00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אותיות" נמצאו 8 פוסטים

שם האדם

    אני חייבת להודות כי לא תמיד אני יוצרת מחמרים בשימוש חוזר  מתוך איזה אידיאל גבוה של מיחזור, הגנה על הסביבה, וכו`, כל הדברים החשובים... גם בעבר כשעדיין לא היתה כל כך המודעות לגבי מיחזור ואיכות הסביבה, ולא דיברו על זה בכל הזדמנות, הייתי אספנית של ג`אנק.  מי יודע, הייתי אומרת לעצמי, אולי יבוא יום ואעשה מחפץ זה כך וכך... מכירים את הסבתות האלו שלא זורקות כלום?... בקיצור  זה ממש בנשמה - קשה לי לזרוק דבר משומש בזמן שהוא מהווה פוטנציאל ליצירות חדשות ויפות. אני פשוט נהנית לקחת חומר נמוך, ולהרים אותו, לשדרג אותו. זה פשוט משמח אותי, וזה לא נובע מקמצנות, ממש לא. כואב לי סתם כך לזרוק דבר במצב טוב בזמן שעוד אפשר להשתמש בו. כן ומשום כך מתמלא הסטודיו שלי בגרוטאות שונות שמחכות ליום שתיגאלנה.... באמת, כבר אין מקום לזוז. יצירה העשויה מחומר שהיה פעם בשימוש אחר,  כמו טעונה באנרגיה, עשירה יותר, יש הסטוריה מאחוריה.    מעניין כי לפני מס` שבתות קראנו בהפטרה בספר ישעיהו, ופסוק מסוים הצית את דמיוני ומחשבתי: "ואצרוף כבור סיגיך" סיג- הינו הפסולת של המתכת. "ל" היא האות הגבוהה מבין אותיות האלפבית, וכן רומזת ל- ל המטרה, כגון- אני רוצה ללכת ל.... אני מגיע ל... וכו`. יש בשם סיגל- כן זהו שמי- רמז לעניין הזה של לקחת דבר נמוך- סיג, פסולת, ולרומם אותו, להגביה אותו. ידוע כי שם האדם רומז על מהותו, המילה שם, מופיעה בתוך המילה נ- שמ -ה  ומעניין שמאז  שהתחלתי להתבונן בעניין הזה, לפני כ- 3 שנים, אני מגלה בכל פעם דבר נוסף על שמי, שממש מתחבר לאישיות שלי, ולאופיי. פשוט מדהים. צריך רק לרצות לגלות, ולבקש קצת... ממי שאנו שייכים לו...ויתגלו לנו דברים מדהימים שיש בהם הרבה שמחה, כי הם כביכול מאוששים את מה שהנשמה יודעת עמוק בפנים...   בחרתי להציג הפעם דווקא את הצד הזה שבשמי, כי כרגע עסוקה בלארוז לקראת מעבר לדירה חדשה, וכמויות החפצים שאדם  (כלומר אני) צובר במשך שנות חייו... פשוט עושה לי סחרחורת נוראית... ואפילו חלישות הדעת יש לומר. לפעמים אני מתבוננת סביב ושואלת מתי זה ייגמר? כל כך הרבה ניירת, ספרים מזכרות, חוברות, קלטות דיסקים, חומרי יצירה שונים, שחלק הותחלו, וחלק רק נקנו, או נאספו והצטברו ומחכים שיגיע
לדף הרשומה

תפילה חזותית

        תמיד כשאני קוראת את סיפור בריאת העולם בספר בראשית, דמיוני משתולל בכל מיני השערות ויזואליות, איך זה היה כשה` אמר "יהי אור "? או "ויאמר ה`: תדשא הארץ..." וכו`... האם יצא קול עמוק אי שם מן החלל השחור, ואותיות ריחפו והגיעו והתרכזו במקום אחד ליצור את מה שנאמר???   לפני שבוע ביקרתי בתערוכת בוגרים במכון הטכנולוגי בחולון, לרגל סיומה של אחיינית שלנו שם במגמת תקשורת חזותית, והרגשתי לרגע אחד, שמישהו הצליח לגעת לי קצת באותם מראות דמיוניים של יצירת יש מאין מאותיות.   היתה זו יצירתה של הבוגרת הטריה, חאגית שמעוני , מעצבת גרפית שהציבה 3 קירות לבנים, מתוחמים למעין חדר, ותפילת חזן ערבה בניגון מזרחי עולה ובוקעת מאחד המכשירים ליד, כשבכל מילה המתנגנת, צפה ועולה אותה המילה או מילים, על פני הקירות לפי המקצב, והטעמת האותיות. מרגש מאד. חשתי שאיני רוצה לעזוב את המקום, ורק לשוב ולהתבונן עוד ועוד, מוקסמת מהחווייה. כן אותיות חיות על פני הקירות, אותיות כבני אדם.   זה באמת מה שקורה כל הזמן, רק אין לנו יכולת לראות בעיננו הפיזיות. העולם נברא בדיבור, ואותן אותיות המהדהדות ביקום מאז הבריאה, הן המחייות ומקיימות אותו. כנאמר: "לעולם ה` דברך ניצב בשמים". אילו היה דיבור זה נפסק לרגע אחד, היה העולם נעלם. גם מילותינו אנו -  אין מילה ודיבור שהולכים לאיבוד. מילים היוצאות מפינו זורמות להן בחלל עד אין קץ. הדיבור הוא מותר האדם מן הבהמה. זו הסיבה שהיהדות נותנת משקל עצום כל כך לכח הדיבור. "מוות וחיים ביד הלשון", אומרים חכמינו. הדיבור הוא החיבור בין הרוח לגוף, לכן הוא יוצא מהשפתיים, שהינן קצה =שפה=גבול, נק` החיבור בין אנשים.   יה"ר שבימים אלו בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש שנגרם כתוצאה משנאת חינם, נזכור עד כמה חשוב ויקר הוא הדיבור הנכון, הטוב, המפרגן, המעודד, המנחם. הדיבור המחייה, לעומת כל שאר הדיבורים הגורמים לשנאה....   ובאשר לתערוכה - היא מוצגת עד מוצ"ש הקרוב. רח` גולומב 52 חולון. (ביום ו` מ- 10.00-14.00, ובמוצ"ש 20.300-23.00) ממליצה לכם מאד מאד לקפוץ ולראות. שווה. שווה.      אלו מס` תמונות שצילמתי, אך החווייה אינה מושלמת בלי קולו של החזן.      
לדף הרשומה

ת-כלי-ת

      במוזאון הבילויים בגדרה  מוצגת בימים אלו ועד 30.6.09 עוד תערוכה בנושא מיחזור ואקולוגיה, ושמה: "שונה בתכלית". אני מציגה שם מיצב מושגי קטן, המנסה לתאר באיזו דרך, את המילה תכלית. כבר כתבתי על מילה זו בעבר, אבל אחזור שוב, בפרט שבכל פעם עולים בי רעיונות נוספים מעניינים. כאמור המילה תכלית, פירושה מטרה. תכלית הינה מילה כללית, מכיוון שקיימות להן הרבה מטרות בחיי האדם, מטרות קטנות ומטרות גדולות יותר, מטרות גשמיות ומטרות רוחניות, ובוודאי כי כל מטרה מושגת באמצעות כלי אחר, הנה המילה `כלי` נמצאת באמצע המילה תכלית. .מדוע האות ת` נמצאת גם בתחילת המילה, וגם בסופה? ובכן- האות ת` רומזת לאמת, היא נמצאת בסוף האלפבית, וגם את האמת אנו יודעים בד"כ רק בסוף... יש כאן רמז לרעיון: "סוף מעשה במחשבה תחילה", הן, המחשבה הראשונית, המופיעה בהתחלה, והן המעשה המתבטא בסוף, נרמזים באות ת`, והדרך להוציא לפועל את המחשבה- כאמור ע"י הכלי. אדם יוצר בקבוק פלסטיק, על מנת להכיל בתוכו מים. כשכלו המים, הסתיים השימוש בכלי. ונשאלת שאלה- מה לעשות בבקבוק שאין לנו צורך בו, ואשר עשוי מחומר שאינו ידידותי לסביבה? נולדת מטרה חדשה- הצורך לשמור על איכותה של הסביבה- אחת הדרכים להשיג מטרה זו, היא למחזר את הכלי. כיצד? לקחת לכלוב הבקבוקים, משם הוא יגיע למפעל ממנו ייצרו מוצרים חדשים. הדרך הנוספת - לעשות שימוש חוזר בכלי- ליצור תמונה, או חפץ אחר. המטרה הראשונית היתה בסיסית וגשמית - הכלת מים בכלי. המטרה השניה כבר רוחנית יותר, שמירה על סביבתנו. המטרה הרוחנית גרמה בעצם להארכת חיי הכלי. אדם המתבונן מן הצד יוכל לחשוב שהמטרה היתה ליצור יצירה אמנותית, (שגם היא מטרה רוחנית), והכלי להגשמתה הוא אותו חומר שהאמן בחר ליצור איתו, אולם למעמיק להתבונן יובן כי ישנה מטרה רוחנית אף גבוהה מיצירת האמנות, היצירה עצמה היא כלי המשרת מטרה גבוהה ממנה - העברת מסר, שמירה על איכות הסביבה, וכד`. יוצא שככל שהמטרה רוחנית יותר, חיי הכלי ארוכים יותר... כלי החשיבה שאינם גשמיים, הינם הנצחיים ביותר.    
לדף הרשומה

כַּלָּה, כִּלָּה, כֻּלָה

      בימים אלו מוצגת בבית יד לבנים באשדוד, תערוכת אמנות של אגודת אמני אשדוד בנושא `אקולוגיה`. כן, גם יצירה שלי מוצגת שם, ו- נחשו באיזה חומר התעסקתי - כמובן  -שקיות! גודל היצירה 1.20/1.20 מ`, אריג שקיות ה עשוי מ- 25 שטיחוני שקיות בגודל 20/ 20 ס"מ, מחוברים יחדיו ומתוחים על מסגרת עץ טבעי.        זהו שיר קטן שרקמתי על אחד מן השטיחונים בחוט רקמה אדום.         ואלו חלק מהמחשבות שהיו רקע להשראתי, וכמובן סיבה טובה להמשיך להעמיק ולהתפלסף עוד קצת, כמו שאני אוהבת... בשבילי החקירה הזו היא בעצמה יצירה...      המתח שבין הכלי המכיל, לתוכן המתכלה .                                                           בביתי נערמות להן שקיות לבנות לרוב, הנלקחות מהמרכול השכונתי לנשיאת     מצרכים.   השקית הלבנה הינה למעשה כלי , ומתכלה באיטיות, והזכירה לי   בצבעוניותה שמלת כלה לבנה.   התבוננתי במילה `כַּלָה` במובן הסתיים- נגמר ובמילה   `כַּלָּה`, (דגש ב-`ל`) של חתן, וחיפשתי את הקשר. גיליתי כי שורש המילה `כַּלָה` במובן  הסתיים הינו כ.ל.ה , ממנו נגזרות גם המילים: כליה, כליון, כילה, ועוד. שורש המילה  `כַּלָּה` (של חתן) הינו כ.ל.ל. ממנו נגזרות גם המילים: נכלל, התכללות ועוד. לכאורה  שתי  משמעויות הפוכות- התכללות וכליה – התמלאות והתרוקנות , בהן משמשות  אותן  אותיות: כ,ל, אך למעשה שתי פעולות אלו של הכלה וכליה קשורות זו בזו:    מהו כלי ? במילה זו מופיעות שוב אותיות כ.ל. הרומזות למשמעות של הכלה, הכלי- מכיל  בתוכו. אך יותר מזה –   ממהות אותיות `כ`, `ל`, נלמדת המשמעות המדויקת יותר של  המילה `כלי` :   אות `כ` רומזת לכף היד, לכלי המכיל , לכמות, למידה.
לדף הרשומה

צהר תעשה לתיבה

      בימים אלו מוצגת  במרכז מונארט באשדוד תערוכת יצירות של אגודת אמני אשדוד בנושא "חלונות". כל אמן מתחבר  ויוצר את החלון האישי שלו. גם ציור שלי מוצג שם, ואני התחברתי ויצרתי לפי הפסוק הידוע מפרשת נח: "צהר תעשה לתיבה..." המדבר בעניין החלון שציווה ה` את נח לבנות בתיבה.   כידוע ניתן לדרוש את התורה בפרד"ס , כלומר ב- 4 רבדים של עמקויות: פ שט, ר מז ד רש, ס וד. ישנם מפרשים הנחשבים יותר למפרשים בדרך הפשט, כגון רש"י , וישנם אחרים שפירושם על התורה הוא יותר בכוון הרמז, או הסוד, וכו`. וכמובן שאין סתירה, וכולם משלימים זה את זה. הרי 70 פנים לתורה, כמו יהלום גדול בעל זוויות נוצצות, וכל זווית שנתבונן תאיר צד נוסף של אותו יהלום.   אם כן בפירוש הפשט- מובן הוא כי הכוונה במילה "תיבה" לאותה תיבת עץ שנצטווה נח לבנות על מנת להציל את עצמו, בני משפחתו ובעה"ח מהמבול. אולם - תיבה היא גם "מילה" (ראשי תיבות = ראשי מילים...)    התבוננתי במס` מפרשים והנה גיליתי פירוש נפלא על הפס`: "צהר תעשה לתיבה, ואל אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה בצידה תשים, תחתיים, שניים ושלישיים תעשה"                 (בראשית ו, ט"ז) פירוש זה היווה השראה לציור שציירתי.   אומר רש"י:   צהר - יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה. מהו ההבדל בין חלון לאבן טובה? חלון הינו פתח המאפשר חדירת האור, במידה ואין אור לא יעביר החלון את האור. אבן טובה מאירה בעצמה. הנה דורש רבי נחמן:  (ליקוטי מוהר"ן ט,ג,)    צהר תעשה לתיבה. הכוונה שתהיה התיבה, דהיינו המילה, מאירה בעצמה לנשמתנו בעבודת התפילה. וכיצד אפשרי הדבר? כאשר אדם עומד בתפילה לפני בוראו ישנם הרבה מפריעים, מחשבות, וקליפות המסובבות אותו ואינן מאפשרות לו להתפלל ולהתחבר לה`. האדם נמצא אז כשרוי בחושך, כיצד אפשר שאור ה` יאיר בו? אומר רבי נחמן ע"י אחיזה במידת האמת אפשר שאור ה` יאיר בו. שהרי ה` חותמו אמת ונאמר: "ה` אורי וישעי". ואם כן מהי אותה אמת? הרי כל תפילתנו הינה דברי אמת, למה מתכוון רבי נחמן באומרו אחיזה באמת? והכוונה למעשה שנתכוון כשאנו הוגים ואומרים את מילות התפילה, שנחוש אותן, נתבונן בהן. עד כדי כך עבודה זו אינה פשוטה, אלא קשה
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת