00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איך יודעים אם תרופה בטוחה לשימוש בהריון ובהנקה?

איך יודעים אם תרופה שלקחתי או חומר שצרכתי (אלכוהול למשל) יפגע בעובר שלי?

בעוד שמונה שבועות אני ניגשת למבחן הממשלתי במיילדות,
אז חשבתי לעצמי שהדרך הטובה ביותר ללמוד היא ללמד :-) 
אם יש משהו ספציפי שהייתן רוצות ללמוד עליו תכתבו לי,
זה ידרבן אותי להתעמק בנושא :-)
ובנתיים נתחיל ממה שכבר הספקתי לעבור עליו
ושלדעתי יכול לא רק לעניין אתכן אלא להיות רלוונטי לכל אחת :-)

הרבה פעמים אני נתקלת בשאלה: 
לקחתי תרופה לפני שידעתי שאני בהריון, אולי חס וחלילה פגעתי בעובר?
שאלות דומות נשאלות לגבי בטיחות של תרופות שמתכננים לקחת-
אני מצוננת ובשבוע 33, זה בסדר לקחת אוטריווין?

אז לפני שאני מסבירה קצת על מה שעומד מאחורי הייעוץ התרופתי בהריון
אני רוצה לומר שהכתובת האמינה ביותר
לכל שאלה בנושא תרופות וחומרים אחרים בהריון ובהנקה
היא המרכזים הטרטולוגים.
קיימים מספר מרכזים כאלו בארץ,
שתפקידם להשיב לשאלות של פונות לגבי בטיחות של חומרים שונים בתקופת ההריון וההנקה.
לפני לקיחת כל תרופה או חומר בתקופות אלו מומלץ מאוד להתייעץ איתם!
אפשר למצוא את מספרי הטלפון של מרכזים אלו בחיפוש פשוט בגוגל.

מה בעצם עומד מאחורי כל עניין הבטיחות של תרופות בהריון?
פעם חשבו שהשליה מהווה מחסום בפני פגעי העולם החיצוני,
ולכן העריכו שעוברים לא יכולים להפגע ממזהמים שונים
כי השליה תהווה חוצץ ולא תתן לחומרים האלו לחדור דרכה.

הפעם הראשונה בה קישרו בין מומים מולדים לבין זיהום כלשהו היתה בשנת 1941,
שאז הגיעו למסקנה שיש קשר בין מחלת האדמת באם לבין מומים ביילוד
(יש כמה מומים אופייניים לילדים שאימם חלתה באדמת בזמן ההריון
וזה שתמיד הופיעו מומים דומים לאימהות שחלו באדמת בהריונן העלה את ההקשר בין הדברים והוביל למסקנה).

בשנת 1961 התגלה הקשר בין חשיפה לתרופה לבין מומים.
מדובר בתרופת התלידומיד שאולי שמעתן עליה כבר
כי זו היתה הוכחה ממש משמעותית לכך שהשליה לא מסננת הכל
ושלקיחת תרופות עשויה לגרום לפגיעות מאוד לא נעימות בעובר-
מה שהתלידומיד עשתה זה פגיעה בגפיים,
למעשה הילדים שנולדו לאימהות שנטלו את התרופה נולדו עם גפיים חסרות,
קצרות או מעוותות ולאחרים היו חסרות אזניים או איברים אחרים.
הילדים האלו זכו לכינוי "ילדי התלידומיד".

כדי לקבוע את פוטנציאל הפגיעה של תרופה אנחנו מתייחסים למספר גורמים:

1. התקופה בהריון בה נחשפו האם והעובר לתרופה-
בגדול ניתן לחלק את תקופת ההריון לשתיים:
מרגע ההפריה ועד שבוע 8 זוהי תקופת הembryo,
תקופה של יצירת מבנים ומערכות, התקופה שבה מתגבשים כל האיברים של העובר.

משבוע 9 ואילך זוהי תקופת הfetus בה מבשילות כל המערכות,
גדלות ומתחילות בתפקוד מסויים (שהוא אימון לקראת התפקוד שלהן מחוץ לרחם).

אני רק רוצה לומר שאני מתייחסת כאן לא לספירת השבועות כמו שסופרים רופאי הנשים-
הרי כשאת הולכת לרופא נשים הוא שואל אותך מה תאריך הווסת האחרונה שלך וקובע אותו כתאריך תחילת ההריון
למרות שברור שלא היית בהריון כי היית בווסת באותו זמן!
התיארוך הרפואי נועד כדי ליישר קו בין כל אנשי הצוות הרפואי לגבי גיל ההריון.

לעומת זאת התארוך שאני מתייחסת אליו כאן הוא גילו המדוייק של העובר-
שזה בעצם אומר שכדי להשוות את זה לשבוע ההריון כמו שהרופא תיארך לך צריך להוסיף עוד שבועיים.
למשל ביצית שהרגע הופרתה ומתחילה בתהליך הפיכתה לעובר שזה נקודת האפס שלנו
היא כבר שבוע 2 מבחינת רופא נשים.

בתוך התקופה הראשונית של שמונת השבועות המוקדמים בהריון
(שזה מבחינת רופאי נשים משבוע 2 עד שבוע 10) אפשר לעשות חלוקה נוספת-
שני השבועות הראשונים נקראים תקופת "הכל או כלום",
בשבועות אלו כל תרופה או חומר שהאישה צורכת יכול לפעול באחת משתי דרכים-
או שהוא יפגע פגיעה עד כדי כך אנושה שתגרום לכך שההריון לא ישרוד או שזה כלל לא ישפיע.

תזכרו שבעצם השבועות האלו הם הזמן שבין ההפריה לאיחור בווסת,
האישה בעצם בכלל לא יודעת אם היא נקלטה להריון או לא,
כך שאם ההריון לא שורד היא מבחינתה פשוט קיבלה ווסת כרגיל
ולא תדע שהיתה שם ביצית שהופרתה.
לעומת זאת אם החומר לא ישפיע אז ימשיך הריון בריא :-)

משבוע 3 עד שבוע 8 זו התקופה של יצירת המערכות והאיברים.
לכן במידה ויווצרו מומים בשלב זה הם יהיו מומים מבניים (כמו בילדי התלידומיד).
משבוע 9 והלאה זו כבר תקופת הבשלה,
לכן ההשפעה של חומרים מזיקים היא בעיקר פונקצונלית ותשפיע על מומים תפקודיים.

2. משך החשיפה-
יש כמובן הבדל בין נטילת כדור אחד לבין שבוע של נטילת שלושה כדורים ביום...
ככל שהמינון שאנו נוטלות גבוה יותר פוטנאציאל הפגיעה עולה.

3. ריכוז הטרטוגן-
כלומר עד כמה מרוכז החומר הפוגע.
למשל כשמדובר על קרינה:
בטח שמעתן את המיתוס שלעשות צילום שיניים בהריון נחשב לפעולה לא בטוחה כל כך,
אבל אתן יודעות כמה קרינה יש בכל צילום שיניים ומה הקרינה שבאמת עשויה לגרום לפגיעה?

לפי מחקרים עשרה rad נחשבים לטרטוגנים (בעלי פוטנציאל פגיעה), כשרק 50% חודר לעובר.
בצילום שיניים יש 0.03-10 milirad ורק 50% חודר לעובר,
ועכשיו הטובות במתמטיקה שביננו יעשו חישוב ויגידו לי כמה פחות זה מקרינה שפוגעת!
אפילו אני, שלא מבינה כלום בחישובים, רואה על פניו שמדובר בקרינה שאין לה יכולת פגיעה.
(ועדיין, לשם הזהירות, בעת צילום שיניים בהריון משתמשים בשני סינרי עופרת במקום אחד).

4. שינויים מטבוליים באם-
כל תרופה מתפרקת בגוף באופן אחר.
יש כאלו שמפרקות ומתפנות דרך מערכת השתן, אחרות דרך מערכת העיכול.
בהריון יש שינויים גופניים משמעותיים (נדבר עליהם באחד הפוסטים הבאים)
ולכן הפעילות של מערכת השתן והעיכול משתנה-
תעיד על כך כל הריונית שפתאום נתקלת בתופעות כמו עצירות, צרבות, השתנה מרובה....

יש לזה השפעה על משך הזמן שתרופה נשארת בגוף עד שהיא מתפנה.
יש תרופות שישארו קצת יותר בגוף, יש כאלו שיתפנו מהר יותר. וזה כמובן משפיע על הפוטנציאל לפגיעה.

5. חלון הזמן לפגיעה-
תרופות מסויימות ישפיעו רק בתקופה מסויימת של ההריון.
לדוגמא: ישנה משפחה של תרופות משככות כאב שהן גם אנטי-דלקתיות
(שנקראת NSAIDS למי שמתעניינת),
אחת התרופות המפורסמות בה היא הוולטרן.
תרופות אלו החל משבוע 30 להפריה לערך (שזה 32 להריון, זוכרות?)
עלולות לגרום למיעוט מים.
בשלב כזה מיעוט מים עלול לגרום לחוסר התפתחות נאותה של הפנים
(שיהיו פחוסות כי לא היה להן מספיק חלל להתפתח בתוכו)
ולעוד צרות אחרות שזה לא המקום להרחיב כדי לא להכניס אף אחת לסרטים.

שורה תחתונה וחשובה-
לא כל תרופה פוגעת וגם תרופות עם פוטנציאל פגיעה לא יפגעו באותו אופן בכל שלב,
לכן תמיד לפני נטילת תרופה בהריון תתייעצו עם מרכז טרטולוגי
כדי לבדוק אם בטוח לכן ליטול את התרופה שאתן מתכוונות לקחת.

ושיהיה רק בבריאות ותינוקות מושלמים לכולנו :-)

הפוסט הזה הוא עוד אחד מסדרת הפוסטים בפינת ההריון והלידה השבועית
שאני מעלה מדי יום ראשון בקבוצה "אמא עם כיסוי- הבית להריוניות ויולדות".
מוזמנת להצטרף כדי להיות הראשונה שקוראת!

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

דכאון בהריון- איך מזהים ואיך מטפלים?

14/01/2019

דכאון בהריון. בואו נדבר על זה.

אני רוצה לעסוק היום בנושא שכמעט לא עולה בשיח הציבורי.
כשמדברים על דכאון אחרי לידה זה כבר לא נשמע מוזר או יוצא דופן,
כמעט כולם כבר יודעים שהתופעה קיימת
ויותר ויותר נשים אמיצות משתפות בסיפורים האישיים שלהן
כדי לעזור לכל מי שחווה תחושות של עצב, עייפות קיצונית ודכאון
להבין מה קורה לה מבחינה רגשית ולגשת לטיפול במידת הצורך.

לעומת זאת הנושא של דכאון בהריון כמעט שאינו מדובר,
וזה לא בגלל שזו תופעה נדירה-
מחקרים מראים שכ14-23% מהנשים בהריון סובלות מתסמינים של דכאון בהריון!
אז מה זה בכלל, איך נזהה שיש מצב שאנחנו שם, למי זה יותר יכול לקרות ומה עושים עם זה?
בואו נדבר על זה:

מה זה דכאון בהריון ואיך מזהים אותו?
אני חושבת שכל אחת מאיתנו יודעת איך מרגיש דכאון מבחינת מצב רוח
(תחשבו רגע על סיטואציה שהייתן ממש, אבל ממש עצובות בה.
תכפילו את זה פי כמה וזה כנראה הכיוון).
כשאנחנו עוברות מסתם מצב רוח דכאוני חולף שיכול לעבור על כל אחת מאיתנו
למה שמוגדר קלינית כדכאון בהריון נראה חלק מהתסמינים הבאים (חשוב להדגיש שלא בהכרח את כולם!):
מצב רוח ירוד
חוסר הנאה
דאגנות מוגברת
ירידה בתאבון
תסמיני הריון מוגברים- בחילות, הקאות, עייפות
פחדים שונים שמטרידים ומפריעים לתפקוד (למשל חרדות סביב הבדיקות השונות בהריון)
חוסר חשק לעשות דברים
קושי בריכוז וביכולת להחליט החלטות
מחשבות פסימיות

תעברו רגע שוב על הרשימה הזאת,
נכון שחלק מהדברים בה הם דברים שגם ככה קורים בהריון?
למשל ירידה בתאבון בתחילת ההריון, בחילות ועייפות, קושי בריכוז... 
בדיוק בגלל זה קשה לזהות דכאון בהריון ולאבחן אותו ככזה,
כי הרבה מהסימפטומים שלו דומים לתופעות בנחשבות נורמליות בהריון!

אם כך, מי צריכה לשים לב יותר למה שעובר עליה משום שהיא נמצאת בקבוצת סיכון לדכאון בהריון?
נשים שחוו דכאון בעבר
נשים בהריון בגיל צעיר במיוחד (מדובר על הריונות בגיל הנעורים בעיקר)
נשים ללא מערכת תמיכה
נשים החשופות לאלימות
נשים שיש להן קרובי משפחה שאובחנו עם הפרעות במצב הרוח

בין אם התמונה ברורה ובין אם מדובר רק בסימני שאלה אצלך או אצל בני משפחתך,
כדאי לגשת לגורם מקצועי (אפשר לגשת לרופא הנשים, רופא המשפחה או אפילו אחות ליווי ההריון שלך)
שיבדוק ויציע אפשרויות טיפול כדי לא להתמודד עם זה לבד.
אין שום סיבה שתרגישי כל כך רע עם עצמך!
מגיע לך להרגיש הכי מדהים בתקופה הזו של ההריון (ותמיד!)
וקבלת עזרה במקרים כאלו היא לא בושה,
ההיפך- היא יכולה להיות מצילת חיים!

מה הכוונה מצילת חיים?
מחקרים הראו שדכאון בהריון קשור בלידות מוקדמות, שהן כשלעצמן מהוות סיכון ליילוד.
יותר מכך, דכאון בהריון נוטה שלא לעבור אחרי הלידה,
ולכן נשים שחוות דכאון בהריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דכאון אחרי לידה.
מכיוון שהטיפול בתינוק רך אחרי הלידה דורש הרבה משאבים מהאם
אז כאשר יש דכאון בתמונה זה רק מקשה עליה יותר ויכול להוביל לחוסר טיפול בתינוק ובעצמה
ואפילו למצבים הרבה יותר קשים של פגיעה בנפש ממש.

מה הטיפול?
תלוי במצב.
לעיתים הטיפול יהיה שיחתי בלבד ולעיתים הוא ישלב גם טיפול תרופתי (שניתן לקחת בהריון!).

מה אנחנו יכולות לעשות אם מישהי בסביבתנו נראית לנו כסובלת מדכאון בהריון?
קודם כל לתמוך!
להוות אוזן קשבת, להיות שם בשבילה.
לפעמים רק עצם העובדה שפתאום אפשר לדבר על הרגשות שלי
עם מישהי שלא שופטת אותי על מה שאני מרגישה תהווה עבור אותה הריונית גלגל הצלה.
ולהציע בעדינות לפנות לעזרה מקצועית.
לא ממקום שופט, ממקום דואג.
לומר לה כמה היא חשובה לך, כמה את אוהבת אותה ודואגת לה.
ושאת מרגישה שאולי כדאי שהיא תדבר על הרגשות שלה עם רופא המשפחה שלה.
והרבה פעמים זה יספיק!

אני שולחת מכאן חיבוקים לכל מי שמתמודדת או התמודדה עם דכאון בהריון/אחרי הלידה,
ומזכירה שאני תמיד כאן כדי לשמוע אתכן 

מה אתן מרגישות לגבי כל הנושא הזה? זה עדיין טאבו בעיניכן? 
ספרו לי!

--------------------------------------------------

מזמינה אתכן להצטרף לקבוצת הפייסבוק המקסימה 
"אמא עם כיסוי- הבית להריוניות ויולדות"
ולקבל המון תמיכה!!! כולנו שם אחת בשביל השניה 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

התאוששות אחרי לידה- הטיפים שיעזרו לך לעבור את זה בקלות

התאוששות אחרי לידה- איך עושים את זה??
עוד פוסט מסדרת הפוסטים שאת צריכה לגזור ולשמור לשעת הצורך :-)

אז קודם כל בואו נגיד מה בכלל כולל המונח "התאוששות אחרי לידה":

1. התאוששות פיזית-
לא משנה אם היתה לך לידה קשה פיזית או שצלחת את זה בקלילות,
הגוף שלך עבר תהליך פיזי משמעותי שהתחיל עוד בתחילת ההריון
והגיע לשיאו בלידה ומגיע לו הכבוד שבלתת לו את הזמן והמקום להחלים ולחזור לעצמו שמלפני ההריון!
זה רלוונטי תמיד ואחרי כל לידה, לא כל שכן אחרי לידה שנגמרה עם טחורים/תפרים/קיסרי או כל קושי פיזי אחר.

2. צבירת שעות שינה-
בד"כ יש קושי לישון רצוף כבר בחודש התשיעי,
נוסיף לזה את משך הזמן שהיית בחדר לידה שלעיתים יכול להיות ארוך מאוד ולרוב אין בו שינה אמיתית
ואת העובדה שמיד אחרי הלידה יש תינוק שצריך לטפל בו,
מה שדורש שתהיי עירנית גם בשעות שבעבר היו שעות השינה הנעימות שלך-
וקיבלנו צבירה של חסך בשעות שינה שמתמשכת עוד ועוד.

3. התאוששות רגשית-
חווית הלידה וההורות הראשונית לא תמיד קלה וזורמת,
היא כמעט אף פעם לא בדיוק מה שתכננו והגורם הזה של ההפתעה וחוסר ההלימה בין מה שחשבנו שיהיה לבין המציאות
(גם אם המציאות היתה טובה יותר מהדמיון שלנו, זה לא משנה לאיזה כיוון זה הולך-
העניין פה הוא שאנחנו דמיינו משהו אחד וקיבלנו משהו אחר)
מייצר מקום רגשי שדורש התייחסות.
לדוגמא, משהו ממש נפוץ שלא כל כך מעיזים לדבר עליו-
יש המון נשים שמספרות שישר איך שהתינוק נולד הן התאהבו בו.
לעומתן כמעט שלא תשמעו את הנשים שלא הרגישו את ההתאהבות הזאת,
ולהיפך- אולי אפילו הרגישו שוק מהעובדה שהן ילדו, לא התחברו בקלות לתינוק שלהן.
המציאות היא שרוב רובן הגדול של הנשים נמצאות דווקא בקבוצה שלא ישירות מתחברת לתינוק ומתאהבת בו!
ושלוקח זמן לפתח אהבה בלתי מסוייגת לתינוק שלך.
זה נורמלי!!!

אז איך נעשה את זה הכי טוב?
כמו תמיד, הסוד הוא בתכנון 

1. עוד לפני הלידה עשי עם עצמך מיפוי צרכים- 
שבי ותכתבי: איזו לידה זו שלך? כמה ילדים יש בבית?
מה יש לעשות איתם ועם ניהול הבית בימים ובשבועות שלאחר הלידה
(ממש ברמה מפורטת: משגרת מקלחות- השכבה-התעוררות-שליחה למסגרות ועד שטיפת כלים-סידור הבית-בשול-כביסה...)
ליד כל צורך תכתבי מי יכול/ה לעזור לך לענות עליו בתקופה שלאחר הלידה,
כך שתגיעי ללידה בראש שקט-
את יודעת שיש מי שיעזור לך בתקופה שאחרי ויכולה לפנות את עצמך למנוחה וטיפול בתינוק בלי הצורך לעסוק בכל מה שמסביב!
זה בסדר שתחליטי לקחת על עצמך חלק מהמשימות,
בהנחה שאת יכולה לעשות אותן מראש (למשל להקפיא אוכל לפני הלידה)
או שהן ממש קלות לביצוע עבורך
(לי למשל היה קל להקריא סיפור לפני השינה תוך כדי שאני מניקה את היונק התורן אז זו היתה משימה שהשארתי לעצמי).

2. תיאום ציפיות!-
יש אנשים שכתבת ברשימה שהם אלו שיכולים לעזור לך אחרי הלידה?
דברי איתם מראש וסכמי איתם בדיוק איך הם עוזרים לך.
הרי כבר הכנת את הרשימה מראש 
אגב, מותר גם לקחת עזרה בתשלום לדברים מסויימים,
זו בהחלט הוצאה משתלמת כי היא תפנה אותך להתאוששות ולאימהות שלך.
עדיף לילד שאמא שלו תקריא לו סיפור בזמן הפנוי שלה מאשר שהיא תקפל כביסה,
אז את קיפול הכביסה והגיהוץ למשל בהחלט ניתן למסור בידי עוזר/ת
(נערה צעירה בוודאי תשמח לעשות את זה עבורך בסכום לא גבוה!).

3. לנצל זמני מנוחה לנמנום/שינה-
אחת העצות שהכי עיצבנו אותי תמיד היא "כל עוד שהתינוק ישן תשני גם".
זה פשוט לא עבד לי!
אני לא מסוגלת לישון במשך היום גם אם בקושי ישנתי בלילה,
ועוד יותר היה לי קשה להרדם כשלא ידעתי תוך כמה זמן התינוק יתעורר אז לא ידעתי כמה זמן שינה יש לי.
אז זה לא מה שאני מציעה  
למרות שאם את מאלו שיכולות להרדם בכל מצב נתון וגם עשר דקות שינה יספיקו להן להתאוששות אז לכי על זה, בכיף 
מה שלי עזר היה לנמנם או לעשות פעילות שמרדימה את המוח (כמו לגלוש בפייסבוק ) בזמן שהתינוק ישן,
ככה, גם אם לא ישנתי ממש, כן צברתי כוחות כי הייתי בסוג של מנוחה.
עוד דבר שמאוד עזר לי להשלים את החסך בשעות השינה היה חלוקת תפקידים עם בעלי-
לקראת בוקר, כשאני כבר הייתי עייפה לגמרי מהתעוררויות תכופות בלילה,
הוא היה לוקח פיקוד ומטפל בתינוק/ת.
התוצאה של זה היא שיכולתי לישון לשעה- שעתיים ושעד היום שגרת הבוקר כולל הכנת כריכים ופיזור למסגרות היא באחריותו  
(מה שנקרא- הסתדרתי בחיים...).

4. לדבר, לדבר, לדבר-
לספר שוב ושוב את סיפור הלידה שלך,
לדבר על הרגשות שלך אחרי הלידה גם אם הם לא הכי מיינסטרים
(רצוי בקבוצה תומכת שלא תסתכל עלייך בעיניים עקומות כמו פה למשל).
זה כל כך חשוב כדי לאוורר את הרגשות שלך ולהגיע לתובנות ולהשלמה!
וזה המפתח להתאוששות רגשית.
חשוב מאוד לזכור שככל שהצרכים הפיזיים הבסיסיים שלך מסופקים
כך הנפש שלך פנויה יותר להחלמה, אז לא להזניח את הצד הפיזי.
מי שמכירה את פירמידת הצרכים של מסלאו יודעת שהצורך בבטחון קיומי ובסיפוק צרכים בסיסיים קודם לכל,
ושרק כשהוא נענה יש לנו אפשרות לענות גם על צרכים רגשיים,
אז לאפשר לעצמך את ההתאוששות הפיזית ובד בבד לשלב גם את המקום הרגשי.
אגב, כשאני אומרת התאוששות פיזית אני לגמרי מדברת גם על טיפול בכל הכאבים/טרדות שיש לך כעת-
טחורים, תפרים, פטמות פצועות...
לא להסס לערב נשות מקצוע בעניינים האלו! זה עוזר מאוד מאוד מאוד מאוד!!
וכמה פעמים שאני אכתוב את המילה מאוד זה עדיין לא יספיק!!

טיפים ועצות משלכן וסיפורים אישיים על תקופת ההתאוששות מהלידה שלכן יתקבלו בברכה 
מחכה לקרוא אתכן!

ומזמינה אתכן להצטרף אלינו לקבוצת הפייסבוק המדהימה והתומכת
"אמא עם כיסוי- הבית להריוניות ויולדות".
קבוצה מהממת באמת!

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

זרוז לידה טבעי- איך מחזקים צירים? ואיך גורמים להם להופיע?

מכירות את זה שאתן בלידה ואז זה כאילו נתקע,
פתאום שום דבר לא מתקדם למרות שכבר היו צירים ממש חזקים וטובים?
שפתאום נראה (ומרגיש) שהצירים מתרחקים? 
אז קבלו את הטיפים שלי לחיזוק צירים (שיכולים לעזור גם להתחיל צירים אם הגוף בשל ללידה),
עוד פוסט מסדרת ה"גזור ושמור" כי אף פעם אנחנו לא יודעות מתי נצטרך להשתמש בזה 

1. תנוחות אנכיות בשילוב תנועה-
זאת אומרת תנוחות שבהן אתן עם גב זקוף, כמו עמידה, ישיבה, עמידה על שש...
בתוך כל תנוחה כזו נשלב תנועה של האגן, בעיגול- ממש כמו ריקודי בטן.
איך זה עובד?
צירים עובדים ברפלקס שנקרא רפלקס פרגוסון.
בכל פעם שיש לחץ על צוואר הרחם מבפנים זה משדר למוח שצריך לעשות עוד ציר,
ככה שתנוחה אנכית גורמת לראש של העובר לגעת בצוואר הרחם
(זה כמובן בתנאי שהראש מספיק נמוך באגן ולכן זה מתאים לשלב של לידה פעילה
ולא כדי להביא צירים אם עדיין לא התפתחה לידה בכלל) וכל נגיעה כזו יוצרת עוד ציר.
הקטע של התנועה הוא כדי לאפשר לאגן להפתח.
תכלס אגן זה עצמות קשות, ולכן טווח התנועה בתוכן קטן
(בניגוד לרקמה רכה שיכולה להמתח וזה מגדיל טווח תנועה בתוכה).
אם אנחנו רוצות לתת לתינוק אפשרות לרדת למטה באגן וללחוץ על הצוואר כדי לייצר יותר צירים
אז התנועה בעצם פותחת קצת את העצמות שם באזור ועוזרת לו להתברג טוב יותר ולגרום ללחץ הזה.

2. גירוי פטמות- עיסוי של הפטמות,
אבל לא בעדינות אלא ממש למולל אותן בין שתי האצבעות עד שיהיו צירים,
זה בעצם חיקוי של פעולת ההנקה.
בזמן ציר להפסיק, ואם הגיעו צירים סדירים אז אפשר להפסיק גם-
סימן שהגוף הבין את הרעיון וכבר עושה צירים בעצמו.
לחילופין אפשר להשתמש במשאבת חלב שעושה את אותה פעולה.
איך זה עובד? 
ברמה ההורמונלית, מה שמייצר צירים בגוף זה הורמון שנקרא אוקסיטוצין.
ההורמון הזה בעצם גורם לכיווץ- בין אם כיווץ של הרחם (=ציר)
או כיווץ של דברים אחרים בגוף, למשל צינוריות החלב (ולכן הוא זה שגורם לחלב להכנס לשד בזמן ההנקה).
כשעושים עיסוי פטמות אז הגוף מבן שיש פה תינוק שיונק,
והוא בתגובה רוצה להכניס חלב לשד, לכן הוא משחרר אוקסיטוצין.
וראו איזה פלא- זה מייצר צירים 
לנשים בלידות חוזרות זה עובד מעולה, לכן שימו לב שאתן מקפידות לעצור בצירים וכשכבר יש צירים סדירים 
קצת פחות אפקטיבי בלידה ראשונה, אבל עדיין שווה לנסות!

3. רפלקסולוגיה וסוג'וק-
מבטיחה לכן שסוגו'ק זו לא קללה עתיקה!
כמו הרפלקסולוגיה שהיא שיטת טיפול במגע, כך גם הסוג'וק- שיטת טיפול במגע שמקורה מקוריאה.
לפני הלידה, אם רוצים להביא צירים
(כי יש לכן זרוז מחר/ כי העובר כבר ממש גדול/ מכל סיבה אחרת)
מומלץ ללכת לטיפול רפלקסולוגי אצל מישהי שמתמחתה בטיפול ברפלקסולוגיה לנשים בהריון,
שתדע בדיוק היכן ללחוץ כדי לעזור לצירים להגיע.
זוכרות שזה עובד רק כשהגוף בשל ללידה?
ככה שלא לבנות על זה ב100%,
אבל אם הגוף כבר בדרך לשם אז זה בהחלט יעשה עבודה טובה ויכול להכניס אותו ללידה!
בתוך הלידה אפשר להשתמש בשתי נקודות שמחזקות צירים ברגל (מעולם הרפלקסולוגיה)
ובנקודה שמחזקת צירים ביד (מעולם הסוג'וק).
אנסה להסביר למרות שזה קצת קשה להעביר במילים
(למצטרפות לקורס ההכנה האינטרנטי שלי ללידה שמלווה בקבוצת הווטסאפ המהממת
אני שולחת בדרך כלל חוברת עם הסברים+איורים+סרטונים של כל הנקודות האלו ועוד רבות,
כאן אני פשוט אנסה להסביר את זה מילולית):
ביד- להעביר את אגודל ואצבע יד שמאל בין אמה וקמיצה של יד ימין, בתנועה כמו של סחיטה.
ברגל- "לשחק" עם האגודל מתחת לעצם הבולטת בצד כף הרגל בתנועה של חצי מעגל
(לעצם הזאת קוראים מלאולוס למי שמכירה),
או לצייר עיגולים עם גב האגודל על הכרית האחורית של כף הרגל.
הצלחתי להסביר? זה מובן איכשהו? כיתבי לי בתגובות!
איך זה עובד?
לא יודעת  אבל זה אשכרה עובד בפועל. מנסיון רב.

