00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מבצע קיפוד

מבצע קיפוד התחיל דווקא בינשוף.

כזה

רציתי שישמש עדי לקיפודה אחת, יקרה וטובת לב ומוכשרת עד מאד.

מבצע קיפוד היה אלסטי למדי, הוא התחיל אי שם בלילות הביכורים של הקיץ, כשעוד צינה קלה של ערב נשבה במחוזותינו.

במקום לסיים אותו ליום ההולדת הקייצי של הקיפוד, נדחה טקס הסרת הלוט ליריד סוכות בנמל יפו.

הכל שכב מונח לו במקומו, ארוז בשקיק. וכל שנותר היה לנפוח חיים בפיסות הצמר ולרוקמן לכדי קיפוד.

אלא שנתקפתי בו שוב. בפחד הזה. שנוגריסטי מתמיד...

ושוב נדחה המבצע. למועד בלתי ידוע.

בשבועות האחרונים, התחלתי שוב פרויקט חדש, מתוך הכרה והבנה שגם הוא יארז בשקיק ויונח אחר כבוד בסל השירים הבלתי גמורים שלי. הסל הזה שבו שוכבות להן פשוטות איברים ונטולות נשמה כמה וכמה בובות שסרגתי.

והבנתי פתאום, שהגיע זמן מבצע קיפוד. ויכולתי לו לשנוגריסט הזה, המשתק.

מבצע קיפוד כלל ידים

ופנים

קוצים

רגלים עם קבקבי טורקיז

קיפודה

 

וסל אחד שבו הביאה את פרי גנה להתפאר:

קומקום (בלי גלזורה יפנית, בחיי שניסיתי אבל זה היה בלתי אפשרי....) קערה צבעונית ושתי כוסות

רק הינשוף שבגללו כמעט הכל התחיל, נשכח בצד. כמעט....

ותודה לתוכנות עריכת התמונות :P....

מבצע קיפוד 2013. היה לי לעונג ולאושר להכין, לקיפודה יקרת הערך הכישרונית והאהובה.

לדף הרשומה

סדרת פיבונאצ`י

14/11/2012

ליאונרדו פיבונאצ'י היה מתמטיקאי שחי במאה השתים עשרה וגילה את הסדרה הקרויה על שמו ובה כל מספר מהווה את סכום המספרים הקודמים לו - לטובת הקוראים החריפים בעלי היכולות החשבונאיות ככה זה נראה:

1,2,3,5,8,13 וכו'......

פיבונאצ'י השתמש בסדרה הזו כדי לפתור את חידת התרבותם של ארנבים: אם תשימו זוג ארנבות בחדר, כמה זוגות יהיו כעבור חודש, חודשים וכו' (בהנחה שאחד זכר ואחד נקבה) ?

חשבתי על הסדרה הזו בחודשים האחרונים, כשנתקפתי במגפה של ארנבים אצלי בבית.

זה התחיל מזוג ארנבות של קספר

 

ולפני שהבנתי מה קורה, איבדתי שליטה....

מכל עבר הופיעו ארנבים וארנבות.

ורודה בשתים

שנמסרה לדפי

בשחור ולבן (שכחתי לצלם אחרי שחובר לו יחדיו, למעט תמונה גנובה אחת, מציץ מתיקי)

חייזריות למראה

וטילדה אחת שטסה לחו"ל

לא בטוחה שזה נגמר.... חשבתי שאולי החורף יכניס אותן לתרדמת והאקשן כאן ירגע קצת, אבל בינתים תלויים לי על המסרגות ארנבון מסוקס וגברי לרך שטרם בקע לאוויר העולם, וזוג ארנבונים לתאומים שמתבקשים בכל לשון של ארנבית להתבשל בבטן אימם עוד כמה שבועות.

לדף הרשומה

א.ב. עוזיאל

בחיים האמיתיים, אני שונאת לאחר. שונאת מאד אפילו.
לרוב תמצאו אותי מגיעה עשר דקות לפני המועד שנקבע ומצליחה בדקה התשעים (ותשע...) לעמוד בתאריך היעד.
משהו התפקשש לי בפרויקט הנפלא של עינת מקישקושיאדה, אשר זכה לשם הגאוני : א.ב. עוזיאל "יצירה מהספרים". וככה יצא שאיחרתי. מאד איחרתי אפילו....

אי שם בראשית ימי הקיץ, בטרם הספיקו החמסינים לטגן לי את נפתולי חדרי המוח, פנתה אלי עינת והציעה לי להשתתף בפרויקט הנפלא הזה שהיא הגתה.
מה נפלא? גאוני!
ההתלבטות היחידה שלי היתה באיזה ספר לבחור.
מהיום בו למדתי לקרוא, בגיל צעיר מאד, נרקם ביני לבין האותיות, המילים והמשפטים, רומן אהבה.
במושב הקטן שבו גרתי, מוקמה הספריה במרתף בית העם, במקום שפעם סבא שלי הפעיל קיוסק (וזה סיפור אחר לגמרי שאולי עוד אספר בו בהזדמנות). ספריה קטנה שנפתחה פעם בשבוע והספרים שבה היו ישנים, מהוהים, קמוטי דפים וסמוקי כריכה.
מגיל צעיר מאד הייתי פוקדת אותה כל שבוע, בדייקנות של שעון שוויצרי, מעמיסה חמישה, שישה ספרים על ידים רזות (אך חסונות) וצועדת לאט הביתה, כשהספר העליון פתוח, ותוך כדי הליכה אני קוראת בו.
בצעדים איטיים מאד הייתי פוסעת בצד הכביש, לא רואה ולא שומעת דבר. נבלעת לעולם הפרטי שלי- אני והדפים המצהיבים.
ההליכה הביתה, שברגיל היתה לוקחת לי בערך ארבע עשרה דקות, נמשכה שעה ואף למעלה מכך.
ספרים מוצלחים במיוחד הייתי מצליחה לסיים עוד באותו היום, ולעיתים נדירות אפילו מספיקה לחזור, דקה לפני שחיה הספרנית היתה סוגרת את הספריה, ומחליפה אותם שוב.
כעבור שבוע הייתי מתייצבת עם ערימת הספרים שהספקתי לקרוא (במקרים נדירים במיוחד, של ספרים בלתי אפשריים בעליל, היה נשאר אחד שלא נקרא) ונוטלת במקומם ערימה חדשה.
 

אחד הספרים שהכי הטביעו בי חותם היה נשים קטנות, ספרה של לואיזה מאי אלקוט- המספר על ארבע בנות מארץ' וחייהן בארצות הברית של המאה התשע עשרה.

כמו כל הנערות שקראו את הספר, גם אני אהבתי את ג'ו. כמוה ביליתי שעות בקריאת ספרים בצל עץ הפקאן, מכרסמת תפוחי עץ ירוקים חמוצים וחולמת להיות סופרת.
בכיתי כשבת' נפטרה וכעסתי על לורי שהסכים להתחתן עם איימי.
 

 האיור הנו של אלברט דה מי ז'וסה, מתוך המהדורה בעברית של הוצאת יבנה 1986.

לפרויקט של א.ב. עוזיאל בחרתי להכין משחק שמשלב נוסטלגיה וילדות, יחד עם מוטיב של נשים קטנות, הלבושות ברוח התקופה ההיא.
הבגדים ניתנים להחלפה בעזרת סקוצ'ים.

החומרים הדרושים הם חתיכת בד מליין שנקרא "בובות נייר" (אפשר להשיגו אצל נתנאלה או בהזמנה מחו"ל), לבד לבן, רצועת סקוצ' (זכר ונקבה) פליזלין כותנה, בד כותנה לצידה האחורי של הבובה ומעט צמר סינטטי למילוי בובות.

לתיאור שלבי העבודה ולקריאת הפוסט כולו, אתן מוזמנות לבלוג המקסים של עינת.

מאחלת לכולם חזרה שפויה לשיגרה, ולמרות (או שאולי בגלל שעון החורף) המון שעות יצירה וקריאה.

לדף הרשומה

לילה בגן- פוסט בלתי מדויק בעליל

בעברית, מכנים את תוכנית הילדים (תוכנית?, מלשון תוכן? האמנם יש בה תוכן?) הקרויה In the night garden של עוכרי ישראל ה BBC בשם "הגן הקסום".

אין לי מחלוקת שיש במרכזה של התוכנית הזו גן, לגבי הקסם, נו טוב, אני חלוקה בדעתי.

כך או כך, ינוקא מ' עוללת (שהוסיפה לשמה כעת "אני בעצמי לבדי" כמו שהיא אומרת) את שם התואר וההדר "מלכה", מחבבת את הסדרה.

בואו נדייק, מחבבת מאד.

בעצם, בואו נדייק ונחדד עוד יותר: חולה ברמות קשות ומכורה בעוצמות שרק נרקומן בן שישים כשבעברו חמישים ושש שנות שימוש אינטנסיבי בסמים קשים וממכרים יכול להיות, לסדרה הזו.

המילה סדרה גם היא לא ממש מדויקת, יותר נכון לאמר אוסף של בובות פרווה ומספר אנקדוטות חוזרות ונשנות בלופים אינסופיים שכל מטרתם היא להמשיך את מפעל ייצור הבובות (הממוקם מן הסתם בסין) ואת מכירתן בהון עתק לכל פרווה ופרווה.

קיצורו של דבר הוא שת' מלכה (בחי שהיא הוסיפה לעצמה את התואר, הגננות בגן הקסום הפרטי שלה, קרועות על הילדה, ומכנות אותה מלכה, על שום התנהגותה והתנהלותה- במילים אחרות, על שום העובדה שהילדה הפרטית שלי משוכנעת שבכל בוקר ובוקר זורחת השמש הישר מבין אחוריה...) נפלה כבר בגילה המופלג (שנתיים) בבור ההתמכרויות לחומרים המסוכנים והקשים (טלויזיה) וצופה, מזה כמה חודשים, באדיקות בכל פרקי הסדרה.

מדובר בגן שיש בו יצורים בעלי שמות חביבים וקלים להגייה ולזכרון לבני השנה ומעלה- מקה פקה, איגל פיגל, טומבליבונים, אופסי דייזי, פונטיפינים ווטינגרים.

לא, לא טעיתי ולא תהיתי- אלו הם השמות, ות' מלכה שלי מפטפטת אותם בקצב של שבע עשרה מילים לשניה מבלי לטעות באף הברה.

אם אתן ממש חייבות, תוכלו לראות כאן, מי מה כמה ולמה.

מלכה, כיאה למעמדה ולתוארה, החלה לדרוש, מהרגע בו למדה לעמוד על דעתה (אם שואלים אותי זה קרה בשבוע 37 להריון) בובות של הגן הקסום.

כיאה לעובדת היותה בת זקונים ולהיותי חסרת חוט שדרה ו/או אופי כמו גם בעלת יכולת קלושה לעמוד בפני קיסמה, מיד ביקשתי להגשים את משאלתה. עד שגיליתי כי מדובר בבובות שכל ס"מ רבוע שלהם עולה עשרות שקלים....

הפתרון המיידי וקצר הטווח היה עליבאבא (מי שטרם רכשה תיק/שרשר/כפתורים/פרחים שתקום!- אפ'חד לא קם.....) שם רכשתי עבורה שלישית פלסטיק זעירה.

הפתרון המושקע והאמיתי היה לסרוג לה גן של קסם.

וכך הגיח לאויר העולם איגל פיגל, תכלכל ואינפנטיל, כיאה לגבר שגר בסירה וממשיך למשש כל היום את השמיכי האדומה שלו....

 

אחריו נולדה אופסי דייזי בדם, יזע ודמעות. פשוטו כמשמעו.

אף, כפות ידים, שלוש שכבות חצאית, כמה וכמה שטרונגולים מתולתלים לשיער, גוף, ידים- אחד לאחד הם הוכנו בנפרד, וחוברו להם יחדיו.

אחרי חודש של סריגת חלקיקים, תפירה ומילוי, הגשתי לה בגאוה ואהבה את דייזי.

ביום הצילומים, היא התיישבה לידה והחלה להפריח בלונים באויר (הילדה, לא דייזי...)

בימים האחרונים, נדמה לי כי מתחילים סימנים קלים המעידים כי ההתמכרות, תודה לאל, בשלבי גמילה. הכל עד העונש העונג הבא.....

לדף הרשומה

כדי להגשים חלום אחד ישן

26/09/2012

יש צורך במליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם.
בכדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במליון חולמים שלא אוטמים את אוזניהם.
שמוכנים אל החלום להתקרב,
שעוד זוכרים איך להקל על הכאב.
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב.
מקום בלב. א. מנור

ראש השנה תשע"ג. ישראל 2012.
יש בתוכנו יותר מידי ילדים שלא חולמים.
לא על מה יהיו כשיהיו גדולים ואפילו לא על ארוחת חג ומשפחה חמה.
יש בתוכנו יותר מידי ילדים רעבים, מוכי התעללות, חסרי בטחון שנאלצים ללחום מידי יום על קיומם הפיסי, שלא לדבר על הנפשי.
ילדים שאם תשאל אותם מה החלום שלהם, הם יביטו בך בעינים פקוחות לרווחה וישאלו בתהיה- מה זה לחלום.
ילדים שקופים, עייפים, רעבים ומוכי גורל רע.


לפני כמה ימים היה לי הכבוד להכיר שתי נשמות נפלאות, גדולות, מכילות, טהורות, שלוקחים תחת חסותם ילדים שכאלה והקימו ומתפעלים את הבית של סוזן. בית לבני נוער שבעזרת אומנות ויצירה נותן להם סיכוי אחרון להשתלב, להתבסס, לחלום ולנסות ליצור עתיד.


שני חולמים, עם לב זהב ענק, אוזנים כרויות ועינים פקוחות.
שני חולמים שמגשימים חלום אחד ישן של אישה יקרה שהלכה לעולמה.
הבית של סוזן הוא מקום של חלום, של סוזן קפלינסקי ז"ל שחלמה לעזור לבני נוער במצוקה, ושל אייל ואביטל שמגשימים את חלומה ואת חלומם.
מקום של אהבה. אי של בטחון ושקט לאותם ילדים שלא שפר עליהם מזלם.
בית.


 (התמונות באדיבותה של המוכשרת בנשים, יעל יניב, שגם כתבה פוסט מרגש על הביקור במקום)

לאייל ולאביטל, וגם לבני הנוער שעובדים במקום ומתפרנסים ממכירת יצירות כפיהם, חסרים עוד כמה חולמים.
מזמינה אתכם להכנס ללינק, הנה הוא שוב לשרותכם, לשוטט באתר, לרכוש מהיצירות היפהפיות שמכינים שם בני הנוער ולהפוך גם אתם לאחד מצוות מנצח של מליון חולמים, שעוזרים להגשים חלום אחד ישן.


אפשר ומומלץ גם להזמין את השנים למכירות שונות באזור מגוריכם, לשלוח הזמנות למתנות של ועדי עובדים, להגיע לבקר במקום, עם ילדים או עם חברים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות ואהבה. שנה שלווה ומאושרת. שנה של אור.

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hila696 אלא אם צויין אחרת