00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמונה" נמצאו 30 פוסטים

להתרחק בכדי להתקרב

 לכבוד תערוכת 'פרספקטיבה', שהתקיימה בגלריה 'דואט' לפני כחודש, נולדה היצירה - מחשבה הזו. רק עכשיו – בזמן חופשת סמסטר, מצאתי זמן להעלות את הדברים.   חשבתי לעצמי- מהי פרספקטיבה? נקודת מבט?  נקודת זווית? ישנה הפרספקטיבה ה"גשמית", אם ניתן לכנות כך את נקודת המבט הפיזית על עצמים שונים בחלל. ככל שמתרחקים במבט, כמו הולכות ומתקרבות זו לזו אותן "קרני" ראיה דמיוניות באופק, הגורמות לעצמים בשדה הראיה להראות קטנים מאד, ונוצרת אשליה שהעצמים כמו מתקרבים ומתאחדים זה עם זה. מצד שני מרחב הראיה גדל, ומתבררת אחדותו. אבל אולי כך ממש פועלת גם הפרספקטיבה ה"רוחנית"? אותה נקודת התייחסות שלי למקרים שונים שקורים לי בחיים? ככל שהדבר קרוב אלי יותר, הן מבחינת הזמן, והן מבחינת התייחסותי האישית אליו, הדברים נראים גדולים מאד, מסעירים, לעיתים אף קשים, ומכאיבים. והנה ככל שחולף הזמן, והמקרים מתרחקים ממני, או קרבתי האישית אל המקרים היא רחוקה יותר, לפתע פתאום מטשטש חוזק המקרה, הוא נדמה בעיני רוחי כקטן, וקשה פחות, ולמעשה "מתאחד", עם כל שאר המקרים האחרים שקרו לי אי פעם מתישהוא בזמן... וכבר אינו מטריד אותי כל כך. זה מעניין העסק הזה- מבחינה מסוימת ככל שמתרחקים, למעשה בעצם מתקרבים... כשמתרחקים הפרספקטיבה גדלה, המקרים, או העצמים מתאחדים, ויש פחות קושיות, כי תופסים כוליות גדולה יותר, ולא נפרדות של מקרים או עצמים, שלכאורה אין ביניהם קשר. משל למבט של אסטרונאוט על כדור הארץ מהחלל. מצד אחד הוא אמנם אינו מבחין בפרטים הקטנים, אבל מצד שני יש לו יתרון בתפיסת מציאות האחדות של כל הכדור הזה. ברור לו כי זהו דבר אחד, ואם יזיקו לחלק ממנו, פוגעים בכדור כולו.   הרי גם בכדי להבין את הדימוי המוצג בתמונה הזו- עלי להתרחק, ואז לתפוס את כל התמונה, למרות שמסקרן מאד להתקרב אליה פיזית ולהבין ממה ואיך היא בנויה. הקרבה האמיתית- הקרבה ל"דעת"- מתקיימת רק כשמתרחקים... מעניין כי פירוש המילה "דעת" בלשון הקודש הוא חיבור, כמו "והאדם ידע את חווה אשתו" (בראשית ד, א)  כלומר- לדעת זה להתחבר, ובשביל להתחבר, כלומר להתקרב ב"דעת", יש צורך להתרחק. עולם הפוך. חיפשתי בעברית מילה מקבילה למילה 'פרספקטיבה', וכל שמצאתי היה 'זווית', מילה שבקונקורדנציה, מופיעה בהקשר
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

`צורות של מחשבות` או פרשת `שלח לך` והקשר האישי שלי

  הפסל בתמונה הינו אחד מתוך סדרת פסלים נוספים, מפרויקט הגמר שלי לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה, אותם יצרתי ב- 1990. (מבהיל איך עברו להם 21 שנים כל כך מהר...) לסדרה קראתי: "צורות של מחשבות". ומאז, (ואף מוקדם יותר), ועד היום- (ומי יודע עד מתי עוד), ממשיכה להיות עסוקה בנושא הזה שנקרא- "צורות של מחשבות". לכאורה חיבור בעייתי-  כי מה יותר מופשט ממחשבה? וכי יש לה צורה? ומה יותר ברור מ`צורה`, מושג המתחבר יותר לעולם הפלסטי, המוגבל ב- 3 מימדים? חיבור בין שני מושגים לכאורה כל כך שונים. (כמו גוף ונשמה...) אז למה בכל זאת התכוונתי?   תמיד סיקרנה אותי המחשבה: כיצד נוצרת מחשבה? איך היא מתחילה? מה גורם למחשבה מסוימת לצוף ולעלות, איך היא מתפתחת? הטריגר הינו הגירוי החושני מן הסתם, אז מה עם אנשים מנוטרלי חושים- כמו עיוורים, וחרשים? האם עושר המחשבות שלהם קטן, או אולי גדול, מאלו המגורים מן החושים. ומחשבה בנויה ממילים- ומה עם ילדים קטנים שאוצר המילים שלהם קטן, או אלו ששפתם אינה עשירה, איזה מחשבות יש להם? והכי הכי העסיקה אותי המחשבה: כיצד אפשר לסלק מחשבות טורדניות...? זכורני כי הניסיונות הראשונים שלי בהתמודדות עם הנושא,  להוריד את הרעיונות המופשטים כל כך לעולם הפיסול הקרמי, היו מאד בתוליים, וחסרי צורה מוגדרת (ממש כמו המחשבה הנוצרת...) למזלי היו לי מורים טובים, שכיוונו והדריכו בצורה חכמה, כגון רעיה רדליך ז"ל, וגם מיכה אולמן, (אחד האמנים הנחשבים בדורנו, וזוכה פרס ישראל.) משפט שהוא אמר לי, והנחה אותי, בעדינות ובנועם האופייניים לו- חרוט בראשי עד היום- מצוטט לא  במילים המדויקות: "על מנת להגיע לצורה מופשטת טובה וחזקה, בעלת נוכחות ותוקף, יש לצאת מן המקור, מן הטבע, ולא להתחיל מיד בצורות המופשטות." כן- ואז התחלתי פשוט לחקור גולגולות של בני אדם. היה לי דגם פלסטי של מבנה גולגולת אותו רשמתי בעיפרון שוב ושוב, ובחומר התחלתי לעצב אותו, כשלפסלים הנוצרים היו הרבה חללים- שצמחו מחללי החושים- העיניים, האף והפה, אך קיבלו כיוון עצמאי שהכתיבה הצורה הפלסטית הצומחת. החיבור בין הפנים לחוץ- על ידי החללים המתפתחים הוא שהנחה אותי ביצירת כל הפסלים. הפרויקט הזה היה מצד אחד תהליך פורה ומרתק, אך מצד שני סוחט ביותר. הייתי כל כולי בו, הגוף והנפש. וגם היום כשאני נזכרת בכך, תוקפת אותי
לדף הרשומה

מסע לפולין 4 - קרקוב, מפעלי שינדלר, מחנה פלאשוב, בית העלמין

לקראת יום השואה, התאמצתי למרות הלחץ בזמן והמון מטלות, להעלות רשומה נוספת מן היום הרביעי למסע לפולין שערכנו באוקטובר 2010- יום ו'. רשומה זו ארוכה, צריך סבלנות. בחלק זה של המסע, אני מציגה המון תמונות, למרות שהוא התקיים ביום קצר- יום שישי... כאמור, הגענו לקרקוב בערב, העיר הזו נראתה יותר מלבבת ומזמינה בעיני, מורשה, או מלובלין. התפזרנו ל- 3 בתי מלון בסביבה של בתי הכנסת, ובבוקר, לאחר ארוחת בוקר משותפת במרתף של מלון רובינשטיין, התכנסנו לשיחה קצרה ומקדימה על קרקוב. מפי הרב נויגרשל כמובן. הרב מספר על קרקוב מכמה בחינות. מאז תקופת ימה"ב. היא היתה העיר הראשונה בה התיישבו היהודים כשהגיעו לפולין. פולין נקראה לפעמים פולין, פולן, וגם פולניה מלשון- פה-לן-יה, כך הם רצו להאמין... קז'ימיר הינה קרקוב המקורית, מקום זה שימש חסות ליהודים, והקימו בה קהילה לתפארת עם אוטנומיה, ואפילו השתדכו עם המלך קז'ימיר. כמו בתקופת אסתר ומרדכי, כנראה בכל דור יש סיפור על אסתרק'ה נערה יהודיה יפה שהמלך שם את עיניו בה. והוא בנה לה עיר יפה- קז'מיר ז'ידומי, ובזכותה היתה קצת רווחה ליהודים. ישנו גם רחוב, ומלון בקרקוב, על שמה של אסתר מלכת פולין, או שבוית פולין. ברגע שהקהילה היהודית מתבססת, יכולים להזמין לכאן גדולי תורה. הראשון שהיה כאן- רבי לייזר שכינזי,  שאת המצבה שלו נפגוש כשנבקר במוצ"ש בבית העלמין העתיק בקרקוב. רבי לייזר שכינזי היה יהודי שברח ממצרים, וכן מגולי ספרד. בקרקוב ישנם 3 בתי עלמין- בית העלמין העתיק, ובית העלמין של הרמ"א, בית העלמין הישן שם ישנם מאות קברים של דורות קדומים בתוכם- בעל ה'מאור ושמש', ורבי שמעון סופר. הרמ"א, מגלה עמוקות, תוספות יום טוב. (אפשר למצוא על כל אחת מהדמויות המופלאות הללו חומר ברשת) תמונה של הרב נויגרשל מסביר על אנדרטה מסוימת, (לא זוכרת בדיוק את הסיפור) וברקע הכניסה לבית הכנסת הרמ"א, בו נבקר במוצאי שבת. קרקוב, הינה העיר השניה בגודלה בפולין, אחרי ורשה. מבחינת כמות היהודים קרקוב היתה במקום השלישי, לאחר ורשה ולודז', בקרקוב חיו כ- 80,000 יהודים, 60,000 מתוכם נרצחו. הגרמנים לא בנו את הגטו היהודי בקרקוב עצמה, כי היא עיר יפה וחבל להם לקלקל את יופיה באיכלוס היהודים המשוקצים, לפיכך בנו את הגטו ברובע העוני של העיר, לשם
לדף הרשומה

הציירת והחסיד

הפעם ברצוני לספר ואף להמליץ, על תערוכת ציורים מדהימה, של ידידה טובה שלי, הציירת רות קסטנבאום בן דב. (רשומה זו מתאים לה שתעלה בדיוק כאן, באמצע תיאור רשמי המסע לפולין  שערכנו לפני כשלושה חדשים. ותיכף תבינו מדוע) בסדרת ציורים זו מתואר מפגש ויזואלי דמיוני בין ציירת  ילידת פראג- מלווה שאלק, שלא שרדה את מוראות השואה, וציוריה נתגלו לאחר המלחמה בין שני קירות בבנין בגטו טריזנשטאט, לבין חסיד - האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, יליד פולין, שכתביו נתגלו טמונים בתוך כד חלב, בין הריסות גטו ורשה. (כתביו הוצאו לאור בישראל בספר ששמו: "אש קודש") אף הוא לא שרד את השואה.     כל הציורים שמן על בד, גוונים חומים כהים, אפורים, עמומים משהו, צופנים בחובם סוד, מיסתורין, רואה, לא רואה,       דמויות מגיחות מן העבר הנסתר, מן החושך. האמנית מנסה לגעת, להתחבר, היא מציירת את עצמה מנסה להתקשר לדמויות הרחוקות הללו. בציורי דיפטיכון המרמז על שני עולמות, על דבר והיפוכו, נוצר דיאלוג ויזואלי, ללא מילים, אבל מבטא רגש חזק. מורגש ניסיון האמנית לאהוב את הדמויות הרחוקות, ללטפן, להשתתף איתן, לחוש אותן, אפילו להחיות אותן. "ההתמודדות עם שתי דמויות אלה, היתה הסדק שדרכו יכולתי לגעת, ביד רועדת בטראומה הגדולה של המאה ה- 20, או בלשונו של הרב שפירא, ב"שנות הזעם". הסדק הזה הוא האמנות, שיכולה למרבה הפלא להיווצר גם בתנאים של רעב ומצוקה, ומלחמה על החיים. הקשר שלי לאותן דמויות לא התחיל כאמירה גדולה על השואה, אלא כפליאה אישית מול יוצרים, מנקודת המבט של מי שנאבקת ליצור רק מול העייפות והיסח הדעת של היום יום". (ציטוט מדבריה של רות בטקסט הנלווה לתערוכה)     "מול דמותו של הרב שפירא שיחד עם הכאב הגדול והשבר, מבטא בכתביו את האמונה הבלתי מעורערת, היא מבטאת הקבלה בין המאמץ ליצור והקושי להאמין, בפרט מול מציאות קשה וחסרת פשר, ואת הקשר בין אמנות ואמונה, את שורשם ומקורם המשותף היחודי. לעיתים היא מתבוננת על המילים והאותיות בכתב היד המקורי, שדרכם ביטא את השקפתו הפילוסופית, כמו גם את תחושותיו ורגשותיו, ודרכם הינחה את האחרים, מתוך מקומה כאמנית העוסקת שנים רבות בחיבור בין טקסט לתמונה. בכתב ידו הבלתי קריא היא מוצאת את
לדף הרשומה

מסע לפולין 3 - ליז`נסק, טרנוב, קרקוב.

 בבוקר יום השלישי התחלנו לנוע מכיוון לובלין לליז'נסק, שם ציונו של רבי אלימלך מליז'נסק. בפולין אין הרבה דרכים מהירות, אלא כבישים ישנים כמו של פעם לפיכך התנהלה הנסיעה לאט בתוך אזורים כפריים. בכל המסע הזה עברנו מאות קילומטרים בדרך, עם נופים יפים, אין מה לומר, אבל לא משתנים- מרחבים עצומים ירוקים, עם בתים קטנים כפריים פה ושם, עצים, נחל קטן זורם. נוף יפה אמנם אבל חוזר על עצמו.   בדרך הרהרתי ביני לביני על ההבדל הגדול בין ארצנו להרבה ארצות אחרות. אצלנו הכל קטן, אבל מאד מאד מגוון. מן הצפון המושלג בחרמון ועד לאילת בדרום כמה משתנה הנוף בדרך. ארץ קטנה ויש בה הכל. (סוד הצמצום...) ובכן- כך נסענו לנו, נהנים מנופיו של הבורא, ונהנים מהחכמה שחנן את ברואיו. הרב נויגרשל כהרגלו בקודש, לא מניח לנו דקה, וכל הדרך מספר, ומדבר דברי תורה וחכמה. הפעם הוא מתמקד בסקירת תנועת החסידות ולידתה, התפתחותה, הדמויות המרכזיות שבה, וזאת עקב נסיעתנו לליז'נסק, לציונו של רבי אלימלך מליז'נסק, אחד מהענפים המרכזיים הן בתנועת החסידות, והן בחכמת הקבלה. כתביו של המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל) שחי בשנים: 1520-1609, מהווים את הבסיס והמקור לתנועת החסידות. (שקמה כ- 100 שנה אח"כ) הרב טוען שהיום קיימת עדנה בלימוד כתביו של המהר"ל מפראג, דווקא בקרב ציבור לא חסידי, דבר שהתחיל אצל רבי יצחק הוטנר, שהושפע מהרב קוק. מי שירצה לקרוא ולהרחיב על המהר"ל מפראג יוכל לעשות זאת בכל מיני אתרים ברשת, רק אציין במילים ספורות שהמהר"ל מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה, ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה, ובשאר המדעים של תקופתו. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה . הידע הנרחב שלו בפילוסופיה ובמדעים אפשר לו ליצוק את תכני הקבלה לתוך מסגרת פילוסופית מדעית, ובכך כמו "גאל" אותם ממסתריהם. (המודגש לקוח מויקפידיה) הרב נויגרשל מסביר בקצרה את ההבדל בין חסידות חב"ד שהתפתחה באוקראינה, לבין חסידות פולין:  עשר הספירות של הקבלה מחולקות באופן זה: חב"ד חג"ת, נהי"ם. חב"ד- של חסידות חב"ד באוקראינה:   ח כמה, ב ינה ו ד עת, עבודה מלמעלה למטה, חג"ת נהי"ם, (של חסידות פולין): ח סד, ג בורה, ת
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת