00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ספרות" נמצאו 59 פוסטים

80 שנה להולדת ז`ורז` פרק

ז`ורז` פרק נולד בפריז. הוריו היו יהודים מפולין, ואביו, שהיה קרוב משפחה של הסופר י"ל פרץ, נהרג בשורות ליגיון הזרים הצרפתי ב- 1940. לאחר מות אביו, נשלח הילד ז`ורז` לקרובי משפחה של אביו בחלק של צרפת שהיה תחת שלטון וישי, ואמו, שנותרה בפריז, נרצחה באושוויץ ב- 1943. לאחר המלחמה חזר לפריז, וגר עם דודתו. פרק למד בסורבון היסטוריה וסוציולוגיה, והחל לכתוב ביקורות ומאמרים לכתבי עת ספרותיים. ב- 1958 התגייס לצבא,  והשתחרר כעבור שנה. פרק נשא לאישה את פולט פטרס, ונסע עימה לתוניסיה, שם עבדה כמורה. כעבור שנה חזרו לצרפת, ופרק החל לעבוד בארכיון של מעבדה רפואית, עבודה שהשפיע על סגנון כתיבתו. בשנות ה- 60 כתב תסכיתי רדיו ותסריטים לקולנוע, והמשיך לעבוד במעבדה עד 1978. ב- 1965 כתב את הרומן הראשון שלו, "הדברים", עליו זכה בפרס "רנודו", והפך לסופר מפורסם. ב -1967, הצטרף כחבר לקבוצת אוליפו (OuLiPo), "הסדנא לספרות פוטנציאלית", אותה ייסדו ריימונד קואנו והמתמטיקאי פרנסואה לה ליונז. אוליפו הייתה קבוצת עבודה של כותבים, מלומדים ומתמטיקאים, סייעה לחידוש של הספרות על-ידי בנייה, חידוד ושיפור של כלים לכתיבה, כמו אילוצים שונים. ב- 1969, בעודו חבר בקבוצה, המטמיע את עקרונותיה בשיטות עבודתו, כתב את "ההיעלמות", רומן שכולל 300 עמודים, שבאף אחד מהם לא מופיעה האות e, האות הנפוצה ביותר בשפה הצרפתית. כעבור 3 שנים כתב את Les Revenentes, שבו מופיעה כתנועה רק האות e. ספרים נוספים שלו הם "חלל וכו`, מבחר מרחבים", שיצא לאור ב- 1974 ו- "W או זכרון ילדות", שנכתב ב- 1975. שלוש שנים מאוחר יותר יצא לאור "החיים - הוראות שימוש", ספרו המפורסם ביותר, שזכה בפרס "מדיסיס". לאחר זכייתו בפרס מדיסיס, עזב פרק את עבודתו והתמסר לכתיבה. ב- 1981 נסע לאוסטרליה, והחל לעבוד באוניברסיטת קווינסלנד על יצירתו האחרונה "53 ימים", אותה לא סיים, עקב מותו בטרם עת מסרטן הריאה, בגיל 46. ההתענינות בספריו גברה לאחר מותו, וכיום הוא נחשב לאחד הסופרים הצרפתים החשובים ביותר. רבים מספריו כוללים משחקי מילים והתחכמויות צורניות, כמו היעלמות האות e ופרקי ספר שמתרחשים בחדרים שונים בבית, והתנועה ביניהם היא כמו תנועתו של פרש על לוח שחמט. פרק רצה לכתוב על הכל - ספרי ילדים, ספרי מדע, מתח ורומנים. הוא כתב גם תשבצים, קומיקס וליברית לאופרה.
לדף הרשומה

388 שנה להולדת שארל פרו

שארל פרו נולד בפריז, הצעיר משבעה אחים. אביו היה עורך דין וחבר פרלמנט, ואחד מאחיו - אדריכל. גם שארל למד משפטים. שירי תהילה שכתב למלך לואי הארבעה עשר, זכו לתשומת הלב המלכותית, והוא החל לעבוד כמזכירו של ז`אן בטיסט קולבר, אחד משרי המלך. ב - 1671 מונה לחבר באקדמיה הצרפתית. פרו למד באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול, וכן באקדמיה המלכותית לארכיטקטורה. לאחר מותו של קולבר פרש פרו מחצר המלכות והתמסר לכתיבה. ב - 1687 היה במרכזו של פולמוס ציבורי בין סופרים מודרניים לבין תומכי הסופרים הקדמוניים, כשכתב את הפואמה "דורו של לואי הגדול". בתגובה פרו פרסם ספר "הקבלות בין הקדמונים והמודרניים", ובו שטח את רעיונותיו בעניין. פרסומיו הבאים היו מעשיות בחרוזים - גריזלדה, המשאלות המגוחכות ועור החמור. ב- 1697 פרסם את ספרו הנודע ביותר, "סיפורי אמא אווזה", שהסיפורים בו מבוססים על סיפורים שעברו מפה לאוזן במהלך הדורות, שחלקם אף נכתבו על ידי סופרים אחרים. פרו הוציא את הספר לאור בשם בנו, פייר פרו דארמנקור, שהיה אז בן 19, ועובדה זו עוררה שערוריה בקרב החוג החברתי של פרו. פרו, אמנם לא הכחיש מעולם שהוא זה שכתב את הספר, אך לא ברור מדוע רצה לשמור את זהות המחבר מטושטשת. המעשיות תורגמו לשפות רבות, וילדים בכל העולם רצו לשמוע אותן שוב ושוב, אם כי הנמענים האמיתיים של הסיפורים היו מבוגרים בני המעמד הגבוה. פרו הכניס בסיפורים מסרים שתאמו את אמונותיו בדבר עליונות האצולה והדבקות בדת הקתולית. בין המעשיות המפורסמות של פרו: כיפה אדומה, היפהפיה הנרדמת, כחול הזקן, סינדרלה, החתול במגפיים ואצבעוני. פרו מת בגיל 75 בפריז. לוגו גוגל בכל העולם כולל סצינות מתחלפות משלושה סיפורים של פרו - סינדרלה, היפהפיה הנרדמת והחתול במגפיים. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

100 שנה להולדת של הואנג סון וון

הסופר הואנג סון וון נולד בדרום פיונגאן, חלק מצפון קוריאה, כשקוריאה היתה תחת כיבוש יפני. הואנג החל את דרכו הספרותית בחטיבת הביניים, כששיריו, "החלום שלי" ו"אל פחד, בני", פורסמו ב- 1931 בעיתון ספרותי. הואנג למד אנגלית באוניברסיטת וואסדה ביפן, ובמהלך הלימודים ייסד קבוצת תיאטרון, שנקראה "קבוצת הסטודנטים מטוקיו לאמנות". ב- 1934 פרסם את קובץ השירה הראשון שלו. לאחר חלוקת קוריאה לצפון ודרום, עבר לחיות בדרום קוריאה, והתמנה לפרופסור באוניברסיטת קיונגי. הואנג פרסם את סיפורו הראשון ב- 1937 והמשיך לכתוב במהלך שנות השמונים. במהלך הקריירה הספרותית הארוכה שלו, הואנג חזה בסבלם של הקוריאנים תחת משטרים שונים של דיכוי: קולוניאליזם, מלחמת קוריאה, דיקטטורה צבאית ותיעוש. בעבודותיו תיאר את התמודדותם של הקוריאנים בזמן המאבק, ולא את המאבק עצמו, ואת גילויי האהבה והרצון הטוב בנסיבות בלתי אפשריות. למרות שכתב כרכים רבים של שירה ושמונה רומנים, להישג הגדול שלו נחשבים סיפוריו הקצרים. הואנג כתב כמה מהסיפורים הנודעים ביותר בקנון הספרותי המודרני בקוריאה, ביניהם "כוכבים" (1940), "הזקן הואנג" (1942), "הכדר הזקן" (1944), "התפרצות עננים" (1952, "עגורים" (1953) ו"מקלחת גשם" (1959). ב"עגורים" שני חברי ילדות, הנמצאים כעת משני עברי המתרס האידאולוגי, מוצאים דרך לגלות מחדש את אהבתם זה לזה. "מקלחת גשם" מתאר את היופי והפאתוס שבאהבתם של שני ילדים. ילדים הם לעיתים קרובות גיבורי סיפוריו של הואנג, והם משמשים ככלי להדגמת תמימות וטוהר. בשנות החמישים החל הואנג לכתוב רומנים. הידוע ביותר הוא "עצים במדרון" (1960), המספר על שלושה חיילים במלחמת קוריאה ומתאר את הצער והייאוש שבמלחמה. עוד מספריו הידועים - "אור שמש, אור ירח" (1965), ו"הטירה הנעה" (1972), שמתארר את החיבור המורכב והבעייתי בין התרבויות המסורתית והמערבית בדרום קוריאה.  הואנג זכה במספר פרסים ביניהם פרס האקדמיה לאמנויות על ספרו "עצים במדרון" ופרס ספרות החופש של אסיה על ספרו "יורשי קאין". לוגו גוגל דרום קוריאה מציג סצינה מספרו "מקלחת גשם", כשאותיות הלוגו כתובות כאדוות הנוצרות מהגשם היורד. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

246 שנה להולדת איוואן קרילוב

איוואן אנדרייביץ` קרילוב נולד במוסקבה שברוסיה, וגדל באורנבורג. אביו, היה קצין צבא ומת כשאיוואן היה בן 10. אמו שגידלה אותו לבד, עברה עם הילד לסנט פטרסבורג כעבור ארבע שנים, ומתה כשהיה בן 19. בעיר הבירה החל קרילוב לעבוד בשירות הממשלה, וכתב סיפורים. כשאמו מתה התפטר והחליט לכתוב מחזות. הוא ניסה להוציא לאור מגזין ספרותי סאטירי, אך נכשל ואף התנגש עם הצנזורה. ניסיונותיו אלה ומחזותיו קנו לו מקום בקרב החברה הגבוהה. במשך ארבע שנים, בין 1797 ל- 1801 שימש כשמזכירו הרשמי של המושל הצבאי של ליבוניה, הנסיך סרגיי גליצין. את רוב זמנו בילה במשחקי קלפים ובתרגום של משלי לה פונטיין הצרפתי. תרגום זה נתן לו השראה לחבר משלים משלו. ספר האגדות הראשון שלו יצא לאור ב- 1809 וזכה להצלחה רבה. הוא תרגם משלים נוספים, של איזופוס ומולייר, וכתב אגדות מקוריות להן קיבל השראה מחיי הכפר שבו גדל. ב- 1811 התקבל לאקדמיה הרוסית למדעים, וזכה במדלית זהב. בין השנים 1812- 1841 עבד בספריה הציבורית המלכותית והתקדם עד לתפקיד ראש המחלקה לספרות רוסית. ב- 1838 קיבל קיצבה נדיבה מהצאר אלכסנדר הראשון. קרילוב מת ב- 1844 בהיותו בן 75. לוגו גוגל רוסיה מציג איור של אחד ממשליו המפורסמים של קרילוב, השועל והעורב. התמונה נלקחה מ כאן  
לדף הרשומה

148 שנה להולדת לורה אינגלס ויילדר

לורה אליזבת אינגלס נולד בפפין שבוויסקונסין להוריה, צ`רלס וקרוליין, בת שניה מתוך חמישה. במהלך חייה הארוכים (היא מתה בגיל 90) נדדה פעמים רבות עם משפחתה וסיפרה על כך בשמונה ספרים. קורות המשפחה בנדודיה מערבה מתוארים בספר " בית קטן ביער הגדול ", שיצא לאור ב- 1932. שלוש שנים מאוחר יותר יצא לאור הספר המפורסם ביותר, " בית קטן בערבה ", המתאר את קורות המשפחה בקנזס, בשנים 1869-1871, באיזור שהיה שייך אז לאינדיאנים. לאחר שהמתיישבים הלבנים נדרשו לעזוב, חזרה משפחת אינגלס לויסקונסין, ועזבה שוב ב- 1874, הפעם למינסוטה. קורותיה שם, בעיירה וולנאט גרוב, מתוארים בספר " על גדות נחל השזיף ", שיצא לאור ב- 1937, ובסדרת הטלוויזיה המפורסמת " בית קטן בערבה ". באותה תקופה למדו לורה ואחותה הגדולה מרי בבית ספר עד שמרי התעוורה בפתאומיות. עקב קשיים כלכליים נענה אבי המשפחה להצעת אחותו לעבוד בהנחת מסילות ברזל בצפון דקוטה. המשפחה התיישבה בעיירה דה סמט, ואת חייה שם תיארה לורה בספר " בית קטן לחופי אגם הכסף ", שיצא לאור ב- 1939. החווה שצ`רלס הקים במרחק מה מהעיירה הפכה למגורי הקבע של המשפחה. בספר " החורף הארוך " שיצא שנה לאחר מכן, מתארת לורה את החורף הקשה של 1880, שבו נותקה מסילת הברזל ותושבי העיר נותרו ללא מזון ואספקה. בעלה לעתיד של לורה, אלמנזו ויילדר, הצליח להגיע עם חברו אל העיירה ולהביא לה מטען חיטה, שסייע לתושבים לא לגווע ברעב. ב- 1941 יצא לאור " עיר קטנה בערבה ", שתיאר את המשך שגרת חייהן של לורה ואחותה הצעירה קארי בבית הספר. בסיומו לורה בת 15, והיא הופכת למורה בעצמה. על עבודתה כמורה ונישואיה לאלמנזו ויילדר, כתבה לורה בספר " These happy golden years ", שלא תורגם לעברית. עוד כתבה על בעלה בספר " בן איכרים ", שבו תיארה את ילדותו בניו יורק. לאחר נישואיה ב- 1885 עזבה לורה את עבודת ההוראה, כשנה לאחר מכן נולדה בתה היחידה, רוז. השנים הראשונות היו קשות - פגעי מזג האוויר גרמו להרס היבול ולחובות, בנם השני מת בלידה, אלמנזו הפך לנכה לאחר התקף של מחלת הדיפטריה והבית והמתבן נפגעו בשריפה. ב- 1890 לורה ומשפחתה עברו למינסוטה, לבית הוריו של אלמנזו, אך מזג האוויר החורפי הקשה עליו. משם נדדו לפלורידה, אך לורה לא סבלה את החום ואת נשות המקום. לאחר שנתיים חזרו לדה-סמט, אך לאחר שנתיים נוספות קנו חווה במיזורי ועברו לגור
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת