00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יום הולדת" נמצאו 289 פוסטים

56 שנה להולדת ג`י היון אוק

ב- 1993 ג`י היון אוק היתה האישה הראשונה שטיפסה לגובה 8000 מ` ללא חמצן וסבלים מקומיים. ב- 1999 היא הובילה את הקבוצה הראשונה של נשים קוריאניות לטיפוס על הר אוורסט, הגבוה ביותר בעולם. בנוסף לאוורסט, ג`י טיפסה גם על גשרברום I ו- II, וכן על האנפורנה, וגם עליהם היתה האישה הראשונה. היא מתה בירידה למחנה הבסיס באנפורנה, בהיותה בת 40 בלבד.  לוגו גוגל דרום קוריאה כתוב על הר, ולצידו ציור של ג`י היון אוק מניפה פטיש. התמונה נלקחה מ כאן
לדף הרשומה

148 שנה להולדת וסילי קנדינסקי

הצייר וסילי קנדינסקי נולד במוסקווה וגדל באודסה. הוא למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת מוסקווה ועבד כמרצה למשפטים. ב- 1896 סירב להצעה לכהן כפרופסור למשפטים באוניברסיטת טרטו, והחליט להתמקד בציור ובאמנות. באותה שנה עבר למינכן שבגרמניה, ולמד שם בבית ספר פרטי לציור ובהמשך באקדמיה לאמנות יפה במינכן. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזר למוסקווה, ולאחר כינון המשטר הקומוניסטי חזר לגרמניה והחל ללמד בבית הספר "באוהאוס" שבויימאר, עד שנסגר ב- 1933 על ידי הנאצים. באותה שנה עבר לצרפת, ובה התגורר וצייר עד למותו ב- 1944. בשנה שבה עזב את מוסקווה ביקר בתערוכה של האימפרסיוניסט קלוד מונה והתרשם מציוריו ומהצבעים שבהם. ציוריו הראשונים, והמפורסם שבהם הוא "הפרש הכחול" מ- 1903, הזכירו באיכויותיהם את האימפרסיוניזם וסגנונות דומים כמו פואנטליזם ופוביזם. עם השנים עבר קנדינסקי לעבודות שבהן הצבע הוא החשוב, ללא קשר לצורה. קנדינסקי השתמש במונחים מעולם המוסיקה בבואו לתאר את עבודותיו - לעבודות לא מתוכננות קרא "אימפרוביזציות" ולמתוכננות - "קומפוזיציות".  ב- 1911 הקים את קבוצת "הפרש הכחול" עם אמנים נוספים בגרמניה. הקבוצה הציגה בשתי תערוכות, ואף כתבה חיבורים שכונסו ב"אלמנך הפרש הכחול", אך התפרקה לאחר שקנדינסקי נאלץ לעזוב את גרמניה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. משחזר לרוסיה, הקדיש את זמנו להוראת אמנות, המבוססת על ניתוח צבעים וצורות וייעץ למוזיאונים. באותה תקופה פגש את מי שתהיה אישתו, נינה אנדייבסקאיה. מכיוון הקולגות הרוסיים שלו חשבו שגישתו האמנותית היא בורגנית מדי, קנדינסקי החליט לנסוע לבית הספר "באוהאוס", בהזמנת מנהלו, האדריכל וולטר גרופיוס. בית הספר דגל בשילוב אמנויות פלסטיות עם אמנות שימושית, ובשילוב תיאוריה ועשיה. קנדינסקי לימד קורס עיצוב בסיסי וקורס תיאוריה מתקדמת וכן בסדנאות יצירה בציור. באותה תקופה פיתח את תיאוריית הצבע שלו, לה הוסיף אלמנטים מתחום הפסיכולוגיה, ןאף פרסם את ספרו המפורסם "נקודה וקו למשטח", שיצא לאור ב- 1926. ב- 1932 עבר קנדינסקי עם שאר מורי "באוהאוס" לדסאו, בעקבות רדיפות הנאצים, משם לברלין, ועם עליית הנאצים לשלטון וסגירת בית הספר, התפזרו המורים וקנדינסקי עבר לפריז. בפריז, בה חי עד למותו, היה קנדינסקי מבודד, שכן סגנונו היה שונה מהסגנונות הנפוצים בעיר באותה עת,
לדף הרשומה

150 שנה להולדת טולוז לוטרק

אנרי מארי ריימונד דה טולוז לוטרק מונפה נולד בעיר אלבי שבדרום צרפת, למשפחת רוזנים, שעד המאה ה- 13 היתה מהמשפחות המשפיעות על בית המלוכה בצרפת. הוריו היו בני דודים, ואנרי נולד עם פגם גנטי, שמונע התאחות תקינה של העצמות לאחר שברים. לאחר מות אחיו הבכור, נפרדו הוריו, ואנרי עבר לגור עם אמו בפריז כשהיה בן 8. בגיל 12 ובגיל 14 שבר את רגליו, והן הפסיקו לצמוח, כך שקומתו נותרה נמוכה - מטר וחצי. עקב נכותו, נמנע אנרי להשתתף בפעילויות מחוץ לביתו, ולכן הקדיש את עיקר זמנו לציור, בעידודם של אביו ודודיו, שהיו ציירים, והרבה לצייר סוסים, בהשפעת המורה שלו לציור. סוסים אלה יחזרו בציורי הקרקסים שלו. לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, הפסיק את לימודיו בגיל 17 ונסע לפריז. שם עזרו לו קשרים משפחתיים להתקבל לסטודיו של לאון בונה, מורה מפורסם לציור. ב- 1882 עזב את הסטודיו של בונה, ועבר ללמוד אצל פרנאן קורמון, שהיה נינוח יותר בסגנון הלימוד שלו. ב- 1887 פתח סטודיו משלו ברובע מונמרטר, שאותו לא עזב עד לסוף חייו. בגלל נכותו הסתגר והרבה לשתות ולצייר. מדי ערב שוטט במועדונים ברובע, צייר ושתה. הוא הרבה לתעד את חיי הבוהמה הפריזאית בסוף המאה ה- 19, ונחשב לאחד מהציירים החשובים בתקופה הפוסט-אימפרסיוניסטית, יחד עם סזאן, ואן גוך וגוגן. בין השנים 1889-1894 הציג בסלון האמנים העצמאיים באופן קבוע. טולוז לוטרק תיאר את החיים במועדוני לילה וקברט, תיאטראות וקרקסים, ותיעד רקדניות, זונות ושתיינים, בין המפורסמות - לה גולו וז`אן אבריל. כמה מעבודותיו פורסמו במגזין ההומור "לה ריר", ואחרות עיצב ככרזות למועדוני הקברט. עבודותיו מדגימות היטב את האווירה במועדונים, והן צבועות בצבעים ססגוניים. אולם למרות שהיה המתעד הכמעט רשמי של חיי הלילה הפריזאיים, טולוז לוטרק לא נטל בהם חלק אקטיבי. בגלל קומתו הנמוכה הושם ללעג, ואת צערו הטביע באלכוהול. חיבתו לקוקטיילים בסגנון אמריקאי היתה נדירה בצרפת, מעצמת היין, והוא השיק ליין של מסיבות קוקטיילים בביתו, שבהן הציג את הקוקטייל שהמציא בעצמו, "רעידת אדמה", המורכב מאבסינת וקוניאק. ציורו המפורסם "שותי האבסינת", מדגים את הנזק שהמשקה גורם. עוד תוצאה של סגנון חייו היתה מחלת העגבת שבה נדבק, וממנה מת בגיל 36 באחוזת משפחתו בדרום צרפת. טולוז לוטרק השאיר אחריו מעל 1000 ציורי, 5000 רישומים, ו- 350 הדפסים
לדף הרשומה

57 שנה להולדת עפרה חזה

עפרה חזה נולדה בתל אביב, הצעירה מבין תשעה ילדים. היא גדלה בשכונת התקווה, וכבר כילדה התגלו כישוריה, כשהשתתפה בסדנת התיאטרון שייסד בצלאל אלוני בשכונה. בגיל 16 זכתה במקום שלישי בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר "שבת המלכה". לאחר שחרורה מהצבא חיבר אותה אלוני עם המפיק פשנל, שרצה להקים מחדש את שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק", הניסיון לא צלח, וחזה פנתה לקריירה עצמאית. פריצתה התרחשה ב- 1979, כששיחקה בסרט "שלאגר" עם הגשש החיוור, ושרה את "שיר הפריחה", שהפך ללהיט ענק. חזה זכתה בתואר "זמרת השנה", והחזיקה בו במשך מספר שנים רצופות. ב- 1980 יצא תקליטה הראשון, "על אהבות שלנו", ובו שיר הפריחה ושירים נוספים מסרטים בהם שיחקה. בשנתיים הבאות הוציאה שני תקליטים נוספים, עמוסי להיטים. מכיוון שכותבי השירים באותה תקופה סירבו לכתוב לה, את כל המילים בתקליטיה הראשונים כתב בצלאל אלוני. ב- 1983 ייצגה את ישראל באירוויזיון שהתקיים בגרמניה, עם השיר "חי". השיר, שמשמעותו ריגשה את קהל השומעים, זכה במקום השני, והיה שיר הנושא של אלבום בשם זה. בשנתיים הבאות הוציאה חזה עוד 2 תקליטים, ביניהם "בית חם" ו"שירי מולדת". ב- 1984 הוציאה תקליט בשם "שירי תימן", ובו שירים ששמעה בבית, בעיבודים מודרניים. יזהר אשדות ערך לשיר "גלבי" מיקס שהתאים בקצבו לרחבות הריקודים, ולאחר ששדר ב"קול השלום" העביר את התקליטון לקולגות באירופה, הפך השיר ללהיט ענק בחו"ל. חזה המשיכה להוציא תקליטים בארץ, ביניהם "אדמה", בו אהוד מנור וסשה ארגוב היו בין הכותבים והמלחינים. ב- 1985 השתתפה חזה במחזמר "עוץ לי גוץ לי", בתפקיד הנסיכה, ולא ירדה מהכותרות גם בגלל היריבות המתוקשרת בין מועדוני המעריצים שלה ושל ירדנה ארזי, שהגיעה לשיא בהשפרצת דיו על שמלתה של ארזי על ידי מעריצה של חזה. שנה לאחר מכן הקליטה את "ימים נשברים", תקליט שלכל שיריו כתבה את המילים בעצמה, אך לא זכה להצלחה גדולה, ונדמה היה שהיא כבר מעבר לשיאה. שנתיים מאוחר יותר פרצה לחו"ל עם מיקס לשיר "אם ננעלו", שהופיע בתקליטה "שירי תימן". המיקס נכלל באלבום Shaday, שכלל שירים מסורתיים תימניים וכן שירים שנכתבו במיוחד לתקליט
לדף הרשומה

84 שנה להולדת ניקי דה סן פאל

קתרין מארי אנייס פל דה סן פאל נולדה ליד פאריז למשפחה ממוצא יהודי. אביה היה בנקאי, אך ירד מנכסיו בשפל הגדול והמשפחה עברה מצרפת לארה"ב ב- 1933. ניקי החלה לעבוד כדוגמנית, ובגיל 16 הופיעה בשער השבועון "לייף". 6 שנים מאוחר יותר הופיעה על שער הירחון "ווג" (הצרפתי). כשהיתה בת 18 נישאה בניגוד לרצון הוריה לסופר הארי מתיוס, והזוג עבר לקיימברידג` מסצ`וסטס. השניים היו נשואים 12 שנה, ונפרדו לאחר שהתאהבה באמן ז`אן טינגלי, ועברה לגור איתו. את שני ילדיה השאירה עם אביהם. עבודותיה הראשונות היו אסמבלז`ים - מיצבים מחפצים. "דיוקן של אהובי" מ- 1961 כלל חפצים עם קונוטציות אלימות, ו"הלב הוורוד" מ- 1962 כלל חפצים ששימשו למשחק ילדים. הפסלים הראשונים שלה היו נשים מורכבות מצעצועים, בדומה לעבודותיו של ארצ`ימבולדו, שצייר גברים מפירות וירקות. עבודותיה המזוהות ביותר של סן פאל, המכונות "נאנא", הן גדולות, צבועות בצבעים בוהקים, וקוראות תיגר על כללי היופי המערבי, המאליל רזון, ולמרות זאת הן רוקדות ונראות שמחות. סן פאל שילבה פסלים בגני משחקים (כמו ב"גן טארוט" שבאיטליה) ובפסל הגולם בירושלים (המכונה " המפלצת " בקרית יובל). בשנות השמונים החלה להשתמש בשברי קרמיקה לציפוי פסליה, בהשראת הארכיטקט אנטוניו גאודי, שאת עבודותיו ראתה בילדותה, ודוגמא לעבודותיה אלה ניתן לראות בגן החיות התנ"כי בירושלים ובגן טארוט, שהעבודה עליו נמשכה 20 שנה. בשנות השמונים עבדה עם טינגלי, ועבודתם המפורסמת ביותר היא המזרקה במרכז פומפידו בפאריז. בשנות התשעים החלה לפסל מחפצים עשויים ברונזה, והתמקדה בפסלי אלות מצריות. עבודותיה הגדולות והצבעוניות משדרות במבט ראשון שימחה ועליזות, אך יש בהן גם מוטיבים של אלימות ורוע, ומאבק בין השניים. ניקי דה סן פאל מתה ב- 2002 ממחלת ריאות בגיל 71. בלוגו גוגל בכל העולם הוחלפו ה- o,o,g בציורי פסלים מסוג "נאנא", ושאר האותיות נצבעו בצבעים עליזים.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת