22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אהבה" נמצאו 44 פוסטים

אני זן נכחד  - "הדיבוק" סרט

אני זן נכחד, הלכתי לראות את הסרט "הדיבוק" ואני אפילו ממליצה עליו. לא, זה לא "הדיבוק"ההוא של אנסקי , שאנחנו מכירים אותו מאז הקמתה של הבימה. זה בכלל "דמון" לא דיבוק. אם תקראו תתוודעו אליו
לדף הרשומה

על הרכות של ללוש ועל חן האהבה הצרפתי – "הוא + היא" -  סרט

לראות את "הוא+היא" של קלוד ללוש זה כמו ללקק גלידה משובחת, כמו לצפות ברב מג במלאכת האהבה. אשמח אם תציצו ותראו אותו דרך עיני שבוע טובבאבא יאגה
לדף הרשומה

אהבות מתות בספטמבר - סיפור

"ולא היה לי ספק, שהחיים הם זוהמה מתמדת", "פני האסון", חואן קרלוס אונֶטי היא חייגה. יש לךָ טלפון, זאביק, יש לך טלפון!" הגיעה לאוזניה קריאתה של הזרה, שבאה במקום קולו, פילסה לה דרך מתוך איזה ערפל פתאום, כאילו הממש נעלם, נעטף הזיה. היא שתקה, רגע נבוכה. "זאביק, יש לך טלפון!" הוסיף הקול להדהד, מלווה קולות רקע. "מדבר," אמר. היא התקשתה להגיד את מה שהתכוונה  להגיד ושאלה "מה שלומך?" כאילו אוצר המלים נמחק פתאום, נשרף, וניצלו מהשריפה שתי מלים בלבד, מה שלומך. "איך ידעת?" אמר וחשב ודאי שהוא מתפרץ לדבריה. היא נשמה ובינתיים שבו אליה מלים, ועדיין התקשתה לנסח, וכבר ידעה מה שהיה עליה לדעת, ש"ממש עכשיו, ברגע זה התחתן," אמר, והוסיף, שהחופה נערכה אצלו בבית, ו"איך ידעתְ, תמה, אולי תגידי לי איך ידעת?" ידעה ולא ידעה.לפני חמישה ימים שבה מניו-יורק, היה צריך לזכור את התאריך, מסרה לו גם את השעה ואת מספר הטיסה. חמישה ימים חיכתה, משלא טלפן, טלפנה היא, אחרי שהתלבטה והחליטה ונסוגה מהחלטתה ושוב החליטה. אף שפעם במקרה ראתה את הזרה, עכשיו שמעה את קולה לראשונה, צפרדעי כמו עיניה הבולטות, היוצאות מארובותיהן למצוא לה חתן, כאילו מחוץ לעצמן ייטיבו להכיר את העולם, שעדיין לא הכירו בשלושים ושמונה שנות חייהן. היא נגאלה מרווקותה, החליפה אותה בנשואין מיוחלים, בלי לדעת את זוהמת הזוגיות שקדמה לה.   כשנודע לה על חתונתו של זאביק, מיד נתקפה תמרה במרץ לא מובן לעשות דבר של ממש עם הבשורה, לא להותיר אותה תלויה בינה לבין עצמה, לבשרה לאחרים, להכריז עליה בקולי קולות, לצעוק אותה, לחגוג, לכאוב אותה כמו שצריך, להניח את השפופרת ולטלפן לזאביק לויתן, להודיע לו על חתונתו שלו. עשר שנים חיו יחד, היתה מספרת  לו את מה שהיה קורה לה כל יום, דברים חשובים וסתם דברים, והתרגלה מאד. "תמה, תמה, יקרה שלי, איך ידעתְ," חזר ואמר, בלי שהקשיבה. ליבה היה נתון עכשיו  לנופי הזיותיה, לשמש המסנוורת את עיניה ומכריחה אותה לגונן עליהן ועל עורה. נדמה לה שהיא שרועה – אולי באמת היתה שרועה – על מיטת שיזוף מתחת לשמשיית פסים, על גגו של מלון "פלאזה", השמש והצל נאבקים על עורה, מזכירים לה את הצלקת שנותרה מן הנתוח. מוטב לה להתכסות. אחר כך דיפדפה בירחון, עד שנפל מבטה על כתבה, שבה סופר על אנשים אחרים, על מיטות שיזוף, על גגו של מלון "פלאזה", והופתעה
לדף הרשומה

בשולי כותרות

על PSO J318.5-22 , על פרנק, על השחרור  ועל אזרבייג`אן גם  -   PSO J318.5-22   -  לבדד ישכון יש מלים, יש כותרות שמיד עושות לי את זה, פשוט חודרות ללב, וטוב שכך, סימן שלמרות רבוי שנותיי לא התאבנתי. הנה כותרת לדוגמא ,  "יושב לבד בחושך". מעליה כותרת המשנה "התגלה כוכב לכת ראשון שצף בחלל ולא שייך לשום מערכת שמש." ("הארץ" 14.10.2013 ) אלוהים איזו בדידות , הלב נקרע, יוצא מגבולותיו, מכח המשיכה, מהריתוק לאדמה. לבד, כמו עַם לבדו ישכון. לא, מה פתאום עם, הרי עַם זה רבים,  והוא: גם לבד, גם בחושך, שחור סביב,  וגם לא שייך, חראם עליו על הכוכב הזה, ועם כל הבדידות הקיומית הזאת הוא עדיין מאיר. ללמוד ממנו, מה -  318-22 PS J . ואיזה שם יש לו, (אני חושבת שרק שמי ארוך ומסובך יותר)  מי יכול לקרוא לו, מי יכול להזמין אותו למשחק, להצטרף לחבר`ה, להכניס אותו  למערכת שמש.   מי יכול לזכור שֵם עקר כל כך, סְפרות ואותיות סתמיות, שאינן בונות משמעות, כמו ק` ב"טירה" של קפקא.  ברור שלטפוס חסר זהות כזה, כמו ק`, אף אחד לא יפתח את שער  הטירה, את מערכת השמש. חושך, חושך סביב. אצל קפקא בגלל העננים, בגלל הריקנות ופה בחלל הגדול, כי אין שמש בסביבה וגם בגלל עננת גז ענקית שחגה סביב הכוכב. לעולם לא ישתחרר מכלאו. אבל כמו ק` בטירה הוא אינו מוותר ה- 318-22 PSJ הזה, אף שהוא מנותק ממערכת השמש, הוא מאיר בחושך הגדול שסביב. בנגוד לפרומיתאוס הוא לא גנב את האור, הוא מאיר באור עצמי. בזכות האור  שלו, אפשר להבחין בו. "אנחנו זקוקים לאור כדי לראות את האור" (עמנואל לוינס). הוא מיחידי הסגולה שמסוגלים לעשות זאת. לפחות עד כה לא גילה האדם רבים  שכמותו. אבל לא לעולם חוסן, הוא מאיר בזכות גילו הצעיר. התינוק הזה הוא בן 12 מיליון שנה בלבד, ועדיין  זוכר את לידתו, זוכר את פרץ האור הגדול ואוצר אותו בתוכו. לא, לא צריך להזכיר לו, בזכות הזכרון ההוא של לידתו הוא מפיץ אור מהתקופה שבה נוצר,  וגם הילה, חום, זכר לרחם מוצאו. אף שסמני החום עמומים, הם שם, אפשר להרגיש אותם סביבו. עמומים, אמרתי. הוא לא מאיר כמו שמש, כמו ירח, כמו משוגע. החום שלו עמום, אנושי שכמותו, אפשר לעמוד בפניו בלי לחטוף כוויה, אפשר לראות אותו. אקזופרי היה צריך לאמץ אותו, לתתו מתנה
לדף הרשומה

שני שירי גדר

ל - ד.מ.ה "גָּדֵר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא" איכה ג`, ז`   מִבַּעַד מִבַּעַד לְאַלְפֵי מִלִּים מִבַּעַד לְאֶגְלֵי הַזֵּעָה, שֶׁנִּסְחֲטוּ מֵהַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן שֶׁלְּךָ. מִבַּעַד לַעֲנָנִים וְלַגֶּשֶׁם שֶׁהָיוּ וּמִבַּעַד לַחֹם שֶׁיָבֹא. מִבַּעַד לְקִילוֹמֶטְרִים שֶׁבֵּינַינוּ מִבַּעַד לֶהָרִים סָבִיב מִבַּעַד לִשְׁאוֹן הַמַּטְבֵּעַ הַמְּסַחְרֵר שֶׁלְּךָ מִבַּעַד לַשִּׁגְרָה שֶׁלִּי וּמִבַּעַד לְלֹא שִׁגְרָה שֶׁלְּךָ מִבַּעַד לַחֲלוֹמוֹת וְהַזָיוֹת מִבַּעַד לַשֵּׁינָה הַדְּפוּקָה   אֲנִי קוֹרַעַת , קוֹרַעַת מִבַּעַד לִקְרֹא אוֹתְךָ   עוֹרֵב קוֹרֵא     שָׁמַעְתִּי אָמָּן וִידֵיאוֹ   שָׁמַעְתִּי אָמָּן וִידֵיאוֹ צָעִיר גַיא בֶּן נֵר שְׁמוֹ מֵעִיד: שֶׁהַמִּגְבָּלוֹת שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ הֶעֱמִיקוּ אֶת מְקוֹרוֹת הַשְׁרָאָתוֹ.   בְּ"פְּסִיכוֹ" הִיצְ`קוֹק  הֶרְאָה בַּמִּקְלַחַת רַק תַּ`פָּנִים וְתַ`כְּתֵפַיִים  שֶׁל גָ`אנֶט לִי. בִּגְלַל הַצֶּנְזוּרָה הַשְּׁאַָר הֻסְתַּר   צִנְזַרְתִּי אֶת עַצְמִי גָּזַרְתִּי, צִמְצַּמְתִּי, כִּוַּצְתִּי  מִתַּחַת לָעוֹר דָּחַסְתִּי אוֹתְךָ לִפְעִימוֹת הָעוֹרְקִים.   שְׁ... אַל תַּפְרִיעוּ לִי שֶׁקֶט, עוֹלָם! אֲנִי מְחַכָּה לְהַשְׁרָאָה אֲנִי מְחַכָּה לִרְאוֹת אֵיךְ אַתָּה מִתְדַּפֵּק עַל קִירוֹת עוֹרְקִים, מֵת לַצֵאת פּוֹרֵץ גְּבוּלוֹת, לִהְיוֹת לִי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ         ובצלומים , מלמעלה למטה, גדרות מסוג אחר, חומותיה של חיווה, וגדר בית קברות בדרך, אוזבקיסטאן   כתבה וצלמה: באבא יאגה   (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה  
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת