22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
ניתן לעקוב גם אחרי פרסומים שלי בפייסבוק

יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל...

"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל..." (מתוך פרשת וזאת הברכה)

נשאלת השאלה, מדוע "מִשְׁפָּטֶיךָ" מתייחס ליעקב, בעוד "וְתוֹרָתְךָ" מתייחס לישראל?

כפי שכבר למדנו על יעקב אבינו, אשר זכה בשמו החדש "ישראל" לאחר מאבקיו עם עצמו, השם "יעקב" מסמל את השלבים העקובים בחייו בעוד השם "ישראל" מסמל את המדרגה אליה זכה להגיע לאחר שיישר את דרכו לפני האלהים.

ובהקשר לפסוק, ניתן לומר שתנאי מוקדם לקבלת התורה בידי האדם, הוא להעמיד משפטים על מנת להסדיר את היחסים העקובים בין בני אדם, מתוך מגמה ליישר דרכו של העם ולהעלתו לדרגת "ישראל" הראוי לקבל תורה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

הערב אנחנו ניפרד מהסוכות, וניכנס לחג "שמיני עצרת" הידוע גם בכינויו "שמחת תורה".

בחג זה נקרא את פרשת "וזאת הברכה" ובכך למעשה נחתום את קריאת התורה השנתית שלנו. פרשה זו פותחת בפסוק: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ." ונשאלת השאלה, מהי הברכה האמורה כאן? על שאלה זו עונה הפסוק שבא מספר פסוקים לאחר מכן: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב." הברכה גלומה בתורה שמסר לנו משה.

בסיומה של הפרשה, אנו קוראים על מדרגת הנבואה של משה רבנו: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים." כלומר, משה רבנו הגיע למדרגה גבוהה מכל שאר הנביאים, ואין צריך לומר מכל שאר בני האדם בכלל ובני ישראל בפרט. נשאלת השאלה: במדרגה זו של דיבור עם ה' פנים אל פנים, לכאורה תודעתו של משה אינה פנויה לבני אדם נוספים, ומסירת התורה לישראל תהיה כרוכה בהכרח בירידה ממעלתו הגבוהה, ואם כן כיצד יכל משה למסור לנו את התורה?

בעניין זה, כתב הרמב"ם במורה נבוכים בהקשר לחלום הסלום של יעקב, ש"מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." הם הנביאים, והוסיף: "העלייה קודם הירידה; כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן העניין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כנה בירידה כמו שביארנו". לגבי משה רבנו, הדבר מתואר בצורה סמלית בתורה בעלייתו אל ההר בכל פעם שהוא בא לשמוע את דבר ה', ולאחר מכן בירידתו מן ההר בכל פעם שהוא מוסר את דבר ה' לעם.

ולדעתי זה גם מה שמסומל בפסוק הראשון של פרשת "האזינו" שקראנו השנה בשבת שבין יום כיפור לסוכות: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי." המילים "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" מסמלות לדעתי את מדרגתו של משה רבנו, אשר תודעתו עלתה לשמים ויכלה להאזין לדבר ה' ישירות, מה שמתואר בניסוח המליצי גם כדיבור פנים אל פנים. אך לאחר מכן "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ", כלומר משה ירד אל העם והשתדל להשמיע להם את דבר ה' כפי הרמה שבה הם מסוגלים לשמוע ולהבין.

למעשה, ניתן לומר שכל חג הסוכות היא בחינת "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ", ומשמעותה היא לחנך את האדם לקניית המידות הטובות ולהתגברות על יצר הגאווה המהווה מחיצה בינו לבין הקב"ה, וזאת מתוך הנסיון להעלות אותו לאחר מכן גם למדרגת "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם".

חג שמח לכולם :-) בע"ה שנזכה כולנו לעלות!

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ...

מועדים לשמחה :-)

בהפטרה של סוכות קראנו פסוקים מתוך הנביא זכריה, ובהם הפסוק הנשגב המבטא את תודעת האדם המכיר במלכותו של הקב"ה על כל הארץ: "וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

למילים אלה של הנביא זכריה יש קשר עמוק מאד לחג הסוכות. בתורה נצטווינו: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת." ובהלכה מבואר עד היכן מגיעה מצוה זו, וכך כותב הרמב"ם במשנה תורה בהלכות סוכה: "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה: שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה, כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו, בשאר ימות השנה... אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה..."

כלומר, נצטוינו כל שבעת ימי חג הסוכות לראות את סוכתנו כביתנו ממש, ולא כמליצה בלבד אלא באופן שהדבר בא לידי ביטוי במעשינו ממש. והדברים המהותיים בחייו של האדם כאכילה ושתיה ואף שינה, שהוא רגיל לעשותם בביתו במשך כל השנה, עליו להשתדל לעשותם בסוכה בשבעת ימי החג. כל אחד כפי כוחו (בהלכה יש פטור במקרים של צער).

וכפי שהקדמתי, יש לכך קשר עמוק מאד לאותו פסוק נשגב בדברי הנביא זכריה. הרגלי הפינוק שבהם האדם מרגיל את עצמו בביתו במשך ימות השנה, עלולים להשכיח ממנו את התודעה שהקב"ה הוא המלך על כל הארץ, והאדם עלול לטעות ולהחשיב את עצמו כאדון לחייו ולכל נכסיו ושהוא מנהל את הכל. אך בסוכות האדם מתגבר על הרגלי ביתו המפנקים, ומוכן לגור איפה שהתורה מכתיבה לו לגור. וכך האדם מחנך עצמו להכרה שהקב"ה הוא המלך על כך הארץ, והוא כשלעצמו אינו כלום.

ועוד, בהמשך ההפטרה הנביא זכריה אף מזכיר את חג הסוכות, ומתאר אותו כחג שע"פ האידיאל שלו מיועד לא רק לעם ישראל, אלא לעתיד לבוא ראוי שגם שאר אומות העולם יבואו לחוג את חג הסוכות: "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת." ודברים אלה הם למעשה הביטוי העילאי ביותר לעובדת היות ה' מלך על כל הארץ, כאשר התכלית היא לשאוף להגיע ליום שבו כל ישראל וגם כל אומות העולם יכירו במלכותו.

לסיום, אציין שאת הפוסט הזה כתבתי בהיותי יושב באותו מקום שהוא ביתי למשך ימי החג. חג סוכות שמח לכולם :-)

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

עולם שכולו טוב וכולו ארוך

"הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא... 'למען ייטב לך והארכת ימים'...לעולם שכולו טוב...לעולם שכולו ארוך; וזה הוא העולם הבא...נפשות הצדיקים בלבד, בלא גוף כמלאכי השרת. ...אין בו לא אכילה ולא שתייה...
נפש האמורה בעניין זה, אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש, שהיא הדעה שהשיגה הבורא כפי כוחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים."
(רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ח') 

ביום הכיפורים, יש לנו ההזדמנות לטעום מעט מחיי העולם הבא, בכך שלמשך יום אחד אנו מעלים את עצמנו מעל צרכי האכילה והשתיה ושאר צרכינו החומריים, ובדרך זו אנו מתחברים כביכול למלאכים ומביאים את עצמנו ליום שכולו טוב וכולו ארוך. בע"ה שנזכה גם להשפיע עלינו שפע לכל ימות השנה. גמר חתימה טובה לכולם :-)

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

וילך משה

פרשת "וילך" שקראנו השבת, פותחת בפסוק: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל." נשאלת השאלה: מה משמעות "וַיֵּלֶךְ" שבפסוק, ומאיפה ולאן הלך משה? ה'כלי יקר' אומר על כך דבר נפלא, ואלה דבריו: "מצינו לשון הליכה בפרשה זו בג' פנים, כי אצל ישראל כתיב- כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, משמע מחזיק בידך מדריכך בדרך תלך אבל ביהושע כתיב- וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ. ובמשה כתיב סתם וילך משה בלא סעד כלל. כי זה דומה למה שנאמר בנח...אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, שהיה צריך סעד לתמכו כך ישראל...היו צריכין סעד לתמכם ביראת ה', אבל יהושע נאמר בו וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ והוא אחריו כי לא היה צריך כל כך סעד לתומכו כמו ישראל אבל מכל מקום לא הגיע למדריגת האבות שנאמר בהם- הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו. משמע שהשכינה היתה אחריהם, ולמדריגה זו הגיע משה שנאמר וילך משה משמע הלך לבדו בלא סעד כלל, כי ההולך אחרי ה' יש לו קצת סעד אבל לא כמי שהולך עם ה', ומטעם זה אמרו: פני משה כפני חמה, כמו החמה שאינה מקבלת אור מגלגל אחר כך משה האיר בצדקו מאליו ויהושע כלבנה שצריכה סעד מן אור החמה, אבל ישראל נמשלו לכוכבים כי אורם זעיר שם זעיר שם עד שצריכין סעד גדול ביותר."

כלומר, ע"פ דברי ה'כלי יקר' הצורות השונות של לשון "הליכה" מצביעות על המדרגות השונות של בני אדם שונים ההולכים בדרכי ה', או על כל פנים מתכוונים ומשתדלים ללכת בדרכי ה' כפי כוחם.

שבת זו היא השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הנקראת גם שבת "תשובה", ובהפטרה של שבת זו קראנו את דברי הנביא הושע: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם." במה ייכשלו? בהליכה בדרכי ה'! כלומר, הנביא מכיר בכך שיש בני אדם שמבחינה סובייקטיבית יש להם הכוונה הכנה לעבוד את ה', וייתכן שאף מבחינה אובייקטיבית הם נראים כעובדי ה' בעיני אחרים הצופים במעשיהם, אולם חסרה להם הבנת משמעותם של דרכי ה'. לעומת זאת "וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם", שהם הולכים בם בדרך ישרה, בשונה מהפושעים שהליכתם עקומה ובלתי ישרה.

וכאן יש קשר עמוק עם הפסוק בפרשת "וילך", שכן נמאר "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה..." והפרשה פותחת באותו איש המייצג את ההליכה בדרכי ה' בדרגתה העילאית ביותר. ולדעתי יש כאן עוד עניין. נאמר בפסוק: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל." הפסוק בא ללמד אותנו, שהליכתו של משה בדרכי ה' קודמת לדברים שאותם הוא אומר לישראל, וניתן לומר זאת למעשה על התורה כולה. משה שקיבל את התורה בסיני ומסר אותה הלאה, מדוע דווקא הוא מכל האנשים היה ראוי לכך? התשובה היא, משום שכבר הלך בדרך התורה מעצמו, בטרם קיבל אותה בסיני. בניגוד לפושעים שבדברי הנביא הושע, שדרכי התורה אמנם היו גלויים לפניהם אך הם אינם מבינים כלל את משמעותם, הפרשה פותחת באותו איש שהליכתו בדרך התורה קדמה לכתיבתה ומסירתה בפועל במציאות האובייקטיבית. ודווקא משום כך, היה משה הראוי ביותר לקבל את התורה בסיני ולמסור אותה לישראל.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל GILADOS אלא אם צויין אחרת