00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בהגרלת הפחד עלתה בגורל תגובה מספר....

14

(נספרו רק תגובות ראשיות, גם כאלו ללא תוכן ודילגתי על תגובות לתגובות).

מייקו הגדולה (והיקרה עד מאד) מתבקשת ליצור איתי קשר לתיאום אוביקט לקישותיק 

תודה לכל המגיבות, הפחדים שהעלתה הרשומה הרשימו, סקרנו, לימדו אותי רבות. לא הגבתי רק מחשש לסבך לעצמי את ההגרלה, אבל אני נוצרת כל תגובה ותגובה.

 

 

לדף הרשומה

תפוחים ותמרים

הודעת מערכת: ניתן להרשם להגרלת הפחד עד למוצאי שבת 8.9. רק להשאיר תגובה ולספר (אם אפשר) ממה אתן פוחדות. קראתי את כל התגובות עד עכשיו וזה מעניין.....

 

זוהי רשומת בזק, שמאחדת שני תחביבים וירטואלים שלי- נעצים ושודדים, או במילים אחרות- כשפינטרסט פגש את עליבאבא, או במילים עוד יותר אחרות- כשאין לי רגע דל ככה אני ממזגת בין שני האתרים החביבים עלי, רוכשת בפינטרסט ומשרה עצמי לדעת בעליבאבא (או להפך, באמת שכבר בולבלתי עד בלי די).

לכבוד השנה החדשה, פתחתי לוח נעיצות בפינטרסט העוסק בתפוחים- רעיונות לשדרוג השולחן, לקישוטו וליצירה הקשורה בפרי עץ הדעת.

כולן מוזמנות לראות, להתאהב וליצור.

והנה מקבץ נוסף של תפוחים ברי רכישה -

 

שודדיו של עליבאבא מוכרים אחד כזה במחירים שערוריתיים שנעים בין 1-3$, למשל כאן.

להשלמת המראה מוצעים לכן עטים מתוקים להפליא

 

לחובבות המוסיקה, ישנם רמקולים בצורת תפוח

 

ואפילו תמצאו שם מנורה תפוחית

 

ללחוצות על הזמנים יש שעוני תפוח- שעון יד ושעון מעורר

      

ואחד לקיר

  

עליבאבא מוכרים תכשיטים מכל מיני סוגים

     

 

     

שרשרת, צמיד, משקפים וקריסטלים.

וגם שלל מוצרי מטבח תפוחיים

    

 

 

תבניות סיליקון, מחבת פנקייק, חותך תפוחים ייעודי, 

למכורים הקשים לAPPLE באשר הוא

 

וגם ללא נורמלים שמחפשים אתגרים כל הזמן יש מה למצוא במקום

 

וכמובן איך אפשר בלי חומרי יצירה.....

       

 

    

 

    

 

כפתורי עץ, תפוחי פלסטיק, קמעות מתכת, כפתורים, אטבים, חרוזי אבן וסרטים

מסופקתני אם הפוסט הזה יסביר מדוע אני מכורה לאתר. אשתדל להסביר זאת בצורה יותר מפורטת בפעם הבאה ....

כך או כך, תקראו לי משוגעת, הוזה, חולמת בהקיץ או רודפת עפיפונים, אבל התחלתי להרגיש את הסתיו. בקטנה. בצינת הבוקר (בין שש לשש ועשרים לפנות בוקר). בנטיית השמש. במשב פתאומי ונרגש של רוח אחר צוהרימית.

סתיו. שאחריו מגיע חורף (?).

שתהיה לכולנו שנה תפוחית עסיסית, מתוקה, ופיצוחית.

לדף הרשומה

פחד שנוּגריסט

לכולנו יש פחדים, חלקם קמאים, חלקם מגוכחים , רובם בלתי רציונאלים.

יש כאלו שמפחדים מהחושך (במיוחד הזה הקטן, לפני שהסרט מתחיל...), אחרים חוששים מכלבים או מג'וקים (אני ! אני!) ורובנו מפחדים מהסוף (מהחושך הזה הגדול...).

אבל יש פחד נוסף, שקשה יותר להגדרה. פחד חמקמק. פחד מתעתע שקשה להניח עליו את האצבע ולהגדירו. פחד שקשור להתחלות של הדברים.

יש את הנקודה הזו, שבה צריך להתחיל דבר מה, בין אם הוא כרוך באיגודם של רעיונות לכדי צרור משנה סדורה וכתובה, בין אם הוא דורש איסופם של חומרים לכלל יצירת אומנות ובין אם מדובר בצעד אחד ראשון בדרך אל.

לא אחת, קיים מעין חשש, מחסום, טריז אם תרצו, שעוצר מפני ההתחלה. 

לפחד הזה בדיוק המציא הבוס שלי את המינוח הגאוני "פחד שנוגריסט".

שנוגריסט, לכל המתעניינות, הוא foundation outline - מונח המשמש בענף הבניה, והוא למעשה מתאר את מתווה קורות העץ המקיפות את האזור עליו עומדים לבנות, אליו מחברים חבלים ומהם מורידים אנך המסמן את נקודת התחלת הבניה.

פחד שנוגריסט הוא הפחד מפני נקודת ההתחלה, זו שמסמנת לנו את הדרך למבנה הסופי שנרצה ליצור.

לא אחת, אני נתקפת פחד שכזה, ישובה אל מול הררי מסמכים, תילי תילים של דפי נייר, נדרשת להתחיל לכתוב. הרגע הראשוני הזה, רגע של ראשית וראשוניות מזוככת, הוא רגע מופלא, רגע שמעורר כל נים, סינפסה, ואקסון במוחי. ובה במידה זהו רגע משתק.

הפחד הזה מחלחל אל הליך יצירת הבובות הסרוגות שלי.

אם יש זרימה בשלבי בחירת החוטים והצבעים, יצירת החלקים השונים והשלמת מעגלי סגירתם ועיצובם, הרי שבבוא הרגע שבו צריך לחבר את הכל לכלל דמות, ולנפוח בה רוח חיים ואישיות, אני קופאת.

מתלבטת.

מניחה בצד. מכינה קפה.

מדלגת פרויקט.

מכינה קפה.

שמה בסל הסריגה.

מתחילה חדש.

חוזרת ובודקת.

הופכת.

משנה רעיון.

משנה את מין הדמות.

משנה מקום ומזל.

ועוזבת שוב.

לפעמים זה לוקח שבוע. לפעמים חודש ויותר.

בניגוד לחיים האמיתיים, אין לדמויות הגדרה של לוח זמנים (למעט בהחלפות) ואני יכולה להתמהמה.

רגע ההחלטה, הרגע בו יורד השנוגריסט, מוצב האנך ומסומנת תחילתה של הדרך, מביא עימו הקלה מיידית. כמו פקק שמפניה שנחלץ מצוואר הבקבוק. בדרך כלל, עוד באותו הערב הדמות רוקמת עור וגידים, מתחילה לקבל סממני אישיות מוגדרים. השלמות אחרונות יכולות להמשך גם הן כמה ימים, אבל הפעם האילוץ של הזמן הוא הגורם לכך.

זה הפחד הכי לא מוחשי שיכול להיות, אבל לטעמי, הוא הכי משתק.

ממה אתן פוחדות?

ספרו, וחלקו איתי בתגובות את הפחדים שלכם, מובנים מאליהם, מגוכחים, משתקים, מוזרים. הצעד הראשון להתגבר הוא ההכרה בקיומו...

וככה בספונטני אקיים הגרלה בין כל המפחדות (והמפחדים? לשם שינוי?) בה תנתן לכם הזדמנות לבקשני לקרוש לכם קישותיק כלשהו (להסרת הספק- קישותיק איננו בובה בגודל 20 ס"מ, אלא קישוט קטן, שגודלו כ-5-10 ס"מ לכל היותר). אפשר יהיה לנסות לאתגר אותי (האחרונה היתה ליאתי שקראה עלי תיגר עם קואלה... חכי חכי... תלדי ואז נראה  ) ולבקש חיה כלשהי. לא מבטיחה להצליח אבל מבטיחה להשתדל לנסות......

ממתינה ומצפה, אבל מבקשת בלי לשתף בפייסבוק בבקשה (הנה, במחיר מציאה גיליתם עוד פחד שלי....).

לדף הרשומה

מורה לחיים

את היום הראשון של שנת הלימודים התשמ"ו אני לא באמת זוכרת. אפילו לא במעורפל.

יש להניח שהתלבשתי באופן ההולם את הנסיבות (ג'ינס קרוע ויחפה) הצטיידתי במחברות חדשות ונקיות ובשלל עטים ועפרונות ופסעתי בשמחה לבית הספר (תמיד הייתי מהחננות שאוהבות ללמוד).

אבל את המפגש הראשון שלי איתו כתלמידה, אני זוכרת, כאילו היה זה אתמול.

הוא נכנס בפסיעות שקטות ומדודות אל כיתה הומה הורמונים והמולה. הניח על שולחן המורה ילקוט עור חום שקצותיו מתרפטים. נעמד מולנו בדממה. שילב אצבעות וידים. ושתק.

כולנו הכרנו אותו ושמענו עליו סיפורים. ככה זה היה בבית ספר האזורי הקטן והאינטימי בו למדתי בילדותי. ידעת מי יהיו מוריך בכיתה י' כבר בהכנסך לחטיבת הבינים, שלא לומר מי יגיש אותך לבגרות בספרות, עוד בהיותך תלמיד כיתה ג' זב חוטם.

תוך כמה דקות שכך הרעש. שישים עינים ננעצו בו.

בטון שקט רך ומדוד הוא התחיל לדבר.סוף המאה התשע עשרה באירופה.

הוא היה ציפור זרה בקן שלנו. איש חיוור פנים ועדין מראה בעל עוצמות של ברזל וכריזמה אינסופית כמו עיניו התכולות כאוקינוס. בסביבה חקלאית של חובשי סנדלים, נועלי כובע טמבל ועונדי חאקי, הוא בלט למרחוק בחולצותיו המשובצות, המכופתרות ומגוהצות למשעי. ציפור עירונית בסביבה חקלאית.

בר פלוגתא ובן שיחה מרתק, בעל ידע כללי עצום, במגוון אדיר של נושאים.

איש חכם ומצחיק, בעל חוש הומור משובח.

שלוש שנים שתיתי בצמא מילותיו, שאבתי מאבן חוכמתו ומבאר ידיעותיו. שלוש שנים זכיתי להחכים, להרחיב דעת, לגלות עולמות היסטוריים רחוקים.

בשלוש השנים הללו למדתי, מבלי משים, הרבה יותר מההיסטוריה של עם ישראל.

בדרכו השקטה, הצנועה, התרבותית הוא הקנה לי ארגז כלים לחיים.

למדתי ממנו על חשיבותם של הפרטים הקטנים שעושים לפעמים את ההבדל. את החתירה לדיוק, לשלמות. למדתי שיעור בצניעות ובענווה. על הלימוד האוטודידקטי האישי, על תרבות והרחבת אופקים. למדתי את החשיבות של ידע כללי והעשרה אינטלקטואלית במגוון תחומים. את הצורך בהבנת ההיסטוריה ככלי לבניית העתיד.

למדתי לקרוא בעינים ביקורתיות טקסט לימודי, לשאול שאלות. לתהות. לטעות.

להתמיד. להתאמץ. להשתדל. להצליח.

כשאתה בן שמונה עשרה, אתה חושב שתחייה לעד, שהעולם כולו שלך ושהכל מגיע לך. כנראה עשרים ו שנים אחרי, אתה מבין שלא.

אליעזר דומקה ז"ל, איש יקר ורחב אופקים, צנוע וחכם נפטר לפני כשלוש וחצי שנים. לצערי, מבלי שהספקתי לומר לו תודה.

מורה לחיים, מורה להיסטוריה.

אדם.

שנת הלימודים תשע"ג אשר נפתחת היום, היא הזדמנות פז לשלוח תודה עצומה, לאיש היקר הזה, בתקוה גדולה שמדיה וירטואלית כמו זו יכולה לחדור לעולמות רחוקים שכולם טוב, כמות זה שהוא נמצא בו עכשיו.

 

 

לדף הרשומה

זה תמיד תופס אותי בהפתעה- תירוצים לדממה של יותר מחודש....

הקיץ מתגנב אלי תמיד בהפתעה.

רגע קריר בערב בחוץ ובמשנהו- חם ודביק.

יום אחד עוד מודיעים החזאים שמחר יהיו טמפרטורות נמוכות לעונה, ופתאום התחזית משכפלת עצמה ונשמעת כל יום אותו הדבר (חם, לח דביק ומגעיל).

כל שנה, קצת אחרי שבועות, מגיעה אלי עונת המלפפונים בהפתעה גמורה, כאילו לא התרחשה שנה שעברה, ובשנה שלפניה, ולפניה ולפני לפניה ו.... (הבנתן).

עונת המלפפונים הזו, שמחד יש לה יתרון בולט וראוי לציון, והוא שעות האור הרבות, היא ברובה עונה גרומה, מייבשת, דביקה מזיעה, חמה ובלתי נעימה בעליל.

קשה לי עם הצמר - אפילו במזגן.

הלבד נדבק ומגרד.

עד שינוקא מסכימה לישון, אובד לי החשק להוריד את מכונת התפירה, וגם רקמה לא בא לי, מחשש שאכתים את הבד.

עונת המלפפונים.

לרגל הקיץ ובכדי שלא אחשב למזניחה, החלטתי לעשות את מה שפולניות יודעות לעשות הכי טוב (אחרי להתלונן ולהתאלמן.....)- למחזר....

אז קבלו כמה פריטים שהכנתי בעבר, בתקופה שלפני קיומו של הבלוג הזה, את מרביתם רוב הקרואות כאן לא ראו מאחר והתמונות הועלו במסגרת קומונות סגורות.

אחת הגאוות שלי היא הרובוט הזה שהוכן במתנה לילד אהוב, בן של חבר יקר, כשמלאו לו ארבע. הוא סרוג בשתי מסרגות, ומורכב מכל כך הרבה חלקים שאת ים הקללות שהפיק פה המרגליות שלי שמעו עד בואכה טול כארם (מרביתן היו ככל הנראה בשפה המובנת לבני המקום...).

כל חלק נסרג בקפידה בנפרד, ואח"כ חובר יחדיו, קצת כמו ירושלים....

למען הגילוי הנאות אני חייבת לציין ולהבהיר שמדובר בהוראות סריגה של המאסטר שף של עולם הצמר-  ALAN DART האחד והיחיד.

 הילד הזה גדל, והיום הוא בן שבע, עבר להתגורר בארץ אחרת, ועדין, בלילה לפני השינה הוא מחבק את הרובוט שלי, ואני, מחבקת אותו בהמון אהבה.

לאחותו הכנתי את בובת הפיה הנסיכותית הזו.

כשנפגשנו לפני כמה שבועות היא ציינה בפני (פולניה מיום לידתה...) שנסיכה חייבת אביר. בקרוב.....

יש משהו ממכר ומרגיע בסריגה בשתי מסרגות, ומאחר ואני יכולה לראות בהן טלויזיה ביתר קלות מאשר במסרגה אחת, יש תקופות בחיים (=כשהטלויזיה ראויה יותר) שאני מבכרת את השתים על האחת.

עוד דברים סרוגים וקרושים שהכנתי פעם, בתקופה הפרהבלוגית....

ארנבים מכל מיני סוגים

ג'ירפה

ושור

כבשה ורודה

ופיראט מסוקס עם תוכי על הכתף

 

 

 

 

מבטיחה, שלמרות החום הבלתי אנושי הזה, אני ממשיכה, להפיח חיים בחוטי הכותנה שלי, וליצור בובות. הקצב איטי, החשק לא תמיד קיים, אבל יש לי בקנה עוד כמה וכמה יצורים ויצירות.

אולי עוד לפני הסתיו...

מאחלת לכולנו אוגוסט נסבל- מכל הבחינות.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hila696 אלא אם צויין אחרת