00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמונה" נמצאו 30 פוסטים

ויידגו לרוב בקרב הארץ

  במוזאון הבילויים בגדרה מתקיימת בימים אלו תערוכה בנושא איכות הסביבה ששמה הוא: "אין חיות כאלה"     בזכות תערוכה זו הגיחו לאוויר העולם  22 דגים שקופים למחצה עם שתי עיני מתכת לכל אחד.  וזאת בעקבות פרוש מעניין שקראתי על הפסוק: "וידגו לרוב בקרב הארץ". במדרש רבה. פסוק זה מופיע  בספר שמות, פרשת ויחי, שם מסופר על יעקב אבינו המברך את בניו לפני מותו, ובהגיעו לברך את אפרים ומנשה, בניו של יוסף, הוא אומר: "המלאך הגואל אותי מכל רע,  יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ".  שם מקביל המדרש את עמ"י לדגים בגלל מס' סיבות, (כגון שהם מתחת למים ולכן עין הרע אינה שולטת בהם, שהדגים נתפסים בגרונם, כך עמ"י נתפסים בגרונם. מי שירצה לקרוא עוד, יוכל לעשות זאת כאן ) אחת מההקבלות היא כי למרות שהדגים חיים במים, ומוקפים מים כל חייהם, הנה כאשר יורדת טיפה אחת של גשם מלמעלה, שותים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם. (וזו אמורה להיות ברכה לעמ"י, שהם גדלים, ומוקפים ב"מי התורה", ובכל אופן כששומעים דבר תורה חדש, שותים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם.) לי הצית מיד מדרש זה את המחשבה על חיי השפע, הקידמה והמותרות בהם אנו חיים. לכאורה לא חסר לנו דבר, (כמו מוקפים במים...)  ובכל זאת כמו הדגים- צמאים למעט טבע, איכות חיים, ירוק בעיניים, אויר נקי, אוכל בריא.... לא מתועש... ועוד ועוד... מס' צילומים מתהליך הלידה. (-:       הדגים אצלי בסטודיו.   ובגלריה.   http://www.youtube.com/watch?v=8ksppNj2dEI בכתובת זו ניתן לראות סרטון על התערוכה ביוטיוב
לדף הרשומה

מסכת - מסך או מיסוך (ערבוב)?

      בימים אלו ועד חודש מרץ 2010, מוצגת במוזאון אשדוד ע"ש קורין ממן, תערוכה בנושא `(פל)שתי וערב` . 28 אמנים מציגים יצירות אמנות במדיות שונות סביב מלאכת האריגה הנוצרת מפעולת השתי וערב, כל אחד מזווית הראייה שלו. גם אני מציגה שם ובחרתי להתמקד במהותה של מלאכת האריגה היוצרת קשרים בין חוטי שתי המתוחים לאורך, לחוטי ערב המתערבבים בינותם לרוחב. בשפת הקודש-  שלא כמו בשפות אחרות שהינן הסכמיות, כל מילה מבטאת את מהות הדבר. קודם ישנו המושג הרוחני ולפיו נברא העצם, ולא להיפך, כפי שרובנו סוברים. לדוגמא- קודם קיים המושג `כסא` ורק אח"כ בהשתלשלות מעולם לעולם, אחרי צמצומים מתגלה העצם הפיזי הקרוי `כסא`. אותיות המילה `כסא` אמורות לבטא את מהות העצם. כ- המבטאת כלי, ס- לשון סומך, ו- א` רומזת לחכמה. בכסא ישנה התכנסות של היושב למקום אחד וריכוז עצמותו הפיזית המאפשרת את התכנסות וריכוז המחשבה. (מכאן אף המושגים `כסא רחמים`, או `כסא דין` וכו`.) אם כן, לכל עצם ודבר בעולם הפיזי ישנו מקביל בעולם הרוחני. (אחד הפרושים למושג `קבלה` הוא הקבלה...) דרך העצם או הפעולה הפיזית, (כגון מלאכת `שתי וערב` במקרה שלנו) נוכל לחדד את המושג הרוחני, ולהיפך. בחרתי לקרוא ליצירה שלי `קישורים`, מלאכת האריגה- בה נארגים ומתחברים זה לזה חוטי אורך ורוחב, עד לקבלת אריג שלם,  משמשת עבורי כמשל לקישורים וקשרים נוספים שונים ומגוונים, בכמה רבדים- מן הפיזי לרוחני. -           קשרים בין חומרים שונים, -           קשרים בין מילים שונות המובילות לרעיון -           רעיונות שונים הנקשרים זה לזה (מסכת 1,2) -           קשרים בין בני אדם -           הקשר של הרוח בחומר. של הנשמה בגוף.     נשאלת השאלה- מהו קשר?       בקשר – להבדיל מתערובת, עדיין ניתן להבחין בפרטים הבודדים, גם כשהם נתונים בתוך הקשר. כמו באריג הנוצר- עדיין ניתן להבחין בחוטים השונים, אין הם מאבדים את זהותם. לעומת בצק למשל שהוא חומר
לדף הרשומה

שם האדם

    אני חייבת להודות כי לא תמיד אני יוצרת מחמרים בשימוש חוזר  מתוך איזה אידיאל גבוה של מיחזור, הגנה על הסביבה, וכו`, כל הדברים החשובים... גם בעבר כשעדיין לא היתה כל כך המודעות לגבי מיחזור ואיכות הסביבה, ולא דיברו על זה בכל הזדמנות, הייתי אספנית של ג`אנק.  מי יודע, הייתי אומרת לעצמי, אולי יבוא יום ואעשה מחפץ זה כך וכך... מכירים את הסבתות האלו שלא זורקות כלום?... בקיצור  זה ממש בנשמה - קשה לי לזרוק דבר משומש בזמן שהוא מהווה פוטנציאל ליצירות חדשות ויפות. אני פשוט נהנית לקחת חומר נמוך, ולהרים אותו, לשדרג אותו. זה פשוט משמח אותי, וזה לא נובע מקמצנות, ממש לא. כואב לי סתם כך לזרוק דבר במצב טוב בזמן שעוד אפשר להשתמש בו. כן ומשום כך מתמלא הסטודיו שלי בגרוטאות שונות שמחכות ליום שתיגאלנה.... באמת, כבר אין מקום לזוז. יצירה העשויה מחומר שהיה פעם בשימוש אחר,  כמו טעונה באנרגיה, עשירה יותר, יש הסטוריה מאחוריה.    מעניין כי לפני מס` שבתות קראנו בהפטרה בספר ישעיהו, ופסוק מסוים הצית את דמיוני ומחשבתי: "ואצרוף כבור סיגיך" סיג- הינו הפסולת של המתכת. "ל" היא האות הגבוהה מבין אותיות האלפבית, וכן רומזת ל- ל המטרה, כגון- אני רוצה ללכת ל.... אני מגיע ל... וכו`. יש בשם סיגל- כן זהו שמי- רמז לעניין הזה של לקחת דבר נמוך- סיג, פסולת, ולרומם אותו, להגביה אותו. ידוע כי שם האדם רומז על מהותו, המילה שם, מופיעה בתוך המילה נ- שמ -ה  ומעניין שמאז  שהתחלתי להתבונן בעניין הזה, לפני כ- 3 שנים, אני מגלה בכל פעם דבר נוסף על שמי, שממש מתחבר לאישיות שלי, ולאופיי. פשוט מדהים. צריך רק לרצות לגלות, ולבקש קצת... ממי שאנו שייכים לו...ויתגלו לנו דברים מדהימים שיש בהם הרבה שמחה, כי הם כביכול מאוששים את מה שהנשמה יודעת עמוק בפנים...   בחרתי להציג הפעם דווקא את הצד הזה שבשמי, כי כרגע עסוקה בלארוז לקראת מעבר לדירה חדשה, וכמויות החפצים שאדם  (כלומר אני) צובר במשך שנות חייו... פשוט עושה לי סחרחורת נוראית... ואפילו חלישות הדעת יש לומר. לפעמים אני מתבוננת סביב ושואלת מתי זה ייגמר? כל כך הרבה ניירת, ספרים מזכרות, חוברות, קלטות דיסקים, חומרי יצירה שונים, שחלק הותחלו, וחלק רק נקנו, או נאספו והצטברו ומחכים שיגיע
לדף הרשומה

שנה טובה ומתוקה

  זוכרים את אגרות ה- `שנה טובה` הישנות, הצבעוניות, מלאות הנצנצים של שנות ה-50?             בהשראתן מוצגת בימים אלו תערוכה במוזיאון הביל"ויים בגדרה, ואני חשבתי ביני לביני כמה הצבעוניות המתקתקה והלא טבעית הנראית באגרות, מנוגדת לסמלים הרציניים, וה"כבדים" המצוירים בהן - שופר, ספר תורה, לוחות הברית, כותל, אנשים מתפללים, יונת שלום, חיילים ועוד. סמלים המזכירים לנו כי הנה מתקרב לו ראש השנה שהינו יום הדין שבו עומדים כל ברואי עולם למשפט לפני המלך- לפי מעשיהם בשנה החולפת, יקבע דינם לשנה הנכנסת. ואז חשבתי לי שבעצם ישנו רמז באותה ברכה בה אנו מברכים זה את זה - "שנה טובה ומתוקה"? מתוקה לשון המתקה, שאם חלילה גזר הדין הוא לא משהו... בכל זאת תהיה איזו המתקה בדין. ובאמת היהודי מצווה להיות בשמחה בראש השנה, ללבוש בגדים נאים, לאכול מאכלים חגיגיים, הסמלים על שולחן החג, מסמלים דברים טובים. היהודי נוהג כאילו כבר יצא זכאי, או לפחות שייעשה לו נס... ואמנם כך צריך לנהוג.   ובכן מתוקה- לשון המתקה, ולא סתם האגרות הישנות כל כך צבעוניות ו-`מתוקות`...   ומה יותר מתאים מהצבעוניות העזה והמתוקה של השקיות המרשרשות להמחיש זאת... (-:     להלן יצירה שעשיתי בגודל 100/70 כולה משקיות מרשרשות דחוקות בתוך קלקר מודבק לדיקט. הנצנצים מגזירים של שקיות טרופית בטעם ענבים מתוק...   שתהיה לכולנו שנה טובה ומ-ת-ו-ק-ה, בכל הפרשנויות....   וכולם מוזמנים לתערוכה בגדרה.  
לדף הרשומה

תפילה חזותית

        תמיד כשאני קוראת את סיפור בריאת העולם בספר בראשית, דמיוני משתולל בכל מיני השערות ויזואליות, איך זה היה כשה` אמר "יהי אור "? או "ויאמר ה`: תדשא הארץ..." וכו`... האם יצא קול עמוק אי שם מן החלל השחור, ואותיות ריחפו והגיעו והתרכזו במקום אחד ליצור את מה שנאמר???   לפני שבוע ביקרתי בתערוכת בוגרים במכון הטכנולוגי בחולון, לרגל סיומה של אחיינית שלנו שם במגמת תקשורת חזותית, והרגשתי לרגע אחד, שמישהו הצליח לגעת לי קצת באותם מראות דמיוניים של יצירת יש מאין מאותיות.   היתה זו יצירתה של הבוגרת הטריה, חאגית שמעוני , מעצבת גרפית שהציבה 3 קירות לבנים, מתוחמים למעין חדר, ותפילת חזן ערבה בניגון מזרחי עולה ובוקעת מאחד המכשירים ליד, כשבכל מילה המתנגנת, צפה ועולה אותה המילה או מילים, על פני הקירות לפי המקצב, והטעמת האותיות. מרגש מאד. חשתי שאיני רוצה לעזוב את המקום, ורק לשוב ולהתבונן עוד ועוד, מוקסמת מהחווייה. כן אותיות חיות על פני הקירות, אותיות כבני אדם.   זה באמת מה שקורה כל הזמן, רק אין לנו יכולת לראות בעיננו הפיזיות. העולם נברא בדיבור, ואותן אותיות המהדהדות ביקום מאז הבריאה, הן המחייות ומקיימות אותו. כנאמר: "לעולם ה` דברך ניצב בשמים". אילו היה דיבור זה נפסק לרגע אחד, היה העולם נעלם. גם מילותינו אנו -  אין מילה ודיבור שהולכים לאיבוד. מילים היוצאות מפינו זורמות להן בחלל עד אין קץ. הדיבור הוא מותר האדם מן הבהמה. זו הסיבה שהיהדות נותנת משקל עצום כל כך לכח הדיבור. "מוות וחיים ביד הלשון", אומרים חכמינו. הדיבור הוא החיבור בין הרוח לגוף, לכן הוא יוצא מהשפתיים, שהינן קצה =שפה=גבול, נק` החיבור בין אנשים.   יה"ר שבימים אלו בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש שנגרם כתוצאה משנאת חינם, נזכור עד כמה חשוב ויקר הוא הדיבור הנכון, הטוב, המפרגן, המעודד, המנחם. הדיבור המחייה, לעומת כל שאר הדיבורים הגורמים לשנאה....   ובאשר לתערוכה - היא מוצגת עד מוצ"ש הקרוב. רח` גולומב 52 חולון. (ביום ו` מ- 10.00-14.00, ובמוצ"ש 20.300-23.00) ממליצה לכם מאד מאד לקפוץ ולראות. שווה. שווה.      אלו מס` תמונות שצילמתי, אך החווייה אינה מושלמת בלי קולו של החזן.      
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת