22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על אלה שראויים להיות מוקאים מן הארץ

הפשיסט אביגדור ליברמן מדבר על כך שאסור להיכנע לטרור. אך את מדיניות הכיבוש הישראלית אפשר לקיים רק באמצעים של טרור יהודי. הוא ושאר הפשיסטים בעם ראויים להיות מוקאים מהארץ הזאת. ואגב, אינני מתרשם כלל מזה שבנימין נתניהו הוא סמרטוט שלא מרשה לעצמו לבצע את כל משאלות הלב של הלאומנים בעם ישראל. אין זה מכפר כלל על רצונו להנציח את הכיבוש הישראלי על הערבים בשטחים, וגם הוא לא יינצל מדין שמים.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

על נקיות מאינטרסים פוליטיים

על נקיות מאינטרסים פוליטיים:

"היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה...אך האדם אשר טוהר מזה הנגע לגמרי...הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי, והבחנתו זכה, ולא תטהו החמדה לשום דבר.
[...]שלא לכעוס, ואפילו הרב על תלמידו...אלא ייסרם וייסרם אך מבלי כעס, כי אם להדריך אותם בדרך הישרה. והכעס שיראה להם יהיה כעס הפנים לא כעס הלב."
(הרמח"ל על מידת הנקיות)

"יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מידמה איש בשעת כעסו, והוא אינו כועס."
(הרמב"ם, הלכות דעות)

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

על גבורה

מתקרבים לחג החנוכה. על גבורה:

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה...

השבת קראנו את פרשת "תולדות" המספרת את סיפור הולדתם של שני התאומים יעקב ועשו, ועל המתח שבין שני אחים אלה. מבחינה סמלית, מתח זה מוצג ע"י התורה בזמן שרבקה עודנה נושאת את שניהם ברחמה "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ", וכן לאחר לידתם: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן...וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. ; וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב..."

אולם שיאו של המתח שבין שני האחים, נוצר על רקע הזכייה בברכת אביהם יצחק. רבקה שראתה את יעקב בתור מי שראוי לברכה, בניגוד לכוונתו של יצחק להעניק ברכה זו לעשו, מייעצת ליעקב להתחזות לאחיו ובכך לזכות בברכה מאביו. יצחק מגלה זאת רק בדיעבד, כאשר עשו מגיע על מנת לקבל ממנו את הברכה שניתנה כבר ליעקב שהקדים אותו, ואנו קוראים: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. ; כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי."

רבים מפרשנינו עמדו על כך שסבלם וצעקתם ורדיפתם של בני ישראל לאורך הדורות, באו כעונש על אותה צעקה גדולה של עשו שנגרמה ע"י מעשה המרמה של יעקב. ב"שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" מתייחס מורי ישעיהו ליבוביץ' זצ"ל למדרשים שנכתבו בעניין זה ולדברי חכמינו ובהם הנצי"ב, ואדגום מדבריו:

"הנצי"ב מביא את דברי המדרש על עונשו של יעקב בגלל צעקתו הגדולה של עשו, אולם שואל: 'לכאורה קשה על מה זה נענש בצעקת עשו יותר ממה שגרם ליצחק אביו שחרד חרדה גדולה...אבל העניין דלהשתמש בעבירה לשמה יש להיזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום, ולא דמי לעושה מצוה דאע"פ שנהנה גם כן המצוה עומדת במקומה, מה שאין כן עבירה-לשמה... יעקב לא נהנה כלל בשעה שחרד יצחק ובוודאי נצטער על זה...מה שאין כן על צעקת עשו שמח בלבו ועל כך נענש, שהרי גרם זה על ידי עבירה של שקר ואסור להינות מזה.'
דברי הנצי"ב כאן הם עמוקים מאוד, שהרי לפעמים יש ולהשגת מטרה כשרה משתמשים אמנם בשקר ובאמצעים פסולים, אולם אם האדם נהנה מן השקר או מאמצעים פסולים אלה, הדבר לא נמחל לו גם אם השיג באמצעותם דבר צודק, ולכן נאלץ יעקב לשלם על כך את מלוא המחיר."

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

דוגמת שרה

פרשת "חיי שרה" פותחת בפסוקים: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ; וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ."

בניגוד למה שיכולנו אולי לצפות מפרשה זו עקב שמה, הפרשה למעשה פותחת בסיפור מותה של שרה אמנו, ואבלו של אברהם אבינו הבוכה על מותה. אולם כפי שנראה בהמשך, התוכן של עולמה האמוני של שרה ממשיך לחיות גם לאחר מותה, וזה מה שחז"ל ניסחו באומרם: "צדיקים במיתתם קרויים חיים".

ניתן להבחין בכך לאורך כל הפרשה במספר דוגמאות. לאחר שמטיל אברהם על עבדו אליעזר את השליחות לחפש אישה עבור בנו יצחק, אליעזר מזדרז למלא את שליחותו וגם יודע היטב איזו אישה עליו לחפש ובתפילתו לקב"ה אמר: "...הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם...וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי." בתפילה זו הוא מבקש למצוא ליצחק את האישה הראויה במעשיה והמצטיינת במידות טובות של חסד וזריזות. מהר מאד אליעזר מוצא את האישה המתאימה, ואנו קוראים: "וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת...וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ...וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. ...וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב...וַתְּמַהֵר...וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו."

אם לא די בכך, כמה פסוקים לאחר מכן אנו מגלים שרבקה מצטיינת גם בקיום מצוות הכנסת אורחים: "וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. ; וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. ; וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן."

העובדה שאליעזר ראה באישה זו המצטיינת בזריזות, בחסד ובהכנסת אורחים בתור זו הראויה להשתדך ליצחק, היא ודאי לא מקרית. אין ספק שהוא למד מידות טובות אלה מאדונו אברהם ומשרה אשת אברהם, וכבר קראנו בפרשה הקודמת כיצד אברהם ושרה הזדרזו בקיום מצוות הכנסת אורחים: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת."

אחרי שאליעזר מפגיש בין יצחק לרבקה, אנו קוראים את הפסוק: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ." לגבי המילים "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" מסביר ה'כלי יקר': "עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש". מכאן אנו למדים, שרבקה באישיותה נהייתה ל"דוגמת שרה" ממש והיא-היא המוסיפה לקיים את "חיי שרה" במעשיה הראויים ובמידותיה המעולות. הצדיקים, עיקר משמעות חייהם אינו בחייהם הביולוגיים, אלא בחיים הנצחיים שהם דבריהם ומעשיהם המוסיפים להתקיים גם לאחר מותם, וכלשון הרמב"ם: "דבריהם הם זכרונם".

בסופה של הפרשה אנו קוראים על מותו של אברהם, וקבורתו על ידי שני בניו: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. ; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו..." בנוגע למילים "בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" בהקשר למותו של אברהם, חז"ל מצאו בכך רמז לכך שבנו ישמעאל שב בתשובה וחזר ללכת בדרכו של אביו עוד בחייו. חז"ל אף מלמדים אותנו שלאחר מות שרה, אברהם תיקן את העוול שנעשה לבנו ישמעאל ולהגר (אמו של ישמעאל) בעקבות דרישתה של שרה לגרשם, ומיהר להחזירם לביתו. ואכן אנו קוראים "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" מה שמלמד על חידוש הקשר עם ישמעאל.

לאחר מכן אנו קוראים: "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם. ; וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם..." בקשר למילים "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה" שאלתי את עצמי, מה צורך היה לציין את עובדת היות הגר השפחה של שרה, והרי עובדה זו ידועה לנו כבר מהפרשות הקודמות? ייתכן שדגש זה בא לרמוז לנו, שעל אף נסיונה של שרה להרחיק את ישמעאל מחייה, נסיון זה לא הצליח לה, ובמשמעות האמונית העמוקה של המילה 'חיים' הרי שחייה נמשכים לא רק בבנה יצחק ובצאצאיו, אלא אף בבנה החורג ישמעאל (שכאמור שב בתשובה) ובצאצאיו. עוד יש לציין, שבמהלך הדורות קיבלו על עצמם הישמעאלים את דת האיסלאם המבוססת גם היא על האמונה המונותאיסטית באל האחד ובכך ודאי ממשיכים הם את אמונתם של אברהם אבינו ושרה אמנו, ועליהם אמר מורנו הרמב"ם: "אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם. והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי."

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
תגובות שלי בפורום 'חוזרים בתשובה - תמיכה'
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל GILADOS אלא אם צויין אחרת