00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אז למה לי אהבה עכשיו

אמרתי לה שאני רוצה אותה, היא שאלה למה אני מתכוון עניתי לה "אני רוצה אותך בכל מובן אפשרי".

 

הכרנו באתר התכתבויות, מסוג האתרים שנכנסים לא מתוך בחירה אלא מתוך דחף לא להיות לבד, להיות מוקף בשמות כחולים ואדומים מכל המקומות מכל הסוגים. אתה מעין דייג הזורק מליון פיתיונות על מנת לתפוס דג שאולי למשך כמה דקות לא ישאיר אותך לבד עם המחשבות שלך. אתה כותב "מה נשמע?" ומוצא את עצמך אחרי שעה מדבר עם זר מוחלט. הרגשה הממכרת ככ לאדם גורמת לך לא לחשוב בהיגיו, מה כבר יכול לצאת מזה. היא רוצה ללכת אבל אתה עושה הכל כדי להשאיר אותה איתך, לעוד כמה דקות,לעוד כמה שניות, מרגיש שהיא גם בעניין ועוברים למדיה אחרת, הווצאפ.

 

הווצאפ שינתה את חיינו, לא עוד SMS משעממים, הכל מפוצץ באימוג'י , קיצורים ותמונות פרופיל. אז ראיתי אותה , תמונה קטנה וחמודה שלה , מחייכת…. מה כבר היה לראות ולהבין מתמונה אחת קטנה , לא מפוקסת , כלום. השעות עברו ואיתם השיחות, גיליתי בן אדם טוב , מעניין , שונה מכל אחד שהכרתי. משהו מרענן בנוף המוזר של ת"א.

 

בפיזיקה יש חוק האומר ששני הפכים נמשכים, לדעתי זה עובד בחיים האמתיים. היא בחורה דתיה לשעבר אני חילוני כבד, בחורה ממקום דתי בעיר הגדולה ואיש צבא שלא חשב שימצא את עצמו בלב ליבה של ת"א(או בצבא בכלל). לא חשבתי שאני אהיה בצבא בגיל הזה, בתור ילד בן 18 , ילד טוב, חנון ותמים לא חשב יותר מיד. ההצעה של לימודים ואז צבא קסמה לי , החלום של  קצין ומהנדס ( היו צריכים רק להוסיף ג'נטלמן) נשמע טוב על כתב. מפה לשם אני מוצא את עצמי בגיל 18 סטודנט מן המניין מוקף באנשים בני 25+.
זקנים עם זיפים, סיפורי צבא ופייסלים ובחורות הכי יפות בארץ שלא שמות זין על צעירים בני 19 .

אני תמיד מוצא את עצמי בסביבה שונה, צעיר בין מבוגרים ובוגר בין ילדים.

 

ההודעות עברו לשיחות, שעות על גבי שעות ולא יכולתי לזכור על מה דיברנו או למה, רק זוכר את אותה התחושה של אופוריה, שקט , שלווה עם אדם שמכיר אותך . דיברנו על הכל, על טונה בים, מצב החסה בשטחים,תיקון מקררים, אהבה, קשרים . אבל שום דבר לא יכול להיות מושלם, אמרת שאת לא יודעת, אמרת שאין לך מושג , אמרת לא לפתח ציפיות… אני כמו גיבור עם לב מקרח אמרתי "אין בעיה בובה, קטן עליי".

 

התקשרתי אליך, דיברתי על להפגש, היססת.. לא ידעת מה יקרה, לאן זה יוביל.. אמרת שאת ביישנית, פוחדת מכל העולם . אני , הגבר עם הלב הקר, אמרתי לא נורא, מילא לא אתאהב בך, לא הטעם שלי..אל תחשבי יותר מידי, זרמי עם הרגע.

השיחות נמשכו, קבענו התקשרת עם אותו תירוץ..   לקחתי חברה והלכנו לאכול , המבוגר חלומי במקום מטורף , שכחתי ממך.. חשבתי רק על אותה קציצה חלומית עם צ'יפס . באמצע הביס השלישי שלחת הודעה "איפה אתה? האם אתה עדיין הולך למקום שדיברת עליו? בוא נפגש" . ליבי הלם , לא הייתי מוכן, כולי לבוש מדים , הדבר האחרון ללבוש כפוגשים פעם ראשונה מישהי כמוך.

 

נפגשנו, היה קליק, צחקנו, ישנו על הספסל כמו ילדים של פעם, בלי טלפונים, שיחה קלילקה ומהנה.

מפה לשם עברו השעות, הייתי צריך ללכת, הבאתי לך חיבוק וקבענו להפגש . רק הזכרת לי דבר אחד שאני לא אפתח ציפיות כי כנראה אני אפגע ואני  כמו גיבור עם לב מקרח אמרתי "אין בעיה בובה, קטן עליי".

 

השיחות המשיכו, ההודעות זרמו. שברנו שיאים , שיחות ארוכות , 3 פעמים ביום כמו סם. מחכה שתסיימי לעבוד שאני אוכל להתקשר אלייך טיפה להציק לך ,לשמוע את קולך, את השטויות שלך.

 

מפה לשם קבענו להפגש שנית, ישנו ואכלנו , אמרתי לך שאת יפה למרות שאת אמרת שהלק נהרס לך ושאני לא אסתכל לך על האצבעות. דיברנו על דת , צבא, חיים, הכל בקלילות וכיף. ישבנו ליד המזרקה , הדבר הכי טהור שיש. אחרי שעה אמרתי נלך, ליוויתי אותך הביתה , גרת רבע שעה הליכה , אמרתי שטויות, את שווה את זה. ניסיתי להחזיק לך את היד אבל התחמקת, חשבתי עדיין ביישנית. הגענו לבניין שלך, לא הרגשתי את "הניצוצות" וכמו חמור נתתי לך נשיקה בלחי. אמרת ליל"ט וברחת הביתה ואני כמו חמור עמדתי עשר דקות באותו מקום בחשיבה שאולי לחזור ולתת לה נשיקה.  המח לא חשב בצורה ישרה אז הוחלט ללכת לישון.

פספסתי את האוטובוס חזרה, מצאתי את עצמי מטייל ברחובות ת"א באמצע הלילה , אבוד. מפה לשם מצאתי את דרכי חזרה , חבל שזה לא עובד ככה עם הלב.

 

זהו! חשבתי שבפעם הבאה שאני איתה אני אהיה מספיק גבר ואנשק אותה. שוב אותן שיחות ממכרות אל תוך הלילה, הודעות על גבי הודעות , יותר מכל אנשי הקשר אצלי יחד. כל השבוע לא היית זמינה , תמיד יוצאת , חברות, פאבים יחסית לבחורה ביישנית הפתעת אותי.

נפגשנו ביום ראשון, עוד לפני כן סיפרתי לך כמה לחוץ הייתי בגלל התפקיד החדש שאני אמור לבחור, לא ישנתי לילות ורק איתך הלחץ היה עובר,  ישבנו, אכלנו, החזקתי לך את היד , היה שביב של תקווה שאולי ה"לא יודעת" נעלם או נשכח. עברנו אל המקום הקבוע, הספסל. באותו נוהל ישבנו, צחקנו, חיבקתי אותך, ניסיתי לנשק אותך אבל קיבלתי את הלחי.

כמו מטומטם פתחתי שיחה שלא הייתי צריך, אמרתי לאן את חושבת שזה מתקדם אני ידעתי את התשובה , אותה הבטחה שנתתי לך ושברתי אותה , חשבתי אולי זה השתנה, מסתבר שלא.

היית יותר בטוחה במה שאת רוצה "הלא יודעת" הפך ל-לא, את לא רוצה אהבה, לא רוצה משהו קליל, רק רוצה מישהו שתוכלי לדבר איתו. זה הזכיר לי את הסצנה האחרונה מ"מועדון קרב" טיילר ומריה צופים בהרס עם המשפט החזק “You met me at a very strange time in my life.” אני רק רואה את ההרסו  בלי אותו בן אדם שפגש אותי בתקופה המוזרה הזאת...

טענת  שעדיף שזה יגמר כי אני יפגע ואת מכירה את התסריט מראש.

אמרתי לך "אוקיי אוקיי" רק בלי הגיטרות בסוף.

הגענו לתחנה שלך, האוטובוס הגיע ואת קפצת לתוכו ישר.. ואני נותרתי בתחנה עומד, אני עם עצמי .. מלא מחשבות.. עם חור בלב. אותו לב קרח שהבטחתי לך שלא יימס בשבילך, נשבר לרסיסים.

מזל שדודי גר ליד , הגעתי אליו עם דמעות בעיניים, ישבתי וסיפרתי לו הכל. הוא לא אמר דבר רק הלך למטבח עם בקבוק קוניאק וכוס ריקה , הניח על השולחן ואמר "יהיה בסדר חבר" והלך לישון.

 

אחרי כמה כוסיות, הכאב נהיה פחות חד , התקשרתי אליך, לא יודע למה, אולי לנסות להציל משהו , או לשנות כיוון למשהו פיזי נטו. אמרתי לך " שום דבר לא השתנה, המצב נשאר כמו שהוא" אמרת בסדר והלכת לישון.. שום דבר לא השתנה, רק הכאב נהיה יותר חד. הקוניאק לא הרדים אותי , רק גרם לבהות בקיר ולטייל בעולם המחשבות.

 

למחרת לא התקשרתי אליך , לא שלחתי הודעה, ניסיתי למחוק אותך , אך במקום חשבתי עליך רבות והחלטתי לנתק מגע.. אולי הזמן ירפא את הכאב…

מזל שיש נגדים טובים, אחרי שיחה עם אחד מהם, הכל היה פשוט, הכל היה נקי.. הפרתי את הכלל הכי חשוב שלימדתי אותך "לא לחשוב יותר מידי, לחשוב את הרגע" . הכאב דעך יחד עם המחשבות עליך.. אבל החור נשאר אותו חור, מחכה למשהו שיאטום אותו , שלא תיכנס אליו אף אחד .

 

בחמישי שלחתי לה הודעה , לא יודע למה. הרגשתי צורך והיא גם לא הבינה.. קבענו שלא חושבים יותר מידי .. אותו כלל מטופש אבל יעיל.

 

עם אסף אבידן ברקע, מנסה לשפוך את הכל על מסמך וירטואלי לפנות בוקר, בתקווה שאולי משהו ישתנה או לפחות לא יחמיר.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל frozen3 אלא אם צויין אחרת