00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"שואה" נמצאו 5 פוסטים

מסע לפולין 4 - קרקוב, מפעלי שינדלר, מחנה פלאשוב, בית העלמין

לקראת יום השואה, התאמצתי למרות הלחץ בזמן והמון מטלות, להעלות רשומה נוספת מן היום הרביעי למסע לפולין שערכנו באוקטובר 2010- יום ו'. רשומה זו ארוכה, צריך סבלנות. בחלק זה של המסע, אני מציגה המון תמונות, למרות שהוא התקיים ביום קצר- יום שישי... כאמור, הגענו לקרקוב בערב, העיר הזו נראתה יותר מלבבת ומזמינה בעיני, מורשה, או מלובלין. התפזרנו ל- 3 בתי מלון בסביבה של בתי הכנסת, ובבוקר, לאחר ארוחת בוקר משותפת במרתף של מלון רובינשטיין, התכנסנו לשיחה קצרה ומקדימה על קרקוב. מפי הרב נויגרשל כמובן. הרב מספר על קרקוב מכמה בחינות. מאז תקופת ימה"ב. היא היתה העיר הראשונה בה התיישבו היהודים כשהגיעו לפולין. פולין נקראה לפעמים פולין, פולן, וגם פולניה מלשון- פה-לן-יה, כך הם רצו להאמין... קז'ימיר הינה קרקוב המקורית, מקום זה שימש חסות ליהודים, והקימו בה קהילה לתפארת עם אוטנומיה, ואפילו השתדכו עם המלך קז'ימיר. כמו בתקופת אסתר ומרדכי, כנראה בכל דור יש סיפור על אסתרק'ה נערה יהודיה יפה שהמלך שם את עיניו בה. והוא בנה לה עיר יפה- קז'מיר ז'ידומי, ובזכותה היתה קצת רווחה ליהודים. ישנו גם רחוב, ומלון בקרקוב, על שמה של אסתר מלכת פולין, או שבוית פולין. ברגע שהקהילה היהודית מתבססת, יכולים להזמין לכאן גדולי תורה. הראשון שהיה כאן- רבי לייזר שכינזי,  שאת המצבה שלו נפגוש כשנבקר במוצ"ש בבית העלמין העתיק בקרקוב. רבי לייזר שכינזי היה יהודי שברח ממצרים, וכן מגולי ספרד. בקרקוב ישנם 3 בתי עלמין- בית העלמין העתיק, ובית העלמין של הרמ"א, בית העלמין הישן שם ישנם מאות קברים של דורות קדומים בתוכם- בעל ה'מאור ושמש', ורבי שמעון סופר. הרמ"א, מגלה עמוקות, תוספות יום טוב. (אפשר למצוא על כל אחת מהדמויות המופלאות הללו חומר ברשת) תמונה של הרב נויגרשל מסביר על אנדרטה מסוימת, (לא זוכרת בדיוק את הסיפור) וברקע הכניסה לבית הכנסת הרמ"א, בו נבקר במוצאי שבת. קרקוב, הינה העיר השניה בגודלה בפולין, אחרי ורשה. מבחינת כמות היהודים קרקוב היתה במקום השלישי, לאחר ורשה ולודז', בקרקוב חיו כ- 80,000 יהודים, 60,000 מתוכם נרצחו. הגרמנים לא בנו את הגטו היהודי בקרקוב עצמה, כי היא עיר יפה וחבל להם לקלקל את יופיה באיכלוס היהודים המשוקצים, לפיכך בנו את הגטו ברובע העוני של העיר, לשם
לדף הרשומה

הציירת והחסיד

הפעם ברצוני לספר ואף להמליץ, על תערוכת ציורים מדהימה, של ידידה טובה שלי, הציירת רות קסטנבאום בן דב. (רשומה זו מתאים לה שתעלה בדיוק כאן, באמצע תיאור רשמי המסע לפולין  שערכנו לפני כשלושה חדשים. ותיכף תבינו מדוע) בסדרת ציורים זו מתואר מפגש ויזואלי דמיוני בין ציירת  ילידת פראג- מלווה שאלק, שלא שרדה את מוראות השואה, וציוריה נתגלו לאחר המלחמה בין שני קירות בבנין בגטו טריזנשטאט, לבין חסיד - האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, יליד פולין, שכתביו נתגלו טמונים בתוך כד חלב, בין הריסות גטו ורשה. (כתביו הוצאו לאור בישראל בספר ששמו: "אש קודש") אף הוא לא שרד את השואה.     כל הציורים שמן על בד, גוונים חומים כהים, אפורים, עמומים משהו, צופנים בחובם סוד, מיסתורין, רואה, לא רואה,       דמויות מגיחות מן העבר הנסתר, מן החושך. האמנית מנסה לגעת, להתחבר, היא מציירת את עצמה מנסה להתקשר לדמויות הרחוקות הללו. בציורי דיפטיכון המרמז על שני עולמות, על דבר והיפוכו, נוצר דיאלוג ויזואלי, ללא מילים, אבל מבטא רגש חזק. מורגש ניסיון האמנית לאהוב את הדמויות הרחוקות, ללטפן, להשתתף איתן, לחוש אותן, אפילו להחיות אותן. "ההתמודדות עם שתי דמויות אלה, היתה הסדק שדרכו יכולתי לגעת, ביד רועדת בטראומה הגדולה של המאה ה- 20, או בלשונו של הרב שפירא, ב"שנות הזעם". הסדק הזה הוא האמנות, שיכולה למרבה הפלא להיווצר גם בתנאים של רעב ומצוקה, ומלחמה על החיים. הקשר שלי לאותן דמויות לא התחיל כאמירה גדולה על השואה, אלא כפליאה אישית מול יוצרים, מנקודת המבט של מי שנאבקת ליצור רק מול העייפות והיסח הדעת של היום יום". (ציטוט מדבריה של רות בטקסט הנלווה לתערוכה)     "מול דמותו של הרב שפירא שיחד עם הכאב הגדול והשבר, מבטא בכתביו את האמונה הבלתי מעורערת, היא מבטאת הקבלה בין המאמץ ליצור והקושי להאמין, בפרט מול מציאות קשה וחסרת פשר, ואת הקשר בין אמנות ואמונה, את שורשם ומקורם המשותף היחודי. לעיתים היא מתבוננת על המילים והאותיות בכתב היד המקורי, שדרכם ביטא את השקפתו הפילוסופית, כמו גם את תחושותיו ורגשותיו, ודרכם הינחה את האחרים, מתוך מקומה כאמנית העוסקת שנים רבות בחיבור בין טקסט לתמונה. בכתב ידו הבלתי קריא היא מוצאת את
לדף הרשומה

מסע לפולין 3 - ליז`נסק, טרנוב, קרקוב.

 בבוקר יום השלישי התחלנו לנוע מכיוון לובלין לליז'נסק, שם ציונו של רבי אלימלך מליז'נסק. בפולין אין הרבה דרכים מהירות, אלא כבישים ישנים כמו של פעם לפיכך התנהלה הנסיעה לאט בתוך אזורים כפריים. בכל המסע הזה עברנו מאות קילומטרים בדרך, עם נופים יפים, אין מה לומר, אבל לא משתנים- מרחבים עצומים ירוקים, עם בתים קטנים כפריים פה ושם, עצים, נחל קטן זורם. נוף יפה אמנם אבל חוזר על עצמו.   בדרך הרהרתי ביני לביני על ההבדל הגדול בין ארצנו להרבה ארצות אחרות. אצלנו הכל קטן, אבל מאד מאד מגוון. מן הצפון המושלג בחרמון ועד לאילת בדרום כמה משתנה הנוף בדרך. ארץ קטנה ויש בה הכל. (סוד הצמצום...) ובכן- כך נסענו לנו, נהנים מנופיו של הבורא, ונהנים מהחכמה שחנן את ברואיו. הרב נויגרשל כהרגלו בקודש, לא מניח לנו דקה, וכל הדרך מספר, ומדבר דברי תורה וחכמה. הפעם הוא מתמקד בסקירת תנועת החסידות ולידתה, התפתחותה, הדמויות המרכזיות שבה, וזאת עקב נסיעתנו לליז'נסק, לציונו של רבי אלימלך מליז'נסק, אחד מהענפים המרכזיים הן בתנועת החסידות, והן בחכמת הקבלה. כתביו של המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל) שחי בשנים: 1520-1609, מהווים את הבסיס והמקור לתנועת החסידות. (שקמה כ- 100 שנה אח"כ) הרב טוען שהיום קיימת עדנה בלימוד כתביו של המהר"ל מפראג, דווקא בקרב ציבור לא חסידי, דבר שהתחיל אצל רבי יצחק הוטנר, שהושפע מהרב קוק. מי שירצה לקרוא ולהרחיב על המהר"ל מפראג יוכל לעשות זאת בכל מיני אתרים ברשת, רק אציין במילים ספורות שהמהר"ל מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה, ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה, ובשאר המדעים של תקופתו. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה . הידע הנרחב שלו בפילוסופיה ובמדעים אפשר לו ליצוק את תכני הקבלה לתוך מסגרת פילוסופית מדעית, ובכך כמו "גאל" אותם ממסתריהם. (המודגש לקוח מויקפידיה) הרב נויגרשל מסביר בקצרה את ההבדל בין חסידות חב"ד שהתפתחה באוקראינה, לבין חסידות פולין:  עשר הספירות של הקבלה מחולקות באופן זה: חב"ד חג"ת, נהי"ם. חב"ד- של חסידות חב"ד באוקראינה:   ח כמה, ב ינה ו ד עת, עבודה מלמעלה למטה, חג"ת נהי"ם, (של חסידות פולין): ח סד, ג בורה, ת
לדף הרשומה

מסע לפולין 2- מיידנק, לובלין

היום השני למסע התחלק לשניים. לקראת הצהרים הגענו למיידנק, עוד אחד ממחנות ההשמדה של מכונת המוות הנאצית. במחנה זה הושמדו כ- 60,000 יהודים. המחנה נשאר כמות שהוא עם אותם צריפי עץ, מגדלי השמירה, הגדרות המחושמלים, תאי הגזים, המשרפות, התנורים, הכל אותנטי, כאילו רק אתמול הסתיימה המלחמה. הרב יוסף וליס, יו"ר ארגון ערכים שהינו בן לניצול שואה, סיפר לנו על הסיור הראשון שעשה במחנות ההשמדה עם אביו לפני כ- 10 שנים, אביו מאד רצה שבניו ידעו על מה שקרה בשואה, אבל כשהגיעו לשער המחנה לא יכול היה להיכנס, ורק ביקש מבנו ומלויו, שהוא מעוניין שהם פשוט יעמדו רגע לפני כניסתם פנימה למחנה וירגישו עם כל החושים את מה שהם הרגישו אז- שישמעו את רעש הרכבות המגיעות, שיריחו את הריח השרוף של הגופות, שינשמו ויטעמו את הפיח שמילא את כל האויר, שיראו את כל מה שמסביב, ובמיוחד שיגע אותם מראה הילדים הקטנים הנסחבים לכל מקום עם סיר הלילה שלהם... גם כאן בתופת הנוראה הזו רצו להתפנות בכבוד, ובצניעות.   בתחנה הראשונה אליה היו מגיעים העצירים, היו מפשיטים אותם מבגדיהם, ויחד עם זה מפשיטים אותם מכבודם, ומיכולתם להתגונן, ולהתנגד. מה כבר יכול לעשות אדם ללא בגדים??? אח"כ מגלחים את שיער הנשים, בתואנה שזה לצרכי הגיינה וניקיון, אבל למעשה הנאצים הארורים ימ"ש התייחסו לגופם של היהודים כאל מצרך, שמכל מה שניתן להפיק משהו כדאי לעשות זאת ולא סתם להשמיד. ולכן גילחו את שיער הנשים על מנת להשתמש בו לצרכי צוללות וכד'. במיידנק לא רק ניסו להרוג את הגוף, אלא גם ובעיקר את הנפש.  כמובן שלא היו שום מקלחות ובעצם האסירים נכנסו לתאי גזים שם המיתו אותם בחנק איום ונורא. במיידנק נעשו הניסויים להריגה בסוגי גז שונים. הסופר  פיליפ מילר  ששימש כזונדר קומנדו והיה מבין היחידים ששרדו מתפקיד נוראי זה, כתב ספר על השואה, שם הוא מתאר כי רוב הקבוצות שנכנסו לתאי הגזים, צעקו 'שמע ישראל' לפני מותם. הרב נויגרשל טוען כי בתאי הגזים- הגיעו היהודים לשיא החירות. כי מה  היא למעשה חירות ? בשיא העבדות האובייקטיבית, פרצה החירות הסובייקטיבית. היהודים שצעקו 'שמע ישראל' ברגעיהם האחרונים בעצם כמו צעקו: אתה שנתת לנו את החיים, וכעת לוקח אותם בצורה קשה כל כך, לא תוכל לקחת את אמונתנו.....
לדף הרשומה

מסע לפולין 1 - טיקטין, יער לופחובה, טרבלינקה

יצאנו למסע לפולין, מסע בעקבות שרידיו של העם היהודי , אחינו בית ישראל  שהושפלו, עונו, סבלו ונרצחו  במחנות  עבודה, ומחנות השמדה מרובים ברחבי פולין ע"י הצורר הנאצי, גרמניא. כל זאת רק בגלל עובדת היותם יהודים.                                                                    מסע, מקיף, ומעמיק,  עם חבורת אנשים מכובדת, ומגוונת, בה השתתפו  זקנים וצעירים יחדיו.                                             מסע בו  בנקודות שונות התרגשנו, השתוממנו, תהינו, ובעיקר התרוממנו והתגאנו על עובדת היותנו משתייכים לעם ישראל, ולא לעם אחר מאומות העולם. המסע התקיים ע"י ארגון ערכים,  ולווה בהדרכתו המפורטת המעמיקה והמעשירה של הרב מדרכי דוד נויגרשל, שגם סקר סקירה הסטורית במקומות השונים, וגם הנחה את הדברים מהזווית האמונית, התורנית.   ב"ה להלן אפרסם בהמשכים 5 רשומות סביב המסע לפי סדר הימים שעברנו. אציג צילומים נבחרים והסברים,  ו כן דברי רקע ודברי תורה שליוו את המסע. המסע לפולין נע סביב 3 צירים: - קהילות יהודיות, - גדולי עולם שחיו בפולין, - שואה התחנה הראשונה במסע שלנו היתה ביהכ"ס בעיירה טיקטין, הנמצאת בצפ' מז' פולין. עיירה שלפני המלחמה חיתה בה קהילה יהודית שמנתה כ- 3000 יהודים. להלן תצלום של חזית ביהכ"ס, ששרד בשלמותו עד ימינו.   בדרכנו משדה התעופה בוורשה, עד לטיקטין  (וכן לאורך כל המסע במעבר מנקודה לנקודה) מעשיר אותנו הרב נויגרשל במידע ורקע כללי, והרבה דברי תורה והגות: הקהילות ברחבי פולין היו מפוזרות במקומות קטנים עם חיי
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת