00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"דיסק" נמצאו 15 פוסטים

בלוז לבארבי

אני יודעת מה אתם רוצים: כולכם הגעתם לכאן כי חשבתם שאני אכתוב על הבובה הבלונדינית שהציצים שלה מסיליקון קשיח, מהזן שלא מתפוצץ אם לא שומרים נגיעה, ושאין לה אברי מין, מה שמעיד כאלף עדים על מוצאה הפולני, עובדה שמנסים כבר שנים להסתיר ולהכחיש, אבל העובדות מדברות בעד עצמן (ונגד הסקס).   אז לא. אין לי מילה רעה (מלבד אלו שאמרתי בין השיטין) לומר על בארבי. אבל יש לי כמה מילים רעות לומר על הבארבי, זה שבתל אביב, זה שיש בו אחלה הופעות שבעולם ושני שירותים לנשים - ושניהם סתומים וגולשים.   טוב, אז פרקתי. עכשיו מותר לי להגיד לשם מה התכנסנו כאן הערב? אתמול הייתה בבארבי הופעת השקה של הדיסק החדש של איתי פרל, ומעצם שמו, "מסע בלוז", אתם מתארים לעצמכם שהייתי שם (אולי, אם יש לכם אינטליגנציה מאוד גבוהה והבנת טקסט חריגה, הצלחתם להבין את זה גם מהפיסקה הראשונה). כל מה שידעתי על מה שהתעתדתי לשמוע הסתכם בשלושה שירים ששמעתי ברשת, ושמאוד מצאו חן בעיניי. בתוקף עיסוקיי ומקצועי - באתי על ציודי ועל עוזר הצלם שאיתי (שלזכותי ייאמר שהתחתנתי איתו המון שנים לפני שידעתי כמה הוא יהיה שימושי לי בעתיד לצרכים מקצועיים); אלוקימה, חנונה ורחומה כמו שהיא תמיד לאלו שלא מאמינים בה, זימנה לנו מקומות ממש מול הבמה, ושכנים לשולחן שהסתלקו אחרי שני שירים (?!), ואלמלא שני צלמים עבי גרם שהקפידו מדי כמה דקות לדרוך עליי כשעברו בין השולחנות על מנת להבזיק פלאשים חסרי-טעם לכל עבר, הייתי יכולה להתרכז בהופעה ובה בלבד. והיה במה להתרכז. מלבד העובדה שאיתי בחר לארח שלושה גיטריסטים נפלאים (אביב בן עזרא, תמר אייזנמן ועוזי פיינרמן / רמירז)  ועוד הפתעה לקינוח בדמות דנה ברגר, ומלבד העובדה שיש לו צוות נגנים מעולה ושתי זמרות ליווי מקסימות שגם שרות איתו את אחד השירים (והן שרות מצוין) - הוא עצמו פרפורמר ששווה לבוא לראות. יש לו נוכחות בימתית מצוינת, הוא קולח ורהוט ומקרין נינוחות רבה וחן. מלבד זאת, השירים עצמם הם בלוז אמיתי, כזה שמאז ימי דני ליטני לא שמעתי ברצף בעברית (אם לא נחשיב נגיעות מבורכות אך אקראיות של שלום חנוך בז'אנר), ויש להדגיש שהם נשמעים מצוין בשפת הקודש. היות שאת השירים כתב והלחין איתי, חשוב לומר שמלבד המוזיקה - שהיא כייפית
לדף הרשומה

מלאך בשמי תל אביב

דותן מלאך – "הכול מהכול"   הפנייה קצרה בפורום מוזיקה עברית זרקה אותי לקליפ שהיה סוג של פאזל משברי חיים של המשורר המנוח דוד אבידן ושברי חיים של מוזיקאי חי מאוד בשם דותן מלאך, שנראה עוקב אחריו, הולך בעקבותיו בזהירות אבל בנחישות, מנסה לתפוס רגעים, להבין משמעויות ולתת פרשנות משלו. ככה התוודעתי לדותן מלאך, שהלחין ושר את "שיר פרידה ישן שהוחמץ מזמן". הוא לא היה הראשון שהלחין את השיר הזה – כנסיית השכל כבר עשתה זאת לפניו, אלא שהפרשנות של כנסיית השכל ושלו למילים של אבידן כמעט הפוכות זו מזו: בעוד כנסייית השכל תוקפת את השיר באגרסיביות מחוספסת, כמעט שורטת, דותן מתייחס אליו ברגישות מופלאה, נזהר בכבודו ובכבוד הרגשות שאבידן חושף.   לדותן מלאך יש קול יוצא מן הכלל, נדיר לשמוע כיום קול בוגר וטוב כמו שלו. כשהוא שר שום הברה לא חומקת, שום עיצור ושום תנועה לא נשמטים. יש לו כבוד למילים בדיוק כמו שיש לו למוזיקה, ואי אפשר שלא להתייחס אליו בכבוד בחזרה. אבל לא רק קול טוב יש לדותן – יש לו גם דיסק חדש, שהוא קורא לו "הכול מהכול". הדיסק הוא סוג של הפגנת יכולות, מבחינת אי האחידות של החומר, אבל מצד שני אפשר לראות בו באמת כמה מגוונת היכולת של דותן, הן מבחינה מוזיקלית, הן מבחינת כתיבה – והן קולית. הוא נעזר במוזיקאים מצוינים שעושים עבודה טובה מאוד, ואפילו בגרפיקאים שתומכים גרפית במסר של "הכול מהכול", ואת כל הערב-רב הצבעוני, האינטליגנטי  והמרגש הזה, הוא מקדיש לסבתא שלו שהלכה לעולמה, שבזכותה וגו'.   השיר הראשון האלבום – שאהבתי מייד -  הוא מצוקה של גבר, שרוצה להגיד ולא יכול; כי הכי קל זה להתקפל, והכי קשה זה להגיד מה באמת הוא מרגיש.  אבל אחריו באים עוד כמה שירים חשובים, חזקים – חלקם מדברים על אובדן וחלקם על כאבים מסוג אחר, אבל שלא תטעו – הדיסק רחוק מלהיות מדכדך. נהפוך הוא – יש בו אמירה שכולה דבקות בחיים ובכוחם, הוא חזק מוזיקלית ואחרי כמה דקות של האזנה תמצאו את עצמכם חוזרים שוב לשיר זה או אחר ומתחברים למילים וללחן.   הבוקר נודע לי שתחנת הרדיו 88 FM   בחרה את האלבום של דותן מלאך לאלבום השבוע, מה שאומר שאני לא היחידה שחושבת שמדובר ביוצר
לדף הרשומה

גבר לא ידבר על כך, הוא ישיר

  על שולחן העבודה שלי, עמוס בספרים, בכרטיסי זיכרון, במילונים ובגזירי עיתונים, יש משטח פלסטיק גדול ושקוף שמתחתיו אני שותלת ערוגה נאה של פתקים, שכל אחד מהם מפרט מה צריך ומה רצוי. זה לא במקום יומן ממוחשב, זה במקום לבכות "איך שכחתי". ביומן רשומים כל הדברים שיש להם שעה ומקום. בפתקים רשומים כל הדברים המופשטים יותר מבחינות אלו, כמו – לזכור לקנות לג`ינג`ר קולר חדש נגד קרציות, להרים טלפון ל- X בעניין  Y , ומה לבקש ליומולדת, למקרה שישאלו אותי. ארבעה דיסקים של מינגוס, שניים של רוד סטוארט, ואחד של שפי ישי, אם כבר התעניינתם. אבל היומולדת עבר ודווקא הפעם לא שאלו אותי, כך שרשימת ההתאווּיוֹת הפכה לרשימת קניות.       ביום חמישי האחרון הייתה באוזןבר הופעה של שפי ישי, וזו הייתה הזדמנות פז גם לראות ולשמוע לייב, וגם לחזור הביתה עם פריט חשוב מהרשימה. בהזמנה של האוזןבר היה רשום ששפי יופיע עם יהודית תמיר ועם אורח מיוחד- זוהר פרסקו. אף אחד לא סיפר שם שעל הבמה הקטנטונת של האוזןבר יצטופפו שבעה מוזיקאים (או כהערתה של יהודית תמיר, שהופתעה מזעירותה של הבמה ומעומס היתר שעליה - "צפוף באוזן...")  ומדי פעם ישחקו כסאות מוזיקליים. אבל על הפתעות כאלה לא מתלוננים, כידוע, אדרבה, משתאים לנס.       שפי ישי עושה רושם של אדם שאוהב את מה שהוא עושה. אני לא מכירה אותו אישית, ולא שוחחתי איתו מעולם, מלבד כמה משפטים  מזדמנים של הערכה במשך עשרים וחמש השנים שחלפו מאז ראיתי אותו לראשונה על במה, אבל נראה לי שהוא חי בשלום עם העולם ועם האמנות שלו. הוא מלחין לתיאטרון (הקטעים האינסטרומנטליים בדיסק יפהפיים, ראו הוזהרתם) וכשהוא מלחין מילים הוא מעדיף שירה ולא פזמונאות. יהודה עמיחי, נתן יונתן, נתן זך, נעים עריידי, רוני סומק – כל אלה הצטופפו יחד עם הנגנים על הבמה הקטנה של האוזןבר, אם לא בגופם (טוב, באמת לא היה מקום לעוד גוף) אז לפחות במילותיהם (ולזה היה מקום בשפע). פה ושם שפי גם כותב שירים בעצמו, והוא מיטיב לעשות זאת, כמו שהוא מיטיב לעשות כנראה כל דבר אחר שהוא עושה – ולראיה – הדיסק היפהפה והמושקע, שהוא עצמו הפיק ועיבד, מלא באיורים נהדרים פרי עטו. כשמדברים על "אשכולות אמנות"
לדף הרשומה

מתחת לשכבות

    מיכלאנג`לו נהג לומר שהפסלים שלו נמצאים בתוך גוש האבן, תפקידו הוא רק לחשוף אותם. לזכותו ייאמר (בין השאר) שעשה מלאכה מצוינת בחשיפתם. אמנם גישת "אני רק השליח" נשמעת משעשעת ולא ממש אמינה כשהיא באה מפיו של אחד מגדולי האמנים שההיסטוריה האנושית ידעה, אבל באחדים מפסליו המאוחרים הוא השאיר את הפסלים חלקית בתוך גוש השיש העצום ולא חשף אותם עד תום, וכשרואים אותם אפשר להבין את התחושה שדיבר עליה. אולי באמת בכל גוש אבן מסתתר פסל. העיניים הפרטיות של אנג`לו, למרות שכמעט התעוור כשצייר את תקרת הקפלה הסיקסטינית, ידעו לראות מבעד לאבן. לא רק ביהדות המודרנית יש עיני רנטגן, מסתבר.   עמוס הופמן, מוזיקאי, גיטריסט, נגן עוּד, נולד לאבא שעסק באמנות. פעולת הגילוף העדינה, זו שמגלה את הצורה החבויה בתוך החומר, הייתה מוכרת לו עוד מילדות. אולי כשקרא לאלבומו הרביעי "CARVING" הוא חשב על אבא שלו. לפחות באופן רשמי הוא הקדיש לו את הדיסק הזה על ידי מתן השם שמאזכר את פעולה הגילוף. ועם זאת, תחושת הבטן שלי היא שעמוס הופמן מגלף כאן את עצמו מתוך החומר. פעולת הגילוף העדינה, גם כשהיא מוזיקלית ולא פלסטית, חושפת את נימי נפשו של עמוס הופמן, מבליטה את השכבות שמהן הוא מורכב ואת אלו שעוטפות אותו כמו עור שני; ובמרכז, בדיוק באמצע, נמצאת הליבה - קטע בשם "פורטרט עצמי".   עמוס הגיע באלבום הזה לסוג של מקצוענות וניקיון יפהפיים, שעד היום הקדיש להם פחות תשומת לב.  מדובר בגיטריסט ונגן עוד נפלא, מוזיקאי מבריק, בעל אוזן נדירה ברגישותה, שחי, מוזיקלית, בין מזרח למערב - מצד אחד, בבית, הופמן, ומצד שני, בסביבה הקרובה- עם עוּד ביד. מזרח ומערב התערבבו אצלו באופן שחברים שלי שמכירים מוזיקה ערבית מיום לידתם הופתעו כשהשמעתי להם בעבר קטעים של עמוס. בגיטרה הוא עושה בלוז טהור ובעוּד הוא נשמע כמי שגדל בין נגני הרחוב בקהיר. במוזיקה שלו תוכלו לשמוע עברית, ערבית, אנגלית במבטא אמריקאי בולט ואפיונים קלאסיים, ואם להגדיר את תחושתי מהדיסק החדש בדימוי  - נסו לחשוב על עוגת קדאיף עם תות שדה וקצפת ברוטב וניל,  ותאמינו לי - זה טעים בדיוק כמו שזה נשמע.     באופן לגמרי לא מפתיע, הקטע הראשון
לדף הרשומה

תטפלו בפונטיקה שלכם, לעזאזל!

    כשאלוקימה חננה אותי באוזן מוזיקלית, הבנתי שבצד הברכה שוכנת גם קללה, או כמו שאומרים בפולנית - אין טוב בלי רע. נכון, אני נהנית ממוזיקה אולי יותר מאנשים שאין להם אוזן טובה, ומסוגלת לעסוק במחקר פונטי יותר מרוב אנשי הלשון והבלשנות, אבל אני גם שומעת את כל הפאקים שבדרך, ולא רק שומעת אותם, אלא גם סובלת מהם. סבל כמעט פיזי.   כשאנשים מדברים אליי לא אכפת לי אם יש להם פגמים פונטיים, כי אני מקשיבה לתוכן הדברים ומתעלמת מהצורה. אבל כשזמר שר, אני שומעת הן את הזיופים, אפילו אם הם .
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גנגי אלא אם צויין אחרת