00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מוזיקה" נמצאו 75 פוסטים

בלוז לבארבי

אני יודעת מה אתם רוצים: כולכם הגעתם לכאן כי חשבתם שאני אכתוב על הבובה הבלונדינית שהציצים שלה מסיליקון קשיח, מהזן שלא מתפוצץ אם לא שומרים נגיעה, ושאין לה אברי מין, מה שמעיד כאלף עדים על מוצאה הפולני, עובדה שמנסים כבר שנים להסתיר ולהכחיש, אבל העובדות מדברות בעד עצמן (ונגד הסקס).   אז לא. אין לי מילה רעה (מלבד אלו שאמרתי בין השיטין) לומר על בארבי. אבל יש לי כמה מילים רעות לומר על הבארבי, זה שבתל אביב, זה שיש בו אחלה הופעות שבעולם ושני שירותים לנשים - ושניהם סתומים וגולשים.   טוב, אז פרקתי. עכשיו מותר לי להגיד לשם מה התכנסנו כאן הערב? אתמול הייתה בבארבי הופעת השקה של הדיסק החדש של איתי פרל, ומעצם שמו, "מסע בלוז", אתם מתארים לעצמכם שהייתי שם (אולי, אם יש לכם אינטליגנציה מאוד גבוהה והבנת טקסט חריגה, הצלחתם להבין את זה גם מהפיסקה הראשונה). כל מה שידעתי על מה שהתעתדתי לשמוע הסתכם בשלושה שירים ששמעתי ברשת, ושמאוד מצאו חן בעיניי. בתוקף עיסוקיי ומקצועי - באתי על ציודי ועל עוזר הצלם שאיתי (שלזכותי ייאמר שהתחתנתי איתו המון שנים לפני שידעתי כמה הוא יהיה שימושי לי בעתיד לצרכים מקצועיים); אלוקימה, חנונה ורחומה כמו שהיא תמיד לאלו שלא מאמינים בה, זימנה לנו מקומות ממש מול הבמה, ושכנים לשולחן שהסתלקו אחרי שני שירים (?!), ואלמלא שני צלמים עבי גרם שהקפידו מדי כמה דקות לדרוך עליי כשעברו בין השולחנות על מנת להבזיק פלאשים חסרי-טעם לכל עבר, הייתי יכולה להתרכז בהופעה ובה בלבד. והיה במה להתרכז. מלבד העובדה שאיתי בחר לארח שלושה גיטריסטים נפלאים (אביב בן עזרא, תמר אייזנמן ועוזי פיינרמן / רמירז)  ועוד הפתעה לקינוח בדמות דנה ברגר, ומלבד העובדה שיש לו צוות נגנים מעולה ושתי זמרות ליווי מקסימות שגם שרות איתו את אחד השירים (והן שרות מצוין) - הוא עצמו פרפורמר ששווה לבוא לראות. יש לו נוכחות בימתית מצוינת, הוא קולח ורהוט ומקרין נינוחות רבה וחן. מלבד זאת, השירים עצמם הם בלוז אמיתי, כזה שמאז ימי דני ליטני לא שמעתי ברצף בעברית (אם לא נחשיב נגיעות מבורכות אך אקראיות של שלום חנוך בז'אנר), ויש להדגיש שהם נשמעים מצוין בשפת הקודש. היות שאת השירים כתב והלחין איתי, חשוב לומר שמלבד המוזיקה - שהיא כייפית
לדף הרשומה

לטפס על ההרים כי הם שם

  אני באמת לא יודעת לומר לכם אם התובנה הזאת, שפתאום האירה בי כמו נורה שהמגע שלה היה קצת רופף ופתאום נגיעה קטנה ייצבה אותה, צצה, כמו שאומר שלמה ארצי, כי זה גילה המוקדם או גילי המאוחר. אבל נדמה לי שתמיד לקראת עונת היומולדת אני נעשית יותר תבונית. ואולי זה בכלל כי חורף וכשקר המוח שלי מסוגל לחשוב, בניגוד לשאר חודשי השנה, שבהם הוא ספק נמס ספק מבושל. בכל מקרה, חשבתי קצת על איך שפעם  - לא לפני הרבה זמן - הייתי מתרוצצת בלילות מהופעה להופעה, נהנית מאוד, אבל לא מרשה לעצמי לנוח קצת. וגם כשנהנים, אם לא נחים לרגע -  בשלב מסוים מתעייפים. אני רצתי שנים בין הופעות, ראיתי ה-כ-ו-ל. שמעתי ה-כ-ו-ל. אהבתי חלק. אבל נהניתי מעצם החיים האלה, שחשפו אותי לכל המוזיקה הזאת, לכל הג'אז הזה, לכל העושר והמגוון הזה.  הייתי בשניים או בשלושה מקומות בעת ובעונה אחת (בחיי, אפילו בין המנויים לבלוג הזה יש שיעידו שזה נכון) והחיים שלי התנגנו באופן שמזכיר מאוד פרי-ג'אז.  וכל כך, אתם בטח שואלים, למה? כי היו הופעות. זה למה. בחצי השנה האחרונה מצבי הבריאותי קצת השתנה וכתוצאה מכך אני פחות מתרוצצת מקודם. בין ישיבה ליד המחשב כשידי האחת שלוחה ללייטרום והשנייה מַחֲזקת בפייסבוק (וזאת סתם מטאפורה, כי ידי האחת בעיקר נתונה בסד כיום) לבין רביצה נוחה על הספה ועצימת עיניים בשעות מאוד לא אופייניות לי, גיליתי את נפלאות הבטלה ולא פעם פשוט לא בא לי לצאת מהבית, גם כשאני יודעת שיש הופעה נפלאה בערב. ההרים עדיין שם, אבל מבחינתי כיום זו לא סיבה מספקת כדי לטפס עליהם. צריך שיהיה שם משהו מיוחד בדרך, או על הפסגה, או אפילו נוף מדהים מהעבר השני, כדי שאטפס.   או שאני מזדקנת או שאני סתם נהיית נורמלית. ימים יגידו.     בכל אופן - שלא תדאגו, אני הולכת להופעה או שתיים או שלוש בכל שבוע גם ככה (זה מעט מאוד בסטנדרטים שלי, אני מודה), ואני לא הולכת למות לכם. סתם שתדעו. 
לדף הרשומה

מלאך בשמי תל אביב

דותן מלאך – "הכול מהכול"   הפנייה קצרה בפורום מוזיקה עברית זרקה אותי לקליפ שהיה סוג של פאזל משברי חיים של המשורר המנוח דוד אבידן ושברי חיים של מוזיקאי חי מאוד בשם דותן מלאך, שנראה עוקב אחריו, הולך בעקבותיו בזהירות אבל בנחישות, מנסה לתפוס רגעים, להבין משמעויות ולתת פרשנות משלו. ככה התוודעתי לדותן מלאך, שהלחין ושר את "שיר פרידה ישן שהוחמץ מזמן". הוא לא היה הראשון שהלחין את השיר הזה – כנסיית השכל כבר עשתה זאת לפניו, אלא שהפרשנות של כנסיית השכל ושלו למילים של אבידן כמעט הפוכות זו מזו: בעוד כנסייית השכל תוקפת את השיר באגרסיביות מחוספסת, כמעט שורטת, דותן מתייחס אליו ברגישות מופלאה, נזהר בכבודו ובכבוד הרגשות שאבידן חושף.   לדותן מלאך יש קול יוצא מן הכלל, נדיר לשמוע כיום קול בוגר וטוב כמו שלו. כשהוא שר שום הברה לא חומקת, שום עיצור ושום תנועה לא נשמטים. יש לו כבוד למילים בדיוק כמו שיש לו למוזיקה, ואי אפשר שלא להתייחס אליו בכבוד בחזרה. אבל לא רק קול טוב יש לדותן – יש לו גם דיסק חדש, שהוא קורא לו "הכול מהכול". הדיסק הוא סוג של הפגנת יכולות, מבחינת אי האחידות של החומר, אבל מצד שני אפשר לראות בו באמת כמה מגוונת היכולת של דותן, הן מבחינה מוזיקלית, הן מבחינת כתיבה – והן קולית. הוא נעזר במוזיקאים מצוינים שעושים עבודה טובה מאוד, ואפילו בגרפיקאים שתומכים גרפית במסר של "הכול מהכול", ואת כל הערב-רב הצבעוני, האינטליגנטי  והמרגש הזה, הוא מקדיש לסבתא שלו שהלכה לעולמה, שבזכותה וגו'.   השיר הראשון האלבום – שאהבתי מייד -  הוא מצוקה של גבר, שרוצה להגיד ולא יכול; כי הכי קל זה להתקפל, והכי קשה זה להגיד מה באמת הוא מרגיש.  אבל אחריו באים עוד כמה שירים חשובים, חזקים – חלקם מדברים על אובדן וחלקם על כאבים מסוג אחר, אבל שלא תטעו – הדיסק רחוק מלהיות מדכדך. נהפוך הוא – יש בו אמירה שכולה דבקות בחיים ובכוחם, הוא חזק מוזיקלית ואחרי כמה דקות של האזנה תמצאו את עצמכם חוזרים שוב לשיר זה או אחר ומתחברים למילים וללחן.   הבוקר נודע לי שתחנת הרדיו 88 FM   בחרה את האלבום של דותן מלאך לאלבום השבוע, מה שאומר שאני לא היחידה שחושבת שמדובר ביוצר
לדף הרשומה

ביקורת בתי קברות

מי שעקב אחרי הדברים שכתבתי בשנים האחרונות יודע שלא פעם כתבתי ביקורות - בין אם מדובר בביקורת דיסקים, ביקורת הופעות, ביקורת בירות או ביקורת אירועי מכירות. מה שתמיד אפיין את הביקורת שלי הוא טוב-לב פולני נדיר ויושרה שכפתה עליי לשחוט (שחיטה כשרה, כמובן) פרה קדושה אחת או שתיים מדי פעם. היות שאתמול היה יום השנה (העברי) למותו של אבא שלי, עלה בדעתי לצ'פר אותו לכבוד היום הגדול בניקוי מצבה מזן "פוליש", שיכבד גם את המצבה וגם את מוצאה של אמא שלי, וככה יהיו לי ביד ולא על העץ שתי ציפורים במכה אחת.חיפשתי..
לדף הרשומה

ללא ספק אחת ההופעות, אם לא ה-.

אלברט בגר וחמיד דרייק - פסטיבל הג'אז ת"א   עוד לפני שידעתי מה מנגנים בהופעה המקבילה - לא היה לי אפילו היסוס קל שבקלים.  אלברט בגר הוא אחד המוזיקאים המרתקים ביותר שאני מכירה בארץ. נכון שלא כל אחד מסוגל להתמודד עם המוזיקה שלו, ונכון שמדובר, באופן כללי, בז'אנר שצריך ללמוד לעכל - אבל מי שמצליח ומאזין בתשומת לב מתאהב. ראיתי כבר כמה שנשבו בקסמי הג'אז החופשי - והמוזיקה של אלברט היא אינטליגנטית כל כך, מרתקת לאוזן ולעין - שזו חוויה כלל חושית בעלת עוצמות גדולות. מבט דרך עדשת המצלמה מאפשר להבחין בכל ניע עפעף או רטט שריר מקרוב, מה שמעצים את החוויה המוזיקלית ונותן פרופורציות אחרות לחוויה המוזיקלית-הרגשית. היות שאין כמעט שום הופעת ג'אז שלא צילמתי בארץ, סביר להניח שיום יבוא ואהיה סוג של ארכיון תיעודי של הג'אז הישראלי. אבל גם כארכיון תיעודי יהיה קל לראות מי הן הדמויות שהכי אהבתי לצלם, ואיזו מוזיקה הכי נהניתי לשמוע. אלברט בגר הוא אחת מהדמויות שבלי ספק יהיה להן מקום של כבוד בארכיון העתידי הזה שלי, כי מלבד המוזיקה המדהימה שלו וההופעות המחשמלות שלו - הוא גם מצטלם נפלא. בהופעה אמש ניגנו אלברט עצמו - בסקסופונים - וחמיד דרייק - בתופים וכלי הקשה. חמיד דרייק הוא מוזיקאי אפרו-אמריקני מוסלמי, איש יפה מראה ומרשים מאוד, עם חיוך נפלא וכישרון נפלא עוד יותר, עם פילוסופיה משלו על העולם, שהואיל לחלוק אתמול עם הקהל בפאוזה מוזיקלית מסוימת, ועם הרבה כבוד לאלברט בגר. הכבוד, ללא ספק, הדדי. השילוב ביניהם אתמול הזכיר לי טיול במוזיאון של פיקאסו - מצד אחד שפע מטורף של כישרון ויצירתיות שלוקחת את המתבונן לכיוונים לא צפויים ומפתיעים - ומצד שני שליטה מדהימה במקורות הקלאסיים וההרמוניים, ויכולת מופלאה לשחק בהם כחומר ביד היוצר. שני הפנים האלה שבאים לידי ביטוי במוזיקה של אלברט תמיד מרגשים מאוד ומעוררים התפעלות. אני חייבת לומר שמזמן לא נהניתי בהופעה כמו בהופעה הזאת. אני הולכת להמון הופעות. כל הזמן. אחדות מהן פשוט מצוינות. ובכל זאת, משהו במוזיקה החופשית הזאת, שנראית לכאורה משוחררת מכל הכבלים אבל למעשה היא מוקפדת ומדויקת ומלאה אינטליגנציה - מסעיר אותי כל פעם מחדש. כל פעם מחדש.   ועכשיו קצת תמונות.  
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גנגי אלא אם צויין אחרת