00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"תעופה" נמצאו 6 פוסטים

נחיתת רכב חלל על כוכב שביט

לפני 10 שנים נשלחה הגשושית "רוזטה" אל כוכב השביט 67P, והיום קצת אחרי השעה שש בערב נחתה עליה הנחתת "פילה", שהשתחררה הבוקר מהגשושית. זו פעם ראשונה שגוף מעשה ידי אדם נוחת על כוכב שביט. מאז הפרידה מהגשושית נסעה הנחתת במשך שבע שעות עד לנחיתה. הנחיתה עצמה היתה לא פשוטה כי פני השטח של השביט אינם חלקים, אלא מלאים סלעים ומכתשים. במהלך שהותה על כוכב השביט, פילה תצלם תמונות ותיקח דגימות מקרקעיתו. עלות הפרוייקט מיליארד יורו. לוגו גוגל בכל העולם הוא אנימציה המתארת את הנחתת בדרכה אל השביט. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

60 שנה להולדת אילן רמון

  אילן רמון נולד ברמת גן, וכשהיה בן 8 עברה משפחתו לבאר שבע. בגיל 18 התגייס לצבא והתקבל לקורס טיס, אותו עזב לאחר 8 חודשים. במלחמת יום כיפור שירת ביחידת לוחמה אלקטרונית, ולאחר מכן חזר לקורס טיס, אותו סיים בשנת 1974, כחניך מצטיין במגמת קרב. רמון שירת כטייס קרב וטס במטוסי מיראז` 3 וסקייהוק, וב- 1980 נסע לארה"ב, כדי ללמוד איך להטיס F16. ב- 1981 השתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק, כצעיר הטייסים, וטס אחרון במבנה התקיפה, המקום המסוכן ביותר. שנה לאחר מכן השתתף במלחמת לבנון. באותה שנה התנגש מטוסו במטוס F16A אחר, שני המטוסים התרסקו, ורמון הצליח לנטוש בהצלחה. ב- 1983 החל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים באוניברסיטת תל אביב, ועם תום לימודיו הצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא. ב- 1988 חזר לחיל האוויר והתמנה לסגן מפקד טייסת מטוסי פנטום. שנתיים מאוחר יותר התמנה למפקד על טייסת F16, ושנתיים לאחר מכן - לראש ענף מטוסים במטה חיל האוויר. ב- 1994 קודם לדרגת אלוף משנה ולתפקיד ראש מחלקת אמצעי לחימה, בו שירת שלוש שנים. ב- 1995 נחתם הסכם בין ישראל לארה"ב בדבר שילוב ישראלי בטיסה לחלל של נאס"א. ב- 1997 בחר חיל האוויר, לבקשת סוכנות החלל הישראלית, באילן רמון. שנה לאחר מכן עבר רמון עם אשתו וארבעת ילדיו אל מתקן האימונים לאסטרונאוטים בארה"ב. אחת ממשימותיו במעבורת STS107 (קולומביה), היתה ניסוי אבק, שתוכנן כדי לחקור איך משפיעות סופות אבק על המזרח התיכון. המעבורת קולומביה שוגרה ב- 16 בינואר 2003 ממרכז החלל קנדי, למשימה בת 16 ימים. ב- 1 בפברואר 2003, התפרקה המעבורת בחזרתה לאטמוספירה עקב תקלה שקרתה כבר בשיגור, וכל נוסעיה, ביניהם רמון, נספו. גופתו זוהתה חמישה ימים מאוחר יותר והובאה ארצה לאחר חמישה ימים נוספים. עם הגעת הארון נערך טקס ממלכתי לזכרו ולמחרת נקבר רמון בבית העלמין בנהלל. לאחר מותו עוטר רמון באות כבוד מיוחד מהרמטכ"ל ובמדליית הכבוד החללית של הקונגרס האמריקאי. על שמו נקראים רחובות, בתי ספר, תוכניות לימודים, כנסים לחקר החלל, וכן הרים במאדים ומכתשים על הירח. רמון הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. בנו, אסף, התגייס גם הוא לקורס טיס, ונהרג בעת אימון 6 שנים לאחר מות אביו. לוגו גוגל ישראל נראה כחלון חללית, שלצידו יושב אילן רמון וכותב ביומנו.
לדף הרשומה

216 שנה לצניחה הראשונה

אנדרה ז`אק גרנרין נולד בפריז ב- 1768. הוא למד פיסיקה ואז התגייס לצבא הצרפתי. במהלך המלחמות הנפוליאוניות נשבה על-ידי הכוחות הבריטיים, והועבר לאוסטרים, שכלאו אותו במצודה בבודה שבהונגריה למשך 3 שנים. גרנרין היה הראשון שהשתמש בהתנגדות האוויר, כדי להאט עצם שנופל מגובה רב. הוא אמנם לא הצליח לברוח ממקום שביו, אך לאחר שחרורו בנה מצנח מבד קנווס עגול בקוטר 7 מ`, עם 36 צלעות וחבלים. ב- 22 באוקטובר 1797 ביצע גרנרין את ניסוי הצניחה המוצלח הראשון בעולם בפארק מונסו בפריז, מגובה של 975 מ` (אליו הגיע בעזרת בלון מנופח במימן).  לוגו גוגל בכל העולם הוא סרטון אינטראקטיבי המציג את צניחתו של גרנרין (אפשר לתפעל עם העכבר).
לדף הרשומה

100 שנה לטיסה הרציפה הראשונה מעל הים התיכון

קצת לפני מלחמת העולם הראשונה החלו טייסים ממדינות שונות להתחרות בטווחי הטיסה הארוכים ביותר מעל הים התיכון. המשתתפים העיקריים היו הצרפתים והמצרים, וחלקם נספו בהתרסקויות בים התיכון. ב- 23 בספטמבר 1913 רולאן גארוס היה הטייס הראשון שחצה את הים התיכון - 729 ק"מ מסן רפאל שבצרפת אל ביזרטה שבטוניס. הטיסה נמשכה7 שעות ו- 53 דקות.  התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

115 שנה להולדת אמיליה ארהארט

אמליה מארי ארהארט נולדה באצ'יסון, קנזס בבית סבה מצד אמה, שהיה שופט פדרלי לשעבר ומנכבדי העיר. סבה וסבתה לא היו מרוצים מהדרך בה גידלו הוריה אותה ואת אחותה הצעירה ממנה, מיוריאל, שנהגו לשחק בחוץ, להחליק במזחלות ולצוד חולדות, ומהעובדה שהרשו להן ללבוש מכנסיים. כשהיתה בת 12 קודם האב בעבודתו, וההורים עברו לדה-מוין, איוווה, כשהם משאירים את אמליה ומיוריאל אצל הסבים. כעבור חמש שנים פוטר האב עקב שתיה מופרזת, והחל להתגלגל בין עבודות. באותה תקופה מתה סבתה, והבית ותכולתו הועמדו למכירה פומבית - אירוע שמאוחר יותר הגדירה ארהארט כ"קץ הילדות". האם עברה עם שתי הבנות לשיקגו ואמליה סיימה שם תיכון. היא שמרה גזרי עיתונים ובהם כתבות על נשים שהצליחו במקצועות גבריים, כמו בימוי סרטים, עריכת דין, פרסום והנדסת מכונות. בחורף 1917 ביקרה את אחותה בטורונטו, וראתה את פצועי מלחמת העולם הראשונה שחזרו לעיר. היא עברה הכשרה כעוזרת אחות בצלב האדום, והחלה להתנדב בבית החולים הצבאי ספדינה בטורונטו. שנה מאוחר יותר הגיעה מגיפת השפעת שקטלה מיליונים ברחבי העולם לטורונטו. גם ארהארט נדבקה, והפכה למטופלת בבית החולים בו עבדה. היא סבלה מפגיעה בריאות ובסינוסים, והסיבוכים של הסינוסיטיס, שכללו כאבי ראש חוזרים ונשנים, ליוו אותה כל חייה.  ב- 1919 החלה ארהארט ללמוד באוניברסיטת קולומביה, אך עזבה בתום שנת לימודים אחת, כדי להיות עם הוריה שהתאחדו ב קליפורניה . באותה שנה הלכה יחד עם אביה לתערוכת טיסות ראווה ב לונג ביץ' , ולמחרת התנסתה בטיסה בת עשר דקות. לאחר טיסה זו החליטה ללמוד לטוס. היא עבדה במגוון עבודות, ביניהן כצלמת, קצרנית בחברת טלגרף ונהגת משאית, וחסכה 1000 דולר. שיעור הטיסה הראשון של ארהארט התקיים בשדה התעופה קינר ליד לונג ביץ', אליו נסעה באוטובוס ואז הלכה עוד 6 ק"מ. מדריכתה הייתה חלוצת התעופה אניטה סנוּק, ושישה חודשים לאחר מכן קנתה ארהארט  מטוס דו כנפי , אותו כינתה בשם "קָנֵרִי". ב22 באוקטובר 1922, הטיסה ארהארט את המטוס לגובה של כ-4300 מ', וקבעה שיא עולמי חדש לנשים. ארהארט היתה האשה ה- 22 שהוציאה רישיון טיס (ב- 1923) במסגרת האיחוד הבינלאומי לאווירונאוטיקה.  ארהארט השקיעה כספים בבניית נמל תעופה בבוסטון ובממטוסים מסוג קינר, שגם עזרה בשיווקם ובעידוד נשים טייסות.
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת