00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעה חריגה בנושא שעון הקיץ,האם מותר?

נושא שעון הקיץ "בוער כאש" כל פעם שהוא מונהג או מוחזר לשעון החורף,בישראל נקבע זמן שרירותי שלא בתאריך קבוע אלא בין החגים המסוימים שבתחילת כל שנה עברית,כשזה מתיחס לשנה הקלנדרית,אז משתנה משנה לשנה,יש מצבים שההחזרה תהיה במשך ספטמבר ויש מצבים שזה יכול לקרות בין ההתחלה לאמצע אוקטובר.

בעבר דעתי בנידון היתה נחרצת,הייתי יכול להיות בין כל אלה שהפגינו לאחרונה נגד החזרה המוקדמת של שעון החורף,היום לא,אנשים לא שמים-לב ששעון קיץ יש לו גם חסרונות,נכון שזה חוסך בתקופות מסוימות שעות תאורה,אבל אם בחסכון בחשמל עסקינן,זה כבר נהיה זניח,חשמל מזין עוד גורמים שלא מהוים סקטור בחסכון,קחו למשל את מזגני האויר,בעונה החמה הארוכה שלנו,% גבוה מהמזגנים הפרטיים מופעלים 24 שעות ביממה,בעיקר באזורים הלחים במדינה,ששם מתרכז ה-% הגבוה של האוכלוסיה (מישור החוף),כך שהחסכון בחשמל די זניח כיום,והתפרסמו על-כך נתונים בתקשורת לפני כמה שנים.

יום שמש ארוך מידי לא בהכרח טוב לבטיחות בדרכים,מנסיון אישי,נהיגה באור החזק והמסנוור גורמת גם לעייפות  יתר,לא פחות מאשר בשעות הלילה "הקטנות".מי שנאלץ לנהוג לכיוון הכללי מערבה מעבר לשעה 17:00 ,יסבול מסינוור מתמשך שכאילו מסרב להגמר,בדוק.

בשיא הקיץ כמעט שאין לנו "ערב",השמש שיורדת סופסוף אחרי 20:00,לא מאפשרת מצב של בין-ערביים,שזה הזמן היפה ביותר ביממה.

אני באופן אישי אוהב את שעות החשכה,הן נוסכות בי רוגע,בעוד ששעות האור המעיקות באביב ובקיץ משרות חום בלתי נסבל שמוביל גם לעצבנות מסוימת,עונות הסתו והחורף יותר משרות עלי אושר ורוגע.

אני אולי לא "אוביקטיבי",אבל זו דעתי כיום,באופן כללי אני בעד שעון-קיץ,אבל לא צריך להגזים,תנו לנו קצת תקופה מסוימת בשנה בה גם אוהבי שעות הערב יוכלו להנות ללא סינוורים מיותרים וחום בלתי נסבל שגם ככה הולך ומתגבר משנה לשנה.

לדף הרשומה

3 שנים לפטירתה של ורה ז"ל

3 שנים חלפו להן לבלי שוב,חמותי,אמה של רעיתי מרינה,"עזבה" אותנו "בחטף",כל-כך לא צפוי היה הארוע,שזה קרה בביתה,ובחדר הפרטי שלה.
לפני שעה קלה שבנו,מרינה ואני מבית-העלמין המקומי,עשינו לנו אזכרה פרטית,רק שנינו,עם פרחים ומים לשטיפת המצבה והשארת הפרחים על המצבה.
נאמרו כמה מילות-זכרון בלבותנו,בשקט,וזהו.

ורה!יהי זכרך ברוך,גם סיון לקחה קשה את מותך לפני 3 שנים,וכמו שיש לך בת יחידה,יש לך נכדה יחידה,זה הגורל וככה זה היה,ואולי עדיין במובן מסוים,בשביל סיון היית "בבושקה",בעוד שאמי עבורה היא "סבתא",על-אף ששתי מילים אלו בשפות שונות המשמעות זהה,אבל ככה הילדה ידעה "להבדיל" בין שתיכן,אם זה שכל אחת מכן היא עולם ומלואו.

גם אם זה לא נהוג ואולי לא מקובל אצל כולם,עברנו גם אצל שתי מצבות נוספות,אצל אחותה של ורה,דודתה של מרינה,ואצל הסבתא שלי מצד אמא,ככה מרינה ואני הרגשנו צורך "בהזדמנות זו",כי כמה אנו כבר מזדמנים יחדיו לבית-העלמין?באופן נדיר מאד.

3 שנים בלי ורה,וחסרונה יורגש תמיד.

ת.נ.צ.ב.ה.
לדף הרשומה

למה אצלנו כולם "חכמים" על אחרים?

בעקבות כל מה שקורה סביבנו,בעיקר מהצד הבטחוני,קורים כל פעם ארועים שמדגישים כמה היהודים שלנו "יותר חכמים" מאחרים.קחו למשל את הארועים במומבאי,הודו,לפני כמעט חודש,לאחר שכוחות הבטחון ההודיים השתלטו על הארועים בדרכם שלהם,צצו בתקשורת הישראלית "חכמים בלילה" שהיה להם מה לומר בנידון,כאילו שאצלנו היו מתמודדים עם ארועים כאלה יותר טוב,דבר שכבר שנים הוכח כשקר,היו זמנים שבאמת טופלו ארועים בטחוניים ביד חזקה ובזרוע נטויה,גם כשזה גבה מחיר,עם כל הצער בזה.הענין הזה הסתיים מזמן,והסיבות רבות:
1.בישראל לוקחים בחשבון "מה יגידו" בחו"ל;
2.כל ארוע כזה "מלווה" בעיניים משפטיות,שאם יאונה רע למחבלים,תוגשנה תלונות ע"י "יש גבול"/"בצלם"/מח"ש/מר"ץ/בל"ד/רע"ם-תע"ל/"שלום עכשו"(עם מי?), ושאר מזיקים.
3.החשש התמידי מאבידות,שניתן להבינו,אבל השאלה מה בכל-זאת ניתן לעשות?איזו חלופה יש?
בהודו לא עשו חשבונות,עם כל הצער על האבידות בבני-הערובה ובכוחות הבטחון,היה חשוב להודים לסיים את הפרשה מהר ככל האפשר,וכמעט בכל מחיר.ראיתם גם את המחבל הפקיסטני שנותר בחיים?איך התחנן על חייו?זה מראה שחלק גדול מ"לוחמים" אלה הם לא יותר מחבורת פחדנים,אני בכל מקרה לא מקנא בגורלו בידי ההודים,הייתי מקנא בו רק אם הפיגוע היה בישראל חו"ח,והוא היה נלכד בידי כוחות הבטחון כאן,כי כאן הוא היה זוכה ל"מלון 4 כוכבים",עם בקורים סדירים,חובת המדינה להעניק לו גישה לעתונות,לטלויזיה כרצונו,מה שספק אם יזכה בהודו.
ההתמודדות של מדינת-ישראל עם האיום הקרוב ביותר לנו,"החמא"סטן",מראה לאיזה שפל הגענו בחוסר התגובה להתגרויות המסוכנות,דבר שלא היה עובר בשקט בשנות ה-50`,ה-60` וה-70`,כשהשנוי לרעה החל בשנות ה-80`,עם פרשת קו 300,שמאז החלו לכבול את ידי כוחות הבטחון במאבקם בטרור,ע"י אימוץ חוקים "נאורים" לכאורה,שהדגישו את "זכויותיו" של הטרוריסט ולא של קורבנו,בין אם נשאר בחיים ובין אם נקטל.
המצב בנידון הולך מדחי אל דחי,וזה סימן שמדינתנו נמצאת בשלבי התאבדות מתקדמים.
הלואי ואתבדה,ומשהו ישתנה,אבל אין בינתיים סימן לשינוי כזה.

לדף הרשומה

מענה בעניני העבודה...,

הכל התגלה,ע"פ תפיסתי לפחות,כ"שאנטעז" עם כסת"ח...,ולמה כוונתי:
כפי שניתן לראות ברשומתי הראשונה מינואר 2008,אנו עובדים עם ציוד כבד מאד,אבל זה סוג של "כלי-רכב" שלא נוסעים בכבישים.מפעילי הכלים הללו לדורותיהם,הפעילו אותם עם מגוון שונה של רשיונות-נהיגה,החל מרשיון פשוט לרכב קטן(B בדרוג החדש),ועד בעלי רשיון משא,צבורי וטריילר(D,C ו-E בדרוג החדש),חלק מהאנשים בעלי רשיון משא קל(עד 15 טון),הופסקה עבודתם באופן פתאומי,והם חויבו לעבור השתלמות קצרה על מלגזה,שזה סטטוס דומה של "מכונה ניידת",כמו הכלים הכבדים שלנו,ואז "ירשו" להם כנראה לשוב לעבודתם הרגילה.

לדף הרשומה

האם אני אמור לאבד את עבודתי הנוכחית...?

יש שמועות ואני רואה סימנים,על שינויים אצלנו בעבודה,לא לא...,זה לא קשור בהכרח למצב הכלכלי המקומי,הארצי והעולמי,זה קשור ל"חתיכת-נייר" מסוימת...,אני בהמתנה,
מקוה להביא פרטים בהמשך.
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אלון 58 אלא אם צויין אחרת