00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מדע" נמצאו 32 פוסטים

182 שנה להולדת דימיטרי מנדלייב

דימיטרי איוואנוביץ מנדלייב נולד בטובולסק שבסיביר, הצעיר מ- 17 ילדים. אביו התעוור לאחר הולדתו, ואמו, שנאלצה לפרנס את כל בני המשפחה במקומו, ייסדה בית חרושת לזכוכית. כעבור שנה מת האב ובית החרושת נשרף, ואם וילדיה שנותרו בבית עברו למוסקבה. דימיטרי הצעיר, שעד אז למד אצל גיסו, פעיל פוליטי שהוגלה לסיביר, ניסה להתקבל לאוניברסיטאות במוסקבה ובסנט פטרבורג, ולא התקבל בגלל מכסה מוגבלת לתלמידים מסיביר. לאחר שאמו הפעילה פרוטקציה אצל מנהל המכון הפדגוגי בסנט פטרבורג, התקבל מנדלייב ללימודים, והחל ללמוד הוראת המדעים. תוך כדי הלימודים עסק במחקר, ולאחר סיומם, זכה במלגת הצטיינות ונסע להשתלם בפריז ובהיידלברג, שהיו בירות המחקר המדעי באותה תקופה. בשובו לרוסיה עבד בבית ספר טכני ובהמשך מונה לפרופסור לכימיה באוניברסיטת סנט פטרבורג, והיה למרצה נערץ וסוער. מכיוון שהרגיש בחסרונו של ספר כימיה שיקיף את כל הידע הקיים באותה תקופה, החליט לכתוב אחד בעצמו, ולצורך כך סידר את היסודות הכימיים במבנה מאורגן. הסידור היה מבוסס על חוקיות בתכונותיהם של היסודות שקשורות ישירות למשקלם האטומי, כפי שמנדלייב הבחין. כשחקן סוליטר חובב, הכין קלפים לכל היסודות, ועליהם כתב את שמם, המשקל האטומי ותכונותיהם. הוא מיין אותם לפי קווי דימיון בתכונות בסידורים שונים, ומצא שכאשר היסודות מסודרים בסד עולה של משקלים אטומיים, תכונותיהם משתנות בהדרגה, והשינוי חוזר על עצמו, כך ששוב מופיע יסוד שתכונותיו והתנהגותו דומים לזה של יסוד ששוקל פחות ממנו בהרבה. מנדלייב שרטט את הטבלה כך שבשורות האופקיות השתנו התכונות בהדרגה, ובטורים האנכיים סודרו היסודות לפי משקל אטומי הולך ועולה. את הטבלה המחזורית שרטט ב- 17 בפברואר 1869. ב- 1890 התפטר ממשרתו באוניברסיטת סנט פטרבורג, לאות מחאה עקב סירובה של הנהלת האוניברסיטה להעניק יותר חופש לסטודנטים. 3 שנים מאוחר יותר התמנה למנהל המשרד למידות ולמשקלות. מנדלייב זכה בפרסים רבים, אך לא בפרס נובל.  הוא מת בסנט פטרבורג ב- 1907, בהיותו בן 73. על שמו נקרא היסוד מנדלביום, מספר 101. בלוגו גוגל בכל העולם מנדלייב מחזיק את הקוביה המציינת גופרית, ומאחוריו הטבלה, צבועה בצבעי גוגל. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

75 שנה להולדת ביאטריס טינסלי

ביאטריס טינסלי נולדה בצ`סטר שבאנגלית, ולה אחות גדולה ואחות קטנה. כשהיתה בת 5 עברה המשפחה לקרייסטצ`רץ` שבניוזילנד, ולאחר מכן לניו פלימות. טינסלי למדה לתואר ראשון ולתואר שני במדעים באוניברסיטה של קנטרברי בניו זילנד וסיימה בהצטיינות. במהלך הלימודים התחתנה עם בן כיתתה, האסטרונום בריאן טינסלי. ב- 1963 עברה עם בעלה לדאלאס, טקסס, אך ביאטריס מצאה עבודה רק באוסטין, שמרוחקת מעל 300 ק"מ מדאלאס. כעבור 3 שנים סיימה את הדוקטורט באוסטין, בנושא התפתחות הגלקסיות ואיך זה משפיע על תיאורית התפתחות היקום וגודלו. המודלים שפיתחה הביאו להערכה ראשונית על מבנה היקום מיד לאחר המפץ הגדול. בני הזוג טינסלי אימצו 2 ילדים, וביאטריס ניסתה לאזן בין חיי המשפחה לחייה המקצועיים, אך ב- 1974 החליטה להתגרש ולעבור לאוניברסיטת ייל כפרופסור לאסטרונומיה, האישה הראשונה בתפקיד באוניברסיטה זו. באותה שנה העניקה לה האגודה האמריקאית לאסטרונומיה את הפרס ע"ש אני ג`אמפ קנון. במהלך עבודתה פרסמה 100 מאמרים בתחום. טינסלי מתה מסרטן ב- 1981 בהיותה בת 40.לזכרה מעניקה האגודה האמריקאית לאסטרונומיה את הפרס השנתי ע"ש ביאטריס טינסלי. על שמה נקרא האסטרואיד 3087 Beatrice Tinsley וכן הר טינסלי בניו זילנד. בלוגו גוגל בכל העולם מוצגת דמות אשה הצופה בכוכבים ובכוכב שביט באמצעות טלסקופ. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

151 שנה להולדת וילבור סקוביל

וילבור לינקולן סקוביל נולד בעיר ברידג`פורט שבמדינת קונטיקט בארה"ב. הוא למד רוקחות במכללה לרוקחות של מסצ`וסטס, ועם סיום לימודיו החל לעבוד ככימאי בחברת א. ל. פאץ`, בה עבד עד 1891. שנה מאוחר יותר מונה לפרופסור במכללה בה למד, ושימש בתפקיד זה עד 1904.  במשך 3 שנים שימש כמזכיר וגזבר של האיגוד האמריקאי של המכללות לרוקחות. ב- 1907 החל לעבוד ככימאי בחברת התרופות פארקר דייויס, שנוסדה 5 שנים קודם, ובה עבד עד 1934. בעשר השנים האחרונות לעבודתו שם, ניהל את המחלקה האנליטית. ב- 1895 התפרסם ספרו המפורסם ביותר, "אמנות יצירת התרכובות", שהיה ספר הלימוד החשוב ביותר לפרמקולוגים ורוקחים, עד שנות השישים, ויצא לאור ב- 8 מהדורות. ספר נוסף, "תמציות ובשמים", כלל מאות נוסחאות. ב- 1912, במהלך עבודתו בפארק דייויס, פיתח את "המבחן האורגנולפטי של סקוביל", שיטה למדידת החריפות של פלפלים חריפים. השיטה מודדת את תכולת הקפסאיצין (תרכובת כימית אשר מגרה את קצות העצבים בקרומים הריריים ובעור) אשר נמצאת בפלפלים חריפים, בעזרת הוספה הדרגתית של אלכוהול המופק משמן הקפסאיצין למי סוכר עד לרמה בה חמישה הנסיינים מרגישים את החריפות. הקפסיאיצין נקשר לקולטני כאב בלשון ובחיך, שמזהים חום. מכיוון שהקפסאיצין אינו מסיס במים, שתיית מים לא מפיגה את החריפות, אבל מקררת את הפה, ועוזרת להפחתת תחושת החום. יחידת המידה Scoville Heat Units מציינת את רמת הקפסאיצין, ונקראת על שמו של סקוביל ׁ(SHU).בפלפל אדום (גמבה) יש 0 SHU, בטבסקו - 50 אלף SHU, ואלוף החריפות הוא פלפל הודי בשם "דורסט נאגה" עם 970 אלף SHU. בין המכליאים שוררת תחרות להמצאת הפלפל החריף ביותר, וכרגע הזוכה הוא "טרינידד מורוגה סקורפיון" עם 2 מיליון SHU. לעקרב טרינידד יש גם גירסה ישראלית - Arava Scorpion של משק זיו אב (ותודה למגיב nnn fox, שסיפר לי עליו) סקוביל זכה בפרסים על עבודתו: ב- 1922 זכה בפרס אברט, שמוענק על ידי האיגוד הפרמצבטי האמריקאי, וב- 1929 קיבל את מדלית הכבוד של רמינגטון. באותה שנה קיבל גם דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קולומביה. סקוביל מת ב- 1942 והשאיר אישה, קורה יופאם, ושתי בנות, איימי ורות. לוגו גוגל בכל העולם הוא משחק אינטראקטיבי , שבו הגולשים מתבקשים להקפיא את הפלפלים בעזרת
לדף הרשומה

270 שנה להולדת אלסנדרו וולטה

אלסנדרו ג'וזפה אנטוניו אנסטסיו וולטה נולד בקומו שבאיטליה. הוא לא דיבר עד גיל 4, ונחשב למפגר, אך עד גיל 7 סגר את הפערים מול בני גילו ואף התעלה עליהם. כבר בגיל צעיר החל להתעניין בחשמל, ואף כתב על כך שירים. בגיל 14 החל ללמוד בסמינר בקומו פילוסופיה ושפות. ובהמשך - כימיה ופיסיקה. כשהיה בן 19 החל לעבוד בבית ספר בקומו, כמורה לפיסיקה. שנה לאחר מכן תכנן וייצר את ה אלקטרופור, מכשיר המפיק חשמל סטטי. בהמשך למד כימיה וגילה את הגז מתאן. באחד בניסוייו הצית גזים על ידי ניצוץ חשמלי בתוך כלי קיבול סגור. בהיותו בן 34 מונה לפרופסור לפיסיקה באוניברסיטת פאביה עד לפרישתו בגיל 59. שלוש שנים לאחר מינויו פיתח את קבל הלוחות (שני לוחות מוליכים שביניהם נוצר שדה חשמלי), שהיה מבוסס על האלקטרופור. כשהיה בן 39 נשא לאישה את תרזה, בתו של הברון לודוביקו פרגריני, ולזוג נולדו שלושה בנים: זאנינו, פלאמיניו ולואיג'י. באותה שנה זכה במדליית קופלי, המוענקת מדי שנה בלונדון עבור הישגים במדעי הטבע או מדעי החיים. ב- 1780 ערך הפיסיקאי האיטלקי לואיג`י גלוויני ניסויים למדידת חשמל סטטי בצפרדעים. יום אחד נגע בטעות ברגלה שלאחת הצפרדעים המתות, והרגל זזה. מסקנתו של גלוויני היתה שקיים "חשמל חייתי". וולטה סבר שהתיאוריה הזו אינה נכונה וב- 1800, יצר את עמוד וולטה , המכשיר הראשון שייצר זרם חשמלי קבוע, שאינו מבוסס על שדה מגנטי. עמוד וולטה, שהיה בנוי מדיסקיות אבץ ונחושת ומי מלח, הוכיח שמגע בין כימיקלים ומתכות יוצר זרם חשמלי. ב- 1801 פרסם את ספרו " שורת המתחים " ובו מופיעה התיאוריה שפיתח בדבר מגע מוליכים כמקור למתח חשמלי. על האלקטרופור מבוססת הסוללה החשמלית, שאותה פיתח הממציא תומס אדיסון. ב- 1810 מונה לסנאטור באיטליה הצפונית, שהיתה אז בשליטת צרפת. נפולאון העניק לו תואר ברון, וגם ייסד על שמו פרס, פרס וולטה, מוענק על הישגים משמעותיים בתחום החשמל. 5 שנים מאוחר יותר התמנה לפרופסור באוניברסיטת פדובה. כעבור שנה, בהיותו בן 71, פורסמו כתביו לראשונה. וולטה מת בגיל 82 בעיר קומו, שם גם נקבר. בעיר יש מוזיאון המוקדש לו ולעבודתו המדעית ובה מוצגים כל עבודותיו ומכשיריו המדעיים. על שמו נקראת יחידת הוולט, המודדת מתח. בלוגו גוגל בכל העולם מוצג עמוד וולטה, שמדליק את אותיות הלוגו. בצדדים מופיעות המשוואות
לדף הרשומה

115 שנה להולדת פרסי ג`וליאן

פרסי לבון ג`וליאן נולד במונטגומרי, אלבמה, שבארה"ב, כבכור מבין ששה ילדים. הוריו היו בוגרי קולג`, ועבדו כפקיד בחברת הרכבות ומורה. למרות שבאותה תקופה היה קשה מאוד לאפריקאים-אמריקאים בארה"ב ללמוד לימודים גבוהים, הוריו של ג`וליאן כיוונו את כל ילדיהם ללימודים בקולג`. ג`וליאן למד בקולג` דה-פאו באינדיאנה, שקיבל מדי שנה אפריקאים-אמריקאים ספורים, אך מחוץ ללימודים סבל מאפליה קשה. הוא לא יכול היה לגור במעונות, ולכן נאלץ לשכור דירה, שבה סירבו להגיש לו ארוחות. כדי לממן את לימודו עבד בשלל עבודות דחק, כמו מסיק תנורים, מלצר ועבודות בבית אחווה בקולג`, ובתמורה הורשה לאכול בו ולישון בעליית הגג. ג`וליאן סיים כמצטיין המחזור וכחבר באחווה. נלהב מהצלחת בנו הבכור, העביר האב את כל המשפחה לעיר, כדי שכל שאר הילדים יוכלו גם הם ללמוד בקולג` דה-פאו. ג`וליאן רצה להמשיך ללימודי דוקטורט, אך נדחה בשל מוצאו. הוא קיבל משרת מורה לכימיה באוניברסיטת פיסק, וב- 1923 קיבל מילגה ללימודי דוקטורט בכימיה בהרווארד. באוניברסיטה היוקרתית פחדו שסטודנטים לבנים יתנגדו ללמוד עם מרצה שחור, ולכן ביטלו את משרת עוזר ההוראה שלו, כך שהוא לא יכול היה להשלים את לימודי הדוקטורט. ג`וליאן עבר לאוניברסיטת האוורד, אוניברסיטה לשחורים, ולימד שם כימיה. ב- 1931 קיבל מילגה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת וינה, ושם, משוחרר סוף סוף מכבלי הגזענות, סיים את הדוקטורט שלו. הוא חזר לארה"ב ולאוניברסיטת האוורד, ופגש את אשתו לעתיד אנה, שהיתה ד"ר לסוציולוגיה. נולדו להם שני ילדים, פרסי ג`וניור ופיית`.  ב- 1932 נאלץ ג`וליאן לפרוש מהווארד, לאחר שערוריות ציבוריות, שכללו פרסום מכתבים אישיים שלו לחברים וקולגות לשעבר באוניברסיטה. מורה לשעבר הציע לו לחזור לאוניברסיטת דה-פאו, הפעם כחוקר ומרצה. ג`וליאן חבר ליוזף פיקל, קולגה מאוניברסיטת וינה, ויחד חקרו את הפיזוסטיגמין, מעכב של האנזים אצטיל כולין אסטראז. ב- 1936 נדחתה בקשתו של ג`וליאן לקבל פרופסורה באוניברסיטת דה-פאו מנימוקי גזע. הוא ניסה להתקבל לחברת דו-פונט, אך נדחה גם שם, מאותה סיבה. לעומת זאת, קיבל הצעה מחברת גלידן, שעסקה במוצרי סויה, למרות גזעו, ובגלל שידע גרמנית, שפה שהיתה רלבנטית לעסקיה המתרחבים של החברה. בתחילת מלחמת העולם השניה, פיתח ג`וליאן בחברת גלידן קצף לכיבוי שריפות, עשוי מסויה. ב- 1940
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת