00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמנות" נמצאו 26 פוסטים

להתרחק בכדי להתקרב

 לכבוד תערוכת 'פרספקטיבה', שהתקיימה בגלריה 'דואט' לפני כחודש, נולדה היצירה - מחשבה הזו. רק עכשיו – בזמן חופשת סמסטר, מצאתי זמן להעלות את הדברים.   חשבתי לעצמי- מהי פרספקטיבה? נקודת מבט?  נקודת זווית? ישנה הפרספקטיבה ה"גשמית", אם ניתן לכנות כך את נקודת המבט הפיזית על עצמים שונים בחלל. ככל שמתרחקים במבט, כמו הולכות ומתקרבות זו לזו אותן "קרני" ראיה דמיוניות באופק, הגורמות לעצמים בשדה הראיה להראות קטנים מאד, ונוצרת אשליה שהעצמים כמו מתקרבים ומתאחדים זה עם זה. מצד שני מרחב הראיה גדל, ומתבררת אחדותו. אבל אולי כך ממש פועלת גם הפרספקטיבה ה"רוחנית"? אותה נקודת התייחסות שלי למקרים שונים שקורים לי בחיים? ככל שהדבר קרוב אלי יותר, הן מבחינת הזמן, והן מבחינת התייחסותי האישית אליו, הדברים נראים גדולים מאד, מסעירים, לעיתים אף קשים, ומכאיבים. והנה ככל שחולף הזמן, והמקרים מתרחקים ממני, או קרבתי האישית אל המקרים היא רחוקה יותר, לפתע פתאום מטשטש חוזק המקרה, הוא נדמה בעיני רוחי כקטן, וקשה פחות, ולמעשה "מתאחד", עם כל שאר המקרים האחרים שקרו לי אי פעם מתישהוא בזמן... וכבר אינו מטריד אותי כל כך. זה מעניין העסק הזה- מבחינה מסוימת ככל שמתרחקים, למעשה בעצם מתקרבים... כשמתרחקים הפרספקטיבה גדלה, המקרים, או העצמים מתאחדים, ויש פחות קושיות, כי תופסים כוליות גדולה יותר, ולא נפרדות של מקרים או עצמים, שלכאורה אין ביניהם קשר. משל למבט של אסטרונאוט על כדור הארץ מהחלל. מצד אחד הוא אמנם אינו מבחין בפרטים הקטנים, אבל מצד שני יש לו יתרון בתפיסת מציאות האחדות של כל הכדור הזה. ברור לו כי זהו דבר אחד, ואם יזיקו לחלק ממנו, פוגעים בכדור כולו.   הרי גם בכדי להבין את הדימוי המוצג בתמונה הזו- עלי להתרחק, ואז לתפוס את כל התמונה, למרות שמסקרן מאד להתקרב אליה פיזית ולהבין ממה ואיך היא בנויה. הקרבה האמיתית- הקרבה ל"דעת"- מתקיימת רק כשמתרחקים... מעניין כי פירוש המילה "דעת" בלשון הקודש הוא חיבור, כמו "והאדם ידע את חווה אשתו" (בראשית ד, א)  כלומר- לדעת זה להתחבר, ובשביל להתחבר, כלומר להתקרב ב"דעת", יש צורך להתרחק. עולם הפוך. חיפשתי בעברית מילה מקבילה למילה 'פרספקטיבה', וכל שמצאתי היה 'זווית', מילה שבקונקורדנציה, מופיעה בהקשר
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יצא`תה מהכלים

בגלריית מוזיאון הבילו"יים בגדרה  מוצגת בימים אלו תערוכה חדשה ושמה: "לצאת מהכלים" לכבוד נושא זה הכנתי את היצירה הבאה, העשוייה מחומר גלם חדש עבורי, אותו אני אוספת, ואף  ואוספים לי בחודשים האחרונים. מזהים מאיזה חומר?     קצת יותר מקרוב     ניחשתם נכון! אריזות של שקיות תה, בכל מיני צבעים, ריחות וטעמים. (התמונה באמת מריחה...) אז כמובן שאם על "לצאת מהכלים" אנו מדברים- אפשר לקחת את זה לכל מיני כיוונים מעניינים..... שונים ומשונים, יכולים לתאר למה אני התכוונתי.... היצירה- שיצאה מאריזות של שקיות תה, וגם קצת יותר לעומק.... וגם אתם מוזמנים למצוא את ההקשרים שנראים לכם.   ו כאן תוכלו לראות סרטון קצר על התערוכה   http://www.youtube.com/watch?v=bTyHFudW7zE ובינתיים קבלו עוד כמה תמונות מתהליך העבודה, שהגעתי אליו מתוך ניסוי וטעיה, ותהיה...           "קומפוזיציה" בהשראת האמן מונדריאן       אפשרות ליצירת פנקסים קטנים מאריזות של שקיות תה.
לדף הרשומה

הציירת והחסיד

הפעם ברצוני לספר ואף להמליץ, על תערוכת ציורים מדהימה, של ידידה טובה שלי, הציירת רות קסטנבאום בן דב. (רשומה זו מתאים לה שתעלה בדיוק כאן, באמצע תיאור רשמי המסע לפולין  שערכנו לפני כשלושה חדשים. ותיכף תבינו מדוע) בסדרת ציורים זו מתואר מפגש ויזואלי דמיוני בין ציירת  ילידת פראג- מלווה שאלק, שלא שרדה את מוראות השואה, וציוריה נתגלו לאחר המלחמה בין שני קירות בבנין בגטו טריזנשטאט, לבין חסיד - האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, יליד פולין, שכתביו נתגלו טמונים בתוך כד חלב, בין הריסות גטו ורשה. (כתביו הוצאו לאור בישראל בספר ששמו: "אש קודש") אף הוא לא שרד את השואה.     כל הציורים שמן על בד, גוונים חומים כהים, אפורים, עמומים משהו, צופנים בחובם סוד, מיסתורין, רואה, לא רואה,       דמויות מגיחות מן העבר הנסתר, מן החושך. האמנית מנסה לגעת, להתחבר, היא מציירת את עצמה מנסה להתקשר לדמויות הרחוקות הללו. בציורי דיפטיכון המרמז על שני עולמות, על דבר והיפוכו, נוצר דיאלוג ויזואלי, ללא מילים, אבל מבטא רגש חזק. מורגש ניסיון האמנית לאהוב את הדמויות הרחוקות, ללטפן, להשתתף איתן, לחוש אותן, אפילו להחיות אותן. "ההתמודדות עם שתי דמויות אלה, היתה הסדק שדרכו יכולתי לגעת, ביד רועדת בטראומה הגדולה של המאה ה- 20, או בלשונו של הרב שפירא, ב"שנות הזעם". הסדק הזה הוא האמנות, שיכולה למרבה הפלא להיווצר גם בתנאים של רעב ומצוקה, ומלחמה על החיים. הקשר שלי לאותן דמויות לא התחיל כאמירה גדולה על השואה, אלא כפליאה אישית מול יוצרים, מנקודת המבט של מי שנאבקת ליצור רק מול העייפות והיסח הדעת של היום יום". (ציטוט מדבריה של רות בטקסט הנלווה לתערוכה)     "מול דמותו של הרב שפירא שיחד עם הכאב הגדול והשבר, מבטא בכתביו את האמונה הבלתי מעורערת, היא מבטאת הקבלה בין המאמץ ליצור והקושי להאמין, בפרט מול מציאות קשה וחסרת פשר, ואת הקשר בין אמנות ואמונה, את שורשם ומקורם המשותף היחודי. לעיתים היא מתבוננת על המילים והאותיות בכתב היד המקורי, שדרכם ביטא את השקפתו הפילוסופית, כמו גם את תחושותיו ורגשותיו, ודרכם הינחה את האחרים, מתוך מקומה כאמנית העוסקת שנים רבות בחיבור בין טקסט לתמונה. בכתב ידו הבלתי קריא היא מוצאת את
לדף הרשומה

קבלת אות `מגשים` לעיר אשדוד בבית הנשיא

    מדי שנה מעניקה המועצה לישראל יפה אות מיוחד לאישים ומוסדות שבלטו לטובה בתכנון וכינון בפועל של פרויקטים סביבתיים שונים – אות מגשים ישראל יפה . מסורת זו המתקיימת אחת לשנה במעמד הנשיא התקיימה לראשונה בשנת 1977. היא נהגתה על ידי הגברת אורה הרצוג, אלמנת הנשיא השישי של מדינת ישראל מר חיים הרצוג ולשעבר נשיאת המועצה לישראל יפה .   במהלך שנות קיומה של המסורת זכו באות היוקרתי טובי היזמים ויקירי הסביבה בישראל. כמו כן, החל משנת 1984, מוענק באותו המעמד גם אות יקיר ישראל יפה הניתן לאנשים שבפועלם גילו מסירות אישית ויוצאת דופן ל מועצה לישראל יפה ולמטרותיה. (מתוך אתר 'המועצה לישראל יפה') השנה זכתה העיר אשדוד באות זה יחד עם מכללת תל חי, ורמת הנדיב. הנימוקים לזכייתה: על האצה בפיתוח הסביבתי והמרחב האורבאני; על האנרגיה היוצרת, החיוניות והאופטימיות המאפיינות את העיר; על פיתוחו של החינוך בכלל ושל החינוך הסביבתי בפרט; על קליטת עליה - ממאפייניה העיקריים של אשדוד - בתהליכי הטמעה מוצלחת במיוחד; על שילוב האוכלוסייה בהחלטות ובטיפוח רובעי העיר השונים, וכן על פיתוח מאסיבי של חופי העיר והטיילת שלאורך החופים. ובכן- לראשונה בחיי זכיתי לבקר בבית הנשיא (ותיכף תבינו למה) ומתוך התרשמותי צילמתי מס' תמונות: אחרי בדיקה בטחונית קפדנית לכל הנכנס בשעריה- גינת בית הנשיא הנשקפת למבקר. שלושת הזוכים באות מגשים. ועכשיו הגיע הזמן להסביר, אז מה אני, הקטנה, עושה שם בכלל..., ובכן- נעמי אדר, מנהלת מוסדות האמנות באשדוד, שתמיד מעלה רעיונות מקוריים ויצירתיים, חשבה הפעם על רעיון להציג בטקס קבלת האות, את מפת אשדוד ארוגה כולה עבודת שתי וערב משקיות פלסטיק. דבר שיביא לידי ביטוי את המארג האנושי המגוון בעיר, יחד עם הדגש והיחס לאיכות הסביבה. ואני- כמי שידועה כאן לחבר'ה כחובבת שקיות מושבעת, הוזמנתי על ידה ליצור מפה זו, וכמובן הסכמתי בשמחה רבה. (מאתגר, ומהנה) והנה- זה מה שיצא. מפת אשדוד שיצרתי מוצבת אחר כבוד בכניסה לאולם הטקסים בבית הנשיא. (מצד שמאל לשרידי הפסיפס העתיק בכניסה)       כן, וזו אני  (-: (צלמת: לימור אדרי) הן הקירות והן האולם בו התקיים הטקס מדהימים ביופיים, התקרה,
לדף הרשומה

קֶבֶר, רֶקֶב, בֹּקֶר

  במוצ"ש נפתחה תערוכה בבית האמנים בחיפה, שהכותרת שלה היא שורה מתוך שיר של יוסי  בנאי, "יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה". את השיר הזה- "גרה מול המים",  שרה ריטה.  מילותיה של אוצרת התערוכה, הגב' בת שבע גרניט: "בכל פעם שאני שומעת את ריטה מבצעת את השיר הזה בגאוניותה, אני יודעת שאני רוצה לתת למילים המדהימות האלו ביטוי נוסף, ולכן אספתי אמנים היושבים ברצועת עוטף עזה, שהלכה והתרחבה בהמלך מבצע "עופרת יצוקה", "עד 40 ק"מ"... שיציעו מיצירותיהם, וישתתפו בתערוכה אשר תתן מקום לאמני הדרום להציג את כל היופי הזה השופע מתוכם, למרות עקבות המלחמה." אני יצרתי צורות מופשטות מעיסת נייר על 6 דיקטים (45/45 ס"מ) הרומזים למחזוריות שבטבע, ומזכירים לנו כי אחרי כל מוות יש צמיחה ולידה מחודשת.דבר זה נרמז במילים:                                                קבר, רקב, בקר.                                                
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת