00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"הופעה" נמצאו 61 פוסטים

בלוז לבארבי

אני יודעת מה אתם רוצים: כולכם הגעתם לכאן כי חשבתם שאני אכתוב על הבובה הבלונדינית שהציצים שלה מסיליקון קשיח, מהזן שלא מתפוצץ אם לא שומרים נגיעה, ושאין לה אברי מין, מה שמעיד כאלף עדים על מוצאה הפולני, עובדה שמנסים כבר שנים להסתיר ולהכחיש, אבל העובדות מדברות בעד עצמן (ונגד הסקס).   אז לא. אין לי מילה רעה (מלבד אלו שאמרתי בין השיטין) לומר על בארבי. אבל יש לי כמה מילים רעות לומר על הבארבי, זה שבתל אביב, זה שיש בו אחלה הופעות שבעולם ושני שירותים לנשים - ושניהם סתומים וגולשים.   טוב, אז פרקתי. עכשיו מותר לי להגיד לשם מה התכנסנו כאן הערב? אתמול הייתה בבארבי הופעת השקה של הדיסק החדש של איתי פרל, ומעצם שמו, "מסע בלוז", אתם מתארים לעצמכם שהייתי שם (אולי, אם יש לכם אינטליגנציה מאוד גבוהה והבנת טקסט חריגה, הצלחתם להבין את זה גם מהפיסקה הראשונה). כל מה שידעתי על מה שהתעתדתי לשמוע הסתכם בשלושה שירים ששמעתי ברשת, ושמאוד מצאו חן בעיניי. בתוקף עיסוקיי ומקצועי - באתי על ציודי ועל עוזר הצלם שאיתי (שלזכותי ייאמר שהתחתנתי איתו המון שנים לפני שידעתי כמה הוא יהיה שימושי לי בעתיד לצרכים מקצועיים); אלוקימה, חנונה ורחומה כמו שהיא תמיד לאלו שלא מאמינים בה, זימנה לנו מקומות ממש מול הבמה, ושכנים לשולחן שהסתלקו אחרי שני שירים (?!), ואלמלא שני צלמים עבי גרם שהקפידו מדי כמה דקות לדרוך עליי כשעברו בין השולחנות על מנת להבזיק פלאשים חסרי-טעם לכל עבר, הייתי יכולה להתרכז בהופעה ובה בלבד. והיה במה להתרכז. מלבד העובדה שאיתי בחר לארח שלושה גיטריסטים נפלאים (אביב בן עזרא, תמר אייזנמן ועוזי פיינרמן / רמירז)  ועוד הפתעה לקינוח בדמות דנה ברגר, ומלבד העובדה שיש לו צוות נגנים מעולה ושתי זמרות ליווי מקסימות שגם שרות איתו את אחד השירים (והן שרות מצוין) - הוא עצמו פרפורמר ששווה לבוא לראות. יש לו נוכחות בימתית מצוינת, הוא קולח ורהוט ומקרין נינוחות רבה וחן. מלבד זאת, השירים עצמם הם בלוז אמיתי, כזה שמאז ימי דני ליטני לא שמעתי ברצף בעברית (אם לא נחשיב נגיעות מבורכות אך אקראיות של שלום חנוך בז'אנר), ויש להדגיש שהם נשמעים מצוין בשפת הקודש. היות שאת השירים כתב והלחין איתי, חשוב לומר שמלבד המוזיקה - שהיא כייפית
לדף הרשומה

לטפס על ההרים כי הם שם

  אני באמת לא יודעת לומר לכם אם התובנה הזאת, שפתאום האירה בי כמו נורה שהמגע שלה היה קצת רופף ופתאום נגיעה קטנה ייצבה אותה, צצה, כמו שאומר שלמה ארצי, כי זה גילה המוקדם או גילי המאוחר. אבל נדמה לי שתמיד לקראת עונת היומולדת אני נעשית יותר תבונית. ואולי זה בכלל כי חורף וכשקר המוח שלי מסוגל לחשוב, בניגוד לשאר חודשי השנה, שבהם הוא ספק נמס ספק מבושל. בכל מקרה, חשבתי קצת על איך שפעם  - לא לפני הרבה זמן - הייתי מתרוצצת בלילות מהופעה להופעה, נהנית מאוד, אבל לא מרשה לעצמי לנוח קצת. וגם כשנהנים, אם לא נחים לרגע -  בשלב מסוים מתעייפים. אני רצתי שנים בין הופעות, ראיתי ה-כ-ו-ל. שמעתי ה-כ-ו-ל. אהבתי חלק. אבל נהניתי מעצם החיים האלה, שחשפו אותי לכל המוזיקה הזאת, לכל הג'אז הזה, לכל העושר והמגוון הזה.  הייתי בשניים או בשלושה מקומות בעת ובעונה אחת (בחיי, אפילו בין המנויים לבלוג הזה יש שיעידו שזה נכון) והחיים שלי התנגנו באופן שמזכיר מאוד פרי-ג'אז.  וכל כך, אתם בטח שואלים, למה? כי היו הופעות. זה למה. בחצי השנה האחרונה מצבי הבריאותי קצת השתנה וכתוצאה מכך אני פחות מתרוצצת מקודם. בין ישיבה ליד המחשב כשידי האחת שלוחה ללייטרום והשנייה מַחֲזקת בפייסבוק (וזאת סתם מטאפורה, כי ידי האחת בעיקר נתונה בסד כיום) לבין רביצה נוחה על הספה ועצימת עיניים בשעות מאוד לא אופייניות לי, גיליתי את נפלאות הבטלה ולא פעם פשוט לא בא לי לצאת מהבית, גם כשאני יודעת שיש הופעה נפלאה בערב. ההרים עדיין שם, אבל מבחינתי כיום זו לא סיבה מספקת כדי לטפס עליהם. צריך שיהיה שם משהו מיוחד בדרך, או על הפסגה, או אפילו נוף מדהים מהעבר השני, כדי שאטפס.   או שאני מזדקנת או שאני סתם נהיית נורמלית. ימים יגידו.     בכל אופן - שלא תדאגו, אני הולכת להופעה או שתיים או שלוש בכל שבוע גם ככה (זה מעט מאוד בסטנדרטים שלי, אני מודה), ואני לא הולכת למות לכם. סתם שתדעו. 
לדף הרשומה

ללא ספק אחת ההופעות, אם לא ה-.

אלברט בגר וחמיד דרייק - פסטיבל הג'אז ת"א   עוד לפני שידעתי מה מנגנים בהופעה המקבילה - לא היה לי אפילו היסוס קל שבקלים.  אלברט בגר הוא אחד המוזיקאים המרתקים ביותר שאני מכירה בארץ. נכון שלא כל אחד מסוגל להתמודד עם המוזיקה שלו, ונכון שמדובר, באופן כללי, בז'אנר שצריך ללמוד לעכל - אבל מי שמצליח ומאזין בתשומת לב מתאהב. ראיתי כבר כמה שנשבו בקסמי הג'אז החופשי - והמוזיקה של אלברט היא אינטליגנטית כל כך, מרתקת לאוזן ולעין - שזו חוויה כלל חושית בעלת עוצמות גדולות. מבט דרך עדשת המצלמה מאפשר להבחין בכל ניע עפעף או רטט שריר מקרוב, מה שמעצים את החוויה המוזיקלית ונותן פרופורציות אחרות לחוויה המוזיקלית-הרגשית. היות שאין כמעט שום הופעת ג'אז שלא צילמתי בארץ, סביר להניח שיום יבוא ואהיה סוג של ארכיון תיעודי של הג'אז הישראלי. אבל גם כארכיון תיעודי יהיה קל לראות מי הן הדמויות שהכי אהבתי לצלם, ואיזו מוזיקה הכי נהניתי לשמוע. אלברט בגר הוא אחת מהדמויות שבלי ספק יהיה להן מקום של כבוד בארכיון העתידי הזה שלי, כי מלבד המוזיקה המדהימה שלו וההופעות המחשמלות שלו - הוא גם מצטלם נפלא. בהופעה אמש ניגנו אלברט עצמו - בסקסופונים - וחמיד דרייק - בתופים וכלי הקשה. חמיד דרייק הוא מוזיקאי אפרו-אמריקני מוסלמי, איש יפה מראה ומרשים מאוד, עם חיוך נפלא וכישרון נפלא עוד יותר, עם פילוסופיה משלו על העולם, שהואיל לחלוק אתמול עם הקהל בפאוזה מוזיקלית מסוימת, ועם הרבה כבוד לאלברט בגר. הכבוד, ללא ספק, הדדי. השילוב ביניהם אתמול הזכיר לי טיול במוזיאון של פיקאסו - מצד אחד שפע מטורף של כישרון ויצירתיות שלוקחת את המתבונן לכיוונים לא צפויים ומפתיעים - ומצד שני שליטה מדהימה במקורות הקלאסיים וההרמוניים, ויכולת מופלאה לשחק בהם כחומר ביד היוצר. שני הפנים האלה שבאים לידי ביטוי במוזיקה של אלברט תמיד מרגשים מאוד ומעוררים התפעלות. אני חייבת לומר שמזמן לא נהניתי בהופעה כמו בהופעה הזאת. אני הולכת להמון הופעות. כל הזמן. אחדות מהן פשוט מצוינות. ובכל זאת, משהו במוזיקה החופשית הזאת, שנראית לכאורה משוחררת מכל הכבלים אבל למעשה היא מוקפדת ומדויקת ומלאה אינטליגנציה - מסעיר אותי כל פעם מחדש. כל פעם מחדש.   ועכשיו קצת תמונות.  
לדף הרשומה

קורס מזורז במיתוג

    באמת שרציתי להיות בהופעה של רוד סטיוארט שלשום. אני אוהבת את הדברים שהוא עושה בעשור האחרון, והוא מצליח לרגש אותי. זה לא קורה הרבה בסוג המוזיקה הזה, אבל איכשהו סטיוארט יודע לפרש שירים בדרך שמדברת אליי. וגם הבנתי פתאום שיש המון כרטיסים פנויים ושאפשר. והכל היה בעדי, חוץ מהעובדה שהיה איזה סמינר של שלושה ימים שהשתתפתי בו ושהתקיים בחיפה, ושלא רציתי לוותר עליו, והרגשתי החמצה גדולה, שזה נפל בדיוק על יום שגם הייתה בו הופעה של רוד סטיוארט, וגם על מפל של כרטיסים .
לדף הרשומה

גבר לא ידבר על כך, הוא ישיר

  על שולחן העבודה שלי, עמוס בספרים, בכרטיסי זיכרון, במילונים ובגזירי עיתונים, יש משטח פלסטיק גדול ושקוף שמתחתיו אני שותלת ערוגה נאה של פתקים, שכל אחד מהם מפרט מה צריך ומה רצוי. זה לא במקום יומן ממוחשב, זה במקום לבכות "איך שכחתי". ביומן רשומים כל הדברים שיש להם שעה ומקום. בפתקים רשומים כל הדברים המופשטים יותר מבחינות אלו, כמו – לזכור לקנות לג`ינג`ר קולר חדש נגד קרציות, להרים טלפון ל- X בעניין  Y , ומה לבקש ליומולדת, למקרה שישאלו אותי. ארבעה דיסקים של מינגוס, שניים של רוד סטוארט, ואחד של שפי ישי, אם כבר התעניינתם. אבל היומולדת עבר ודווקא הפעם לא שאלו אותי, כך שרשימת ההתאווּיוֹת הפכה לרשימת קניות.       ביום חמישי האחרון הייתה באוזןבר הופעה של שפי ישי, וזו הייתה הזדמנות פז גם לראות ולשמוע לייב, וגם לחזור הביתה עם פריט חשוב מהרשימה. בהזמנה של האוזןבר היה רשום ששפי יופיע עם יהודית תמיר ועם אורח מיוחד- זוהר פרסקו. אף אחד לא סיפר שם שעל הבמה הקטנטונת של האוזןבר יצטופפו שבעה מוזיקאים (או כהערתה של יהודית תמיר, שהופתעה מזעירותה של הבמה ומעומס היתר שעליה - "צפוף באוזן...")  ומדי פעם ישחקו כסאות מוזיקליים. אבל על הפתעות כאלה לא מתלוננים, כידוע, אדרבה, משתאים לנס.       שפי ישי עושה רושם של אדם שאוהב את מה שהוא עושה. אני לא מכירה אותו אישית, ולא שוחחתי איתו מעולם, מלבד כמה משפטים  מזדמנים של הערכה במשך עשרים וחמש השנים שחלפו מאז ראיתי אותו לראשונה על במה, אבל נראה לי שהוא חי בשלום עם העולם ועם האמנות שלו. הוא מלחין לתיאטרון (הקטעים האינסטרומנטליים בדיסק יפהפיים, ראו הוזהרתם) וכשהוא מלחין מילים הוא מעדיף שירה ולא פזמונאות. יהודה עמיחי, נתן יונתן, נתן זך, נעים עריידי, רוני סומק – כל אלה הצטופפו יחד עם הנגנים על הבמה הקטנה של האוזןבר, אם לא בגופם (טוב, באמת לא היה מקום לעוד גוף) אז לפחות במילותיהם (ולזה היה מקום בשפע). פה ושם שפי גם כותב שירים בעצמו, והוא מיטיב לעשות זאת, כמו שהוא מיטיב לעשות כנראה כל דבר אחר שהוא עושה – ולראיה – הדיסק היפהפה והמושקע, שהוא עצמו הפיק ועיבד, מלא באיורים נהדרים פרי עטו. כשמדברים על "אשכולות אמנות"
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גנגי אלא אם צויין אחרת