00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כששרון יתעורר

אפילוג:

 

זה היה עוד יום רגיל בחווה, הכבשים זמזמו להם מנגינה עליזה,העגלים געו בפה מלא עשב, משק הבית פעל כסדרו, המאבטחים שיחקו שש-בש, וכמו בכל הסיפורים היפים גם השומר המופקד על בטחונו של האיש-שנחשב-פעם-לאיש-מספר-אחת-, היה רדום.

 

מבעד לגדר החשמלית המקיפה את המקום, עמד לו פסיכוקינזיס אחד שממחשבה למעשה, ובלי תיאום מראש והודעה מוקדמת, החליט להגשים את חלומו, ולהעיר את האיש הישן בחדר הפנימי משנתו העמוקה. על מושג של "גזל שינה" הוא לא שמע, על חוני המעגל ששבעים שנה אף אחד לא טרח להעירו הוא לא קרא, ועל העוול הגדול שהוא עומד לגרום הוא לא חשב. כולו היה אחוז אמוק להעיר את האיש הרדום, על מנת לקדש את שמו המחולל בתפוז, וכל האמצעים כשרים לכך..

 

באמתחתו, נשא שוקר חשמלי, אבנים מיוחדות מחבל הבלקן, צמחי בר ששרדו אסון אקולוגי, מעורבים במשהו שבגלגולו הקודם היה שמן מנוע, וגם אַלַה- שיהיה לכל מקרה שבו הדברים לא יתנהלו כמצופה.

 

כשכולו אפוף שרעפי פסיכוקינזיסיה, השבית במחשבתו (ובעזרת קַטֶר קטן) את הגדר החשמלית המקיפה את המקום ונכנס פנימה.

 

בפנים כבר חיכו לו עשרות כבשים מבוהלים למראה האיש העטוף בלבן, שדמה יותר לאיש שברח מקברו מאשר לד"ר לשקר כלשהוא.

בכוחות עילאיים ובריכוז מחשבתי עמוק, פיזר את הכבשים לכל הרוחות, וצעד לעבר הבית הבטוח בדרך להגשמת חלומו הרטוב.

 

המאבטחים היו עסוקים עד מעל לראש חלקם בשש-בש וחלקם בסודוקו, ולא שמו לב למת- החי המפלס דרכו בעזרת אלקטרונים על- חושיים לעבר חדרו של האיש חסר- הישע השוכב בחדר הפנימי ללא ניע.

 

הד"ר עמד בפתח החדר. הכל היה נראה שונה, מכשירים רפואיים צפצפו פה ושם מונוטונית, שקית האינפוזיה נראתה מתחננת שיחליפו אותה כבר, ואפילו כפתור המצוקה לא התריע שמשהו נורא עומד לקרות.

 

הוא פרק את התיק הכבד, והניחו בצד החדר. נשם עמוקות, והתקרב אל האיש ששכב כאבן שאין לה חופרים, נגע רכות בידו ואמר "אריק אריק, זה אני אורן, שומע אותי?"

 

וכאילו מתוך הזיה קרה הבלתי יאומן. האיש ששכב כמעט חמש שנים ללא ניע הזדעזע קלות, לאחר מכן נפקחו עיניו לרווחה, ומבט תוהה ומפולבל ניבט מעיניו הזגוגות.

 

התרגשות עזה אחזה בד"ר "המלומד" במעשי ניסים, בתוך-תוכו, הוא קצת התבאס שלא היה צריך להשתמש בכוחות מיוחדים על-אנושיים ובשידור אותות אלקטרונים רגישים כדי שהאיש יתעורר או יגיב. אבל במחשבה שניה הוא התנחם בעובדה שעצם נוכחותו משפיעה על היקום כולו גם בלי מעשה של ממש- ולא דבר ריק הוא, רק זה כבר שוה פוסט פלוס `בחירת העורך`.

 

"אריק" לחש שוב, "שומע אותי?"

אריק הנהן קלות בראשו, מבטו עדיין מבולבל ולא מפוקס, כחכח בגרונו קלות ואמר: "מי אתה?.. מה אתה עושה פה?... איפה המאבטחים?... ומה החדר המוזר הזה?"

 

"שששש... אל תנסה עדיין לקום ואל תתאמץ.. ישנת המון זמן... איזי איזי.." אמר הפסיכו, והטיב את הכרית מאחרי ראשו.

 

"מזתומרת ישנתי המון? כמה זמן? יש ישיבת חירום ממשלתית עוד מעט... שלא אאחר..." התנגד האיש נחרצות.

"כבר למעלה משלוש שנים אתה ישן... היה לך התקף.. ארוע מוחי קשה... הייתי בקומה עד עכשיו.. לאט לאט.. תנשום עמוק.."

 

האיש שמט את ראשו לאחוריו ואמר: "אהה.. עכשיו אני נזכר.. האמבולנס... הטיפול נמרץ... הרופאים שהתלוצצתי איתם.. שלוש שנים אתה אומר?! יאווארדי איזה פספוס של החיים... ספר קצת מה התחדש בעולם?!"

 

הד"ר כחכח בגרונו קלות, ואמר בקול מדוד כמונה כניסות לתפוז: "אחרי מה שקרה.. אהוד אולמרט מילא את מקומך ואף היה ראש ממשלה איזה תקופה... הוא דווקא היה בחור נחמד.. ידע לתת נאומים מרתקים.. אבל הבחור הסתבך במשך הזמן עם כל מיני שולות זקנות.. העביר מעטפות מתחת לשולחן... פה ושם בנה איזה מפלצת בירושלים... נראה לי קרא לה משהו כמו `הונלולו`.. בקיצור, בלאגן שלם... היה בחירות וביבי בשלטון כיום.."

 

"מה אתה אומר..." התפלא אריק, "תגיד.. המהלך האחרון שעשיתי לפני שזה קרה לי, היה לפנות את ישובי עוטף עזה, עבר המון זמן... מה התחדש מאז?"

ואורן השיב: "היום... אהה... זה לא פשוט... האנשים שם בהתחלה חלקם שוכנו בבתי מלון זמניים, חלקם בחרא-וילות באזור המרכז, ע"פ מה שמתפרסם עדיין הם ללא עבודה.. במצב נפשי וכלכלי קשה מאוד... אף אחד לא טרח לקיים את מה שהבטחת להם... גם הביטחון לא ממש השתפר, הקסאמים עדיין נוחתים בדרום... לא קל".

 

"אההך..." הניד אריק את ראשו בעצב, "ומה הממשלה עשתה בנידון?"

"תראה... גם זה לא היה פשוט", השיב, "עשינו מבצע לניקוי קיני הטרור בעזה, קראנו לו אפילו שם חזק... לא זוכר כל כך... משהו דומה ל`עופרה תני לי נשיקה`, זה לא בדיוק עזר. אומנם הצלחנו להרוס המון תשתיות טרור ומנהרות נפץ ולהרוג כמה מחבלים.. אבל בסופו של דבר כל העולם גינה אותנו, ואפילו תבעו אותנו במשפטים בינלאומיים ואינספור ועדות חקירה מכל הסוגים והמינים"

הוא נשם מעט והמשיך: "לפני כמה זמן היו גם איזה כמה חוליגנים שעשו `משט שלום` לתמיכה בארגוני המחבלים, וצה"ל רק רצה לעצור אותם ועשה להם `משט להתראות` והרג כמה מחבלים מהם, וכל העולם הפנה נגדינו אצבע מאשימה, וכמעט שנפתחה על זה מלחמת עולם שלישית..."

 

היה נראה, שקשה מאוד לאיש השוכב על ערש דווי, לעכל את כל הבשורות האלה בפעם אחת... אבל הסקרנות לא נתנה לו מנוחה, והוא המשיך ושאל: "ומה... מצב ביטחון הפנים במדינה?"

 

"אוהו... אל תשאל.." השיב, "הרציחות ומעשי האלימות רק עולים ועולים... אפילו הוציאו על זה סידרה ישראלית, נראה לי קוראים לה... `הגורר` <בעסה הפרסומות האלה בלי ניקוד>... על פי נתונים המתפרסמים, מעשי רצח הם מעשים של יום יום, וכבר התרגלנו... ברכב אני תמיד משאיר את הסלולארי, למקרה שהגנב יחליט למכור לי חזרה את הרכב. לאנוס בחורות זה כבר בסטייל, ממילא בסוף מגיעים להסדר טיעון.. גם לרצוח זה בסדר, בסוף מואשמים רק בהריגה אפילו אם כל הממצאים מוכיחים אחרת.. עורכי דין טובים.. אין מה לומר..."

 

האיש ניסה לשפר את התנוחה המאובנת משהו, ושאל: "ומה קורה עם הכלכלה? יש אבטלה?"

 

אורן כחכח בגרונו, לא נעים להיות האיש עם נבואות הזעם.. לרגע הוא אפילו התחרט על הרעיון האווילי כשחשב להעיר את האיש. אבל את הנעשה אין להשיב, ועל שאלות צריך לענות.

"אממ... גם הכלכלה לא מי יודע מה.. יש למעלה מ420,000 מובטלים על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי.."

 

"תגיד" הקשה אריק, "ומה קורה בכבישים? יש שיפור?"

"שיפור? חחח.." גיחך הפסיכו, "מנין ההרוגים עולה מיום ליום והזהירות פוחתת, אפילו הקו האדום של הכינרת מסמיק מהקצב"

 

"הכינרת אמרת?" הקשה אריק, "באמת מה שלומה?"

"אל תשאל" השיב אורן, "הקו האדום מזמן איבד מערכו, נמוך מאוד, יותר נמוך אפילו מהמחשוף של אנה אהרונוב".

 

"אהההך" גנח אריק, "תגיד, יש לך איזה בשורה טובה בשבילי?"

"בודאי" ענה הד"ר, "דודו טופז התאבד, ערוץ אחד שוכב על ערש דווי, צחי הנגבי הורשע עם קלון, טומי לפיד מת, ברק אובאמה הוא נשיא ארצות הברית, עומרי בכלא, גלעד התחיל לאכול עשב, ביבי נותן את המדינה לערבים במחיר חיסול, השב"כ מתבוסס בדמו אחרי תוכניות חיסול כושלות, רצח כפול בלוד וברעננה, שני נסיונות חיסול בנתניה, וסופסוף פתחו את איקאה בראשון לציון... והפאנצ` ליין?! שגיליתי עולם פרסום חדש, `בלוג` קוראים לזה. ושם פרסמתי שאתה עומד להתעורר, ואני אחזיר אותך לראשות הממשלה"

 

"תגיד" קטע אותו אריק, "אמרת למישהו שאתה מגיע לכאן היום?"

"לא, איפה.." ענה הקינזיס, "העדפתי לשמור על שתיקת הכבשים, אפילו המאבטחים לא שמו לב שנכנסתי".

 

"אוקי, אז תקשיב לי טוב" אמר אריק בלחש כשהוא פוזל לעבר המסדרון, "אף אחד לא צריך לדעת שהתעוררתי ושהיית פה, במצב כזה עדיף כבר למות.. צא מכאן בשקט ומהר, ושישאר בינינו"...

 

החזיר את השמיכה עד מעל ראשו, ושקע שוב בתרדמת עמוקה....

 (99)

לדף הרשומה

המשפט

 

לפני שנים רבות יותר מאלפיים,

היה מלך אדיר וחכם שישב בירושלים..

 

שפט את צאן מרעיתו בחכמה ואמונה,

שלט והנהיג את העולם כולו בתבונה..

 

ידוע היה לכל באי עולם,

שבמשפט שלֹמֹה יִגְלֶה כל נעלם..

~~~~~~ 

ביום מן הימים הגיעו למשפט שתי נשים,

ובפיהן סיפור מזעזע אחד מן הקשים..

 

פתחה התובעת במשפט ואמרה:,

"הצילני המלך כי דבר מר לי קרה..

 

אני וזאת לצידי גרות באותו בית יחד,

חיים שלוים ושקטים ללא מורא או פחד..

 

כל דבר עשינו יחד אפילו ילדים,

וילדנו באותו יום את שני החמודים..

 

באחד הלילות חברתי ישנה חזק,

ותינוקה נחנק בשינה ואת חייו שבק..

 

בבהלתה כי רבה החליפה בין התינוקות,

בשקט בשקט ביצעה את זממה ללא צעקות..

 

כשהתעוררתי בבוקר שמתי לב למזימתה הנפשעת,

ואני דורשת את בני טרם אאבד את עצמי לדעת"..

 

הפנה המלך אל הנתבעת עיניים שואלות,

"האם ישנו סוד אפל שאותו תרצי לגלות?!"..

 

פתחה הנתבעת את פיה וטענה,

"כל המשפט הזה אינו אלא עלילה מגונה..

 

בני הוא החי ובנה הוא המת,

ולא נותר לי אלא להביע את צערי, באמת"..

 ~~~~~~

באולם המשפט הקהל היה סוער ונרגש,

השוטרים חיפשו מניע והמשפטנים עד חדש..

 

טענות ולחשושים נשמעו מכל הכיוונים,

היאך יוכיח המלך את הצדק ויראהו להמונים..

 

חפן המלך את ראשו בידיו דקות ארוכות,

וחשב איך להוציא לאור את משפטן ואת מי לזכות..

 

ברור היה לו ממהלך המשפט מי האם האמיתית,

אבל איך לגרום לאמת לצוף כמים על פני הטיט..

 ~~~~~~

פטיש השופטים הדהד באולם,

המלך הזדקף ואמר בקול רם..

 

"זאת אומרת בני החי ובנך המת,

וזאת אומרת ונהפוך הוא זו האמת..

 

חכמינו למדונו לגבי ספק המוטל בממון,

שיחלקוהו הצדדים ובא הגואל לציון..

 

גם כאן בתינוק החי מסופקים אנו מי אימו,

לכן באבחת חרב נחצהו ויבוא השלום אל עמו..

 

כל אם תהיה זכאית לחצי מרמ"ח אבריו,

הכניסו בבקשה את הנדן עם חרב הזהב"..

 ~~~~~~

בכיות רמות נשמעו כל קצוות האולם,

דבר מזעזע שכזה לא נשמע מעולם..

 

היתכן לרצוח תינוק חסר- ישע,

רק מכיוון שלא ניתן להוכיח מי החפה מפשע?!..

 

פנה המלך אל הנשים ושאלן,

"האם גזר הדין מקובל על כולן?!"..

 

ענתה הנתבעת ואמרה "אינני מתלוננת,

נראה שגזר הדין הוא חלוקה הוגנת"..

 

ואילו התובעת אמרה בעיניים מלאות דמעות,

"מוותרת אני על תביעתי רק תנו לילד לחיות"..

 

נענה המלך ואמר "היא אימו האמיתית,

שמחפשת את טובת בנה ולא את טובתה העצמית..

 

החזירו לה את בנה ותגדלהו באושר,

ואת השניה השליכו לכלא שם תלמד מהו יושר"..

 ***************************

נ.ב. חברים יקרים: אני חייב לכם התנצלות על ההיעדרות הממושכת שלא ברצוני ושלא בטובתי, עברתי תהפוכות רבות בתקופה האחרונה, ומטבע הדברים היה קשה לי לפרסם פוסטים חדשים, אבל אין מה לומר ~התגעגעתי והרבה~. אני מקוה מכאן ואילך להיות כאן הרבה יותר בעז"ה.

תודה לכל אלו שתמכו והיו לצידי בתקופה הלא- פשוטה, תודה על כל המסרים המתגעגעים והתומכים, תודה על כל התגובות שמחממים את הלב ונותנים את הכוח והאומץ להמשיך לכתוב ולפרסם, תודה לכולכם, בזכותכם אני כאן!

 

 

(101)

לדף הרשומה

ערכו של חיוך

>> הוא היה אדם גבוה לכל הכיוונים,

צרות היו לו בשפע וגם חוסר במזומנים..

 

אישה בוגדנית לו בבית וגם תינוק קטן,

אימו הייתה חולת סכרת ואביו חולה בסרטן..

 

מלקט היה מהשוק את מה שנפל מהדוכן,

שיהיה מה לאכול בבית ולהגיש על השולחן..

 

כאלה היו חייו אפלים ודועכים,

ללא אלומת אור שתאיר את הדרכים..

 

אבל למרות מצבו העגום וכל מה שחווה,

היה אומר תמיד בחיוך "גם זו לטובה"..

 

גם כשחיכה בתור בקופת החולים,

היה אומר לכולם "הלוואי ותהיו בריאים"..

 

וכשהיו צוחקים עליו "תיזהר שהכיסא לא ישבר",

היה עונה בחיוך "מקסימום אכנס לרופא ראשון אל דאגה חבר"..

 

תמיד היה עוזר לכולם כשהחיוך על פניו,

כשאינו נכנע לגורל המר הרודף אחריו..

 

"הרשל`ה" קראו לו כולם בבת צחוק זורחת,

ידוע ידעו שאת חיוכו הנצחי איש לא יוכל לקחת..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

>> באותו יום בהיר שבו סיפורינו התרחש,

עלה הרשל`ה לאוטובוס כשהוא רועש וגועש..

 

שמועות הילכו בעיר שישנו גשר התלוי על מיתרים,

ועל רכבת קללה עתידית שינועו בה עובדים זרים..

 

הוא היה חייב לראות את כל זה בעיניים,

ולהתבונן בכבישים ולהבין היאך חרבה ירושלים?!

 

 

התיישב סמוך ליוסי הנהג בחיוך רחב,

ואמר בבת צחוק "שמע פתגם יפה ששמעתי עכשיו"..

 

"היה פעם איזה הרצל`ה שמזמן התאדה,

שאמר משפט מוחץ "אם תתרוצצו אין זו אגדה"..

 

"משה דיין שמע הפנים ואיבד את אחת העיניים,

וטרומפלדור שכח את ימינו כשרץ בבהלה לירושלים"..

 

צחק לו הנהג והתמוגגו מנחת הנוסעים,

טוב שיש את הרשל`ה שבצל חיוכו הם חוסים..

 

בתחנה המרכזית הרשל`ה מן האוטובוס ירד,

ובמקומו עלה והתיישב עורך דין מכובד..

 

כשראה את האווירה הצוהלת היה בתחילה נבוך,

אך לאחר כמה דקות מצב רוחו השתפר לאין-ערוך..

 

לפתע צלצל לו הסלולארי והוא ענה במהרה,

מעבר לקו הייתה אשתו שבבית-ספר היא מורה..

 

"רציתי רק לדרוש בשלומך ולאחל הצלחה בתיק הרצח",

והוא ענה: "תודה מאמי יהיה בסדר אוהב אותך לנצח"..

 

חייכה המורה וחייכו גם התלמידים,

ומצב-רוחם נשאר גם כשהסתיימו הלימודים..

 

אחד הילדים היה בנו של יוסי ידידנו הנהג,

שחזר לביתו והדביק את אימו ששמחה עד הגג..

 

וכשיוסי הגיע לביתו וראה את אשתו זורחת,

ידע שיוכל לצאת הערב ונכנס מהר למקלחת..

 

התיפייף, התבשם, והלך לחדווה המאהבת,

ולחש לה באוזנה: "בשבילי רק את הכוכבת"..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

>> ובלילה מאוחר חזר הרשל`ה מן הטיול המזורגג,

ומצא את אשתו חדווה שמחה ומאושרת עד הגג..

 

אמר לה: "חדווה, תראי איך שאלוהים עוזר,

הידעת שהחיוך הוא כמו גלגל חוזר?!"..

 

"ראיתי את הגשר והוא לא יפה ולא נעליים,

אז למה כל העולם רוצים פתאום את ירושלים?!"..

 (103-19)

 

לדף הרשומה

בחזרה לעתיד- חיפוש עבודה (בעיניים)

אני יושב בבית מחוסר עבודה, בעבודה הקודמת לא יכולתי להמשיך מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, כשהעיקרית שבהם היא נושא תשלומי השכר שהבוס תמיד היה גרוע בהם. מילא השכר גרוע, אבל גם היחס שלו היה משפיל במיוחד, כפי שקיטרתי פה לא פעם, לכן יצאתי מהעבודה הנוכחית בכוונה לחפש עבודה אחרת.

 

בדקתי באינטרנט את שווי העבודה בשוק יחסית לנתונים שלי, והתרשמתי שאני יכול להרוויח משכורת די יפה מידי חודש.

 

פניתי לחברת כוח אדם שהילכו עליה שמועות אימים שתוך רגע הם מסדרים עבודות לכל מאן דבעי, וקבעתי ראיון.

 

כבר בכניסה למשרד כוח האדם ליבי פרפר בקרבי, רצפת הקרמיקה המבהיקה, הוילונות המתנופפים, הכיסאות המשרדיים המרופדים בתוספת גלגלי עזר, כל אלה עשו עלי מיד רושם חיובי שמדובר במקום רציני שבאמת יכול לעזור.

התיישבתי על הספה שמיועדת להמתנה עד שיגיע תורי, ושקעתי במחשבות..

 

"למה דווקא אני לא מצליח לגמור את החודש? למה דווקא אני מכל המיליארדים בעולם צריך לחפש עבודה ולא לתת עבודה? למה דווקא אני צריך להתרוצץ ולסבול ואחר כך עוד לפרסם על זה פוסט? למה דווקא אני חושב תמיד שיהיה בסדר ואף פעם לא בסדר? למה?

 

הנה למשל, יש כמה אוכלי חינם שלא עושים כלום בעל משמעות בחייהם, מתארחים כל היום בבתי מלון נשיאותיים, נהנים מאבטחה צמודה סביב השעון, מידי פעם הם חותמים על איזה מסמך או שתיים שמורה לשלח מאות רוצחים עם דם על הידיים לחופשי, נהנים מכבוד והדר, בערך פעם בחודש הם מתראיינים בגלי צה"ל ואומרים משפט הורס כמו "לא יהיה משא ומתן בלי גלעד שליט", ונרדמים עד ה1 לחודש כשנכנסת המשכורת השמנה שלהם, שלמעמד הביניים לוקח שנה לעשות אותה.

 

או למשל, העיתונאים, יושבים שעה ביום בבית קפה זניח, ומתכננים את הכתבה הבאה שלהם...

מסתכלים על ההיא שיושבת לה בפינה ונראית קצת מדוכאת מהחיים, ומחליטים על פי "חוק ההסתברות" (בהזדמנות אכתוב על החוק הזה פוסט נפרד) שהבחורה עברה התעללות מינית.

 

מסיט העיתונאי את פניו לצד השני של בית הקפה, ורואה שם בחור צעיר עם זיפים בזקנו וכובע שחור לראשו, אומנם הבחור הזה נראה בסדר, אבל בימינו לך תדע..... כולם חשודים!

אולי הוא אנס? אז זהו, אפשר לומר שבצירוף מקרים מוחלט הבחור הזה אנס את הבחורה ההיא, והנה כבר נבט לו רעיון לסיפור עסיסי על ה"אנס הסדרתי שמהתל במשטרה כבר כמה חודשים". הוא רק מחכה שהבחור יגש לקופה לשלם ויעבור ליד הבחורה, ואופס` יש גם תמונה שלו איתה בפוזה לא הכי מחמיאה.

 

הוא יוצא מהבית קפה בריצה, וטס לחדר המערכת, משחק עם התמונה קצת בפוטושופ, וכותב למטה בגופן הכי קטן שיש את מילת הקסם "אילוסטרציה". לאחר מכן הוא שוקד על הסיפור העסיסי כשהוא דואג לא לפספס אף פרט בעל משמעות. החל מהדירה שבה התבצע האונס, ועד למנקה האנונימית ששמעה בבירור זעקות לעזרה. לאחר מכן הוא ניגש לחדר העורך הראשי של העיתון, ומבקש מימנו במפגיע לקבל עמוד ראשי בשביל הסיפור הבלעדי והעסיסי. הכותרת כבר צחקה כל הדרך אל הדפוס "הבחור למשטרה, לא עשיתי משהו רע", אבל כבר אף אחד לא מאמין לבחור. יש תמונה, יש כתבה, יש אפילו את הראשי תיבות שלו ושלה. מה שנותר זה רק לשכנע את חוקרי המשטרה להזיז את עצמם, ומשם והלאה הכל היסטוריה.

במשך החודש מספר המנויים של העיתון גדל בזכות הכתבה הבלעדית, והעיתונאי דנן מקבל קידום ובונוס למשכורת......

ככה עושים כסף, מכלום!!!"

 

 

 

לפתע, חוט המחשבה שלי נקרע, שמעתי את הפקידה קוראת בשמי, נכנסתי לחדרה והתיישבתי מולה בביישנות.

 

"אז בעצם למה הגעת לכאן?" שאלה תוך כדי חיטוט בקרבי המסך שממולה.

"אההמ, לחפש עבודה" פלטתי בהססנות, כאילו גיליתי לה את אפגניסטן. למה מה היא חושבת שבאתי כדי להעביר יום חופש? כחכחתי בגרוני ואמרתי בקול רם יותר "לחפש עבודה", ככה נשמעתי בטוח יותר.

 

היא הביטה בפני ואז במסך שממולה בספקנות, צקצקה בלשונה ואמרה בסמכותיות "במה?"

"בכל מה שיש" עניתי מיד, "אפילו לפזר שומשום על הבאגטים של אנג`ל בשתיים בלילה הולך".

 

"דווקא יש לנו דרישה למשרה הזו" אמרה כשעיניה מאירות, "אז איפה התעודות?"

הוצאתי מהכיס תעודה של סיום הלימודים מהתיכון, ועוד תעודת הערכה על נכונות להתנדב ביד שרה, והגשתי לה.

היא הביטה בהם, כבשה צחוק ערמומי ואמרה: "לא תעודות כאלה התכוונתי, אלא תעודות מהאוניברסיטה".

 

"תעודות מהאוניברסיטה?" תמהתי בקול רם, "לפזר שומשום ביקשתי, לא לנהל את אנג`ל"

היא חייכה אלי במבט סלחני של גננת שרואה בפעם הראשונה חרא של תינוק, והסבירה: "הרי לא ציפית שניקח לתפקיד הזה כל בער וכסיל שאין לו ידע מינימאלי בתחום, אחד שלא מבין איך בכלל גודל השומשום, חסר לי רק שתפזר את השומשום לפני שמרחת את הביצה ותגרום לאסון אקולוגי חמור, אתה צריך תעודות של מינימום B.A. באגרונומיה".

 

עיני התחילו להתפלבל בחוריהן, החלטתי לפנות לתחום אחר ושאלתי: "מה לגבי מזכירות באיזשהו מקום?" וחשבתי לעצמי שזה בסדר, למה איזה תואר צריך בשביל מזכירות....

עיניה נדלקו בפתאומיות והיא אמרה: "יש איזה מפעל לא גדול ביקנעם שצריך מזכיר, אתה בוגר וינגייט"? ועיניה ננעצו בי בהערכה.

 

"וינגייט?" שאלתי, "למה?"

היא הסיטה את עיניה בזלזול מה, חזרה להביט במסך שממולה ואמרה: "פשוט הקלסרים שם נמצאים במדף גבוה, וצריך שיווי משקל וקואורדינציה מעל הממוצע כדי לטפס על הכיסא השבור שיש שם ולא ליפול, וגם זה רק מילוי מקום למזכירה הקודמת שטסה לסין לתקופה של כמה חודשים בשביל להשתלם באתלטיקה מקצועית".

 

"אוקי" אמרתי, וניצני יאוש ראשונים החלו לבצבץ במוחי, "מה לגבי ניקיון איפשהו?"

"רק אם יש לך תואר ראשון בסטריליזציה וניסיון קודם, חסר לי שתערבב את כל חומרי הניקיון, אקונומיקה עם חומצה מלחית ורם בלי ידע מוקדם. אתה עלול לגרום לתפרחת ואלרגיה לעיר שלימה מחוסר ידיעה".

 

"מה עם להגיש תה לאנשים צמאים?" שאלתי כשעיני פוזלות לכיוון הקפיטריה, בתקווה שהיא תבין את הרמז.

והיא ענתה תוך כדי פיהוק "מינימום A.S במזרחנות, כדי להבין את המנטאליות של עלי התה, לשים סוכר במידה הראויה ולבחוש עם טיפת רגש בזוית אופטימאלית, בשביל לבחוש כמו פסל יש לנו מכונת אספרסו" אמרה בקול מוכיח

 

"כנראה שאני צריך לחנך את עצמי מחדש" פלטתי באכזבה.

"לחנך?" היא פקחה עיניים נדהמות, "למה לא אמרת שיש לך תואר בחינוך?"

"אין לי שום תואר" מיהרתי לתקן אותה.

"אז בשביל לחנך" אמרה כשהיא מפנה אלי אצבע מאשימה, "אתה צריך מינימום תואר שני בחינוך+ תואר ראשון במתמטיקה, והכי חשוב מומחיות בתורת הסיף, הרי לא תרצה לבלות בקבר בגיל שלושים, נכון?, בנוסף לכל אתה צריך להיות פרמדיק מוסמך ממד"א עם רישיון ללכת עם צ`קאלאקה על הראש, אתה יודע" נאנחה עמוקות, "המצב של הנוער היום כבר לא בקרשים, אלא בחזיזים".

 

"אווווווף" פלטתי באכזבה, "כנראה שפה כבר לא אמצא עבודה, חבל שלא נשארתי לישון בבית", ופניתי לקום לכיוון הדלת.

 

היא מיד קמה לעברי, נעלה את הדלת כדי שלא אברח, ואמרה לי בחומרה:

"אתה לא מתבייש ככה ללכת לישון? וכי אתה לא יודע כמה אנשים מתו בתוך שנתם? וכי לא שמעת על אנשים שהלכו לישון כאדם רגיל וקמו כראש ממשלה לא עלינו? ואתה אפילו בלי תואר T.Z. במדעי המדינה?! גם אתה מאלה שבטוחים תמיד שיהיה בסדר?" נזפה בי בחומרה.

 

"אז מה אני יעשה עכשיו?" שאלתי כשעיני דומעות בלי שום תקווה.

 

היא התרככה, הביטה לעברי בהבנה, ואמרה בקול נמוך יותר מהמחירים של מחסני חשמל:

"אם אין לך לא תואר ולא הדר, לא תבונה ולא אמונה, לא כישורים מיוחדים ולא חבר בוועד העובדים, אז כדאי שתחזור לכתוב בבלוג, נכון שהמשכורת שם לא בשמיים, משהו כמו 8 ש"ח לאלף כניסות, והכניסות ממנועי חיפוש ומחו"ל לא נספרות לצורך התשלום. אבל זה עדיין עדיף מאשר להוציא תואר ראשון בסוציו אקונומיה ובסוף לחתום בלשכת האבטלה כל יום ראשון. אין מה לעשות... בפעם הבאה תשקיע יותר בלימודים".

(99-19)  

לדף הרשומה

המטווח של אלינוער- פוסט אורח

פרופיל:

הבלוגרית אלינוער קיימת בתפוז שנים רבות, מתוכם כשנה וחצי היא מבלגת בבלוג "המטבח של אלינוער" תחת הכינוי "ליאור המקורית8", היא נשואה באושר (כך לטענתה וזה עוד יבדק) ואמא לילדה מקסימה בשם לורי בת 17.5.

את הבלוג שלה פתחה בחודש 09/2007, ושם היא נמצאת רוב הזמן.

בשעות שהיא לא שם, היא מנהלת לבוס שלה את החיים, לשאלתי "במה עוסק הבוס?" היא ענתה שעיקר עיסוקו הוא להטיס עפיפונים בשמי גבעתיים, ולטוס פעמיים בשבוע בכדור פורח לבדוק את מזג האויר בעננים, בשעות הפנאי הוא בודק מוסמך למעליות ובמאי סרטים אקזוטי. (אפרופו אקזוטי- בטעם תות בננה).

 

בשבוע שעבר פניתי לבלוגרים בבקשה להפנות שאלות לאלינוער בכל נושא שהוא הקשור אליה, ואומנם הגיעו הרבה מיילים ומסרים בנושא, ריכזתי את הכל לפי נושאים, והרי הם לפניכם בתוספת התשובות של אלינוער.

 

לנוחיותכם, השאלות שלי הם בצבע הנוכחי, והתשובות של אלינוער הם בצבע הזה.

 

 

אלינוער, ראשית תודה רבה שהסכמת להתארח כאן, אני מוכרח לומר שכבוד גדול הוא לי לארח אותך. את מוכרת לכולם כאישה שאומרת מה שהיא חושבת בלי לחשוב פעמיים, או אם לקרוא לזה בעברית מצויה= את דוגרית, בפוסט הזה ננסה להכיר לכולם צדדים נוספים באישיות שלך, מוכנה?

ודאי, למה מה חשבת? שבאתי כדי לשתות קפה? אפילו סוכר אין לך פה, י`קמצן!!!!

 

אוקי אז בואי נתחיל, השם שלך "אלינוער" על שום מה?

השם אלינוער הוא דמות מספר שכתב זאב ז`בוטינסקי שנקרא "שמשון".

אבי קרא את הספר בהיותו בן 16 והחליט שאם תהיה לו בת בכורה הוא יקרא לה אלינוער.... אגב, יצאה על זה פעם רשומה, קראת אותה?

 

את האמת עדיין לא יצא לי, כבר נקודה רעה לי. מהו הדבר שהכי מעצבן אותך?

שקרים

 

אם כך, מהו הדבר שמרגיע אותך?

הבת שלי ומוזיקת שמאלץ - יחי ההבדל הגדול.

 

מעניין אותך מה אחרים חושבים עלייך?

לא

 

עד כמה חשוב לך שיאהבו אותך?

לא ממש. מי שאני חשובה לו יקבל אותי כמו שאני עם כל השריטות שלי.

 

האם שיקרת אי פעם לאנשים שאת אוהבת? ואם כן, באלו נסיבות?

לבת שלי שיקרתי פעם אחת כשרציתי שהיא תיגמל מהבקבוק. אמרתי לה שלא מביאים יותר לארץ את הסימילאק סויה.

 

על מה היה הריב האחרון שלך, ועם מי?

הריב האחרון היה עם בעלי, התווכחנו מאיזה כיוון לוחצים על המשחת שיניים..

 

ואיך זה נגמר?

רצחתי אותו. 

 

מהי לדעתך אימפולסיביות? א. נטיה לכעוס. ב. לפעול מהבטן ולא מהשכל. ג. תחושה בלתי מוסברת. ד. כל התשובות נכונות. ה. אף תשובה לא נכונה. והאם את מגדירה את עצמך כאימפולסיבית?

התשובה היא ב. אני ידועה כאימפולסיבית אם כי עם השנים דיי התמתנתי.

 

האם את חושבת על המוות לפעמים? ואם לא, למה את מכנה את ביתך בשם "היורשת"?

יורשת הכספים.    יש מישהו שלא חושב על המוות? שיקום!!

 

האם תמיד את אומרת אמת? באיזה נושא תמיד תשקרי?

אני תמיד אומרת בפנים את מה שאני חושבת.

 

האם את מאמינה במושג "אהבת אמת"?  ומי היה האהבה הראשונה שלך?

לאהבה הראשונה שלי בגיל 14.5 קראו שלמה. הוא גם זה שנתן לי את הכינוי ליאור. בזמנו זה היה יחודי שלבת יקראו בשם של בן. היום זה נפוץ.

אהבת אמת זה שם מאד נצחי בעיני - ואין דבר נצחי חוץ מהמוות

 

מי הוא "אלוקים" בשבילך? האם את מאמינה בישות עליונה שמכוונת את העולם ואין מקרה בלי יד מכוונת?

אני מאמינה בגורל. אתה תקרא לו אלוהים ומחפוז יקרא לו מוחמד ואגב אם יש ישות עליונה אני מאמינה שזה אישה, ואני בטוחה שלנוכח המצב העכשווי בעולם, היא במחזור.

 

איזה מצווה את תמיד תקיימי בכל עת ובכל מצב בלי קשר למצבך הרוחני?

סורי. לא מקיימת מצוות.

לא מקיימת מצוות של דת. רק מצוות של הלב

 

ואיך קוראים למצווה הזו שבאה מהלב?

נתינה

 

סבבה. מהי החוויה הקשה ביותר שהייתה לך אי פעם?

לראות את סבתי אחרי שנפטרה. היא קמה לעברי ממיטתה ולקחה את המטאטא של המנקה בחדר מתים, ואמרה לי: "ראית פעם מטאטא רודף אחרייך"?

 

סתם שאלה שלא קשורה, כמה זה 2+2=

כעיקרון זה 22, אבל תלוי אם זה כולל מע"מ או לא, ובינינו אל תהיה כזה קמצן, תעגל ל-30.

 

האם השתמשת אי פעם בסמים? ובאילו נסיבות?

אחרי שרצחתי את בעלי, ניסיתי לעשן ג`וינט. ישנתי 20 שעות רצוף, אני לא זוכרת כלום אחר כך, רק את כלא נווה תרצה.

 

מה הדבר שאת הכי אוהבת לעשות? (חוץ מלאכול)

אני לא אוהבת לאכול. אוהבת רק לבשל. אוכלת בשביל לחיות

חוץ מזה אני אוהבת סרטים או לשבת עם ביתי במיטה ולדבר על הכל.

 

לדוגמא על איזה נושאים את מדברת עם ביתך?

אהה, בעיקרון אנחנו מדברות הרבה על מזג האויר, על בן גוריון, על צביר הכוכבים כימה, ולפעמים גם פה ושם אנחנו מדברות על החתונה שלה.

 

אוההה זה נשמע טוב יותר..

מה הדבר שאת הכי אוהבת בעצמך?

את העיניים, הן רואות הכל

 

 

מה החיה שמאפיינת אותך? ולמה?

לביאה כי אני יודעת להשיג מה שאני רוצה, למרות שאורי קורא לי לפעמים נחש.

 

תוכנית הt.v. שאהובה עלייך?

3 סדרות: שארק, חף מפשע, ותיקים מהעבר, הכל בנושא קרימינלי  

 

האם את שומרת טינה לאנשים מסוימים?

אין איש שאבזבז עליו אנרגיה שלילית.

 

קרה פעם שנקמת במישהו? מה הדבר הכי אכזרי שעשית? ובאילו נסיבות?

ועוד איך.

בנערותי חברה טובה "שכבה" עם החבר שלי כשהתגייסתי

דיברתי על הנושא ליד אנשים שרציתי שישמעו

 

דבר אחד שלא תעשי גם אם ישלמו לך מיליון דולר!!!

באנג`י

 

האם יש לך רצונות חבויים ודעות שהיית רוצה להשמיע אבל את פוחדת מהסביבה ולא אומרת?

אני אומרת תמיד את מה שבליבי. מי שלא מוצא חן בעיניו זבשו (תרגום: "זה בעיה שלו"). לא פוחדת מהסביבה. מי שמכיר אותי יודע מי אני

 

אילו קיבלת מתנה בסך 10,000 דולר, מה הדבר הראשון שהיית קונה?

שמה את הכסף בחשבון הבנק של לורי. (זו הבת, למי שלא עקב עד כאן).

 

תאמרי לי דבר אחד על עצמך שאף אחד מהגולשים עדיין לא יודע עלייך.

אני רוצה להפסיק לעשן

 

 

 

טוב, בואי נדבר קצת על הבלוג שלך:

למה החלטת לפתוח בלוג אוכל? מה היה המניע? ולמה דווקא בתפוז ולא ברשת אחרת?

לתפוז יש את הממשק הכי נוח לעבודה. פתחתי בלוג אוכל אחרי שסגרתי את האתר שלי באנגלית

 

כמה מנויים יש לך בבלוג? ועל מה חשבת כשבחרת את הכינוי "ליאור המקורית8"?

נכון להבוקר 336 מנויים.

רציתי שיהיה ליאור, הרובוט לא נתן לי והציע את המקורית. חשבתי שמכיוון שממילא הייתי ליאור הראשונה (ראה ערך "אהבתי הראשונה") זה שם מתאים.

 

מה התגובה הכי מעניינת שקיבלת? הכי מצחיקה? והכי טפשית?

ועל זה היא לא ענתה!!!!!!!

 

אוקי, למה את חושבת שמוזיקה בבלוג היא טובה למישהו?

היא טובה לי, מה אכפת לי מאחרים?

 

קרה לך פעם שהעתקת מתכון של מישהו אחר אצלך בבלוג, ונתת לקוראים להבין שהמתכון שלך?

מעולם לא

 

איזה בלוג הכי אהוב עלייך ב"תפוז אנשים"? ולמה דווקא הוא?

אין לי הכי. יש מספר שאני נהנית מהם

אחד מהם זה הבלוג של סיון, כי היא מתרבתת אותי עם כל הספרים שהיא בולעת, . ויש את נועה שכותבת מקסים

 

איך את בוחרת את החברים שלך בבלוגיה?

לפי חוש בבטן. שאכזב אותי פעם אחת. בלבד

 

האם את חושבת שזו חובה התנהגותית להגיב לאנשים שמגיבים אצלך?

אני חושבת שזו מחווה יפה

 

האם קרה לך פעם שהגבת בבלוג מסוים רק בגלל שכותבו הגיב אצלך ולא בגלל שהבלוג שלו מעניין?

כן

 

האם לדעתך בלוגר צריך להישאר אנונימי או להיחשף? ומדוע?

זה עניין של אופי אישי. יש אנשים מוחצנים ויש ההיפך. יש ביישנים ויש כל מיני. אין לי בעיה להיחשף פיזית כמו שאתה יודע או בכתיבה

 

כבעלת בלוג מוצלחת ועיתונאית בפוטנציה, האם את רואה את עצמך יום אחד מנהיגה פוליטית או בכלל בפוליטיקה, במיוחד לאור העובדה שיש הרבה עיתונאים שנהפכו לחברי כנסת?

עיתונאי חחחחחחחחחח, פוליטיקה ואני זה 2 צדדים. אדם ששונא שקרים לא יכול להיות פוליטיקאי.

 

מה דעתך על מפגשי בלוגרים שמתקיימים מפעם לפעם? ולמה?

מפגשים זה די נחמד.

בכלל להכיר אנשים שונים זה אחלה

 

מה דעתך על הפלטפורמה של תפוז בבלוגיה? ומה דעתך על המנהל החדש בצלאל? האם הוא ממלא את ציפיותייך ביחס לקודמים לו בתפקיד?

אני לא יכולה לענות על הנושא הזה כי יש נושאים בבלוגיה שאני מעדיפה להתעלם מהם. יש דברים שאני לא יכולה לחשוף למרות ידיעתי אותם.

 

השלימי את המשפט: "אין דבר העומד __ __"

אין דבר העומד בפני הרצון, אבל יש דבר שעומד גם בלי רצון"

 

אוקי, ועכשיו משימה קטנה: היות והבלוג שלך עוסק ברובו באוכל, אני רוצה שתתני לי מתכון לעוגה שיהיה קל להכנה ובלי חומרים מיוחדים, ושכל גבר יכול להכין אותו בלי ידע קולינארי מוקדם, ושהחומרים יעלו מקסימום 15 ש"ח, יש דבר כזה?

כן, בודאי, קבל:

עוגה בחושה עם תפוח ושוקולד מגורר

שעולה פחות מ 15 שח

 

 

3/4 +1  כוסות קמח תופח

3/4 כוס סוכר

2 ביצים

1 חבילת חמאה מומסת

2.5 כפות חלב

2-3 קוביות שוקולד מגורר גס

1 תפוח עץ בינוני מקולף פרוס

 

 

לחמם תנור לחום 175 מעלות 

לערבב את כל החומרים מלבד התפוח

לחצות את פרוסות התפוח ולהכניס לעוגה באלכסון.

לאפות כ 35 - 40 דקות.

 

והנה ככה זה יוצא, תהנה.

 

אוקי, כעיקרון סיימנו את הראיון, ועכשיו משחק קטן... בסדר?

סבבה

 

משחק אסוציאציות, מכירה? אני נותן לך מילה ואת כותבת את הדבר הראשון שעולה לך בראש.

אחלה, מהסרטים  

 

מיטה= כרית

 

בעל= נאמן

 

אלוקים= אישה

 

בלוג= שלי

 

דוסים= שחורים

 

מוות= נצחי

 

אוכל= משמין

 

כושר= טוב

 

יויו= ענק

 

t.v.= סרטים

 

אינטרנט= מכורה

 

ראיון= ראשון

 

איך היה?= חיכיתי ליותר אקשן, באתי עם סכינים וחרבות שלופים, אבל היה נחמד.

 

ועכשיו שיר שתרצי להקדיש? למי? ולמה?

אני ימנית קיצונית בדיעותי. למוזיקה אין שום קשר לפוליטיקה. אבל לעמר דיאב יש קול לעילא ולעילא.  את השיר הזה הקדשתי בריקוד (ריקוד בטן איטי עם צעיף) ליומולדת של אורי - 45 - לפני 5 שנים. כן, אורי צעיר ממני בשש ו חצי שנים (גם את העובדה הזו לא יודעים כולם).

והשיר הבא מוקדש לאורי מכל הלב: (מאזינים יקרים, המואזין הזה לא על אחריותי)

 

 

אוקי אלינוער, שמחתי לארח אותך כאן, ואת השיר הבא אני רוצה להקדיש לך, אני ניהניתי

 

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יiיi אלא אם צויין אחרת