4. שחרור רגשי-
מה שהכי תוקע לידות וגורם להן להעצר
זה שפתאום משהו הפריע לך להכנס למה שנקרא בשפה המקצועית "labour land", ארץ הלידה-
אותו מצב רוח שבו את מרוכזת כל כולך בלידה ולא אכפת לך מה קורה סביבך,
את בחצי מודעות לסביבה ועיקר תשומת הלב שלך מופנית כלפי פנים,
זה בדיוק המצב שמוביל ללידה!
אבל יש המון דברים שיכולים לעצור את זה-
למשל אם פתאום עולה בך רגש חזק (כמו פחד, חשש, דאגה) בקשר למשהו מהחיים שלך,
שלא חייב להיות קשור ללידה דווקא.
לדוגמא- אם צריך להוציא את הילד מהגן ולא ברור לך שאכן אספו אותו
אז זה ממש יכול לעצור צירים עד שתדעי בוודאות שהוא בידיים בטוחות.
עוד דוגמא- אם זו לידה ראשונה ופתאום צף בך החשש שלא תדעי איך לטפל בתינוק,
זה יכול לתקוע לידה אפילו בפתיחה מלאה!
אז מה עושים? חושבים מראש על כל מה שעוצר אותך, שמפחיד אותך בהקשר של הלידה,
ועושים רשימה של הדברים האלו ושל הפתרונות להם.
שלא יהיה שום דבר בלידה שיפריע.
ואם יש משהו שעולה תוך כדי לידה מפרקים אותו- במילים, בבכי, באיזו צורה שזה מתפרק אצלך.
אגב, זה הדבר הכי משמעותי במה שתוקע לידות ומה שיכול לשחרר.
זו אחת ההוכחות הכי חזקות לקשר ההדוק בין הגוף לנפש,
כי זה ממש בולט איך קושי רגשי עוצר לידה בפיזיות שלה,
אפילו שמבחינה טכנית אין שום הפרעה והלידה יכולה להמשך.
לכן זה אחד הדברים שאני הכי ממליצה לעבוד עליו מראש!
(וזה הדבר הכי משמעותי שאנחנו עושות בקורס ההכנה ללידה האינטרנטי שלי
תלחצי כאן כדי לראות עוד פרטים עליו אם זה מעניין אותך ולהצטרף).
איך זה עובד?
כשמשהו צף בנו פתאום זה מעלה הורמון בגוף שנקרא אדרנלין.
נחשו מה ההורמון הזה עושה? הוא עוצר צירים!
כמובן שזה לא בדיוק התפקיד שלו בחיים,
יש תורה שלמה של איך ההורמון הזה עובד ולמה,
אבל לענייננו זו הפעולה שלו לפני השלב של הגעה לפתיחה מלאה
(שזה רוב הלידה, כי ברגע שהגענו לפתיחה מלאה נשאר רק ללחוץ וכאן האדרנלין דווקא מסייע- אבל זה לפוסט אחר ).
ככל שאנחנו רגועות יותר, שולטות יותר בסיטואציה,
מניחות את הפחדים והחששות מאחור-
כך ההורמון הזה בירידה ולעומתו האוקסיטוצין בעליה, ואז יש יותר צירים 

השתמשת באחד הטיפים האלו בלידה שלך?
יש לך טיפים נוספים להוסיף?
התגובות מחכות לך!!!

**עוד לא הצטרפת לקבוצת הפייסבוק המקסימה "אמא עם כיסוי- הבית להריוניות ויולדות"?
לחצי והצטרפי עכשיו, מחכות לך שם עם המון אהבה!

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פטריה בנרתיק- איך נפטרים ממנה במהירות?

פטריה בנרתיק...אין כמעט מי שלא חוותה את הסיוט הזה!
אמנם ההריון הוא אחד הדברים שמעוררים את ההתפרצות שלה,
אבל פטריה בנרתיק יכולה לפרוץ בכל שלב בחיים
לכן את הפוסט הזה כדאי לך לגזור ולשמור ;-)

למה זה קורה לנו בכלל?
פטרת בנרתיק נובעת מאיבוד האיזון של פלורת החיידקים הקבועה שלנו בגוף.
באופן טבעי יש לנו מלא חיידקים בגוף, שרובם חיידקים טובים,
ותכלס גם אלו שהם רעים הם לא באמת רעים-
כל עוד שהם נשמרים במקום הטבעי שלהם אז הם לא גורמים נזק ונמצאים שם כדי לעזור לגוף.
ברגע שהם נודדים למקום אחר מתחילה להווצר תגובה של הגוף שמתבטאת בדלקת בדרך כלל.
הפטריה שאנחנו מדברות עליה היא לא חיידק, אלא פטריה כשמה
(יש לה גם שם מדעי, לא אטריד אתכן בעובדות המשעממות האלו ורק אספר שהמשפחה נקראת קנדידה
ושב90% מהמקרה זו פטריה ספציפית מתוך המשפחה הזו).
יש לה אצל חלק מהנשים נוכחות טבעית במעיים שלנו, ובדרך כלל היא לא גורמת לשום צרה,
עד שהאיזון הטבעי מופר ואז היא משגשגת ומתחילה לגרום לנו לכל מיני תסמינים...

איך זה מרגיש?
בדרך כלל הסימן הראשון הוא גרד סביב פתח הנרתיק.
לעיתים קרובות תהיה גם הפרשה לבנבנה וגושית, זה נראה כמו קוטג' בערך-
אבל חשוב לציין שלא תמיד היא מופיעה ושלעיתים היא יכולה להיות גם לכיוון של מימית ושקופה.
הרבה פעמים היא תלווה בריח רע.
אגב, יצא לי לפגוש יותר מפעם אחת נשים שהגיעו למיון המיילדותי עם חשש לירידת מים
שהתברר כפטריה שגרמה להפרשות מימיות.
אם המצב מתקדם אז יורגשו גם עקצוץ בזמן מתן שתן, כאבים בעת קיום יחסי אישות,
אודם סביב פתח הנרתיק ונפיחות של האזור.

מתי יש יותר סיכוי שהפטרת תפרוץ?
כמו שכבר אמרנו- כשמופר האיזון הטבעי של החיידקים בגוף.
מה גורם לזה? ככה: 
1. נטילת אנטיביוטיקה (שהורגת גם את החיידקים הטובים ולא רק את הרעים
ולכן בעצם כל אישה חשופה לפטרת בלי קשר להריון)
2. שינוי במצב ההורמונלי של האישה (ולכן הריון הוא אחד הגורמים להתפרצות של הפטריה,
ולכן גם נטילת גלולות המכילות אסטרוגן היא גורם סיכון להתפרצות פטרת)
3. סכרת (כי אז רמות הסוכר בגוף גבוהות, ולכן מי שהתזונה שלה עתירת סוכרים חשופה יותר)
4. מערכת חיסונית מוחלשת (כי המערכת לא מסוגלת להתמודד עם זיהומים
כפי שהיתה עושה לו היתה בתפקוד מלא)
5. סטרס נפשי, כי ברור לכולנו עד כמה הקשר בין גוף לנפש חזק.

מה עושים כדי לטפל?
נתחיל במניעה
1. משתדלים לאכול בריא! הכוונה היא להפחתת סוכרים בתזונה
ובעיקר סוכרים פשוטים כמו סוכר לבן וכל מה שמכיל סוכר כזה והעדפה של דגנים מלאים.
2. מפחיתים סטרס- זה בעקרון טוב לכל דבר בחיים 
3. אם נוטלים אנטיביוטיקה מחזקים את הפלורה הטבעית על ידי נטילת פרוביוטיקה-
חייבת לציין שזה לא הוכח מחקרית.
4. שוטפים את אזור הערווה במים ללא סבונים מבושמים/שטיפות תוך נרתיקיות.
5. לובשים תחתונים מכותנה שאינם צמודים מדי ובכללי שומרים על הגיינה באזור
כולל החלפה תכופה של תחבושות בייחוד בעת דימום, פטריות אוהבות לחות ומשגשגות כשחם, לח ונעים להן שם 

לטיפול-
1. להקלה מיידית על הגרד ניתן למרוח יוגורט ביו טבעי שמכיל חיידקים טובים על האזור ואפילו להחדיר מעט לנרתיק.
אתן בטח מבינות שגם זה לא ממש הוכח מחקרית  
אבל זה מרגיע את הגרד עד שתגיעו לרופא שירשום לכן תרופה.
2. אם אתן לא בהריון אפשר לקנות ללא מרשם רופא בכל בית מרקחת נרות אגיסטן שמיועדים לשימוש תוך נרתיקי,
הטיפול כולל החדרה של נר אחד ליום לפני השינה במשך שלושה ימים.
אם הפטרת חוזרת לעיתים תכופות מומלץ בכל זאת ללכת לרופא
כי זה יכול להיות משהו אחר בכלל או להיות סממן ראשון לסכרת.
גם אם טיפלתן אבל זה לא עזר יש ללכת לרופא-
שוב, משום שאולי זו לא פטרת שנובעת מקנדידה אלא משהו על רקע חיידקי שמצריך טיפול אחר.
3. אם את בהריון אל תטלי שום טיפול על דעת עצמך (חוץ מהיוגורט),
לכי להבדק אצל רופא ולקבל תרופה מתאימה!
בעקרון גם בהריון נותנים לרוב את אותם נרות אבל צורת השימוש תהיה לעיתים שונה.

טיפים משלכן? 
רעיונות להקלה מנסיונכן? 
בחיים לא חוויתן פטרת ואתן בכלל לא מבינות על מה אני מדברת?
(אם אתן בקבוצה הזו אז תדעו שאתן ממש נדירות! פטרת זה אחד מהדברים הנפוצים!) 
סתם רוצות להגיד תודה על הפוסט ושאתן עושות עליו העתק-הדבק לתיקיית הפוסטים החשובים שאתן שומרות? 
ספרו לי בתגובות!
 

והכי חשוב: מזמינה אתכן להצטרף לקבוצת הפייסבוק המדהימה "אמא עם כיסוי- הבית להריוניות ויולדות"
ולקבל ממני עוד מלא טיפים בנושאי הריון, לידה והורות ראשונית שם :-)

ואם עוד לא קיבלת ממני את מיני-קורס-ההכנה-ללידה שלי בחינם לגמרי
אז הוא נמצא ממש כאן ומחכה לך!

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת