00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לשם שינוי - אורגות מקצועיות

 

 

רוב ההדרכות שלי במוזיאון הם לציבור של ילדים, בני נוער, ולעיתים רחוקות מבוגרים.

לפני מס' שבועות היה לי העונג והכבוד (!) להדריך קבוצה של נשים אורגות מקצועיות, שאני בעצם יכולה ללמוד מהן...

אז מה בעצם חידשתי להן?

כמובן- שקיות!

ביקורן במוזיאון היה משולב בהדרכה על התערוכה המוצגת 'פלשתי וערב', ואח"כ שיח גלריה על היצירה שלי 'קישורים', בה הסברתי קצת על תהליך העבודה, הרעיונות וכו'. החלק השלישי של ביקורן במוזיאון היה סדנת יצירה של כשעה, בה התוודעו האורגות היקרות לאפשרויות היצירה המעניינות והרבות בשקיות... והתנסו אף הן באריגה משקיות, בנול פרמיטיבי מקרטון.

התמונות מדברות בעד עצמן. החדר המצולם הוא חדר סדנאות במוזיאון, על הקיר ציורים של ציפור פלשתית.

(רק לראות את שלל הצבעים כבר עושה לי טוב על הנשמה...)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

האמנית סאשה סטויאנוב

 

 אל יצירותיה של האמנית סאשה סטויאנוב התוודעתי לאחרונה, בתערוכה הנוכחית שעדיין מוצגת במוזאון אשדוד ע"ש קורין ממן, בנושא 'פלשתי וערב'. אני מרגישה שיש לי זכות גדולה להציג בתערוכה משותפת עם אמנית מיוחדת כל כך.

אצלנו במוזאון היא מציגה יצירה אחת מתוך הסדרות הרבות שלה. אולם במוזאון לאמנות רוסית ברמת גן (רח' חיבת ציון) תוכלו לראות יצירות רבות נוספות שלה, למשך 3 החודשים הקרובים. ממליצה מאד, פשוט חווייה!!!

 

 

 

סאשה מבצעת במו ידיה את כל שלבי העבודה, החל ברעיון, יצירת המתוות, צביעת הצמר וטוויית החוטים,

וכן תהליך האריגה המורכב בעצמו. לדרכי ההבעה הטמונות בחומר עצמו,לעיקרון שזירת החוטים, וצביעתם,  ולתחושה הטקטילית של המגע בחומר, יש משמעות רבה בעיני האמנית. היא משתמשת בצמר הארוך והקשה, של כבשים לבנים מזן אוואסי מקיבוץ עין חרוד, וצובעת אותו חלקית בגוונים אפורים חומים ושחורים טבעיים, וכן בצמר הצבעוני של כבשי רומני האמריקאיים. ערבוב של צמר עם משי, כותנה וסיסל, סיבים טבעיים גסים המופקים מעלי אגבה, וגלגול לא שווה במתכוון של החוטים תוך כדי שינוי עובי, מעשירים את הפקטורה של משטח הגובלן ויוצרים מעברים טונליים עדינים, חילופים רכים של אור וצל.  (ציטוט דברי האוצרת לסיה וויסקון מתוך הקטלוג לתערוכה)

 

 

 

 

 

  מעבר להתפעלות של המלאכה והיצירה עצמה- מלאכת האריגה המדהימה של סאשה, מדברים אלי באופן אישי גם הדימויים שסאשה בוחרת לעסוק בהם- שולחן, כסא, כבש, דמויות מן העבר, חיבור לאמנות אשורית קדומה, דימויים שעוצמתם עוד מוגדלת עקב השימוש במלאכת האריגה הכל כך מיוחדת שסאשה משתמשת בה. דימיון ומציאות, חול וקודש מתערבבים יחדיו ומשרים עלי- הצופה, מן חיבור לזיכרון עמום ומרוחק של עולמות קדומים שהיו ואינם. 

היצירות גדולות מאד במימדים שלהן, ומרשימות.

 

לדף הרשומה

מסכת - מסך או מיסוך (ערבוב)?

 
 
 
בימים אלו ועד חודש מרץ 2010, מוצגת במוזאון אשדוד ע"ש קורין ממן, תערוכה בנושא `(פל)שתי וערב`. 28 אמנים מציגים יצירות אמנות במדיות שונות סביב מלאכת האריגה הנוצרת מפעולת השתי וערב, כל אחד מזווית הראייה שלו. גם אני מציגה שם ובחרתי להתמקד במהותה של מלאכת האריגה היוצרת קשרים בין חוטי שתי המתוחים לאורך, לחוטי ערב המתערבבים בינותם לרוחב.

בשפת הקודש-  שלא כמו בשפות אחרות שהינן הסכמיות, כל מילה מבטאת את מהות הדבר. קודם ישנו המושג הרוחני ולפיו נברא העצם, ולא להיפך, כפי שרובנו סוברים. לדוגמא- קודם קיים המושג `כסא` ורק אח"כ בהשתלשלות מעולם לעולם, אחרי צמצומים מתגלה העצם הפיזי הקרוי `כסא`. אותיות המילה `כסא` אמורות לבטא את מהות העצם.
כ- המבטאת כלי, ס- לשון סומך, ו- א` רומזת לחכמה. בכסא ישנה התכנסות של היושב למקום אחד וריכוז עצמותו הפיזית המאפשרת את התכנסות וריכוז המחשבה. (מכאן אף המושגים `כסא רחמים`, או `כסא דין` וכו`.)

אם כן, לכל עצם ודבר בעולם הפיזי ישנו מקביל בעולם הרוחני. (אחד הפרושים למושג `קבלה` הוא הקבלה...) דרך העצם או הפעולה הפיזית, (כגון מלאכת `שתי וערב` במקרה שלנו) נוכל לחדד את המושג הרוחני, ולהיפך.

בחרתי לקרוא ליצירה שלי `קישורים`,
מלאכת האריגה- בה נארגים ומתחברים זה לזה חוטי אורך ורוחב, עד לקבלת אריג שלם,  משמשת עבורי כמשל לקישורים וקשרים נוספים שונים ומגוונים, בכמה רבדים- מן הפיזי לרוחני.

-          קשרים בין חומרים שונים,

-          קשרים בין מילים שונות המובילות לרעיון

-          רעיונות שונים הנקשרים זה לזה (מסכת 1,2)

-          קשרים בין בני אדם

-          הקשר של הרוח בחומר. של הנשמה בגוף.
 
 

נשאלת השאלה- מהו קשר?

      בקשר – להבדיל מתערובת, עדיין ניתן להבחין בפרטים הבודדים, גם כשהם נתונים בתוך הקשר. כמו באריג הנוצר- עדיין ניתן להבחין בחוטים השונים, אין הם מאבדים את זהותם. לעומת בצק למשל שהוא חומר חדש לחלוטין הנוצר מתערובת של קמח ומים, כבר לא ניתן שוב לזהות את החמרים המרכיבים אותו. לעומת הקשר בו כאמור נוצר דבר שלם וחדש, אולם נוכחות הפרטים בתוך השלם אינה נעלמת. לדוגמה- כד חרס עם ידית עץ, נוצר כלי חדש בו יש חיבור- קשר, בין שני חמרים שזהותם לא נעלמה. וכן על זו הדרך.

(קשר- אותיות שקר, מכיוון שאין ממש היטמעות של החומרים זה בזה, אלא רק קשר,  חיבור שלהם, ולכן תמיד קיימת האפשרות שהקשר יפתח...)

 

1.      ביצירה הזו אנו רואים 3 מילים הנפגשות זו עם זו תוך כדי האריגה, ואשר רומזות לקשר ביניהן. מהן המילים שבחרתי ליצירה? ומהו הקשר ביניהן? שבת, עירובין, מגילה. שלוש מילים אלו הינן שלוש מסכתות מ- 60 המסכתות המרכיבות  את הגמרא כולה - היא התושבע"פ. בגמרא אמנם קיימות 60 מסכתות שונות, אבל כולן קשורות זו לזו במארג שלם של מעין שתי וערב. שלוש מסכתות אלו מוזכרת מלאכת האריגה באיזה אופן.
 

 

2.     המילה `מסכת` מזכירה גם את המילים `מסך`, ו`מסכה`, במובן של מחיצה והפרדה. ביצירה הבאה אנו רואים מעין 3 "מסכים" של שתי וערב הנוצרים ממתיחת חוטי השתי  בעומקים שונים של הנול. בחלק מהשטחים ישנה חפיפה של המסכים-זה מעל זה,  ובחלקים אחרים מתגלה השטח שמתחת. האם יש קשר בין המילים `מסכת` ו- מסך? הרי מסכת היא מערכת של קשרים,  ואילו מסך פירושו הפרדה?
 
 

3.
   
אם נפתח את מילון אבן שושן נמצא פירוש נוסף למילה `מסכת`: מסכת הינה מערכת חוטי השתי המתוחים על הנול (!) ועכשיו שוב נשאל? אז מה הקשר?... בין "מסכת 1" ל-"מסכת 2"? המסכת עליה אורגים את האריג משמשת כמשל למסכתות הגמרא-כשם שחוטי השתי נארגים ונקשרים בחוטי הערב, כך גם בכל דף גמרא ישנם, קישורים למסכתות  אחרות המדברות מעניינים דומים הקשורים זה לזה. אמנם לכל מסכת נושא משלה, (מסך לשון חציצה והפרדה)  אולם כל הגמרא כולה, היא כמארג שלם  של שתי וערב המרכיב את התושבע"פ כולה- הם החוקים והדינים של העם היהודי.
 
 
 

 

ומה הקשר למילה `מסך`?

האם יש קשר בין מציאות של מסך, הפרדה, חציצה? לבין מציאות של קשר? לכאורה זו סתירה. אבל למעשה- פעולת האריגה עצמה יש בה מעניין זה של- מצד אחד חציצה, ומצד שני קשר: שהרי חוטי השתי נחלקים למען שני "מסכים"- האחד של חוטים זוגיים, והשני של חוטי שתי שאינם זוגיים, ואשר ביניהם עובר חוט הערב לסירוגין, ויוצר  את האריג המושלם. אמרנו כי קשר מהותו חיבור בין שני דברים שונים מבלי שיאבדו מתכונותיהם וזהותם, אם כן החציצה וההפרדה מוכרחת מצד אחד,  אדרבא- הרי אם לא נבחין בחוטים השונים באריג, לא ייראה הדגם היפה הנוצר במלאכת האריגה...ויחד עם זה  נוצר הקשר.

כך הפעולה הגשמית של האריגה המשלבת בתוכה שתי פעולות שלכאורה סותרות זו את זו- חציצה וחיבור. למעשה משמשת כמשל לקשרים רוחניים יותר. כמו במסכתות- מצד אחד מסכתות שונות הדנות בנושאים שונים, אבל מצד שני נקשרות למארג שלם של חוקים ודינים.

כך גם בקשרים בין בני אדם- הקשרים הטובים והחזקים ביותר, הנשמרים גם לאורך זמן, הם אותם קשרים בהם כל פרט שומר על הגבול שלו, ועל הפרטיות שלו, כלומר באותן מערכות יחסים המשלבות בתוכן מצד אחד הפרדה, ומצד שני בזכות כך - חיבור טוב יותר.
 

 

 4.   ביצירה הזו נראה חוטי שתי העשויים מכבלים של חוטי מחשב, ארוגים יחדיו
 עם חוטי ערב מנייר עיתון, וכתובת אינטרנט של אתר המפנה אותנו ללימוד גמרא דרך המחשב. יצירה זו באה לרמוז גם על המילה `קישורים` (link) בשפת המחשב, שהרי כל מערכת  האינטרנט הינה כשתי וערב וחיבורים וקישורים של אתרים שונים, ויותר מכך- רוב בני האדם היושבים מאחורי מסך- חציצה- קל להם יותר להתחבר לאנשים נסתרים אחרים דווקא  דרך האנונימיות הזו....שוב- החציצה המאפשרת את הקשר... המסך המאפשר את המסכת - את החיבור.
 
 אם כן, הפעולה הפיזית של האריגה- המשלבת בתוכה הן חציצה והן חיבור, וע"י כך יוצרת אריג מושלם ונאה,
משמשת כמשל לקשרים נוספים רוחניים יותר, אשר גם בהם ישנו שילוב של הפרדה והבדלה מצד אחד,               המאפשרים חיבור מושלם.
עד כאן להפעם. ובהזדמנות אחרת, ארחיב עוד על השורש ס.כ.ה.

לדף הרשומה

שם האדם

 
 
אני חייבת להודות כי לא תמיד אני יוצרת מחמרים בשימוש חוזר  מתוך איזה אידיאל גבוה של מיחזור, הגנה על הסביבה, וכו`, כל הדברים החשובים...
גם בעבר כשעדיין לא היתה כל כך המודעות לגבי מיחזור ואיכות הסביבה, ולא דיברו על זה בכל הזדמנות, הייתי אספנית של ג`אנק.  מי יודע, הייתי אומרת לעצמי, אולי יבוא יום ואעשה מחפץ זה כך וכך...
מכירים את הסבתות האלו שלא זורקות כלום?...
בקיצור  זה ממש בנשמה - קשה לי לזרוק דבר משומש בזמן שהוא מהווה פוטנציאל ליצירות חדשות ויפות. אני פשוט נהנית לקחת חומר נמוך, ולהרים אותו,
לשדרג אותו. זה פשוט משמח אותי, וזה לא נובע מקמצנות, ממש לא.
כואב לי סתם כך לזרוק דבר במצב טוב בזמן שעוד אפשר להשתמש בו. כן ומשום כך מתמלא הסטודיו שלי בגרוטאות שונות שמחכות ליום שתיגאלנה.... באמת, כבר אין מקום לזוז.
יצירה העשויה מחומר שהיה פעם בשימוש אחר,  כמו טעונה באנרגיה, עשירה יותר, יש הסטוריה מאחוריה. 
 
מעניין כי לפני מס` שבתות קראנו בהפטרה בספר ישעיהו, ופסוק מסוים הצית את דמיוני ומחשבתי: "ואצרוף כבור סיגיך"
סיג- הינו הפסולת של המתכת. "ל" היא האות הגבוהה מבין אותיות האלפבית, וכן רומזת ל- ל המטרה, כגון- אני רוצה ללכת ל.... אני מגיע ל... וכו`.
יש בשם סיגל- כן זהו שמי- רמז לעניין הזה של לקחת דבר נמוך- סיג, פסולת, ולרומם אותו, להגביה אותו. ידוע כי שם האדם רומז על מהותו, המילה שם, מופיעה בתוך המילה נ-שמ-ה  ומעניין שמאז  שהתחלתי להתבונן בעניין הזה, לפני כ- 3 שנים, אני מגלה בכל פעם דבר נוסף על שמי, שממש מתחבר לאישיות שלי, ולאופיי. פשוט מדהים. צריך רק לרצות לגלות, ולבקש קצת... ממי שאנו שייכים לו...ויתגלו לנו דברים מדהימים שיש בהם הרבה שמחה, כי הם כביכול מאוששים את מה שהנשמה יודעת עמוק בפנים...
 
בחרתי להציג הפעם דווקא את הצד הזה שבשמי, כי כרגע עסוקה בלארוז לקראת מעבר לדירה חדשה, וכמויות החפצים שאדם  (כלומר אני) צובר במשך שנות חייו... פשוט עושה לי סחרחורת נוראית... ואפילו חלישות הדעת יש לומר.
לפעמים אני מתבוננת סביב ושואלת מתי זה ייגמר? כל כך הרבה ניירת, ספרים מזכרות, חוברות, קלטות דיסקים, חומרי יצירה שונים, שחלק הותחלו, וחלק רק נקנו, או נאספו והצטברו ומחכים שיגיע יומם...ארגזים על גבי ארגזים נערמים, בקיצור- וואו!!!
 
אז אם דיברנו על מיחזור- מזל שיש את פרויקט `אגורה` בו ניתן להעביר לאנשים המעוניינים בכך, דברים שאנו כבר לא צריכים אותם - בחינם. מידי מס` שעות רצה לפרסם עוד משהו למסירה, וכך לפחות מביאה גאולה לכל ערימות החפצים העלובות הללו שאיש לא טרח להסתכל עליהם כבר כמה שנים...
מידי יום יומיים נוסעת למיכלי מיחזור העיתונים וזורקת לשם ערימות של ניירת, כמו למשל מחברות ישנות של הילדים, לאחר שכל הדפים שעדיין טובים נגזרו מהן ללא רחם, לשימושי טיוטה, שקית של מגזינים צבעוניים למיחזור של המוזיאון, כל מיני צעצועים ישנים לאחיינים הקטנים שלי... ובקיצור- הרי כבר כתבתי שקשה לי, אבל ממש קשה לי לזרוק כך סתם לזבל דברים טובים שעוד יכולים לעזור למישהו, או להשתמש בהם. אז זהו, לפחות משפרת את הרגשתי הסוערת מכל הבלגן הזה...
בקרוב אשתף אתכם בכל מיני דברים מעניינים שמצאתי...ואתם- ממליצה לכם להתחיל להתבונן באותיות שמכם, תגלו דברים מעניינים, ויכולה גם לעזור למי שמתקשה...
 שיהיה חג שמח.
לדף הרשומה

שנה טובה ומתוקה

 
זוכרים את אגרות ה- `שנה טובה` הישנות, הצבעוניות, מלאות הנצנצים של שנות ה-50?
 
 
 
 
 
 
בהשראתן מוצגת בימים אלו תערוכה במוזיאון הביל"ויים בגדרה, ואני חשבתי ביני לביני כמה הצבעוניות המתקתקה והלא טבעית הנראית באגרות, מנוגדת לסמלים הרציניים, וה"כבדים" המצוירים בהן - שופר, ספר תורה, לוחות הברית, כותל, אנשים מתפללים, יונת שלום, חיילים ועוד. סמלים המזכירים לנו כי הנה מתקרב לו ראש השנה שהינו יום הדין שבו עומדים כל ברואי עולם למשפט לפני המלך- לפי מעשיהם בשנה החולפת, יקבע דינם לשנה הנכנסת. ואז חשבתי לי שבעצם ישנו רמז באותה ברכה בה אנו מברכים זה את זה - "שנה טובה ומתוקה"? מתוקה לשון המתקה, שאם חלילה גזר הדין הוא לא משהו... בכל זאת תהיה איזו המתקה בדין. ובאמת היהודי מצווה להיות בשמחה בראש השנה, ללבוש בגדים נאים, לאכול מאכלים חגיגיים, הסמלים על שולחן החג, מסמלים דברים טובים. היהודי נוהג כאילו כבר יצא זכאי, או לפחות שייעשה לו נס... ואמנם כך צריך לנהוג.
 
ובכן מתוקה- לשון המתקה, ולא סתם האגרות הישנות כל כך צבעוניות ו-`מתוקות`...
 
ומה יותר מתאים מהצבעוניות העזה והמתוקה של השקיות המרשרשות להמחיש זאת... (-:
 
 
להלן יצירה שעשיתי בגודל 100/70 כולה משקיות מרשרשות דחוקות בתוך קלקר מודבק לדיקט. הנצנצים מגזירים של שקיות טרופית בטעם ענבים מתוק...
 
שתהיה לכולנו שנה טובה ומ-ת-ו-ק-ה, בכל הפרשנויות....
 
וכולם מוזמנים לתערוכה בגדרה.
 
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת