00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מוסיקה" נמצאו 32 פוסטים

105 שנה להולדת קלרה רוקמור

קלרה רוקמור נולדה בליטא, ולמדה לנגן בכינור. לאחר שחלתה בדלקת פרקים, הפסיקה לנגן בכינור, והתוודעה לכלי האלקטרוני, שהמציא לב סרגייביץ טרמין. הטרמין מורכב משתי אנטנות אשר משדרות גלי רדיו שמתורגמים לגלי קול,מוגברים ומועברים לרמקולים. יד אחת של המנגן שולטת על התדירות של הגל המשודר מהאנטנה (המאונכת), ויד שניה שולטת על עוצמת הקול. התדירות של הגל, שמשפיעה על גובה הצליל, נוצרת מקיצור והארכה של גל הקול, בעזרת היד. רוקמור למדה לנגן בטרמין, יצרה קשר עם הממציא, ואף השפיעה על הפיתוח - היא שכנעה את לב טרמין להפוך את הכלי לתגובתי יותר, ולהציע מנעד רחב יותר של צלילים (5 אוקטבות במקום 3, כפי שהיו בכלי המקורי שפיתח). לימודי הכינור הקלאסיים של רוקמור היוו יתרון גדול על פני נגנים אחרים של טרמין. היתה לה שליטה מצויינת בתנועות הידיים - חשוב כשמדובר בכלי שכל כך תלוי בתנועות. היא פיתחה שיטות איצבוע שאיפשרו לה מעברים חדים וקפיצות גדולות בין התווים, בלי ה"החלקה" המוכרת של הטרמין. למרות שמוסיקה אלקטרונית לא נחשבה בכלל למוסיקה בשנות ה- 30, רוקמור הופיעה כסולנית עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, התזמורת של פילדלפיה ועם התזמורת הסימפונית של טורונטו. ב- 1977 יצא האלבום של "אמנות הטרמין", בו ניגנה עיבודים של יצירות מפורסמות לטרמין, בליווי אחותה, נדיה רייזנברג, שניגנה בפסנתר. לב טרמין הציע לקלרה נישואין כמה פעמים, אך היא בחרה להתחתן עם רוברט רוקמור, שהיה עורך דין. לא היו להם ילדים. קלרה רוקמור מתה בניו יורק בגיל 87. לוגו גוגל בכל העולם הוא מעין חידון, המציע לעקוב אחרי הצלילים המופקים מטרמין.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

245 שנה להולדת לודוויג ואן בטהובן

לודויג ואן בטהובן נולד בבון שבגרמניה. אביו היה זמר ומורה לפסנתר בחצר נסיכות קלן, וסבו - זמר בס. לודוויג הקטן למד לנגן מגיל 5, תחילה אצל אביו ובהמשך אצל אחד מידידיו. האב, שהיה שתיין, התאכזב כשבטהובן הצעיר לא הצליח כמו מוצרט שנודע אז כילד הפלא. בגיל 11 התמנה בטהובן לנגן צ`מבלו בתיאטרון-החצר ולעוזר לנגן העוגב בקפלה הנסיכותית, והחליף בתפקיד את מורהו לקומפוזיציה, שהיה נגן העוגב של החצר. בגיל 17 נסע לראשונה לווינה, פגש את מוצרט, והרשים בטהובן אותו בנגינתו. הוא חזר לבון לאחר שנודע לו שאמו גוססת משחפת, ושב לווינה רק ב-1792. בינתיים מת גם מוצרט, ובטהובן לא הספיק ללמוד אצלו, כפי שתכנן. הוא פנה אל יוזף היידן כדי לקבל ממנו שיעורי הלחנה, אך היידן סירב ללמד אותו עקב מרדנותו וגסות רוחו של בטהובן. בטהובן החל לנגן בחצר הקייזר, לכתוב ולפרסם את יצירותיו וללמד פסנתר את ילדי האצילים הוינאיים. הוא התפרסם כפסנתרן, וכתב גם סונטות לפסנתר, לצ`לו ולכינור. ב- 1800 כתב את הסימפוניה הראשונה שלו. למרות נימוסיו הגרועים, האצילים נמשכו אל אישיותו הכריזמטית וטיפחו אותו. ב-1798 החל בטהובן לסבול משריקות ומזמזומים מתמידים באוזניו, שגברו בהדרגה עד שהתחרש. חירושתו הביאה אותו לידי יאוש והוא שקל להתאבד. ב- 1802 עבר לכפר הייליגנשטט, וכתב לאחיו מכתב הידוע בשם "צוואת הייליגנשטט". בעשור לאחר מכן כתב את יצירותיו המפורסמות ביותר - הסימפוניות 2-8, קונצ`רטי לפסנר, אופרה, רביעיות מיתרים וסונטות לפסנתר. המוסיקה של בטהובן היתה מהפכנית בכך שאפשרה הבעת רגשות סוערים, דרמה ויצרים, שהתאימה לתקופה הרומנטית. אחרי שנת 1812 הסתבך בטהובן בתביעות משפטיות בנוגע לתמלוגים על יצירותיו, והפסיק כמעט לחבר מוסיקה. הוא מונה לאפוטרופוס על אחיינו קרל, אך לא ידע איך לנהוג כאב וצרות כלכליות הביאו לניסיון התאבדות של האחיין. ב- 1817 חזר להלחין, וחיבר סונטות לפסנתר, מיסה ואת הסימפוניה התשיעית, שהיתה הראשונה ששולבה בה מקהלה. הוא כבר היה חירש לחלוטין ולא שמע את תשואות הקהל לאחר הביצוע הראשון. בטהובן מת בגיל 57 מדלקת ריאות, לאחר תקופה ארוכה של בריאות מדורדרת. בהלוויתו השתתף קהל רב, ובין האבלים היו עמיתיו האמנים וידידיו מחוגי האצולה. על מצבתו נחקקה מלה אחת: "בטהובן". הוא נקבר בבית הקברות וארינגר, וב- 1888 הועבר קברו לבית הקברות
לדף הרשומה

360 שנה להולדת ברתולומיאו כריסטופורי

ברתולומיאו כריסטופורי נולד בפדובה שבאיטליה ובגיל 33 מונה למכוון צ`מבלי בחצר הנסיך פרדיננדו דה מדיצ`י. ב- 1700 פיתח ביוזמתו פסנתר פטישים, שאיפשר נגינה של צלילים חזקים וחלשים ("דינמיקה") בניגוד לצ`מבלי שמנגנים בו בחוזק צליל אחיד, וקרא לו "פיאנופורטה" (חזק-חלש באיטלקית, שמו של הפסנתר עד היום). בכלי החדש היו פטישים ו-וסתי אוויר, ובסך הכל - 4 אוקטבות. האב טיפוס הגיע לידי גוסטב זילברמן, מעצב ויצרן פסנתרים מפורסם, שייצר פסנתרים גם למשפחת באך, ודרכו הם הגיעו לגרמניה. היצירות הראשונות שנכתבו לפסנתר היו 12 סונאטות מאת לודוביקו גוסטיני, שהוקדשו לדודה של מלכת ספרד, דון אנטוניו מפורטוגל, שניהם תלמידיהם של המלחין דומניקו סקרלטי. לאחר מותו של הנסיך פרדיננדו ב- 1713, המשיך כריסטופורי לעבוד אצל קוזימו השלישי, אביו של פרדיננדו. ב- 1716 התמנה לאוצר האוסף של כלי הנגינה של מדיצ`י, במעמד שווה לזה של מוזיקאי החצר. הוא סירב להצטרף לאיגוד המקצועי של בוני הצ`מבלי לאורך כל שנות עבודתו בפירנצה. כריסטופורי המשיך לשפר את המצאתו עד לסוף ימיו, ולעת זקנה עזר לו ממשיכו, ג`ובאני פריני, לו גם ציווה את כל רכושו וכלי עבודתו. בצוואה מאוחרת יותר, ציווה את כל רכושו לאחיות דה מלה, שסעדו אותו במחלתו עד למותו ב- 1731 בגיל 84. לוגו גוגל בכל העולם מציג סרטון אנימציה אינטראקטיבי, שבו המפעיל יכול להגביר ולהחליש את הנגינה ב
לדף הרשומה

57 שנה להולדת עפרה חזה

עפרה חזה נולדה בתל אביב, הצעירה מבין תשעה ילדים. היא גדלה בשכונת התקווה, וכבר כילדה התגלו כישוריה, כשהשתתפה בסדנת התיאטרון שייסד בצלאל אלוני בשכונה. בגיל 16 זכתה במקום שלישי בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר "שבת המלכה". לאחר שחרורה מהצבא חיבר אותה אלוני עם המפיק פשנל, שרצה להקים מחדש את שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק", הניסיון לא צלח, וחזה פנתה לקריירה עצמאית. פריצתה התרחשה ב- 1979, כששיחקה בסרט "שלאגר" עם הגשש החיוור, ושרה את "שיר הפריחה", שהפך ללהיט ענק. חזה זכתה בתואר "זמרת השנה", והחזיקה בו במשך מספר שנים רצופות. ב- 1980 יצא תקליטה הראשון, "על אהבות שלנו", ובו שיר הפריחה ושירים נוספים מסרטים בהם שיחקה. בשנתיים הבאות הוציאה שני תקליטים נוספים, עמוסי להיטים. מכיוון שכותבי השירים באותה תקופה סירבו לכתוב לה, את כל המילים בתקליטיה הראשונים כתב בצלאל אלוני. ב- 1983 ייצגה את ישראל באירוויזיון שהתקיים בגרמניה, עם השיר "חי". השיר, שמשמעותו ריגשה את קהל השומעים, זכה במקום השני, והיה שיר הנושא של אלבום בשם זה. בשנתיים הבאות הוציאה חזה עוד 2 תקליטים, ביניהם "בית חם" ו"שירי מולדת". ב- 1984 הוציאה תקליט בשם "שירי תימן", ובו שירים ששמעה בבית, בעיבודים מודרניים. יזהר אשדות ערך לשיר "גלבי" מיקס שהתאים בקצבו לרחבות הריקודים, ולאחר ששדר ב"קול השלום" העביר את התקליטון לקולגות באירופה, הפך השיר ללהיט ענק בחו"ל. חזה המשיכה להוציא תקליטים בארץ, ביניהם "אדמה", בו אהוד מנור וסשה ארגוב היו בין הכותבים והמלחינים. ב- 1985 השתתפה חזה במחזמר "עוץ לי גוץ לי", בתפקיד הנסיכה, ולא ירדה מהכותרות גם בגלל היריבות המתוקשרת בין מועדוני המעריצים שלה ושל ירדנה ארזי, שהגיעה לשיא בהשפרצת דיו על שמלתה של ארזי על ידי מעריצה של חזה. שנה לאחר מכן הקליטה את "ימים נשברים", תקליט שלכל שיריו כתבה את המילים בעצמה, אך לא זכה להצלחה גדולה, ונדמה היה שהיא כבר מעבר לשיאה. שנתיים מאוחר יותר פרצה לחו"ל עם מיקס לשיר "אם ננעלו", שהופיע בתקליטה "שירי תימן". המיקס נכלל באלבום Shaday, שכלל שירים מסורתיים תימניים וכן שירים שנכתבו במיוחד לתקליט
לדף הרשומה

107 שנה להולדת זוביר סעיד

זוביר סעיד נולד בבוקיטינגי, שבסומטרה המערבית, הבכור מבין 3 אחים ו- 5 אחיות, והתייתם מאמו בגיל 7. הוא למד בבית ספר הולנדי, אך לא התעניין בלימודים, אלא במוסיקה בלבד. הוא למד לנגן בחליל, בגיטרה ובתופים, והקים להקה עם חבריו לבית הספר התיכון. בגיל 21 עבר לסינגפור כדי לעסוק במוסיקה, למרות התנגדות אביו, שהיה ראש הכפר, והאמין שמוסיקה היא נגד הדת. הוא החל לעבוד באופרה והתחתן עם זמרת. ב- 1941 חזרו לכפרו, ושם שהו בזמן מלחמת העולם השניה. ב- 1947 חזרו לסינגפור, וזוביר עבד במשרה חלקית כצלם עיתונות, ובמקביל חיבר מוסיקה. שנתיים מאוחר יותר השיג עבודה כמנצח תזמורת בהפקות סרטים. ב- 1958 פנתה אליו מועצת העיר סינגפור, וביקשה ממנו לחבר עבורה שיר, שינוגן בפתיחת תאטרון ויקטוריה בעיר. כשסינגפור קיבלה עצמאות ב- 1965, הפך השיר להמנון המדינה. זוביר המשיך בעבודתו כמלחין לסרטים וזכה בפרסים. הוא מת בגיל 80 ב- 1987, והשאיר 4 בנות ובן. בלוגו גוגל סינגפור הוחלפה האות o בציור של זוביר סעיד. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת