00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמנות" נמצאו 26 פוסטים

איכות סביבה יהודית - שנת 200 לספירה

זוהי הזמנה לתערוכה נוספת בנושא איכות הסביבה, המתקיימת בימים אלו בגלריה- הסדנה לאמנות ביבנה. בתערוכה מוצגות  יצירות מגוונות מאד של אמנים שונים. אוצרי התערוכה: בת שבע גרניט המתוקה, ורוני ראובן. שיהיה להם בהצלחה גדולה. אני יצרתי 4 אריגים קטנים בגודל של 27 ס"מ כל אחד משקיות עיתון 'הארץ', וניירות עיתונים, עליהם רקמתי מעשה המובא בגמרא, במסכת בבא קמא דף נ' עמוד ב. סיפור זה אני מספרת לפעמים לילדים, (ואפשר גם למבוגרים) כאשר אני רואה אותם עוברים ליד אשפה בחדר המדרגות, או בחצר הבית, ואינם מרימים אותה. לשאלתי 'מדוע'? הם משיבים: "מה איכפת לי זה לא שלי".... מתי אדם מרגיש שהשטח שלו, על מנת שיתייחס וידאג לו??? איפה עובר אותו הגבול בו אנו מחשיבים שטח מסוים כשלנו, ושטח אחר לא שלנו??? חצר הבית המשותפת? חדר המדרגות? חדרי המשותף לי ולאחי, או שמא מיטתי הפרטית בלבד נחשבת אצלי כשטח פרטי שלי. סיפור זה בא ומעמיד אותנו לפני עובדה מעניינת שאולי לא חשבנו עליה אף פעם- אולי השטח שאני מחשיבה כפרטי, כשלי- הוא בערבון מוגבל שלי, (תלוי במעשי), בעוד השטח הציבורי הוא יותר שלי משלי... תמיד יישאר שלי. וכשאנו פוגעים ומזלזלים באותם שטחים ציבוריים, אנו קודם פוגעים בעצמנו...             סיפור זה גם בא ומראה כי מחשבות והתייחסות על 'איכות הסביבה', אינן המצאת דורנו. מאז חיי בני אדם בקהילות משותפות, יש צורך במחשבה ארגון,  וסדר, שיעשו את החיים לנעימים ואפשריים יותר. המחשבה היהודית מלאה בהדרכות הנחיות והלכות הנוגעות ל'איכות הסביבה'. וכל הרוצה להרחיב עוד ולדעת, יוכל לעשות זאת כאן . וגם כאן
לדף הרשומה

ויידגו לרוב בקרב הארץ

  במוזאון הבילויים בגדרה מתקיימת בימים אלו תערוכה בנושא איכות הסביבה ששמה הוא: "אין חיות כאלה"     בזכות תערוכה זו הגיחו לאוויר העולם  22 דגים שקופים למחצה עם שתי עיני מתכת לכל אחד.  וזאת בעקבות פרוש מעניין שקראתי על הפסוק: "וידגו לרוב בקרב הארץ". במדרש רבה. פסוק זה מופיע  בספר שמות, פרשת ויחי, שם מסופר על יעקב אבינו המברך את בניו לפני מותו, ובהגיעו לברך את אפרים ומנשה, בניו של יוסף, הוא אומר: "המלאך הגואל אותי מכל רע,  יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ".  שם מקביל המדרש את עמ"י לדגים בגלל מס' סיבות, (כגון שהם מתחת למים ולכן עין הרע אינה שולטת בהם, שהדגים נתפסים בגרונם, כך עמ"י נתפסים בגרונם. מי שירצה לקרוא עוד, יוכל לעשות זאת כאן ) אחת מההקבלות היא כי למרות שהדגים חיים במים, ומוקפים מים כל חייהם, הנה כאשר יורדת טיפה אחת של גשם מלמעלה, שותים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם. (וזו אמורה להיות ברכה לעמ"י, שהם גדלים, ומוקפים ב"מי התורה", ובכל אופן כששומעים דבר תורה חדש, שותים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם.) לי הצית מיד מדרש זה את המחשבה על חיי השפע, הקידמה והמותרות בהם אנו חיים. לכאורה לא חסר לנו דבר, (כמו מוקפים במים...)  ובכל זאת כמו הדגים- צמאים למעט טבע, איכות חיים, ירוק בעיניים, אויר נקי, אוכל בריא.... לא מתועש... ועוד ועוד... מס' צילומים מתהליך הלידה. (-:       הדגים אצלי בסטודיו.   ובגלריה.   http://www.youtube.com/watch?v=8ksppNj2dEI בכתובת זו ניתן לראות סרטון על התערוכה ביוטיוב
לדף הרשומה

מסכת - מסך או מיסוך (ערבוב)?

      בימים אלו ועד חודש מרץ 2010, מוצגת במוזאון אשדוד ע"ש קורין ממן, תערוכה בנושא `(פל)שתי וערב` . 28 אמנים מציגים יצירות אמנות במדיות שונות סביב מלאכת האריגה הנוצרת מפעולת השתי וערב, כל אחד מזווית הראייה שלו. גם אני מציגה שם ובחרתי להתמקד במהותה של מלאכת האריגה היוצרת קשרים בין חוטי שתי המתוחים לאורך, לחוטי ערב המתערבבים בינותם לרוחב. בשפת הקודש-  שלא כמו בשפות אחרות שהינן הסכמיות, כל מילה מבטאת את מהות הדבר. קודם ישנו המושג הרוחני ולפיו נברא העצם, ולא להיפך, כפי שרובנו סוברים. לדוגמא- קודם קיים המושג `כסא` ורק אח"כ בהשתלשלות מעולם לעולם, אחרי צמצומים מתגלה העצם הפיזי הקרוי `כסא`. אותיות המילה `כסא` אמורות לבטא את מהות העצם. כ- המבטאת כלי, ס- לשון סומך, ו- א` רומזת לחכמה. בכסא ישנה התכנסות של היושב למקום אחד וריכוז עצמותו הפיזית המאפשרת את התכנסות וריכוז המחשבה. (מכאן אף המושגים `כסא רחמים`, או `כסא דין` וכו`.) אם כן, לכל עצם ודבר בעולם הפיזי ישנו מקביל בעולם הרוחני. (אחד הפרושים למושג `קבלה` הוא הקבלה...) דרך העצם או הפעולה הפיזית, (כגון מלאכת `שתי וערב` במקרה שלנו) נוכל לחדד את המושג הרוחני, ולהיפך. בחרתי לקרוא ליצירה שלי `קישורים`, מלאכת האריגה- בה נארגים ומתחברים זה לזה חוטי אורך ורוחב, עד לקבלת אריג שלם,  משמשת עבורי כמשל לקישורים וקשרים נוספים שונים ומגוונים, בכמה רבדים- מן הפיזי לרוחני. -           קשרים בין חומרים שונים, -           קשרים בין מילים שונות המובילות לרעיון -           רעיונות שונים הנקשרים זה לזה (מסכת 1,2) -           קשרים בין בני אדם -           הקשר של הרוח בחומר. של הנשמה בגוף.     נשאלת השאלה- מהו קשר?       בקשר – להבדיל מתערובת, עדיין ניתן להבחין בפרטים הבודדים, גם כשהם נתונים בתוך הקשר. כמו באריג הנוצר- עדיין ניתן להבחין בחוטים השונים, אין הם מאבדים את זהותם. לעומת בצק למשל שהוא חומר
לדף הרשומה

שנה טובה ומתוקה

  זוכרים את אגרות ה- `שנה טובה` הישנות, הצבעוניות, מלאות הנצנצים של שנות ה-50?             בהשראתן מוצגת בימים אלו תערוכה במוזיאון הביל"ויים בגדרה, ואני חשבתי ביני לביני כמה הצבעוניות המתקתקה והלא טבעית הנראית באגרות, מנוגדת לסמלים הרציניים, וה"כבדים" המצוירים בהן - שופר, ספר תורה, לוחות הברית, כותל, אנשים מתפללים, יונת שלום, חיילים ועוד. סמלים המזכירים לנו כי הנה מתקרב לו ראש השנה שהינו יום הדין שבו עומדים כל ברואי עולם למשפט לפני המלך- לפי מעשיהם בשנה החולפת, יקבע דינם לשנה הנכנסת. ואז חשבתי לי שבעצם ישנו רמז באותה ברכה בה אנו מברכים זה את זה - "שנה טובה ומתוקה"? מתוקה לשון המתקה, שאם חלילה גזר הדין הוא לא משהו... בכל זאת תהיה איזו המתקה בדין. ובאמת היהודי מצווה להיות בשמחה בראש השנה, ללבוש בגדים נאים, לאכול מאכלים חגיגיים, הסמלים על שולחן החג, מסמלים דברים טובים. היהודי נוהג כאילו כבר יצא זכאי, או לפחות שייעשה לו נס... ואמנם כך צריך לנהוג.   ובכן מתוקה- לשון המתקה, ולא סתם האגרות הישנות כל כך צבעוניות ו-`מתוקות`...   ומה יותר מתאים מהצבעוניות העזה והמתוקה של השקיות המרשרשות להמחיש זאת... (-:     להלן יצירה שעשיתי בגודל 100/70 כולה משקיות מרשרשות דחוקות בתוך קלקר מודבק לדיקט. הנצנצים מגזירים של שקיות טרופית בטעם ענבים מתוק...   שתהיה לכולנו שנה טובה ומ-ת-ו-ק-ה, בכל הפרשנויות....   וכולם מוזמנים לתערוכה בגדרה.  
לדף הרשומה

הולך ומתבהר

כן, בזמן האחרון יצא לי להציג במס` תערוכות, וזה כיף, כי הזמנה להשתתף בתערוכה מכריחה אותי להוריד לעולם סוף סוף, את שלל הרעיונות הצצים להם כל הזמן בראשי, ומפאת ריצת החיים, וריבוי המטלות, לא תמיד מתאפשר לתת להם ביטוי מעשי. את היצירה הזו, (כן, גם היא משקיות...) יצרתי לכבוד יום האשה הבינלאומי, שהיה לא מזמן. ובכן, מה יותר טוב מלהתחבר לעצמי?... פעם שמעתי משל יפה המסביר כי שינוי גדול בעולם מתחיל משינוי האני, ולא שינוי הזולת... אז אולי כדאי שאפנה את האצבע כלפי- ואשאל את עצמי- מה אני יכולה לשפר בעצמי, באני שלי???  הגעתי למסקנה, כי חשיבה חיובית היא בסיס לכל דבר. רוב בני האדם נוטים להיות מאד ביקורתים כלפי עצמם, (יחס חמור כלפי האני, גורם לנו אח"כ גם להיות חמורים וביקורתיים יותר כלפי סביבתנו) יחס ביקורתי ומחשבה שלילית לאני שלנו, מוריד מהאנרגיה החיובית, מדכדך, גורם לעצבות, יכול אפילו להוביל במקרים קיצוניים לפסיביות, ולחוסר רצון לפעול וליצור בעולם. לעומת זאת חשיבה חיובית, ופרגון עצמי, וראיית ה`כוס` המלאה שבמעשים לי, גם אם יש מה לשפר, ולהוסיף, בכל זאת יש גם איזה טוב שאנו עושים בעולם, לכן למה לא לראות זאת, ומתוך כך להחיות את עצמי, ולתת לעצמי כח להמשיך ולפעול??? איך אומר רבי נחמן? "גם מעט זה טוב"... יש לנו שאיפות ומחשבות גבוהות וגדולות על כל מיני דברים, ומתוך שלא הספקנו הכל, הנה אנו מבטלים עצמנו לחלוטין. לא זו הדרך. יש לייקר כל מעשה וכל השתדלות ולו הקטנה ביותר שלנו, ומתוך כך לצמוח. יש תקווה, אין יאוש... ממליצה בחום להקשיב להרצאתה של הגב` אביבה שטיינמץ , ולראות מה גדול הוא כח המחשבה החיובית...                   עבודה זו מוצגת בימים אלו ועד 5.4.09 בבית האמנים ברחובות.  
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת