי את חווית הלידות הקודמות שלי, הגעתי למסקנות לגבי נקודות שיש לשפר, למדתי איך לשפר ומה לעשות ותירגלתי תנוחות שונות שיעזרו לי לעבור את הלידה ביתר
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת