00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מיחזור" נמצאו 29 פוסטים

תמונה ארוגה משקיות על קלקר

  במסגרת סדנא שהעברתי בבי"ס מקיף ד' באשדוד, התנסו הילדים באריגת ריבוע קטן משקיות   בגודל של 12/12 ס"מ, ואח"כ ניתקו את האריגים הקטנים מן הנולים הקרטוניים עליהם הם עבדו, ונעצו את האריגים בעזרת עיפרון  במשטח קלקר, לקבלת תמונה בגודל 100/70 ס"מ. שיטה זו מאפשרת להשתמש בכל האריגים גם אלו שלא יוצאים הכי מדויקים... וגם מאפשרת לשתף את הילדים בבניית התמונה, ללא צורך בתפירה. להלן מס' צילומים מהתהליך.        
לדף הרשומה

ישראל והסביבה במסגרת ירוקה

  בשבוע האחרון הייתי ועודני עסוקה מאד, אבל ב"ה בדברים שאני אוהבת. (תמיד מודה ומברכת על היותי כה ברת מזל  שיכולה להתפרנס מהדבר הכי אהוב עלי- יצירה, וילדים, ולימוד...) ובכן היו לי שני פרויקטים ירוקים בבי"ס 'בית אור' בקידרון. אחד עם שכבת כיתות ה', עליו אספר לכם ברשומה זו, והשני עם שכבת כיתות ו', אותו אציג ברשומה שתעלה בקרוב. כל ילד יצר 2 פונפונים משקיות, ויחדיו כ- 100 ילדים התקבלה לה מפת ישראל האהובה שלנו בתוך מסגרת ירוקה. כן- אמנם בשביל לשמור על ישראל ירוקה, יש צורך לשמור קצת על מסגרת... של חוקים, של השתדלות, של התאפקות והרבה אהבה וסבלנות, והרבה הרבה אכפתיות. יצירה דומה לזו כבר עשיתי לפני שנה וחצי בקיטנה במרכז מונארט, ואז קראתי לה: "הכדור של כולנו" ,     למי שזוכר, ולמי שלא, יוכל לקרוא על כך. הילדים נהנו מהחוויה, ונחשפו לעובדה שניתן ליצור דברים גדולים מדברים כל כך פשוטים... ואני- נו טוב, אתם כבר מכירים את החולשה שלי לחומר הצבעוני השקוף הזה, שנראה מאד חיוור בהתחלה, אבל בסוף - תראו מה יוצא... מס' תמונות מהתהליך. (כן, מדובר בהרבה שעות עבודה) מיון שקיות שהילדים הביאו לצבעים הרצויים. ילדים מלפפים שקיות גזורות על דיסקים כפולים. המורות עוזרות לי בפתיחת הפונפונים. תשמעו זה היה מרתון - ב- 6 שעות לצאת עם 200 יח', זו עבודה סביב השעון. יש ילדים שהספיקו ליצור אפילו 4 פונפונים בשעה וחצי, ויש כאלו שיותר קשה להם. מזל ש- "כל ישראל ערבים זה לזה"... מרכיבה את התמונה אצלי בסטודיו על הרצפה. (מבט ממעוף הציפור...) 16.00 אחה"צ, כל התלמידים כבר בבית, ואני עם הרכזת אורית, תלינו את היצירה, בטח תהיה הפתעה גדולה לילדים שיגיעו מחר לביה"ס... מזכיר לי קצת בול למכתבים...
לדף הרשומה

אתר הפסולת בחיריה

היום זכינו צוות עובדי המוזאון, לביקור מרשים ביותר שייחרט בזכרוני עוד זמן רב: 'אתר הפסולת בחיריה'. הביקור לא רק הרשים אותי, אלא אף ריגש אותי מאד. לראות כיצד חבורה של ישראלים עם חזון, מוטיבציה וחשיבה חיובית, יוצרים מזבל - ברכה. כשמו כן הוא 'חיריה' בערבית = טוב. (כמו 'סבח אל חיר' = בוקר טוב)  שם המקום ע"ש כפר ערבי שהיה באותו שטח המדמנה.  הכפר שעל שטחו הוקמה המדמנה, נכבש לראשונה על ידי לוחמי הפלמ"ח במסגרת מבצע "חמץ". ב-1952 הוחכר .
לדף הרשומה

שם האדם

    אני חייבת להודות כי לא תמיד אני יוצרת מחמרים בשימוש חוזר  מתוך איזה אידיאל גבוה של מיחזור, הגנה על הסביבה, וכו`, כל הדברים החשובים... גם בעבר כשעדיין לא היתה כל כך המודעות לגבי מיחזור ואיכות הסביבה, ולא דיברו על זה בכל הזדמנות, הייתי אספנית של ג`אנק.  מי יודע, הייתי אומרת לעצמי, אולי יבוא יום ואעשה מחפץ זה כך וכך... מכירים את הסבתות האלו שלא זורקות כלום?... בקיצור  זה ממש בנשמה - קשה לי לזרוק דבר משומש בזמן שהוא מהווה פוטנציאל ליצירות חדשות ויפות. אני פשוט נהנית לקחת חומר נמוך, ולהרים אותו, לשדרג אותו. זה פשוט משמח אותי, וזה לא נובע מקמצנות, ממש לא. כואב לי סתם כך לזרוק דבר במצב טוב בזמן שעוד אפשר להשתמש בו. כן ומשום כך מתמלא הסטודיו שלי בגרוטאות שונות שמחכות ליום שתיגאלנה.... באמת, כבר אין מקום לזוז. יצירה העשויה מחומר שהיה פעם בשימוש אחר,  כמו טעונה באנרגיה, עשירה יותר, יש הסטוריה מאחוריה.    מעניין כי לפני מס` שבתות קראנו בהפטרה בספר ישעיהו, ופסוק מסוים הצית את דמיוני ומחשבתי: "ואצרוף כבור סיגיך" סיג- הינו הפסולת של המתכת. "ל" היא האות הגבוהה מבין אותיות האלפבית, וכן רומזת ל- ל המטרה, כגון- אני רוצה ללכת ל.... אני מגיע ל... וכו`. יש בשם סיגל- כן זהו שמי- רמז לעניין הזה של לקחת דבר נמוך- סיג, פסולת, ולרומם אותו, להגביה אותו. ידוע כי שם האדם רומז על מהותו, המילה שם, מופיעה בתוך המילה נ- שמ -ה  ומעניין שמאז  שהתחלתי להתבונן בעניין הזה, לפני כ- 3 שנים, אני מגלה בכל פעם דבר נוסף על שמי, שממש מתחבר לאישיות שלי, ולאופיי. פשוט מדהים. צריך רק לרצות לגלות, ולבקש קצת... ממי שאנו שייכים לו...ויתגלו לנו דברים מדהימים שיש בהם הרבה שמחה, כי הם כביכול מאוששים את מה שהנשמה יודעת עמוק בפנים...   בחרתי להציג הפעם דווקא את הצד הזה שבשמי, כי כרגע עסוקה בלארוז לקראת מעבר לדירה חדשה, וכמויות החפצים שאדם  (כלומר אני) צובר במשך שנות חייו... פשוט עושה לי סחרחורת נוראית... ואפילו חלישות הדעת יש לומר. לפעמים אני מתבוננת סביב ושואלת מתי זה ייגמר? כל כך הרבה ניירת, ספרים מזכרות, חוברות, קלטות דיסקים, חומרי יצירה שונים, שחלק הותחלו, וחלק רק נקנו, או נאספו והצטברו ומחכים שיגיע
לדף הרשומה

שנה טובה ומתוקה

  זוכרים את אגרות ה- `שנה טובה` הישנות, הצבעוניות, מלאות הנצנצים של שנות ה-50?             בהשראתן מוצגת בימים אלו תערוכה במוזיאון הביל"ויים בגדרה, ואני חשבתי ביני לביני כמה הצבעוניות המתקתקה והלא טבעית הנראית באגרות, מנוגדת לסמלים הרציניים, וה"כבדים" המצוירים בהן - שופר, ספר תורה, לוחות הברית, כותל, אנשים מתפללים, יונת שלום, חיילים ועוד. סמלים המזכירים לנו כי הנה מתקרב לו ראש השנה שהינו יום הדין שבו עומדים כל ברואי עולם למשפט לפני המלך- לפי מעשיהם בשנה החולפת, יקבע דינם לשנה הנכנסת. ואז חשבתי לי שבעצם ישנו רמז באותה ברכה בה אנו מברכים זה את זה - "שנה טובה ומתוקה"? מתוקה לשון המתקה, שאם חלילה גזר הדין הוא לא משהו... בכל זאת תהיה איזו המתקה בדין. ובאמת היהודי מצווה להיות בשמחה בראש השנה, ללבוש בגדים נאים, לאכול מאכלים חגיגיים, הסמלים על שולחן החג, מסמלים דברים טובים. היהודי נוהג כאילו כבר יצא זכאי, או לפחות שייעשה לו נס... ואמנם כך צריך לנהוג.   ובכן מתוקה- לשון המתקה, ולא סתם האגרות הישנות כל כך צבעוניות ו-`מתוקות`...   ומה יותר מתאים מהצבעוניות העזה והמתוקה של השקיות המרשרשות להמחיש זאת... (-:     להלן יצירה שעשיתי בגודל 100/70 כולה משקיות מרשרשות דחוקות בתוך קלקר מודבק לדיקט. הנצנצים מגזירים של שקיות טרופית בטעם ענבים מתוק...   שתהיה לכולנו שנה טובה ומ-ת-ו-ק-ה, בכל הפרשנויות....   וכולם מוזמנים לתערוכה בגדרה.  
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת