00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ערימה של מכתבי תודה

משפחתי העבירה ערימה מכובדת מאוד של חפצים ומסמכים מהמחסן אל הבית: חלק לזרוק, חלק לשמור, חלק לא זכרנו שקיים. את הדברים שלי אני ממיינת כל פעם קצת. הרוב נזרק, בעיקר בגלל מחסור באותה התחושה שגרמה לי לשמור את הדברים האלו מלכתחילה. תמונות אולי לא זורקים אף פעם, אבל פתקים ישנים? מסמכים לא רלוונטיים? שרבוטים? סיכומים מבית הספר? מחברות ישנות? תעודות אחריות ודיסקטים? למה? דברים כאלו בדיוק הם אלו שנשמרים בתחושה של: "אני עוד אצטרך את זה יום אחד" או: "זו מזכרת ממשהו חד פעמי". החיים הם תצריף של חד פעמיות, אבל קל יותר בלב (וגם בארון) להתייחס אליהם כאל תמונה אחת שלמה.

***

פתאום הבחנתי בטיוטה של מכתב תודה שכתבתי למפקדת שלי מהקורס. אהבתי אותה מאוד, אני זוכרת, אבל דווקא המכתב הזה גרם לי להיזכר בשריטה הזו שלי להודות לכולם. קשה לי עם פרידות, יש בהן סופיות מאוד גדולה, ואם יש לי אפשרות לדחות את הקץ אני כותבת מכתב, או אומרת תודה. כדי שלפחות יגמר מתוק. 

***

אני מניחה שבנימה זו אני נפרדת. האמת, שלא תיכננתי, אבל ב23 וחצי הגיע הזמן להיפרד ממקום שמלווה אותי כבר שמונה שנים. אני מפסיקה לכתוב כאן אבל לא אפסיק לכתוב לעולם, זה מה שמסמן לי את הדרך. את הפוסטים הישנים אשמור לעצמי, אלמד מהם, ואחזיר אותם למקומם הטבעי - לראש, למגירה, ללב. 

***

לסיום, לא שיר, לא ציטוט, ולא תמונה.
פשוט תודה.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל האגוש אלא אם צויין אחרת