00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ציור" נמצאו 21 פוסטים

103 שנה להולדת אמריטה שר גיל

אמריטה שר גיל נולדה בבודפשט שבהונגריה. אביה, אומראו סינג שר גיל מג`יתיה, היה חוקר שפות סיקי ואמה, מרי אנטואנט גוטסמן, היתה זמרת אופרה יהודיה. לאמריטה היתה אחות צעירה ממנה, אינדירה סאנדראם, שבנה, ויואן סאנדראם, הוא אמן הודי מפורסם. בגיל 8 עברה עם משפחתה לעיר שימלה שבהודו, והחלה ללמוד לנגן בפסנתר ובכינור. יחד עם אחותה אינדירה , החלה להופיע בקונצרטים. אמריטה החלה ללמוד ציור בגיל 8, ובגיל 11 נסעה לאיטליה עם אימה, בעקבות אמן איטלקי, אותו הכירה בשימלה, והחלה ללמוד בפירנצה בבית ספר לאמנות סנטה אנונציאטה. עוד באותה שנה חזרה אמריטה להודו, אך בינתיים הספיקה להתוודע לעבודותיהם של הציירים האיטלקיים המפורסמים. בגיל 16 נסעה עם אמה לפריז ללמוד אמנות. היא התקבלה ללימודים בבית הספר הלאומי לאמנויות יפות, והחלה להסתובב בחוגי הבוהמה הפריזאית. ב- 1932 ציירה את ציורה המפורסם הראשון " נערות צעירות ", ושנה מאוחר יותר התקבלה כשותפה הצעירה ביותר בגרנד סלון הפריזאי. ב- 1934 חזרה להודו, והחלה לחקור את האמנות ההודית, ובעיקר שני סגנונות מסורתיים - מוגהל ופאהארי. ב- 1935 פגשה את העיתונאי האנגלי, מלקולם מגרידג`, שהיה למאהב שלה, וסידר לה עבודה ככתבת במגזין ההודי "The Calcutta Statesman". אחד הציורים המפורסמים שלה הוא דיוקן שלו, ומוצג כיום במוזיאון הלאומי לאמנות בניו דלהי.ב- 1937 ביקרה במערות אג`נטה, ובהשפעת הציורים שראתה בהם, ציירה את הטרילוגיה המפורסמת שלה, " חדר הכלה ", "ברהמצ`רים", ו" כפריים מדרום הודו הולכים לשוק ". ב- 1938 נישאה לבן דודה, ד"ר ויקטור איגן, וגרה איתו בסאראיה, שבגוראקפור, אוטר פראדש. באותה תקופה ציירה ציורים רבים שנושאיהם היו לקוחים מהחיים בהודו הכפרית. שר גיל נמשכה לחיי הכפר השלווים ולהודים הכפריים. למרות שמשפחתה היתה קשורה לראג` הבריטי, היא הביעה תמיכה במפלגת הקונגרס של נהרו, שהגיע לבקר אותה בסאראיה ב- 1940. יחד עם בעלה עברה לעיר לאהור (אז בהודו, היום בפקיסטן), בירת האמנות והתרבות ההודית, והרבתה לצייר נשים וגברים, שעם חלקם ניהלה רומנים. אמריטה שר גיל מתה בגיל 28 בלאהור (אז בהודו, היום בפקיסטן), לאחר מחלה קצרה ומסתורית, ימים ספורים לפני פתיחת תערוכה גדולה של ציוריה. אמה האשימה את בעלה ברציחתה, אך מכיוון שבריטניה הכריזה מלחמה על הונגריה יום למחרת, נשלח ויקטור איגן
לדף הרשומה

200 שנה להולדת טאראס שבצ`נקו

טאראס שבצ`נקו נולד בכפר ליד קייב. אביו היה איכר שחכר אדמות מבעל אחוזה מקומי. אמו מתה כשהיה בן 9, ואביו התחתן כמעט מיד. בשל יחסה הגרוע של אמו החורגת, נותר בהשגחת אחותו. שנתיים מאוחר יותר מת גם אביו, וטאראס החל לעבוד כמשרת אצל בעל האחוזה. כאשר הבחין בכשרון הציור של הילד, אישר לו בעל האחוזה ללמוד ציור בוילנה ובהמשך בסנט פטרסבורג. כשהיה בן 22 למד אצל אמן אוקראיני שהיה חבר של ציירים רוסיים מפורסמים, ביניהם קארל ברולוב ו-ואסילי ז`וקובסקי, והם ניסו לעזור לשבצ`נקו להשתחרר ממשרתו כמשרת: ברולוב צייר את ז`וקובסקי, הציור נמכר ב- 2500 רובל, והכסף הועבר לבעל האחוזה תמורת שחרורו של שבצ`נקו מהחוזה. באותה שנה, 1838, החל שבצ`נקו ללמוד באקדמיה לציור בסנט פטרסבורג. 
לדף הרשומה

117 שנה להולדת אלפרדו וולפי

  אלפרדו וולפי נולד בלוקה שבאיטליה, וכשהיה בן שנתיים היגרו הוריו לסאו פאולו שבברזיל. כבר בגיל 12 למד בעצמו לצייר ציורים בסגנון נטורליסטי. ציוריו הראשונים דמו לציורים אקספרסוניסטיים (ובעיקר הושפעו מצייר הנוף הברזילאי דה פיורי). בהמשך פיתח וולפי סגנון ייחודי יותר, המשתמש בצורות אבסטרקטיות, ועבר מציור בשמן לטמפרה. הוא החל לצייר חזיתות של בתים באופן מסוגנן וצבעוני, ובשנות השישים פיתח את סמלו המסחרי "בנדריניאס", דגלים קטנים, שמקורם בפולקלור הברזילאי (זהו סמל החגיגות המכונות "פֶסטה ג`וניניה", המתרחשות ביוני מדי שנה). וולפי השתמש בתבנית הדגלים הקטנים כדי להדגים צירופי צבעים וקומפוזיציות מאוזנות. הוא הפך לידוע בקנה מידה לאומי כשהשתתף בביאנלה השניה בסאו פאולו וזכה בפרס הצייר הברזילאי הטוב ביותר (אותו חלק עם הצייר די קוולקנטי, שזלזל בעבודתו של וולפי, וכינה אותו "צייר דגלים"). וולפי מת בגיל 92 בסאו פאולו. לוגו גוגל ברזיל מורכב מדגלונים צבעוניים. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

150 שנה להולדת הנרי ון דה וולדה

הנרי קלמנס ון דה וולדה נולד באנטוורפן שבבלגיה ולמד באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות שבעיר. בהמשך עבר לפאריז והמשיך שם את לימודיו. כצייר צעיר הושפע מפול סיניאק ומז`ורז` סרה ואימץ סגנון נאו-אימפרסיוניסטי, המכונה פואנטליזם (ציור בנקודות). ב- 1889 נהיה חבר בקבוצת האמנים הבלגיים "ה- 20". ון דה וולדה הושפע רבות מווינסנט ואן גוך, לאחר שהאמן המפורסם הציג באחת התערוכות השנתיות של "ה- 20". שלוש שנים מאוחר יותר זנח את הציור, והחל להקדיש את זמנו לעיצוב פנים (צורפות זהב וכסף, קדרות וחרסינה, עיצוב אופנה, שטיחים ובדים). ביתו, "בלומנוורט", בעיר אוקל, היה התנסותו הראשונה באדריכלות, ובעיצובו הושפע רבות מהתנועה האמריקאית-בריטית, Arts and Crafts. ב- 1895 עיצב חללים ורהיטים עבור הגלריה המשפיעה של סמואל בינג בפאריז, שבביתן שלו ביריד העולמי שנערך בפאריז ב- 1900, הוצגו עבודות נוספות של ון דה וולדה. עוד הושפע סגנונו מעבודותיהם של ויליאם מוריס וג`ון רסקין, ו-ון דה וולדה היה מראשוני המעצבים ששילבו קווים מעוגלים ביצירותיהם. ב- 1899 התיישב בוויימאר שבגרמניה וייסד את בית הספר לאומנויות בחסותו של הדוכס הגדול של וויימאר. מאוחר יותר הפך בית הספר לבאוהאוס, בניהולו של האדריכל וולטר גרופיוס, שוון דה וולדה המליץ עליו לתפקיד. ון דה וולדה נאלץ לעזוב את וויימאר במלחמת העולם הראשונה, בגלל שהיה אזרח זר, ולכן חזר לבלגיה. מאוחר יותר חי בשווייץ ובהולנד, שם תכנן את מוזיאון קרולר-מילר באוטרלו. ב- 1925 התמנה לפרופסור במכון לתולדות האמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטת גנט שבבלגיה, והרצה על אומנות שימושית ועל אדריכלות עד 1936. הוא היה מעורב בהקמת בית הספר "לה קמברה" לאדריכלות ולאמנות חזותית בבריסל. ב- 1936 החל לתכנן את בניין הספריה באוניברסיטת גנט, שביצועו יצא לפועל רק לאחר מלחמת העולם השניה, וכן תכנן את בית החולים האוניברסיטאי.  הנרי ון דה וולדה מת בגיל 94 בציריך.  בלוגו גוגל בלגיה , גרמניה, הולנד ושוויץ האותיות הן חלק ממבחר עבודותיו של ון דה וולדה. ה- l הוא בניין הספריה באוניברסיטת גנט.  התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

366 להולדת מריה סיבילה מריאן

אנה מריה סיבילה מריאן נולדה בפרנקפורט, אז חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. אביה, שהיה חרט ומוציא לאור, מת כשהיתה בת 3, ואמה נישאה לצייר דיוקנאות בשם יאקוב מרל, שעודד את בתו החורגת לצייר ולרשום. כשהיתה בת 13, ציירה לראשונה דימויים של חרקים וצמחים על פי מה שמצאה בגינה. היא אספה זחלים ופרפרים והתלהבה במיוחד מזחלים של טוואי המשי. כשהיתה בת 18 התחתנה עם שולייתו של אביה החורג, יוהאן אנדראס גראף מנירנברג. שנתיים מאוחר יותר נולדה בתה הראשונה, יוהאנה הלנה, והמשפחה עברה לנירנברג. מריאן המשיכה לצייר על קלף ועל פשתן ואף יצרה עיצובים לריקמה. היא לימדה ציור את בנותיהן הרווקות של המשפחות האמידות בעיר, וכך כלכלה את משפחתה. בבתיהן של נערות אלה ניתנה לה הזדמנות להתוודע לגנים הגדולים והמתוחזקים היטב, ולצייר את החי והצומח שמצאה שם.  לאחר מספר שנים עברה המשפחה לאמסטרדם, שם התוודעה מריאן ל אוספיהם הזואולגים והבוטנים של ראש העיר, מזכיר העיריה ונכבדים נוספים.  ב- 1699 מימנה עיריית אמסטרדם את נסיעתה של מריאן לסורינאם שבדרום אמריקה, יחד עם בתה הצעירה, דורותיאה מריה, מעשה שנחשב יוצא דופן, מכיוון שהיתה אישה. מריאן עבדה במשך שנתיים בסורינאם, שמאוחר יותר נודעה כגינאה הבריטית, ההולנדית והצרפתית. היא טיילה במושבה וציירה את החי והצומח המקומי. היא ביקרה את יחסם של המתיישבים ההולנדים אל הילידים ואל העבדים השחורים. היא תיעדה שמות מקומיים ילידיים לצמחים ותיארה את שימושיהם בידי האוכלוסיה המקומית. ב- 1701 חלתה במלריה ונאלצה לשוב להולנד. בשובה להולנד מכרה מינים שאספה והוציאה לאור אוסף של תחריטים של החי והצומח בסורינאם. ב- 1705 הוציאה לאור ספר, " Metamorphosis Insectorum Surinamensium ",  על החרקים בסורינאם.   ב- 1715 סבלה מריאן משבץ מוחי והפכה משותקת חלקית. היא המשיכה בעבודתה, אך המחלה השפיעה על יכולתה לעבוד. היא מתה באמסטרדם שנתיים מאוחר יותר בהיותה בת 70, ובתה דורותיאה מריה הוציאה לאור אוסף מיצירותיה לאחר מותה. כמה מעבודותיה ניתן לראות כאן . ייחודן של עבודותיה נובע מהעובדה שעד למחקריה של מריאן, חרקים נחשבו ליצורי השטן שנוצרו מבוץ, ומעגל חייהם לא היה ידוע. מכיוון שעבודותיה פורסמו בגרמנית, הן זכו להתעלמות, כי שפת המדע היתה אז לטינית. מעט לפני מותה, צפה הצאר הרוסי פיוטר הגדול
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת